בשבע 479: מיהו מנהיג יהודי?

משה פייגלין צריך להסביר איך העיקרון של מנהיגות יהודית פועל בתחומים ספציפיים של מדיניות חוץ וביטחון, חברה וכלכלה

עמיאל אונגר , ט' בשבט תשע"ב

משה פייגלין צריך להסביר איך העיקרון של מנהיגות יהודית פועל בתחומים ספציפיים של מדיניות חוץ וביטחון, חברה וכלכלה * להיאבק בתופעת המסתננים באמצעות מניעת תעסוקה * פרס מקדם הכרה במדינה פלשתינית, ושתיקת נתניהו מתפרשת כהודאה

הטלפון צלצל פעמיים, ומהצד השני בקע קולו המוקלט של ראש הממשלה. תחילה התרברב נתניהו שהממשלה בראשותו עשתה יותר מכל ממשלה אחרת למען ארץ ישראל, והכחיש רינונים על שריונים ברשימת הליכוד. אחר כך הזהיר ראש הממשלה שמתחרהו עלום השם אינו מייצג את ערכי הליכוד.

כמו בפעמים הקודמות, מי שהצליח לשכנע אותי יותר מכל אדם אחר לקום ולהצביע עבור משה פייגלין היה לא אחר מבנימין נתניהו עצמו. אולי לא ישוריין מקום לאהוד ברק ברשימה, אבל אין מניעה שהוא בכל זאת יצורף לממשלה הבאה גם ללא חברות בכנסת. שריון לברק ולדן מרידור בקבינט הביטחוני גרוע משריונם ברשימת הליכוד, ומעוות את רצונם של מתפקדי ובוחרי הליכוד.

משה פייגלין מעקם את האף נוכח מצביעים כמוני, המסתפקים בהצבעת מחאה נגד נתניהו פעם בארבע שנים. הוא דורש מאיתנו לחתום קבע במנהיגות יהודית. אבל בתמורה לכך עליו להסביר ביתר פירוט וחדות למה בדיוק הוא מתכוון במונח 'מנהיגות יהודית'. הרי לא מדובר בכיפה על הראש או בחלוקה בין דתיים לחילונים שפייגלין מתנגד לה. אם הבנתי אותו נכון, 'מנהיגות יהודית' משמעותה שמדינת ישראל חייבת לתת ביטוי לייעודה וזהותה כמדינה יהודית.

אבל אי אפשר להסתפק באמירה כוללנית כזאת, גם כאשר היא חוסכת ויכוחים ועימותים פנימיים. מהי 'מנהיגות יהודית' בנושאי חוץ וביטחון? מה היא מדיניות יהודית בשאלות חברתיות? כפובליציסט פורה ומקורי, משה פייגלין נדרש אמנם לסוגיות הללו מעת לעת, אבל אנו צריכים משהו מגובש ונגיש נוסח הספר 'מקום תחת השמש' שחיבר בנימין נתניהו בימי ממשלת רבין (למרות שבינתיים הספיק נתניהו להתכחש לעמדות חשובות ונכונות שכתב בספר). אנו חייבים להבין על מה פייגלין מוכן להתפשר, ומהם הקווים האדומים להשתתפותו בממשלה או (אם ניקח את שאיפותיו בשיא הרצינות) להקמת ממשלה בראשותו? ולא רק העמדות חשובות, אלא גם תהליך גיבושן וקבלתן. האם משה פייגלין פועל ומחליט כדן יחידי? האם לצידו פועלת 'מועצת גדולי המנהיגות' או מנגנון אחר?

הדברים הללו לא נכתבו כדי לזלזל חלילה באיש ובפועלו. משה פייגלין עושה שירות חשוב לציבור שלנו לא רק בשמשו כשוט מול נתניהו, אלא היות והוא מאתגר אותנו לחשוב שוב במונחים של רשות הרבים הישראלית. על תפקיד יו"ר המועצה האזורית גוש עציון מתמודדים כעת שני מועמדים ראויים. כל צד השקיע משאבים רבים וחרש את הרשתות החברתיות, אולם בסופו של דבר ההתמודדות הזאת התנהלה בצורה די דומה לעימות פוליטי שמתקיים בכל מקום אחר בארץ. דווקא בתקופת הקמת המדינה, כאשר הציבור הדתי שיחק את תפקיד הגלגל הרזרבי, הקדישו יותר תשומת לב לשאלה איך תיראה המדינה היהודית. עתה, עם התחזקות הציבור המאמין בארץ, גובר גם הצורך להגדיר 'מנהיגות יהודית' מהי.

 

מסתננים בדרם ת"א 'פלאש90'

עובדים עלינו

תופעת המסתננים כבר איננה מצטמצמת לערי הדרום או לדרום תל אביב. אפשר להבחין במסתננים מאפריקה גם בירושלים, באוטובוסים ובמסעדות. על פי דיווח בערוץ 7, בעיר שדרות המסתננים כבר שוכרים ורוכשים דירות, היות וברשותם סכומי כסף העולים בהרבה על מחירי השוק. כך מצליחים המסתננים להבריח את התושבים הוותיקים.

חוסר האונים שמגלה המדינה מול תופעות כאלו זועק לשמיים. הרי אם מדובר בפליטים חסרי כל, מניין להם הכסף לרכוש דירות? אפילו בשדרות רכישת דירה עולה סכום הגון. אם יהודי המדווח שהוא חסר הכנסה או בעל הכנסה צנועה היה פתאום רוכש דירה, סביר להניח שהיה מוזמן לשלטונות המס לספק הסבר. אם המסתננים מסוגלים לרכוש דירות, כדאי שמישהו יבדוק אצלם את מקורות המימון, ובכך יצליח אולי לעמוד על זהותם של המושכים בחוטים.

