נולדות מחדש

מגמת החיפוש אחר משמעות רוחנית בתהליך ההריון והלידה גוברת בשנים האחרונות, בפרט במגזר הדתי

עפרה לקס , ט' בשבט תשע"ב

מגמת החיפוש אחר משמעות רוחנית בתהליך ההריון והלידה גוברת בשנים האחרונות, בפרט במגזר הדתי * נשים שהתמחו בהכנה רוחנית ללידה מסבירות כי במקום להתרכז בכאב, יכולה היולדת לחדש את עצמה, את אימהותה ואת זוגיותה עם הבאת התינוק לעולם *שיטות ההכנה השונות תמימות דעים בהתנגדותן להימנעות קיצונית מנטילת אפידורל ובתפישה כי הלידות הרוחניות מבשרות על חבלי משיח

כשג'ודי, אם לשניים בשנות ה-20 לחייה, היתה בהריון, היא רצתה להבין מה צפוי לה בחודשים הקרובים. היא חיפשה מידע ביולוגי, אבל ביקשה גם מעבר לזה. "הרגשתי שהריון ולידה הם מאוד פיזיים, ואני צריכה להית מחוברת גם לצד הנפשי של מה קורה איתי. רציתי משהו שיכניס אותי לעולם האימהות". ג'ודי השתתפה בקורס ובסדנת הכנה ללידה בעלי אוריינטציה רוחנית. אמהּ, שילדה בתקופה שונה לחלוטין "שבה הגיעו ללדת ויאללה, ללכת הביתה", השתתפה גם היא באחד המפגשים, התחברה לדברים והרגישה שעבורה זו סגירת מעגל.

תהליך ההריון נותר כנראה כפי שהיה בימי אדם וחווה, וגם הלידה לא ממש השתנתה. אבל שוק הידע וההכנה שמוגש היום ליולדות הצעירות, כלל לא דומה למה שהיה באפשרות אימותיהן לשמוע וללמוד. זה התחיל לפני כ-30 שנה במודעות פיזית, אבל היום הדרישה היא רוחנית, חיפוש אחר מודעות להתחברות לעובר ולגוף.

לצורך הכתבה שוחחנו עם ארבע דמויות העוסקות בתחום באופן אינטנסיבי וגם בדקנו שמא יש כאן פינוק או אש זרה. כל דמות ענתה את התשובה שלה, אבל אף אחת מהן לא שכחה לשבח את הנשים וכולן, בלי תיאום מראש, קבעו שבתביעה הזאת של הנשים יש יותר מארומה של ימות המשיח.

 גם הנפש יולדת

כשעדה גיל הרתה לראשונה, לפני 29 שנים, היה לה ברור שצריך להתכונן ליום ולתפקיד החשובים האלה. "הרגשתי שקורה משהו מרגש מאוד, שגם שייך לאידיאולוגיה שלי, ולכן החלטנו ללכת ולקבל את המידע ממי שמבין בזה הכי טוב - המומחים, כלומר בית החולים". הקורס, אומרת גיל, היה מקסים אבל המציאות בשטח היתה אחרת. במשך שלוש לידות החוויה חזרה על עצמה: "הלידות היו מאכזבות, קשות וארוכות". גיל ביקשה את המשמעות. לא רק את ההבדל בין כאב לסבל, אלא גם לראות איך הלידה רלוונטית לכל החיים. אחרי שלוש לידות, היא פגשה את ימימה אביטל. "למדתי שלא רק הגוף יולד, גם הנפש יולדת. הלידה מתחילה בלב ולא באגן. ביחס שלי לכאב, לעצמי, לזוגיות שלי. ללידה שלי אני מביאה עם עצמי עולם מלא".

