בשבע 479: מציון תצא ישועה למסורבות גט

כאשר שופטי בג"ץ לא מפריעים, בתי הדין בישראל יכולים לסייע למסורבות גט מחו"ל להשתחרר מבעלים סרבנים

יאיר שפירא , ט' בשבט תשע"ב

כאשר שופטי בג"ץ לא מפריעים, בתי הדין בישראל יכולים לסייע למסורבות גט מחו"ל להשתחרר מבעלים סרבנים * בפרשה שמסעירה את לשכת ראש הממשלה יש תפקיד חשוב לסביבה החברתית המגזרית של הדמויות המעורבות * השופט מנחם קליין מספר בגילוי לב על הכרעה משפטית שמעיקה על מצפונו

 בשבוע שעבר סגר שופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין מעגל. לפני שש שנים הוא היה חבר בהרכב בראשותה של שופטת בית המשפט העליון איילה פרוקצ'יה, שפרשה לא מכבר, יחד עם השופט עדיאל חשין, שכיהן אז במינוי זמני בבית המשפט העליון. בניגוד לדעת המיעוט של רובינשטיין, שיחררו אז פרוקצ'יה וחשין יהודי אזרח צרפת בחזרה לארצו, כשהוא מותיר מאחוריו אישה שתקוותה לקבל ממנו גט נגוזה.

כאן בישראל אנו נחשפים מעת לעת למקרים בהם בני זוג מעגנים זה את זה. בדרך כלל מדובר בבעל המסרב לתת גט לרעייתו, ורבים מעכבים את הגט במשך חודשים ארוכים. מעטים ואכזרים יותר מעכבים את הגט במשך שנים בודדות אך יקרות. אך בסופו של דבר מצליחים בדרך כלל בתי הדין להוציא גט גם מגדולי העקשנים, בעזרת הסנקציות הקבועות בחוק הישראלי.

בקהילות ישראל בעולם מצב העניינים שונה בתכלית. אישה תצליח בנקל לכפות גירושין אזרחיים בבתי המשפט המקומיים, אך גט כהלכתו היא תקבל רק לרצונו של בעלה. נכבדי הקהילה ורבניה יכולים לדבר על ליבו של הבעל הסרבן, משפחת האישה יכולה לאיים או לשחד, אבל אין דרך משפטית לכפות על גבר או אישה לעבור את הפרוצדורה ההלכתית. תקוותן היחידה של נשים יהודיות כאלו בחו"ל היא שהבעל המעגן יגיע במוקדם או במאוחר לביקור בישראל. לא רבות הן בעלות התושייה והאמצעים לפעול בדרך זו, אך המעטות שניסו הצליחו לא פעם למצוא כאן את ישועתן.

המחוקק הישראלי קבע אמנם כי סמכות בתי הדין הרבניים לדון בהליך גירושין תחול רק על בני זוג שהם אזרחי ישראל, או לכל הפחות תושבים בה. אך המחוקק לא ציין זאת במפורש בכל הנוגע לתביעת מזונות 'שלא אגב גירושין'. בתי הדין הרבניים, בדרך כלל בתמיכתו של בית המשפט העליון, ניצלו את הפרצה, והם דנים בתביעת מזונות של נשים גם אם בעליהן הם אזרחי חוץ.
בקהילות ישראל בעולם אישה תצליח בנקל לכפות גירושין אזרחיים, אך גט כהלכתו היא תקבל רק לרצונו של בעלה. נכבדי הקהילה ורבניה יכולים לדבר על ליבו של הבעל הסרבן, משפחת האישה יכולה לאיים או לשחד, אבל אין דרך משפטית לכפות על גבר או אישה לעבור את הפרוצדורה ההלכתית

וכך, מסורבות גט מחו"ל השומעות על ביקור קרוב של בעליהן בנפרד בישראל, מזדרזות להגיע ארצה. הן מבקשות ומקבלות אזרחות מכוח חוק השבות, ממהרות להגיש תביעת מזונות מחמת היותן מעוכבות מלהינשא, ומוציאות לבעל גם צו איסור יציאה מהארץ. הגברים שנלכדו כאן נאלצים לערער לבית הדין הגדול על צו איסור היציאה שהוצא נגדם, ומשזה מסרב להם - הם פונים לבית המשפט העליון. בדרך כלל, כשזה האחרון משיב את פניהם ריקם, הם חוזרים אל בית הדין הרבני האזורי עם נכונות לפשרה מהירה שעיקרה נתינת גט תמורת ביטול התביעה וביטול הצו.

