בשבע 480: יהדות נוסח ספרד

הרב חיים אמסלם עזב את ספסלי הישיבה לטובת שורותיה של ש"ס,תוך זמן קצר גילה שהוא לא מצליח למלא את ייעודו כמייצג היהדות הספרדית

עפרה לקס , ט"ז בשבט תשע"ב

ח"כ הרב חיים אמסלם עזב את ספסלי ישיבת 'כסא רחמים' לטובת שורותיה של ש"ס, אבל תוך זמן קצר גילה שהוא לא מצליח למלא את ייעודו שם כמייצג היהדות הספרדית | הוא תוקף את הפוליטיקאים שלדבריו "מסובבים את הרב עובדיה" ו"מבקשים להפכו לליטאי", ומפרסם בגלוי עמדות הלכתיות וציבוריות המנוגדות לאלו של חברי מפלגתו | את המחיר האישי הוא כבר משלם, בדמות מיעוט מתפללי בית הכנסת שלו ותלמידיו, אבל בבחירות הבאות הוא מתכוון לרוץ בראש רשימה חדשה שתתן מקום לאוכלוסייה הספרדית-מסורתית בדרך של קירוב ומתינות הלכתית 

"לאחרונה כולם מבינים מה שאמרתי, שהרב עובדיה הוא ענק בתורה - ראשו בתורה בלבד, והקבוצה הסובבת אותו מסובבת אותו, לצערי", כך מכריז חבר הכנסת הרב חיים אמסלם, שהקרע בינו לבין תנועת האם שלו - ש"ס, הוא היום עובדה מוגמרת. למרות שבפוליטיקה אין דבר כזה שאין דבר כזה, נראה שלשם הוא לא חוזר. לא עם התבטאות כזאת ולא עם הצהרות אחרות.

הרב אמסלם ממשיך לדרך משלו: הוא הקים תנועה פוליטית ומתכוון לדהור איתה קדימה. בדרך הוא יורה לכל המטרות במטווח של ש"ס והציבור החרדי-ספרדי, ומחזק את עמדותיו בציטוטים ממקורות חז"ליים ומהפוסקים. "אני אומר את דבריי, לא משנה מה יהיה המחיר".

 רבנות כמגדלור

כף רגלו של הרב אמסלם עברה את סף מפתן הכנסת באביב תשס"ו, אחרי שמפלגת ש"ס כבר הייתה

חייבת לתת ייצוג ברשימתה לאנשי הרב מאיר מאזוז, ראש ישיבת כסא רחמים, וגם לחצרה של משפחת אבוחצירא. הרב אמסלם, תלמידו המובהק של הרב מאזוז וקרוב משפחה של בית אבוחצירא, היה האופציה המתבקשת, והעובדה שהוסמך לרבנות בידי הרב עובדיה יוסף ושמר איתו על קשר במשך השנים הוסיפה נקודות לבחירה הזאת. ואולם, הרב אמסלם עצמו איננו בוגר בית ספר לעסקנות פוליטית. הרקע שלו הוא דווקא רבני והבחירה לשנות כיוון וללכת לפוליטיקה היא משהו שהתבשל אצלו במהלך השנים. 

את השנתיים שקדמו לבחירות עשה הרב אמסלם עם משפחתו בז'נווה שבשוויץ. הרב הנהיג שם את הקהילה הספרדית הלא גדולה אך עתירת המזומנים. "כולם היו עוברים אצלי בדרך מהארץ לצרפת כדי שאחבר אותם לבעלי הממון, ואז היינו מדברים על מצב עולם התורה והישיבות. אני הקשיתי קושיות על הסיטואציה הבלתי אפשרית, שדוחפים את כולם לאותן מסגרות למרות שהן לא מתאימות לכולם. אני בעד שהמוכשרים שחשקה נפשם בתורה, יקבלו את כל הכלים ונעטוף אותם גם מבחינת פרנסה, כי חסרים לנו גדולים. אבל עם הרוב צריך לעשות משהו אחר. לאפשר להם להתפרנס".

מה היו התשובות שקיבלת?