חמש הלידות האחרות של גיל נראו לגמרי אחרת. הדברים קיבלו תפנית ציבורית כשיום אחד אמרה ימימה לגיל שתעתיק את החלק (פרק לימוד) של הלידה ותלמד אותו נשים אחרות. "לפני 17 שנים 'רוחניות' לא היתה מילה ניו אייג'ית אלא מילה מאבן שושן. אנשים הבינו את הקשר בין רוחניות ללידה". בהתחלה לימדה גיל חברות ומכרות בצורה פרטנית, לפעמים רק בטלפון. במהלך השנים היא ייסדה את 'דבש מסלע', שם היא מעבירה בין השאר סדנאות הכנה ללידה בשיטת ימימה, ומוסיפה הסברים, מקורות כמו רש"י, מהר"ל, רמח"ל והרב קוק והתנסויות שמיועדות לעתים לנשים בלבד ולעתים לזוגות. גיל משוכנעת ש'דבש מסלע' חולל מהפך בכל הקשור לתודעה הנשית והזוגית הקשורה ללידה, מתוך הבנה שאפשר אחרת. "החלק של ימימה ללידה הוא לכל החיים. אפשר להמיר את המילה 'לידה' בכל סצינה בחיים. הלימוד מחולל שינוי בהתבוננות בלידה: אני אישה שלמה עם רוח, נפש וגוף וצריך ללמוד איך החלקים מתמודדים ומשלימים זה את זה".

הלידה הראשונה, אומרת גיל, פותחת דלת תרתי משמע. "משהו נפתח גם בתודעה. השאלה היא אם אישה חושבת שזה איזשהו משל טכני או שהיא מבינה שפתיחת גוף היא גם פתיחת נפש. בלידה, האישה יולדת לא רק את התינוק אלא במובנים מסוימים גם את עצמה וגם את האימהות".

את מצטערת על האופן שבו חווית את הלידות הראשונות שלך?

"לא. הן היו הדרבון לחפש תשובות אחרות. זה היה חיפוש ברגליים. אני גם נמצאת במקום שאני יודעת מה היא לידה לא מודעת. בלידות הראשונות הגעתי כמו כבשה שבאה לשחיטה. בחמש האחרות באתי מתוך הרגשה טובה, מתוך בחירה ולידה פעילה".

גיל מוסיפה עוד משהו, לטובת מי מאיתנו שכבר עברו את גיל הלידה. "בעבר, הנוכחות של הנפש בלידה היתה מינורית, אבל האימהות היתה טוטלית. היום יש פחות טוטאליות באימהות. יש איזה שהוא איזון. מרפים מפה ונותנים לשם". הלמידה, החשיבה וההפנמה של הדברים האלה לא חוסכים את עבודת האימהות, אומרת גיל, אבל לדבריה אם מתרגלים לדרך של מודעות והקשבה, גם גידול הילדים עשוי להיות יותר מודע וההנקה יותר משמעותית.

אם פעם הכנה רוחנית ללידה היתה בטפטופים, היום היא הפכה לשטף, וכשגיל מתבקשת לנתח את התופעה היא מצביעה על האינדיבידואליזם וחיפוש ה'אני' בתוך התהליך הכללי. "אם פעם לידה היתה למען הכלל, היום זה כבר לא מספיק. לא שיוצאים נגד זה, אבל מחפשים משהו בנוסף לזה". החיפוש הזה, לא רק שהוא חיובי בעיניה של גיל, אלא אף מהווה לדעתה חלק מביאת המשיח, בקשת השלם. בתקופת הקוממיות, ייסוד המדינה וביסוסה, היא מסבירה, לא היה מקום לפרט. אבל היום החיפוש הוא מדויק יותר: יש כלל, בתוכו יחידים, ובתוך היחידים נשים "והן רוצות לעשות דברים שיותר מדויקים להן. חיפוש המום הפרטי הוא לא רע, בתנאי שהוא בא יחד עם בקשת הכלל".

