בשבע 478: במצב טוב מפירוק

זה היה בכלל שבוע גרוע לגברת לבני. חיבוק הדוב שניסו לעשות יח"צניה ליאיר לפיד התגלה כגול עצמי עבור שני הצדדים,

עמיאל אונגר , ב' בשבט תשע"ב

הניסיון המוצלח עם זאב אלקין מלמד שקדימה המתפרקת יכולה לספק כמה ח"כים טובים למפלגות אחרות * האם המופתי שהסית לרצח יהודים יובל באזיקים לבית המשפט כמו מחבר 'תורת המלך'? * התקדים של העתקת אלון מורה מרוג'יב להר כביר אינו מצדיק את העתקת מגרון

עריקתו של ח"כ זאב בילסקי ממחנה לבני למחנה מופז מהווה מכה ליו"ר קדימה. מעבר לחצי קדנציה בסוכנות היהודית שלא הותירה רושם רב, בילסקי מזוהה בעיקר כראש עיריית רעננה - עיר מבוססת ומצליחה אך נטולת זהות אידיאולגית נוסח חיפה האדומה או ירושלים הדתית. זהו בדיוק הפרופיל שביקשה קדימה לאמץ לעצמה, כמפלגה מודרנית של מצליחנים הפתוחה לכולם ומנותקת מאידיאולוגיות מיושנות. להוציא מספר שכונות, בבחירות האחרונות שמרה רעננה אמונים לקדימה. לכן מבחינה תדמיתית עזיבתו של בילסקי חמורה מחציית הקווים של רונית תירוש.

זה היה בכלל שבוע גרוע לגברת לבני. חיבוק הדוב שניסו לעשות יח"צניה ליאיר לפיד התגלה כגול עצמי עבור שני הצדדים, במיוחד כאשר ניסו לגייס למלאכת השושבינות את אהוד אולמרט. במחנה לבני היה חשוב לשכנע שהפנים החדשות בפוליטיקה יהיה מוכן לרקוד רק בחתונה של לבני ולא אצל מופז, ודיברו על חיבור מנצח בין לפיד לקדימה בראשות לבני. ברור שללפיד בשלב זה מזיק למדי להיתפס כסתם נוצה של צפורה בתיווכו של אהוד אולמרט. לכן מיהר לפיד לתפוס מרחק גם מקדימה וגם מהעבודה, תוך הצהרה שהוא מוכן להיות חבר בכל ממשלה שתאמץ את דרישותיו המרכזיות. מהספין הבלתי מוצלח נכנסה לבני לסחרור.

לבני גם טעתה כאשר גערה בדליה איציק כשזו ביקשה לשמור על ניטרליות על מנת לשמש כגורם מאחד לאחר הבחירות המוקדמות בקדימה, בטענה שאסור לשבת על הגדר.

במקרה שתנצח, לבני תזדקק למגשרים נוסח איציק, היות והבחירות המוקדמות בקדימה תהיינה מהמכוערות שהכרנו. מעבר לדם הרע שכבר מצוי בשפע בין לבני למופז, במפלגה נטולת אידיאולוגיה המאבק הפוליטי חייב להתנהל על פסים אישיים. מהמפץ הגדול של חיים רמון שיצר את קדימה אנו עשויים לקבל את המפץ הקטן של פירוק קדימה.

כמחפש מציאות כפייתי, מתעוררת אצלי כעת השאלה האם ישנם שחקני רכש שכדאי להציל מפירוק קדימה. כזכור, זאב אלקין הוכח כרכש מוצלח למדיי שעבר מקדימה לליכוד. לא אופתע אם ישראל ביתנו תחטוף את מרינה סולודקין. במקומו של נתניהו הייתי פונה לאבי דיכטר, ראש השב"כ לשעבר שנכנס לקדימה על תקן של טכנוקרט ביטחוניסט. דיכטר הגיע לתפקידו לאחר שתוכנית הגירוש הייתה עובדה מוגמרת, ואף התבטא בזכות שיבה לעזה על מנת לשרש את הטרור כפי שנעשה בחומת מגן ביהודה ושומרון. אם יעבור לליכוד, דיכטר יוכל לתרום מנסיונו כמי שמכיר היטב את המגזר הערבי ונהנה מקשרים מצוינים עם גורמים ביטחוניים במערב.

הפרימריז צפויים להיות מכוערים במיוחד. לבני ומופז פלאש 90

תורת המופתי

הארץ רעשה כאשר ספר הלכתי-רבני בשם 'תורת המלך' של הרב יצחק שפירא התיר בנסיבות מסוימות הריגת גוי. שלטון החוק לא נח עד שהתפרסמו בעיתונות תמונות של הרב שפירא באזיקים, ורבה של קרית ארבע הרב דוב ליאור נחטף במחסום לאחר שסירב להתייצב לחקירה במשטרת ישראל על ההסכמה שהעניק לספר. הנושא הזה פרנס את התקשורת במשך יותר משבוע. כך היה למרות שמדובר בספר הדן בהלכות ברמה התיאורטית בלבד, ומיועד מטבעו לתפוצה מוגבלת.