"לא קיבלתי תשובות וזה הכעיס אותי מאוד. הגעתי למסקנה שחלק מהסיפור המסתתר שם זה אינטרסים שלא ממין העניין".

הרב אמסלם התאכזב מן הממסד הרבני, "שנמצא כמעט בסוף דרכו". הוא שואף ל"רבנות כמגדלור, רבנות ערכית שפוסקת הלכות" וגם לגדלות התורנית של הרבנים עצמם. נישא על גלי הנוסטלגיה הוא מספר על גדולים בתורה, בהם על הרב רפאל כדיר צבאן, שכיהן כרבה של נתיבות והיה חבר במועצת הרבנות הראשית, קיים ימי עיון לרבני האזור וליבן עימם סוגיות הלכתיות שהגיעו לפיתחה של הרבנות הראשית.

היום, לדבריו, לא רק שהרבנים קטנים יותר, אלא מפתח הבחירה לכהונת רב במשרה זו או אחרת הוא פוליטי. "אני יצאתי מישיבת כסא רחמים עם כיפה שחורה, ונבחרתי להיות רב במושב של הפועל המזרחי. מי שבחר בי היה משרד הדתות שהיה בשליטת המפד"ל, ואף אחד לא הטיל ספק בבחירה.

היום בחירת רבנים היא לפי המערכת הפוליטית גרידא, וזה אומר לחצים ואינטרסים. גם זה יצר פיחות גדול במעמדו של הרב. כשאתה יודע שנבחר הטוב ביותר, זה משהו אחד, אבל אם הוא נבחר מסיבות אחרות - אין לו אותו מעמד. אדם צריך לא רק מפלגה מאחוריו, אלא להיות מחובר לאנשים הנכונים במפלגה. אני מכיר תלמידי חכמים ענקים בתורה, מומחים בהלכה, שיושבים כאברכים. אין להם סיכוי להיבחר כרבנים".

סוגיה נוספת שהתחדדה אצל הרב אמסלם בעת שהותו בחו"ל היתה הגיור. "ראיתי שם סיטואציות קשות של בנים שהתחתנו עם נכריות, ואז התחרטו ורצו שהדור השלישי יחזור ליהדות. אבל האופציה של גיור כמעט בלתי אפשרית באירופה והם לא יודעים מה לעשות והמשפחות נקרעות. מאידך ידעתי שפוסקים רבים הקלו במה שנוגע לזרע ישראל". מנגד, היתה לפניו הגישה המחמירה לדעתו הנהוגה בישראל, והדברים קיבלו משנה תוקף כששב לארץ. כל הדברים האלה יצרו אצלו את התובנה שדרוש שינוי. "ואת זה, אמרתי, אני לא יכול לעשות מכסא הרבנות. רק מהפוליטיקה".

הרב אמסלם נכנס לש"ס, אבל התקשה ללכת בתלם. "רב הוא מנהיג, אז הוא יכול לדכא את מה שיש לו לומר לזמן מוגבל, אבל יש גבול. אתה לא יכול לראות את העוולות ולשתוק. מה גם שעסקתי בפסיקת הלכה, וראיתי בחוק דרומי למשל חוק הלכתי. הכרחתי אותם לתמוך בחוק דרומי וזה הגיע לרב עובדיה יוסף, שאמר 'הוא צודק'. הם לא אוהבים טיפוסים שהם גם דעתנים וגם מבינים בהלכה. כי הפוליטיקה שהם רוצים לנהל לא תמיד מסתדרת עם ההלכה. הם מעדיפים עסקנים".

קדנציה אחת עברה, פחות או יותר, בשלום. אבל לפני כשנה וחצי חברו יחד כמה צירופי מקרים שהביאו את הפיצוץ הגדול. ראשית, הרב אמסלם החליט להיכנס לעובי הקורה בכל הנוגע לסוגיית הגיור. הוא למד, הרצה, הקיף וכתב שני ספרים עבי כרס 'זרע ישראל' ו'מקור ישראל'. "בכותרת, כל מי שהוא מזרע ישראל צריך ללכת איתו בגישה מקרבת", הוא קובע. לזה התווסף קונטרס שהוציא לפני שהספר ראה אור, ובו נכתב "שמי שמסתכן ומוסר את הנפש למען כלל ישראל, מראה בוודאות שהוא רוצה להסתפח לעם ישראל". גוי מזרע ישראל שמתגייס לצה"ל, לפיכך, צריך לקבל יחס אוהד בבית הדין, מקרב ולא מחמיר.