 

ערב שירה בחדר הלידה

"כשאני יולדת אני עושה הופעה חיה למיילדות. גם מי שסיימה משמרת לא רוצה ללכת. בזמן הלחיצות אני מנהלת ערב שירי תפילה", כך מספרת הזמרת דפנה חסדאי, שמאחוריה 11 לידות, האחרונה שבהן לידת תאומים. חסדאי היא היוזמת, המלקטת והעורכת של החוברת 'הכנה רוחנית ללידה', שאמנם מעולם לא נמכרה בחנויות או עברה שיווק מסודר, אבל נמכרה כבר באלפי עותקים. החוברת בת ה-17, נחשבת גם היא לפורצת דרך בתחום המודעות הנשית-רוחנית בהריון ובלידה, הגם שהיא בעצם מקבץ של מאמרים שאינם קשורים זה לזה מבחינה נושאית או סגנונית, והדברים המובאים בה מאוד גבוהים.

לפני שנתחיל, תסבירי לי איך שרים בזמן המוטרף של הלחיצות.

"ברגעים האלה יש תעצומות נפש שלא מכירים. אם אישה מכוונת את עצמה לכך שזה הרגע הכי חשוב, היא לומדת, מפנימה את החומרים ומגיעה לשם".

דפנה חסדאי, שהחלה את דרכה בלהקת הנח"ל ובבית הספר 'רימון' ועשתה דרך אל עולם התשובה, גילתה את האפשרות ללדת אחרת אחרי הלידה הראשונה, אליה התכוננה באמצעות קורס סטנדרטי. "בהריון השני גיליתי שיעור שמסר הרב גינזבורג בבת עין שנקרא 'סוד הנשימה'. הוא פשוט נתן שיעור הכנה ללידה של נשים. שיכתבתי אותו מילה במילה, ודמעות עלו לי בעיניים". הדברים של הרב גינזבורג, כדרכו, כיוונו גבוה גבוה, אל חטאה של חוה ואל התיקון שכל אישה יכולה לעשות אם היא יולדת בחדווה, ובכלל כשהיא מצליחה להיאבק בהישאבות אל המסכנות שבתחושות הפיזיות הקשות של תחילת הריון. "האישה בהחלט יכולה לנצח את הקרב הזה", קובעת חסדאי, כאמור, מניסיון. היא עצמה תירגלה את הנשימות והמחשבות מפי הרב גינזבורג, וזה היווה את הטריגר לליין ההופעות בחדרי הלידה. הדברים עברו בין החברות, עד אשר אחת מהן הציעה "לזכות עוד אנשים". כך החלה חסדאי במלאכת ליקוט והוצאת החוברת, וכיום היא גם מלמדת דולות ומעבירה קורסי הכנה רוחנית ללידה.
דפנה חסדאי: "יש נשים שטעונות במטענים שליליים ואנחנו מנקות את זה ביחד. איך אפשר ללדת כשאת מלאה על החמות או על הבעל? ככל שאת מגיעה ללידה נקייה יותר, כך גם החוויה היא טובה יותר. צריך ללמד זכות, גם כשהאפידורל לא הגיע כשרצית - זה מאת ה', וזה מדויק לך"

על התהליך שבמסגרתו נשים מחפשות יותר מודעות רוחנית להריון וללידה, היא אומרת: "אנחנו בדור של גאולה. היהודיות במצרים היו חיות, יולדות בעצמן, וזה מה שיהיה בדור הגאולה. נגיע לנשים שלא תצטרכנה אף אחד, משום שהן תרגשנה את הנוכחות האלוקית".

קורסי ההכנה הרוחנית שלה מיועדים לנשים מתקדמות, "כאלה שכבר מאוד מחוברות לה' ורוצות פגישה יותר גבוהה עם ה'. הן מבינות שבלידה יש מפגש אלוקי שאין במקומות אחרים". חסדאי מספרת שיש כאלה שמגיעות אליה בלידה עשירית. "רוב הקורס מתמקד ב'איך אני מגיעה ללידה'. יש נשים שטעונות במטענים שליליים ואנחנו מנקות את זה ביחד. איך אפשר ללדת כשאת מלאה על החמות או על הבעל? ככל שאת מגיעה ללידה נקייה יותר, כך גם החוויה היא טובה יותר. צריך ללמד זכות, גם כשהאפידורל לא הגיע כשרצית - זה מאת ה', וזה מדויק לך. נשים שאימצו את החשיבה הזאת, ראו הרבה ניסים. כל השנה צריך לעשות עבודת מידות אבל לפני הלידה עושים את זה יותר, כי לידה מפחידה יותר".