אלא שאזרחית צרפת שהגיעה לישראל לפני שש שנים נתקלה בבית המשפט העליון בשופטת פרוקצ'יה. פרוקצ'יה החליטה לקרוע את המסכה מעל הקומבינה הישראלית לשחרור עגונות ולדקדק בלשון החוק. פורמלית, היא מצאה חילוקים דקים בין המקרה שהובא לפניה ובין מקרים אחרים בהם כבר נקבעו הלכות בבית המשפט העליון. ולגופו של עניין, היא הבהירה כי מדובר בתביעת מזונות מלאכותית שאינה כנה, וכל מטרתה לכפות גט על הבעל הסרבן. רדיפת האמת של פרוקצ'יה שלחה את הבעל כועס ומנצח בחזרה לצרפת, והותירה את רעייתו המומה ומיואשת. השופט רובינשטיין היה אז בדעת מיעוט וידו קצרה מלהושיע.

גם במקרה הנוכחי מיהרה אזרחית צרפת לבוא לישראל בעקבות בעלה הסרבן. היא מיהרה להתאזרח והגישה נגד בעלה הסרבן תביעת מזונות לבית הדין הרבני. זה הוציא גם צו עיכוב יציאה, והסאגה הצפויה החלה להתגלגל והגיעה שוב לפתחו של בית המשפט העליון. גם הפעם ישב השופט רובינשטיין בהרכב, הפעם עם השופטת מרים נאור והשופט סאלים ג'ובראן.

את האישה ייצג עו"ד ד"ר אביעד הכהן. הוא הציג לשופטים הצהרה של הבעל בבית הדין האזורי כי הוא לא מתכוון למסור לאישה גט עד לסיום כל הדיונים המשפטיים ביניהם בצרפת (שארכו עד עתה ארבע שנים), ומכתב מהאישה בו היא מתחננת לאפשר לה להביא עוד ילדים לעולם בשנות הפוריות המעטות שעוד נותרו לה.

"די להן לנשים שהתורה קשרה אותן בכבלים, אנו בעצלותנו אל לנו להוסיף עליהם" ציטט השופט רובינשטיין את הרב צבי פסח פראנק זצ"ל. בהסכמת חבריו להרכב הוא דחה את הבקשה לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ, והשית על הבעל הוצאות משפט של עשרת אלפים שקלים. למחרת היום, ביום רביעי שעבר, התייצב הבעל בבית הדין ונתן לאשתו את הגט המיוחל.

 

השופט אליקים רובנשטיין 'פלאש 90'

הצד המגזרי של הפרשה

נציבות שירות המדינה פתחה בחקירה נגד נתן אשל, ראש הסגל במשרד ראש הממשלה. שלושה מעמיתיו הבכירים של אשל בלשכה העבירו ליועץ המשפטי לממשלה מידע לפיו אשל הטריד את אחת מעובדות הלשכה. ר', כך נוהגים לכנות אותה מאז פרוץ הפרשה, והיא צעירה מאשל בשלושים שנה. היועץ וינשטיין החליט להעביר את החקירה לנציבות שירות המדינה, ושם ינסו להתגבר על המכשול העיקרי בדרך לחקר האמת - חוסר רצונה של האישה למסור את גרסתה.