הספר והקונטרס חוללו פיצוץ עז. "זה העמיד אותם במצב מאוד לא נעים עם הפלג הליטאי של אגודת ישראל - 'יהדות התורה', שהיא מפלגת האם של ש"ס". לרב אמסלם לא עזרו העובדות. לא זו שהספר נפתח בהסכמות רבות מתלמידי חכמים מגוונים וגדולים ("שניים התקשרו והתחננו שאסיר את ההסכמה שהם נתנו לי, כי הם אוימו") וגם לא 17 עמודי הפרוטוקול של ישיבה באחת מוועדות הכנסת בתשל"ז, בה שטח הרב הראשי עובדיה יוסף בפני חברי הכנסת את גישתו המקלה בגיור. "הוא מקל יותר ממני. אבל זה לא עזר לי, כי הם לא התעניינו באמת לראות מה זה אומר".

"אני בעד שתלמידי חכמים רציניים יעברו לפוליטיקה ח"כ הרב חיים אמסלם

מה החשש?

"תמיכה שלהם בגישה שלי אומרת במישרין שהמונופול שלקחו בעולם הדיינות על קו מחמיר ולא מקרב זה לא הקו הנכון. וזו הודאה בכישלון השיטה, אם לא גרוע מזה". אגב, הסכמה אחת, חשובה מאוד, חסרה בספר - הסכמתו של הרב עובדיה עצמו. "שלחתי פעמיים את הספר, הם לא רצו לתת לו. הבן שלי רצה למסור לו, כמעט נתנו לו מכות".

 "העסקנים הפכו לאליטה"

אבל סוגיית הגיור לא היתה המחלוקת היחידה. בדיוק בימים בהם ראה אור הספר על הגיור, ראתה מדינת ישראל עוד אחד ממפגני הכוח החרדיים בבני ברק ובירושלים, במסגרתו ליוו 100 אלף איש את הורי 'פרשת עמנואל' לכלא. גם בנושא הזה אמסלם לא שמר על זכות השתיקה. הוא העדיף את חובת הדיבור, גם במחיר הפרת המשמעת. "יצאה הוראה מראשי ש"ס שלא מתראיינים בנושא עמנואל, אלא רק יושב ראש התנועה. אבל הוא לא אמר כלום. מצאתי שש"ס מותקפת בתקשורת על זה שלא עושים שום דבר נגד האפליה, אז התבטאתי איך שרציתי".

תקפת את העמיתים שלך.

"לא. נשאלתי בתקשורת למה אתם צריכים ללמוד בכוח אצל האשכנזים שלא רוצים אתכם".
ישבתי שם שלושת רבעי שעה, קראתי את עיקרי יסודות הגיור, הקראתי את ההסכמות והרב עובדיה נדהם. הוא אמר 'אנחנו יכולים לפגוע בך, ר' חיים? אתה תלמיד חכם. כל דבריך מיוסדים על אדני פז'. הוא הצדיק אותי בכל. אבל ראיתי שנפל דבר. זהו, הרעילו אותו

לא אמרת שהחברים שלך נוהגים כך?

"בוודאי שאמרתי. לקח לי זמן להבין שברגע שאנשי ש"ס מצליחים להכניס את הילדים שלהם למוסדות היוקרתיים, הליטאיים, הם נהיים אליטה. וזה על חשבון מי שלא מתקבל. רבים מעסקני ש"ס הם חוזרים בתשובה. הם כל כך לא מכירים את השורשים שלהם, וכל כך חלשים במודעות של היכולות שלהם. משאת נפשם שהבן יתקבל לישיבה ליטאית! וההמונים, שרובם בעלי תשובה, רואים שכל הרבנים וחברי הכנסת וכל העסקנים כביכול, 'מצליחים' שהילדים שלהם ילמדו במוסדות האלה והאלה. וכמו עדר כולם רצים לשם. אבל זה נושא למחקרים".