למרות שבמהלך שיחתנו חסדאי משחילה דברי תורה ועל הדרך גם מוסרת תמצית שיעור של הרב גינזבורג, יש ביקוש לקורס שלה גם בקרב נשים חילוניות. מה שנכון אגב גם לגבי קורסי ההכנה הרוחניים האחרים. כרגע פועלת קבוצה שלה בתל אביב, ואם דמיינתם לעצמכם חבורה של רוחניקיות עם צעיפים ובגדי שאנטי, תמחקו. בקורס שלה תוכלו לפגוש רופאה ופסיכולוגית. "לידה זה דבר מפחיד, זו מסירות נפש. יש צימאון למפגש אלוקי. אז הן לא קוראות לו הקב"ה אלא 'הכוח שמעלי', אבל הן רוצות להתחבר לכוח הזה ולחוויה הרוחנית הגדולה".

דורשים היום מהנשים כל כך הרבה, אלו לא עוד דרישות שאנחנו מעמיסות על עצמנו?

"צריך לתת זמן ומקום לדברים האלה. באנו לעולם הזה כדי לעבוד, להתקדם ולצמוח".

יש נשים שזה לא מדבר אליהן.

"זה עניין של בשלות, של תיקון נשמה. כל אחת והקצב שלה. יש נשים שמפותחות ממילא מבחינה רוחנית והן רוצות עוד קומה. יש צימאון גדול לא-ל חי. מתרחש פה משהו".

אז איך האימהות והסבתות שלנו ילדו בלי כל זה?

"אמי וסבתי היו מאוד מחוברות אל ה'. אצלן זה היה בטבעיות. הלימוד נועד להחזיר אותנו למצב שבו היו האימהות שלנו".

תשעה חודשי הכנה

נעה בן דוד, אם לשבעה (אוטוטו ובעזרת ה' הסטטוס משתנה לשמונה), מעבירה קורסי הכנה ללידה, סדנאות הכנה רוחנית ומשמשת לעתים גם כדולה. בן דוד עסקה כל השנים בחינוך לא פורמלי, כשהיא מקפידה ללכת לסדנאות ושיעורים להעשרה רוחנית. ההריון השישי, שהשליש הראשון שלו עבר בין חולות גוש קטיף, היה המפתח לשינוי שעשתה בחייה. משפחת בן דוד נמנית אמנם על ראשוני הגרעין בלוד, אבל בחודשי טרום הגירוש היא ירדה דרומה, להתגורר עם חלוצי הגוש. ההריון היה מורכב וכלל נסיעות ממושכות לעבודה באזור המרכז, מגורים בקראוון מבודד ושהייה ממושכת עם הילדים בלי הבעל, שהיה צריך לשמר את גחלת פרנסת הבית, כל זה תוך בחילות. "זה היה הדבר הכי קשה שעשיתי בחיים שלי, אבל זה גם מאוד הצמיח". הלידה עצמה התרחשה כבר בלוד. "ברגע האמת ילדתי בבית, וזו היתה חוויה מאוד חזקה של חיבור לעצמי. זו גם היתה בת ראשונה אחרי שישה בנים. הרגשתי שהקב"ה דיבר איתי. הרגשתי שהגיע הזמן לעשות חיים".

