בשבע 480: חבירה או עקירה

הוצאת ההתיישבות מאזורי העדיפות הלאומית היא עוד צעד בדרכו של נתניהו להגשמת מצע השמאל

אורי אריאל , ט"ז בשבט תשע"ב

הוצאת ההתיישבות מאזורי העדיפות הלאומית היא עוד צעד בדרכו של נתניהו להגשמת מצע השמאל ●הדרך הטובה ביותר לבלימת הסחף היא איחוד כל מפלגות הציונות הדתית

יש ימים בהם אני שואל את עצמי אם לא עדיף ממשלת שמאל. איתם לפחות ידענו למה לצפות, ואיתם לפחות ההתיישבות היתה ערך. השבוע שוב מצאנו עצמנו מול החלטת ממשלה מבזה כשבמחטף טלפוני הוצאו כל יישובי יהודה ושומרון מאזורי עדיפות לאומית. זה קרה יממה בלבד לאחר שהוכנסו אליהם בהצבעה מסודרת ועניינית בממשלה. החמור מכל בהחלטה הזאת היא העובדה שנתניהו יזם את הנידוי וההשפלה שחלק גדול מהשרים המזהים עצמם לאומיים ותומכי ההתיישבות הצביעו בעדה.

כמעט שלוש שנים בהן מושלת ממשלה שנבחרה בקולות לאומיים, אין מנוס מלהכיר בעובדה שתחת הממשלה הזאת חל פיחות זוחל ומדאיג במעמד ההתיישבות והמתיישבים. זה החל כבר בנאום בר-אילן, כשלראשונה ראש ממשלה לאומי הכיר ברעיון שתי המדינות, המשיך בהקפאה הראשונה בתולדות ההתיישבות, בהריסת מאחזים באופן חסר רגישות משווע ולאחר מכן בצורך להיאבק על זכותם החוקית של היישובים הצעירים מגרון, גבעת אסף ושכונת האולפנה בבית אל להישאר על הקרקע, כאשר נציגי הממשלה והפרקליטות מסתמכים על השקרים של 'שלום עכשיו'.

כעת מוסיפה הממשלה נדבך נוסף ובהחלטה שעוברת כבדרך אגב מופלים תושבי יהודה ושומרון בתקציבים רבים. נדמה כי כל פעם משחררת הממשלה בלון ניסוי נוסף וכשהיא רואה 'כי טוב', היא ממשיכה לדבר הבא, ומדרדרת שוב ושוב את מעמד המתיישבים.

הגיע הזמן לומר: עד כאן, די! לא יכול להיות שהמתיישבים יהיו פיונים על שולחן המשחקים של נתניהו, כאשר האדישות של הציבור שלנו וההתכופפות תחת גזרה אחר גזרה מזמינה עוד ועוד לחצים של הממשל האמריקני על נתניהו, שרואה שהשד לא כל כך נורא.

לצערי, באלמנטים מסוימים נראה כאילו נתניהו אינו פועל בחלל ריק ובעצם מדובר בהליך מתוכנן אצלו, שיבשיל סופית לאחר הבחירות (יודעי דבר מספרים שאולי יתקיימו באוקטובר הקרוב). אז נמצא עצמנו עם תוכנית 'שרון 2' לגירוש נוסף, במימדים מפלצתיים, כאשר דעת הקהל הישראלית מוסתת נגד המתיישבים לאחר מסע הדה-לגיטימציה שנערך להם באיטיות לאורך השנים האחרונות.

גם אם בסופו של דבר יימצאו תקציבים שיחפו על הוצאת יו"ש מאזורי עדיפות לאומית, חייבים לצאת למאבק. מדובר בעניין עקרוני על התדמית של הציבור הדתי-לאומי, התורם לחברה הישראלית פי וכמה וכמה מגודלו היחסי באוכלוסייה, בצבא, בחינוך וברווחה, אך מקבל יחס של אזרחים סוג ב'. על הציבור לצאת מהאדישות, ולהיאבק על הזכויות הבסיסיות שמגיעות לו כמו לכל אזרח, דמנו אינו אדום פחות.

הדברים הללו היו יכולים להיראות אחרת גם במהלך שלוש השנים האחרונות, אם רק היינו מאוחדים פוליטית. ניתן רק לראות את הציבור החרדי שלמרות המחלוקות הרבות בין הפלגים השונים, חסידים וליטאים שומרים על אחדות פוליטית ודואגים לאינטרס שלהם בקנאות, כאשר ראש הממשלה מנסה למצוא כל פתרון כדי להשביע את רצונם.

כעת כשהבחירות כבר באופק, זה הזמן שלנו להתאחד ולבנות כוח משמעותי וחזק כדי לחזור ולמנוע את הגזירות הבאות ולשמור על ההתיישבות. יחד עם חברי באיחוד הלאומי ח"כ יעקב כ"ץ (כצל'ה) פנינו לחברים בבית היהודי לשבת יחד ולסכם את הריצה המשותפת בבחירות הקרובות. ניתן להגיע להסכמה כבר כעת על סדר הרשימה ולא צריך לחכות עד הרגע האחרון, או להיות מופתעים מהקדמת הבחירות ולפעול בלחץ.

הגעה להסכמה על סדר הרשימה אינה פוגמת כלל בפעילות הפנימית של כל מפלגה ולאחר מכן יכולה כל אחת לבחור את מועמדיה, בין אם בפריימריז או בדרכים אחרות, והם ישובצו במקומות שסוכמו מראש. אני מקווה שאכן בסופו של דבר ייענו חברי הכנסת להצעה הזאת ויחד נשב ונתאחד, כי בסופו של דבר כולם מבינים שכוחנו באחדותנו.