הילדים של הרב אמסלם, אגב, התחנכו במוסדות ספרדיים. הוא חיפש את לימוד התורה היהודי הצפון אפריקאי, לדבריו, ולא את הליטאי. כשבנותיו עלו לסמינר, המורות אמרו שעם קצת השתדלות, הן תוכלנה להיכנס למוסדות האשכנזיים. אבל הוא סירב אפילו לנסות. "זה עלבון", הוא מסביר.

לרב אמסלם יש הסבר פשוט וכואב למצב המעוות הזה. "רגשי נחיתות", הוא פוסק. לעולם הספרדי יש תורה משלו, גם בדרך הלימוד והפסיקה, הוא מבהיר, אבל הדרך הזו אינה קיימת היום, כי העולם הספרדי הוא לא ספרדי. "ש"ס לא החזירה עטרה ליושנה, אלא המציאה משהו חדש ספרדו-ליטאי".

באותה עת זומן הרב אמסלם לשימוע אצל הרב עובדיה בנוכחות מועצת חכמי התורה, נוהל שכבר התרחש מספר פעמים. הנושא, הרב אמסלם לא ידע מראש, היה דווקא הגיור. "אמרו לרב יוסף: הוא מחריב את העולם, הוא פוסק כל מיני פסיקות בגיור". לדברי הרב אמסלם, הרב עובדיה ביקש מאחד הנוכחים לומר במה הוא 'מואשם'. האיש הוציא פיסת עיתון של 'יתד נאמן' וציטט. "אמרתי 'אבל הרב, אני לא אמרתי כך'. הוא אמר 'זה כתוב' אמרתי 'זה כתוב בעיתון. בוא תראה מה כתוב בספר'". הרב אמסלם הוציא את הספר והחל לקרוא. "ישבתי שם שלושת רבעי שעה, קראתי את עיקרי יסודות הגיור, הקראתי את ההסכמות והרב עובדיה נדהם. הוא אמר 'אנחנו יכולים לפגוע בך, ר' חיים? אתה תלמיד חכם. כל דבריך מיוסדים על אדני פז'. הוא הצדיק אותי בכל. הסתבר שכל מי שבא אליו לא בקי בהלכות גיור, אלא הסתמכו על 'יתד'. מצד שני ראיתי שנפל דבר. זהו, הרעילו אותו". 

גם לפני הדברים האמורים לא הלך הרב אמסלם בתלם. בסוגיית בניית חדר המיון בבית החולים 'ברזילי', למשל, הוא סבר שיש לפנות את הקברים, וגם בסוגיית הרפורמות בקרקעות הוא סבר ההיפך ממפלגתו.

אבל כאן הדברים נגעו בלב ליבו של הטאבו החרדי. ומשנבקע הסדק, המים התחילו לשטוף. הוא אמר את דעתו בנושא תורה ופרנסה ("מי שיש לו פוטנציאל להיות גדול תורה - שיעטפו אותו וידאגו לו. אבל אין הרבה כאלה, שהיתר ילמדו מקצוע"), דיבר על הצורך לשרת בצבא ("גם אם אתה לא חושב שזו מצווה, אתה חייב להתפרנס, ולכן תשרת") ופירט בעניין לימודי הליבה ("תנ"ך זה לא קודש קודשים? דקדוק זה לא חלק מהתורה? בלי מתמטיקה לא תבין סוגיות שלימות"). והאמת היא, שעוד הרבה לפני שכל זה יצא, הוא הכריז קבל עם בראיון עיתונאי שש"ס "חולה מהראש". אבל הקש ששבר את גבם של אנשי ש"ס היה כנראה הראיון שנתן לשלום ירושלמי במעריב, שבו היו קולות על הקמת מפלגה חדשה, מתחרה. "זה שרף להם את כל הפיוזים".