אחרי הלידה השקיעה בן דוד זמן ומשאבים כדי ללמוד את כל הקשור בליווי לידה, הכנה ללידה ועוד, ומאז ועד עתה זהו עיסוקה המרכזי.
נעה בן דוד: "היום הריון הופך להיות דבר פחות מובן מאליו אפילו בציבור הכי חרד"לי והחרדי. השאלה היא מה עם הצד השני של המסירות נפש. המקום של ההרגשה של נשים שזו התרומה הכי גדולה והמימוש הכי גדול, אפילו במובן הפרטי. היום, כדי שזה באמת יהיה ככה הן צריכות לקבל כלים"

כרגע את נמצאת בחודשי הריון מתקדמים. האם הידע והטכניקות שלמדת ואת מלמדת הופכים את ההריון הזה לשונה מקודמיו?

"ההריון הזה מאוד שונה, כי אני הרבה יותר מודעת. זה לא שכל התיאוריות מתממשות. לא כל הכלים מתאימים לי באופן אישי, אבל זה משפיע מאוד". בן דוד מדווחת על הריון שונה אפילו מהבחינה הפיזית, "כי הצד הפיזי מושפע מהנפשי".

בן דוד מעבירה קורסי הכנה שיש בהם מטען רוחני אבל הם בעלי אוריינטציה מעשית ופיזית. על גביהם יש את הסדנאות, שעוסקות יותר במודעות, חיבור לעובר, התמודדות והסתכלות שונה על המגבלות של הגוף, איתור הנקודות המקשות והחסמים ומתן כלים לצמיחה, הכל מתוך המקורות היהודיים.

"נשים מגיעות בשלבים שונים ומחפשות דברים שונים. יש כאלה שנקלטו להריון בהפתעה, וצריכות לעכל את זה. יש כאלה שההריון מאוד קשה להן והן רוצות שזה יהיה אחרת. יש כאלה שרוצות להתמודד עם האימהות או חוששות פתאום מהתמודדות עם עוד ילד".

למה החיפוש האינטנסיבי הזה אחר מודעות ומשמעות? כי אנחנו בעידן של סדנאות? אנחנו עושים מיקור חוץ להתלבטויות שלנו?

"את תשעת חודשי ההריון לא קיבלנו סתם. לעתיד לבוא אישה תהרה ותלד באותו יום. הסדנה האמיתית היא חודשי ההריון וההכנה האמיתית להורות היא הלידה. העניין הוא שכדי למצות אותם ולהיות מודעים לזה, צריך כלים ולימוד". לדברי בן דוד לא תמיד נדרשים סדנה או קורס, לפעמים שיחה עם אמא או ספר מספיקים. הסדנה והקורס עושים קיצור דרך. הם מראים או מדברים בדיוק על מה ואיך צריך לעשות. "פה אנחנו לא עושות את ההכנה אלא מקבלות כלים לפתוח את הראש, לשים לב לנקודות עיוורות. את העבודה עדיין תצטרכי לעשות בחיים האמיתיים שלך".

מה לדעתך קרה פה? אם לפני 25 שנים רוב הלידות התרחשו כששש נשים ילדו בחדר, מופרדות זו מזו בווילון, היום לא רק שיש הכנה פיזית, אלא רוחנית, דולות ועוד.

 "יש כאן התקדמות מטאורית ובעיניי זה חלק מתהליך הגאולה. בכלל, לידה בעיניי זו גאולה פרטית שקשו
עדה גיל: "מה האישה מבקשת? להיות נוכחת ולהרגיש את הכאב? אם הכאב יוציא אותה מכל הריכוז והחוויה, מה עשינו בזה? גרמנו לה לכאוב ולחוות חוויה פחות טובה. ואם אפידורל יגרום לה להיות מחוברת לעצמה ולתינוק שלה, אז מה הבעיה?"
רה לגאולה הלאומית, וספר שמות זה בדיוק העניין".

