בשבע 479: חיות וחיוכים

שילוב של מידע מעניין על חיות, קומיקס צבעוני ועלילות מצחיקות הופך את 'זוקי' לספר שמצליח להחכים בלי להשמים

דודו כהן , ט' בשבט תשע"ב

תמיד משמח לראות ספר קומיקס חדש על המדפים, והפעם זהו 'זוקי' של שלומי צ'רקה. מדובר למעשה במקבץ מדורי הקומיקס שפרסם היוצר הצעיר יחסית בעיתון הילדים 'אותיות', מינוס שישה מדורים שנגנזו בשלב העריכה ומועלים בהדרגה בעמוד הפייסבוק של צ'רקה.

הקונספט עצמו נשמע מבטיח ומעניין במיוחד: זוקי הוא מדריך בגן החיות, שבכל מדור משוחח עם החיות השונות, חושף אינפורמציה מעניינת אודותיהן, ונקלע לאיזושהי סיטואציה מצחיקה, צינית או מחויכת. ובכן, העיסוק בחיות כבר מעניק לספר כמה נקודות זכות. בסך הכל ילדים אוהבים ללמוד על חיות (ע"ע ההצלחה של דייגו, למשל), וכשזה מגיע באריזה קומיקסית מושכת, שעליה חתומה הוצאת ספרים כמו ספריית בית אל, שלא חשודה על העריות - זה בכלל מצוין.

המגמה של צ'רקה להכניס בדיחונת בכל טור בהחלט מובנת, אבל באופן אישי, הילדים שלי אהבו יותר את המידע המעניין על החיות. הם הופתעו לשמוע שלג'ירפה יש לשון שחורה, התלהבו מכושר החלפת הצבעים של הזיקית, ונדהמו לשמוע שהריון של צבה יכול להימשך ארבע (!) שנים. הספר מכיל עוד לא מעט פרטים מעניינים שגם אבא שלהם לא ידע, כמו ההבדל בין דורבן לקיפוד, העובדה שדולפין אינו מסוגל לנשום מתחת למים, שבשנתיים הראשונות לחייה הגירית עיוורת לגמרי, ושהצב הוא סוג של חיה ביונית, שמסוגלת לחיות במשך יותר משנה ממים בלבד, ללא מזון, ובנוסף גם לשרוד ללא כל אספקת חמצן במשך יותר מ-30 שעות.

יחסית לגילם של הילדים הבוגרים שלי (חמש וחצי) קשה לומר שהם הבינו את כל הבדיחות שבספר. גם רוחב השימוש בבדיחות מוגזם מעט. חלק מהמדורים בספר מביאים בעיקר סיפורי צבע ופחות מידע, כשפרטי הטריוויה על החיה תופסים חלק לא תמיד מרכזי. כך לדוגמה, העמוד על התיקן מכיל עלילונת מצוינת - אבל אין בה ולו פרט אחד מעניין על החיה שכולנו אוהבים כל כך לשנוא.

אני לא יודע אם יהיה המשך לזוקי, בגרסת העיתון או הספר, אבל נראה לי שיש מקום לוותר על חלק מההומור והסיפורים הקטנים, ולהתרכז יותר באינפורמציה המעניינת על החיות עצמן. לצ'רקה יש יכולת איור טובה, רעיונות מוצלחים מכאן ועד צפון קוריאה, וגם קונספט פשוט אך מצוין. עכשיו נותר רק לשנות מעט את הבאלאנס שבין העלילה לפרטי הטריוויה המעניינים.