בחודש כסלו תשע"א הוציא הרב אמסלם את הקונטרס העוסק בתורה ופרנסה, והרב עובדיה הכריז עליו: "יצא נגד בתי הדינים שלנו ויצא נגד אנשי התורה". הרב אמסלם מתקומם נגד הדברים, אבל דן את רבו לכף זכות: "הוא אולץ לומר את זה על ידי אנשים שלא


אתה לא יכול לראות את העוולות ולשתוק. ראיתי בחוק דרומי למשל חוק הלכתי והכרחתי אותם לתמוך בו. זה הגיע לרב עובדיה יוסף, שאמר 'הוא צודק'. הם לא אוהבים טיפוסים שהם גם דעתנים וגם מבינים בהלכה. כי הפוליטיקה שהם רוצים לנהל לא תמיד מסתדרת עם ההלכה

 אהבו את הדעות שלי בש"ס ובעיקר מחוצה לה. איך אפשר לכתוב את זה?".

מתסכל?

"מאוד. כי אתה קולט איך הדברים עובדים ואתה אומר: אוי ואבוי אם זה כך. והציבור מסכן, הוא לא יודע".

ומה עם הקרע עם הרב מאזוז?

"זה רק התפרש כאילו הוא יצא נגדי. אין לי קרע עם הרב מאזוז. זה קשקוש. על הקונטרס הרב מאזוז כתב לי בא' בכסלו תשע"א, שהוא תומך בקו הזה של תורה ופרנסה". למרות שהרב אמסלם חוזר מספר פעמים על כך שהוא ורבו המובהק נמצאים בקשר של תורה גם היום, הציבור חושב דברים אחרים.

"הוא ידע שאני לא יכול לשתוק על האמת שלי. הוא היה בעד שאני אלך בכללים של העולם הפוליטי, ואני לא הסכמתי. העוול הוא יותר מדי גדול. אני בעזרת ה' איש אמת והייתי חייב לומר את האמת שלי".

שיעור עם הפלחים

משפחת אמסלם גרה ב'הקבלן', הרחוב המפורסם ביותר בשכונת הר נוף הירושלמית, "שתי כניסות מהרב עובדיה". העובדה הזאת לא מקלה על החיים שאחרי הסערה הגדולה. "ציבור המתפללים בבית הכנסת שלי אויים שלא להגיע, וכך גם הבעל קורא שלי, ששילמנו לו כדי לסייע לו, כי הוא אברך בכולל". חלק מהציבור לא עמד באיומים. "ראש ישיבה שמתפלל אצלי והוא חבר, אמר במפורש שאחד העוזרים של הרב יוסף אמר לו 'שמענו שאתה מתפלל אצל אמסלם'. כשהוא השיב 'מה הבעיה?' הוא נענה 'אתה רוצה שהרב יסביר לך?'". הרב אמסלם לא כועס. "אני מבין אותו. הוא ראש ישיבה והוא לא רוצה להינזק. זה מה שקרה לרב מאזוז ולכסא רחמים". והיתה גם תמיכה ממקום בלתי צפוי: "הקהילה של הרב פוירשטיין הייתה שולחת מסה של מתפללים כדי לחזק את המניין". 

הילדים והאישה אמרו לך 'אבא, די'?

"לא. ברוך ה' אין לנו ספקות בדרך. לקחתי בחשבון שעל האמת הזאת אצטרך לשלם מחיר".

הרב חיים אמסלם נולד באלג'יריה להורים שהגרו ממרוקו. בהיותו תינוק עברה המשפחה לצרפת, וכשמלאו לו 11 שנים, עלתה המשפחה לישראל והשתקעה בבני ברק. עד סוף כיתה ח' הוא למד בבית ספר בפרדס כץ, ואחר כך למד שנתיים בישיבת 'קרית הרצוג' הסרוגה. את 7 השנים הבאות עשה בישיבת 'כסא רחמים', שם היה בהמשך אברך בכולל ומגיד שיעורים.

"הקו של הבית היה מאז ומעולם תורה ואופציית פרנסה. אנחנו באנו ממשפחה שכולם היו תלמידי חכמים ושילבו את זה עם עיסוקים האחרים. אבי המשיך את הרבנות של אביו במרוקו, הוא היה גם השוחט, וגם המוהל, גם החזן והעושה גיטין ללא תמורה. לצד זה היו לו עסקים".