בן דוד מזהה מספר גורמים שמביאים את הנשים לחפש משמעות רוחנית למתרחש בגופן ולהתחבר להריון בצורה מודעת. הראשון שבהם הוא הבחירה. "היום הבחירה להרות וללדת הולכת וגדלה, והריון הופך להיות דבר פחות מובן מאליו אפילו בציבור הכי חרד"לי והחרדי. אני לא מתנגדת לזה, אבל השאלה היא מה עם הצד השני של המסירות נפש. המקום של ההרגשה של נשים שזו התרומה הכי גדולה והמימוש הכי גדול, אפילו במובן הפרטי שלהן. היום, כדי שזה באמת יהיה ככה הן צריכות לקבל כלים ולא רק בתיאוריה". לפי בן דוד, נשים שבוחרות להקים משפחה גדולה רוצות לעשות את זה 'כמו שצריך' בבריאות הנפש והגוף ומתוך ידע. "זה גם מזין את עצמו: בחמש השנים האחרונות יצאו 20 ספרים על הריון ולידה, ובתחום הרוחני, שלא היה בו כלום כמעט, יצאו בשנתיים האחרונות ארבעה ספרים".

בן דוד ממשיכה ומסבירה שהבחירה בהבאת ילדים לעולם הביאה גם לקושי מול אלה שבחרו שלא לעשות את זה, ולחיפוש אחר חיזוק אישי, גופני ואפילו רוחני להחלטה להרות וללדת. "אם כולן בהריון ויולדות כל שנתיים, אז זה התלם, ויולדות שש נשים בחדר, והבעל בחוץ, ושורדים כי אלה החיים. אבל כשאת רואה חברה שהכריזה שהיא כבר לא תלד כי היא רוצה למצות את עצמה, ואחרת נוסעת לטייל, אז אישה אומרת 'בחרתי אחרת אבל קשה לי'. כולם מסביבה אומרים לה שלא כך זה צריך להיות, ולמרות שהיא מאמינה בבחירה שלה, היא מגיעה לכאן כדי להסתייע ולהתגבר על הקושי".

ויש גם את הנשים שמגיעות כדי להתעשר בידע, כלים ומודעות עצמית, סתם משום שכך הן גדלו. "זה חלק מאורח החיים של הנשים הצעירות היום. הדור הצעיר היום גדל אחרת. הוא מודע ודורש יותר מהסביבה ומעצמו, ומחפש כלים כדי לעשות ולקבל החלטות נכונות".

 הדולה בראי ההלכה

כשנעה בן דוד יצאה לדרך, היא שאלה את הרב זלמן מלמד האם מותר לה לחלל שבת כדי לשמש כדולה. הרב מלמד לא התיר לה, מאחר שלא ראה בכך צורך חיוני. למרות שהיא לא איבדה לקוחות בגלל הפסיקה הזאת, בן דוד חשה שהעניין מהותי מכדי להשאיר את הדברים כך, "כי יש נשים שממש זקוקות לזה". אחרי פגישה ארוכה ומפורטת עם הרב מלמד, הגדיר הרב את הצורך אחרת וזה השליך על הפסיקה השונה והיותר מורכבת (לא מדובר בהיתר גורף). גם הרב מנחם בורשטיין, העומד בראש מכון פוע"ה, מספר על חוויה דומה עם הרב יהושע נויבירט, מחבר 'שמירת שבת כהלכתה'. "בהתחלה הוא אמר 'מה פתאום לנסוע'. כשאמרתי לו שמשלמים על זה, הוא שאל כמה, ואז קרא לאשתו, כפל את הסכום במספר הילדים ואמר לה 'את רואה כמה כסף חסכנו?'. אחר כך הוא הבין שאם האישה משלמת על זה, הדבר נכנס בגדר אתיובי (יישוב) דעתה של היולדת, ולכן הוא הורה לשאול שאלת חכם במקרה של צורך לחלל את השבת, כי התשלום הוא מדד לרצונה ולהשקעתה של היולדת". הרב בורשטיין מסרב לראות בשינוי דעת הפוסקים התקדמות או התפתחות הלכתית. "ההלכה נענית למקום שהדבר הזה תופס אצל הנשים".

לא אומרים לאישה: אמך ילדה בלי זה, גם את יכולה?