הדברים התנהלו אחרת כאשר פרסם ארגון 'מבט לתקשורת הפלשתינית' את השידור בטלוויזיה הרש"פית שבו הופיע המופתי מוחמד חוסיין. חוסיין ציטט את המסורת המוסלמית המפורסמת המתנה את תחיית המתים בהריגת היהודים, כאשר העץ שמאחוריו מסתתר היהודי מסגיר את היהודי למבקשי נפשו. בתוכניתו של רזי ברקאי 'מה בוער' בגלי צה"ל גייסו את הפרשן לענייני ערבים ג'קי חוגי להרגיע אותנו שאותו מופתי הוא סמן ימני, ובכלל הקריאות האנטישמיות בעולם הערבי הולכות ונעלמות.

הקביעה הזאת היא כמובן ההיפך הגמור מהעולה ממחקר שפרסם מרכז קאנטור של אוניברסיטת תל אביב, ועל פיו ההסתה בעולם הערבי רק הלכה והחמירה - הן מצד השלטונות והן מצד מהפכני "האביב הערבי". הממסד השלטוני האשים את ישראל והיהודים בקשירת קשר ומעורבות חתרנית במהפכות במדינות ערב. המפגינים  מצדם, דרך כרזות ופרסומים בעיתונות הכתובה והאלקטרונית, לא פיגרו אחרי השלטונות. הפרשן חוגי גם קבע שאין לדברי המופתי חשיבות כי החברה הפלשתינית היא ברובה חילונית - דבר שלא כל כך מתיישב עם כוחו של החמאס.

אחרי המחוג של חוגי הוזמנו אנשי דת מוסלמים להסביר שאין כל קשר בין ציטוט המסורת המוסלמית על ידי המופתי לענייני דיומא. רשת ב' העלתה את המופתי בכבודו ובעצמו כדי לטעון שאין כל סתירה בין מסורת קדושה לחתירת הפלשתינים לשלום צודק.

היה קל למדי להפריך את התירוץ הזה אילו היו טורחים בתקשורת לקרוא את הדו"ח המלא של 'מבט לתקשורת הפלשתינית'. משם עולה שהמופתי הופיע במסגרת תוכנית לציון 47 שנה לארגון הפתח והמהפכה הפלשתינית. המנחה הציג את האורח המכובד כמורה דרך ב"מלחמתנו בצאצאי הקופים והחזירים". על מנת לחזק את הרושם שמדובר לא רק בימים ההם אלא גם בזמן הזה הבליט המופתי את העצים המקיפים את ההתנחלויות.  

הטיפול התקשורתי המגמתי והרשלני הזה מעיד על רצונו של מחנה השלום להדחיק את היסודות האנטישמיים באסלאם. הצורך הזה גובר ככל שעולה כוחם של האסלאמיסטים בעולם הערבי. גם כאשר אפילו תום פרידמן נאלץ לסגת לעמדת כבדהו וחשדהו לגבי הממשלות החדשות בעולם הערבי, מחנה השלום הישראלי מעדיף לפזז בלבוש מינימאלי בחורף הערבי הקודר והמקפיא ולצעוק אביב הגיע.

 

מגרון אינו אלון מורה

התוספת למתווה הפשרה בנושא היישוב מגרון, לפיה האתר הנוכחי לא ייהרס ויהפוך לחווה חקלאית, הופכת את הגלולה לפחות מרה, היות והיא מבטיחה שהאתר האסטרטגי החולש על כביש 60 לא יעבור לידיים עוינות. גם נפתח פתח מחודש לבירור הבעלות על הקרקע בתהליך משפטי, שנחסם עד כה בפראות על ידי דורית בייניש.

הצעת הפשרה הזאת צריכה לחייב לא רק את תושבי מגרון, אלא גם את אותו מיעוט בליכוד שהתנגד להסדרת הנושא דרך חקיקה. אם בג"ץ ידחה את המתווה (מה שפחות סביר עם עזיבת בייניש), המיעוט הזה יתבקש לתמוך בחקיקה במסגרת משמעת סיעתית. אם יופעל לחץ בינלאומי על ישראל לא "להקים התנחלות חדשה", על הממשלה לעמוד בלחץ.

לאורך כל המשבר התייצבה התקשורת כמובן לצדו של השר בנימין בגין, תוך מתיחת קו ממנחם בגין האב לבנימין הבן. האב פינה את אלון מורה ממקומה המקומי ברוג'יב, והבן דחק לפינוי היישוב "הבלתי חוקי" מגרון. ההשוואה הזאת היא גניבת דעת בריבוע. בבג"ץ אלון מורה מדובר היה בתביעה שהוגשה מיד עם הקמת היישוב, ועל ידי תובע אמיתי ולא וירטואלי. במגרון עומד היישוב במקומו 12 שנה לאחר שאושר בידי משרדי הביטחון והשיכון, ויש בו 50 משפחות ובתי קבע ולא שני צריפים. באלון מורה הציעה הממשלה מיידית למתיישבים אתר חלופי משמעותי בהר כביר הצופה אל שכם. האתר החלופי המוצע כעת למגרון אמנם עדיף על היישוב אדם שהוצע בסיבוב הקודם, אבל אינו יכול להיחשב לתחליף רציני. ישנם יישובים עם תחנת דלק, פה מדובר בתחנת דלק עם יישוב. באלון מורה התהליך המשפטי היה תקין, במגרון התהליך המשפטי עוות. הייתי רוצה להאמין שגם מנחם בגין ז"ל היה מוצא את ההבדלים.