אבל כשהרב אמסלם היה בכיתה י', גם הוא וגם אביו ראו שהכיוון שלו הוא תורה בלבד, מתוך תקווה שהתורה היא זו שתפרנס אותו בעתיד. "היה דיון באיזו דרך לממש את זה, ואחרי מחשבה רבה הישיבה הזאת היא שהתאימה".

בגיל 23 יצא הרב אמסלם לכהן כרב במושב הדרומי שרשרת של הפועל המזרחי, והזיכרון שלו מהיום הראשון שם מלווה אותו עד היום. "תפס אותי יהודי שנראה כמו פלח ואמר לי 'אנחנו לומדים מסכת שבת, רוצה להצטרף?' אני רב היישוב, בטח שאגיע. ישבה קבוצה של 10 אנשים, והתחילו ללמוד. בלימוד שלהם רבנים יכלו ליפול. שם סיימתי את רוב הש"ס". המשפחה עשתה במושב שבע שנים "מאוד יפות", אחר כך שימש אמסלם כרב שכונה בנתיבות ומשם עלתה המשפחה לירושלים. הרב אמסלם עמד שם בראש בית מדרש והנהיג בית כנסת, שבראשו הוא עומד, כאמור, עד היום. פרק חו"ל הגיע אחר כך.

לרב ולאשתו 8 ילדים, ונכדים כמניין שבטי ישראל. הבנים הגדולים שירתו בצבא והיום אחד עובד והשני לומד ב'מכון לב'.

בענייני פוליטיקה אתה מתייעץ עם הרב מאזוז או שאתה חש שכתפיך מספיק רחבות?

"הרב מאזוז הוא מורי ורבי המובהק שנים רבות, ואנחנו מתכתבים כי הוא ידען גדול בכל מכמני התורה. הוא ענק. אבל בנושא הפוליטי, אם אתה לא נמצא בעובי הקורה אתה כנראה לא רואה את התמונה נכון ואז כל אחד מציג איך שהוא רוצה להציג, וכך הוא משיג את מה שהוא רוצה להשיג. גם אני נהגתי כך.

מצד שני, כשלרב יש מוסדות והוא צריך לדאוג לתקציבים עבור המוסדות שלו – הוא בפרדוכס". 
היום בחירת רבנים היא לפי המערכת הפוליטית גרידא, וזה אומר לחצים ואינטרסים. גם זה יצר פיחות גדול במעמדו של הרב. כשאתה יודע שנבחר הטוב ביותר, זה משהו אחד, אבל אם הוא נבחר מסיבות אחרות - אין לו אותו מעמד

אז מה מקומם של רבנים מול הפוליטיקאים?

"אני בעד משהו אחר. למה שתלמידי חכמים רציניים לא יעברו לפוליטיקה?"

השפה הפוליטית היא לא תמיד 'שפת אמת' וצריך לשייף פינות.

"אני לא מרגיש שאני משייף פינות. אולי בגלל זה יש בלאגן".

אם לפני שנתיים וחצי הגיש הרב אמסלם את מועמדותו לרבנות העיר אשדוד ואמר לעיתונאי אבישי בן חיים שהוא מואס בפוליטיקה, היום הוא מכריז שעתידו דווקא בשדה הזה. הוא מתעתד לעסוק בנושאים ציבוריים בהם התבטא, ובקירוב רחוקים מתוך גישה מתונה הלכתית.

הרב אמסלם אולי יסיים את הקדנציה כחבר במפלגה שבה התחיל, אבל הסיבוב הבא כבר יהיה אחר. הוא הקים את תנועת 'עם שלם', המכוונת לאוכלוסייה הספרדית-מסורתית ש'גנבו' לה את דרך האמצע. "הם רואים בי בבואה ליהדות שנעלמה להם, ואני מרגיש שקיקה לדבר הזה. אולי דרך זה נצליח לקרב אותם".

בין אהדה לאלקטורט יש הבדל.