"כשהדבר מקובל וזו לא גחמה אישית, ההלכה מקבלת את זה. אין תפקידנו ליישר את היולדת ולהגיד לה 'תתאפסי', להיפך. אם זה הצורך שלה - מכבדים את זה. גם כשיש גחמה אישית מנסים לחזק את היולדת ולמצוא פיתרון. זו הלכה מיוחדת שלא קיימת בדברים אחרים".

מכון 'פוע"ה' ייסד גם הוא קורס הכנה ללידה המתמקד בהיבטים אמוניים והלכתיים, אליו מגיעות נשים מכל המגזרים. הרב בורשטיין מספר שהקורס זוכה להיענות גבוהה.

האם גם בציבור החרדי קיים חיפוש אחר המשמעויות הרוחניות של ההריון, כמו בציבור הציוני-דתי?

"זה נמצא, אבל יש לזה ביטויים אחרים: בשאלות הלכתיות על הכנה, על גברים בחדר לידה, צורות לידה וכו'. יש חיפוש משמעות ושאלות, אבל זה בהיקף מזערי וזה אחרת".

פעמים רבות מתחבר הנושא של רוחניות, מודעות וטבעיות לנושא זריקת האפידורל בלידה, לפי ההנחה שלידה מודעת היא לידה ללא משככי כאבים. המרואיינים לכתבה הזאת שללו מכל וכל את התפיסה הזאת ונימוקיהם בידיהם. "אישה אחת שאלה אותי אם מותר להסתייע באפידורל כי כתוב 'בעצב תלדי בנים'", אומר הרב בורשטיין, "אז אמרתי לה שלכן הזריקה היא בעצב". אחרי הבדיחה הוא מרצין: "זה רצון הבורא שיהיה אפידורל, ואם אישה לוקחת משכך כאבים, היא יכולה להקדיש תשומת לב לכל הדברים האחרים".

גם עדה גיל מתרעמת על השתלטות דילמת משככי הכאבים בלידה על השיח: "כל האג'נדה הזאת של 'לידה טבעית' יוצאת מפרופורציה, כי לפעמים שוכחים את האישה שנמצאת בתווך, בתוך הלידה הטבעית הזאת". גיל אומרת שלא לכל אישה מתאים להתמודד עם לידה בלי משככי כאבים. "מה האישה מבקשת? להיות נוכחת ולהרגיש את הכאב? אם הכאב יוציא אותה מכל הריכוז והחוויה, מה עשינו בזה? גרמנו לה לכאוב ולחוות חוויה פחות טובה. ואם אפידורל יגרום לה להיות מחוברת לעצמה ולתינוק שלה, אז מה הבעיה?" גיל מבקשת להחזיר את המושג 'לידה טבעית' למקומו הנכון. "לידה טבעית היא מה שטבעי לאישה, שמחוברת לרצון הטבעי שלה. כך תהיה לה לידה משמעותית".

דפנה חסדאי לקחה אפידורל רק בלידה האחרונה שלה, אחרי שהצוות הרפואי כפה את זה עליה. "עד אז רציתי להרגיש את הלידה במלוא עוצמתה, וראיתי שבאותה עוצמה הרגשתי את ה'. אבל הלידה האחרונה היתה מדהימה. לא הרגשתי פחות את קירבת אלוקים, ואני באמת תוהה למה לא לנצל את המתנה הזאת? אני מלמדת לא להגיע לאפידורל ממקום של נפחדות ולא להיות תלויה בזה, אבל מי שמקבלת אפידורל יכולה להיות יותר עסוקה בתפילות וברוחני. כל אחת ומה שמתאים לה. זה לא שחור ולבן".

ואם תהיתם, גם הרב בורשטיין מזכיר בדבריו, איך לא, את הגאולה. "הטרנד של חזרה אל הטבע וההסתכלות הרוחנית הוא חלק מימות המשיח. האישה יותר שלמה בכל מה שהיא עושה, וההסתכלות שלה על הדברים היא רוחנית".

ofralax@gmail.com