עד כאן תקציר הפרשה שמסעירה בימים האחרונים את כלי התקשורת, ומכאן נספר מדוע אנו מטריחים אתכם עוד באותו עניין. נתן אשל הוא לא סתם בשר מבשרה של הציונות הדתית - הוא שריר מליבה הפועם. אדם רב זכויות ורב קשרים. הוא עסקן ותיק במפד"ל, והוא שהביא אותה לקואליציה של נתניהו. קשרים חמים יש לו גם עם אנשי סיעת האיחוד הלאומי, שחבים לו לא מעט על אוזן קשבת שהם מוצאים בלשכת ראש הממשלה. הוא סגן אלוף במילואים. הוא מקושר לאנשי עסקים בולטים. הוא היה מנכ"ל עיתון 'הצופה' המנוח, וסמנכ"ל 'ישראל היום' העולה כפורח. אין מי מראשי הציבור הדתי שלא נעזר בו פעם, או מקווה ליהנות לעתיד לבוא ממסירותו של אשל למגזר. אין מי שלא יתפנה לשיחה כאשר מספר הטלפון הנייד של אשל מהבהב על הצג.

אין מי שיודע זאת כמו ר', שעבדה במחיצתו בשנתיים האחרונות. גם היא בשר מבשרה של הציונות הדתית. היא גם יודעת שאם הפרשה תתפתח היא אמנם תישאר ר' בתקשורת, אך לא יהיה סלון במגזר שבו לא יידעו לאיית את שמה המלא. היא גם למדה מניסיון השנים האחרונות כי מתלוננות ומתלוננים בהקשרים דומים, במגזר ומחוצה לו, שהעזו להטיל דופי באנשים מקושרים, זכו למסע הכפשות שהובל לא פעם, לפחות מאחורי הקלעים, על ידי אנשים שכוחם רב.

לא באנו להטיל דופי בנתן אשל. אנו מאחלים לו ולנו שאחרי שר' תמסור את גרסתה בנציבות שירות המדינה יתברר כי מדובר בעורבא פרח, או לכל היותר באי הבנה מצערת. אך גם אם העדות תאיים על עתידו של אשל, יש לקוות כי שוחרי טובתו, והם רבים, לא יתפתו להקריב את כבודה של ר' כדי לנסות להציל את עורו של האיש.

 בית דין של מעלה

"לאחר שביקרתי בבית האבות ושוחחתי עם הקשישה ועם צוות בית האבות, שוכנעתי מטענות מנהל בית האבות והצוות המקצועי שהטיפול הנאות הרפואי והסוציאלי יתכן רק בבית האבות", כתב השבוע שופט בית משפט השלום בתל אביב, מנחם קליין. "בנה של הקשישה התקומם, דרש שוב ושוב להחזירה הביתה והבטיח לטפל בה במסירות. בבקשתו האחרונה טען שהקשישה אינה אוכלת טוב, אינה מקבלת טיפול נאות והיא בסכנה ממשית. בתגובת פקידת הסעד של עיריית רמת גן נטען שאין לדברים בסיס, ויש להאריך את הצו לתקופה נוספת. בהחלטת ביניים הארכתי את הצו, אך קבעתי דיון במעמד הצדדים ליום 24.01.12 בכדי לקבל עדכון על מצבה של הקשישה ולבדוק האם יש מקום לשנות את החלטתי. לצערי ביום 15-1-2012 התקבלה הודעה מטעם פקידת הסעד ולפיה 'הדיון כבר לא רלבנטי' כי החסויה נפטרה בבית האבות. אינני יודע האם תוצאה זהה הייתה מתרחשת באם הייתה הקשישה בביתה, האם הדבר נגרם כתוצאה מתזונה לקויה או עוגמת נפש על שהותה הכפויה בבית אבות, כטענת בנה, או מסיבה אחרת. מכל מקום, ברור שעל טעויות שיפוטיות, עליהן יש חסינות רחבה על פי החוק בעולם הזה, אצטרך ליתן דין וחשבון בבית הדין של מעלה".