"נכון, ואנחנו שומרים על ערנות. הסקרים בסדר, התהודה גדולה. לפי הסקר האחרון שהתפרסם יש לנו שני מנדטים. אי אפשר לשבת על זרי הדפנה, אבל זו קריאת כיוון".

מה אתה משיב לטענה שאתה יושב על כסא שאינו שלך?

"הגעתי להרבה בירורים אצל הרב עובדיה, אבל הוא מעולם לא אמר לי 'אני מבקש ממך שתחזיר את המנדט'. האם מישהו מש"ס אמר את זה בצורה מפורשת? לא נקראתי ולא התבקשתי. אם הרב עובדיה היה מזמין אותי, אני בטוח שלא היה קורה כלום. והם חששו מזה".

מחמאות מהעולם החילוני

הרב אמסלם אומר שהוא ממשיך דרכו האותנטי של הרב עובדיה יוסף, בגישה המתונה והמקרבת ובכוח דהיתרא עדיף. "לפני 30 שנה כשהייתי בישיבה הוא בא לסדרת שיעורים על 'היתר מכירה', ויש לי עדויות על כך שהוא בביתו היה אוכל מ'היתר המכירה'. בשו"ת שלו הוא כותב 60 עמודים שמוכיחים עד כמה הדרך הזאת מבוססת. אבל מחביאים את הפסקים שלו. בשנת השמיטה האחרונה 'יום ליום' (עיתון הבית של ש"ס) ציטטו את העמדה ההלכתית של הרב עובדיה". את העמדה שלו, כאמור, לא הזכירו. "ואני אומר - יש פה סילוף גדול של הרב עובדיה. הם רוצים להפוך אותו לליטאי. אבל הם לא יכולים, כי הוא לא כזה".

 

למה שבבחירות הבאות לא תחבור למפלגה ציונית דתית?

"יש לי הרבה ידידים ציונים דתיים, אבל אני שייך להשקפת עולם של היהדות הספרדית של הרב מאזוז. זה נכון שיש נושאים שמשיקים לעמדות של הציונות הדתית. במשפחות ספרדיות אתה יכול למצוא בן חרדי ובן של הציונות הדתית וזה הולך מצוין. אני לא שולל הליכה משותפת".

עם לפיד או עם דרעי, אגב, הוא לא מתכוון ללכת. "יש לי אג'נדה. היא מכבדת את העולם הליטאי אבל שונה לגמרי".

בתחום המדיני הרב אמסלם ימני כרבו, אבל לא צועק את זה. "אני חבר בשדולת ארץ ישראל בכנסת ותומך ביוזמות של חברי הכנסת הימניים. אבל זו מצווה שיש לה דורשים, ואני עוסק במצוות שאין להן דורשים". את האג'נדה המדינית שלו הוא מעדיף שלא להבליט, כדי לא להבריח את אנשי המרכז ושמאלה שעשויים לתת לו את קולם בשל הנושאים האחרים שהוא מוביל.

 

על המרד שלו וההצהרות האמיצות נגד ביתו הפוליטי והמילייה החברתי שלו, זכה הרב אמסלם באות התנועה לאיכות השלטון, במילים חמות מפיו של העיתונאי נחמיה שטרסלר ובטפיחה אוהדת על השכם מהחילוניות המשכילה. הוא לא מתרגש, לחיוב או לשלילה. "לא הפריע לי גם כשהתנפלו עלי הש"סניקים, אני לא עובד בשביל זה ולא עשיתי את זה בשביל לקבל דבר. אני בטוח בדרך, אני גם רואה שאף אחד לא סותר את הדברים, רק בתירוצים של הבל. הגיע הזמן לומר את האמת".

היו אנשים שהלכו עם האמת שלהם ומצאו את עצמם בחוץ.

"אני מאמין שהאמת שאני מביא היא גם טובת הציבור, ואני חושב שהיא מקיפה וסוחפת יותר".

אם תמצא את עצמך אחרי הבחירות בחוץ?

"אדם צריך לומר את האמת ולהיות בטוח שהיא תנצח, והיא תנצח. אני עושה את המאמץ כדי שננצח. אני לא מעסיק את עצמי ביום שאחרי".

 

ofralax@gmail.com