בסוגיית המסתננים, כמו בסוגיית העבודה בשבת, אנו רואים את הדו-פרצופיות של רשויות אכיפת החוק. שלטון החוק ההיפראקטיבי בקשר לכל פחון במאחז ביו"ש מגלה נרפות בכל הקשור להעסקת עובדים בלתי חוקיים. אכיפת האיסור היתה אמורה להתחיל עם בכירים כמו שר הביטחון והיועץ המשפטי שהעסיקו עובדים לא חוקיים בביתם, למען ישמעו ולמען ייראו. אולם האכיפה נתקלת כנראה ברוח מפקד החושש להיכנס לעימות עם ארגוני זכויות אדם, נרתע מפני הפגנות ילדי פליטים חסרי קורת גג, או אולי מעוניין בקליטת המסתננים בתקווה שבסיועם נגשים את חזון הפיכת ישראל למדינת כל אזרחיה במהרה בימינו.

היות ובינתיים מדינת ישראל לא מוכנה לטפל במסתננים ומעדיפה לחכות לגדר הפיזית שתמנע את הסתננותם, על רשויות אכיפת החוק לגלות אפס סובלנות כלפי מעסיקיהם. הצמצום בהגירה הבלתי חוקית לארצות הברית מוסבר על ידי המיתון החריף הפוקד את כלכלתה. בתנאים הללו עדיף למסתננים פוטנציאליים להישאר בארץ המוצא, ולחסוך את העלות והסיכון הכרוכים בהסתננות נוכח אי הוודאות לגבי אפשרות הקליטה בשוק העבודה.

המאבק בתופעת ההסתננות דורש גם התגייסות חברתית. יש לקוות כי קריאה מצד רבנים לאסור מכירה והשכרה של דירות למסתננים או העסקתם לא תיתקל באותו עליהום משפטי כמו קריאות קודמות. אפשר גם לדרוש מבכירי ההסתדרות הקובלים על תנאי העסקתם של עובדי קבלן, להיאבק בהעסקת המסתננים שיוצרת תחרות בלתי הוגנת לעובדים חוקיים.

 

שתיקה כהודאה
המאבק בתופעת ההסתננות דורש גם התגייסות חברתית. יש לקוות כי קריאה של רבנים לאסור מכירה והשכרה של דירות למסתננים או העסקתם לא תיתקל באותו עליהום משפטי כמו קריאות קודמות. אפשר גם לדרוש מבכירי ההסתדרות להיאבק בהעסקת המסתננים שיוצרת תחרות בלתי הוגנת לעובדים חוקיים

כאשר פרסם בן כספית ב'מעריב' את הידיעה שבנימין נתניהו ויתר על בקעת הירדן, הוא לא עשה זאת מתוך חרדה לגורלה של הבקעה. כוונתו של כספית, שאינו מחמיץ הזדמנות לפגוע בנתניהו, היתה לסייע ליריבי נתניהו ערב הבחירות הפנימיות על ראשות הליכוד. נתניהו הריח את הסכנה הנשקפת לו והזדרז להכחיש את הידיעה.

אפשר להאמין להכחשת ראש הממשלה, היות וויתור על הבקעה היה מקומם עליו לא רק את תושבי האזור. צעד כזה היה מסבך את נתניהו גם עם מסבירים מטעמו כמו השגריר דורי גולד, האלוף (מיל') עוזי דיין ואחרים, שהשקיעו רבות בהדגשת חשיבותה האסטרטגית של הבקעה לביטחון ישראל כחלק מגבולות בני הגנה.

הבעיה בהתנהלותו המדינית של נתניהו היא שהוא מטיל את כל יהבו על הסרבנות הפלשתינית, ואינו מוכן להציג את תביעות המינימום של ישראל בתחום הטריטוריאלי. כזכור, הנכונות שהציג אהוד ברק בקמפ דיוויד לוותר על ירושלים התקבעה בתודעה הבינלאומית כוויתור הנמצא בכיסם של הפלשתינים, למרות התנאי המוצהר שכל ויתור אינו תקף כל עוד לא הוסכם על החבילה הכוללת. נתניהו לא ויתר אולי במפורש כמו ברק, אבל ההסתתרות מאחורי ניסוחים מעורפלים תורמת במצטבר לאותה תחושה של ויתור.

הבעיה מחריפה כאשר נתניהו נמנע מלרסן אישים רשמיים כמו הנשיא שמעון פרס, שבפורום הכלכלי בדאבוס טען כי "המדינה הפלשתינית ממשיכה להיבנות בשטח במקביל לשיחות, ואנשים יכולים לחוש את טעם השלום". פרס אמנם סייג את דבריו בקביעה שאין מדובר בתחליף למשא ומתן. אולם חזקה על פרס שהוא מתמצא בסוגיית ההכרה במשפט הבינלאומי. רוב המדינות נוהגות על פי הגישה הדקלרטיבית, לפיה ההכרה הדיפלומטית רק נועדה לאשרר עובדה קיימת. לפי פרס פלשתין היא עובדה קיימת, וכמו בנושא הבקעה - שתיקתו של נתניהו מתפרשת כהודאה.