לא פעם כתבנו כאן על הכנות מכמירת הלב של השופט קליין, ועל הצוהר שהוא פותח בפנינו לעוולות שהמערכת גורמת לא פעם לאזרחי המדינה. את הסיפור המצוטט למעלה כתב השופט לאחר שנדרש השבוע להכריע בתיק דומה. מדובר באישה ערירית כבת תשעים שגרה לבדה בדירת חדר בחולון. היא נעזרה במשך השנים באחייניה, ולפני שנה וחצי הם פנו למחלקת הרווחה בעיר כדי שתסייע גם היא בטיפול בקשישה, המתעקשת לתפקד באופן עצמאי. אלא ששם העריכו את מצבה של הקשישה ומיהרו לבית המשפט לענייני משפחה כדי לבקש למנות לה כאפוטרופוס את אחת העמותות הרבות המתמחות בנושא. המשפחה לא אהבה את התנהלות העמותה, במיוחד לאחר שזו ביקשה מהקשישה לעבור לבית אבות סיעודי. הקשישה סירבה, והעמותה פנתה לבית המשפט והגישה בקשה בה "התבקש בית המשפט להוציא צו המחייב את המשיבה, בניגוד לרצונה, לעבור לבית אבות, וכן להורות למשטרת ישראל לפעול לביצוע הצו ולסייע למבקשת - לרבות בשימוש בכוח - אם המשיבה תתנגד לכך". השופט קליין השאיר את ההכרעה לבית המשפט לענייני משפחה שהוציא את צו האפוטרופסות המקורי, אך לא לפני שהביע את דעתו בנושא.

"רשויות המדינה וביניהן בתי המשפט לא צריכות להתערב לא במהלך חייו האישיים של הפרט ולא בסיומם", כתב השופט. "אם רצונו של אדם לבלות את שנות חייו האחרונות בביתו, בסביבה המוכרת לו, עלינו לכבד זאת. התערבות בית המשפט תיתכן רק במקרים קיצוניים בהם החלטתו של הקשיש אינה מודעת או, חלילה, מושפעת משיקולים כלכליים או אחרים של מי מהקרובים אליו... רק במקרים יוצאי דופן חריגים ומובהקים יש לכפות על הפרט את רצונה של הרשות, המייצג בעצם את רצונה של חברה תקינה. יתירה מזו", כתב השופט, "קטונתי מלדעת היכן באמת הקשיש יאריך ימים".

מכל מקום, במשרד המשפטים לא המתינו לשופט קליין. השבוע פרסם המשרד תזכיר להצעת חוק מהפכנית שתשנה את כללי המשחק ביחס לאפוטרופסות על זקנים וחולים. הצעת החוק מבקשת לשנות את מצב העניינים הנוכחי, לפיו כאשר אדם מוכרז כחסוי - האפוטרופסות לגופו ולרכושו מופקעת ממנו, ופעמים רבות אף ממשפחתו הקרובה. שני חידושים עיקריים בהצעת החוק. הראשון הוא ביטול המושג 'פסול דין', המאפשר היום להפקיע מאדם שליטה משפטית על גופו או ממונו באופן גורף. במקום זאת מציע משרד המשפטים כי בית המשפט יוכל למנות לאדם מיופה כוח לפעולות משפטיות מסוימות בהן שיקול דעתו לקוי באופן קיצוני או לא קיים כלל. כך יוכל אדם שמסרב מסיבה לא סבירה לקבל טיפול רפואי שיציל את חייו להמשיך ולהחליט לגבי רכושו, גם אם הופקעה ממנו הזכות להחליט לגבי הטיפול הרפואי שהוא מקבל. כך למשל, בנסיבות מסוימות יוכל מיופה כוח שכזה להחליט כי על קשיש להתאשפז במוסד סיעודי, אך הזכות להחליט באיזה מוסד יתאשפז תישאר בידי הקשיש עצמו.

החידוש השני המופיע בתזכיר הצעת החוק הוא האפשרות של אדם שנמצא בדעה צלולה למנות לו אפוטרופוס לעתיד, או מספר מיופי כוח לנושאים שונים. כך שאם יבוא יום והוא יוכרז כלא כשיר משפטית בנושא מסוים, הכוח לקבוע את זהות האפוטרופוס יופקע מפקידות סעד ושאר פקידים ממשלתיים.