בשבע 480: לשמור על הכדור

בשנים האחרונות מתגברת ההכרה שבלי פעולה סביבתית, משאבי כדור הארץ יתכלו מהר משחשבנו

שלמה פיוטרקובסקי , ט"ז בשבט תשע"ב

שיקולי איכות סביבה מתנגשים לא פעם עם אינטרסים כלכליים, אבל בשנים האחרונות מתגברת ההכרה שבלי פעולה סביבתית, משאבי כדור הארץ יתכלו מהר משחשבנו

הכרעת בג"ץ בעתירת חברות הגז נגד המשרד להגנת הסביבה, לפיה המשרד היה רשאי ואף מחויב לשלול מהחברות את ההיתר להחזיק גז במיכלי הענק סמוך לקריית אתא, העלתה פעם נוספת לכותרות את מערכת היחסים המורכבת בין שיקולי סביבה וכלכלה. נזכיר כי המשרד להגנת הסביבה קבע שהחברות המחזיקות בחוות הגז הצפונית, פזגז, סופרגז ואמישראגז, מחויבות להטמין את המיכלים שבמקום, וכי אם לא יפעלו לעשות כך יישלל מהן ההיתר להחזיק את הגז במיכלים במקום. בהמשך אכן החליט המשרד לשלול את ההיתר מהחברות ואלו עתרו לבג"ץ בטענה שמדובר בהחלטה בלתי סבירה. אולם השופטים דחו את העתירה וקבעו כי המשרד להגנת הסביבה פעל בהתאם לתפקידו ובהתאם למצופה ממנו.

העימות בין חברות הגז למשרד להגנת הסביבה, אשר נחשף במקרה הזה באופן בולט, הוא דוגמה אופיינית לקשיים הניצבים מול המשרד ושוחרי הסביבה, כאשר הם נאבקים מול אינטרסים כלכליים. מתברר שכולם רוצים מאוד להיות סביבתיים: להפריד בקבוקים ולעשות קומפוסט מהזבל האורגני שבביתם, אבל כאשר הדבר מגיע לכיס העניינים נראים מעט אחרת. כאשר להיות 'סביבתי' משמעותו להוציא מהכיס סכומי כסף גדולים בהרבה מאשר 35 אגורות של פיקדון על בקבוקי משקה (וגם סביב הפיקדון הזה ניטש מאבק לא פשוט), רבים מהתומכים הגדולים של ההגנה על הסביבה נאלמים דום והופכים את עורם. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בכסף גדול, ובמקרים הבעייתיים באמת מדובר במיליונים ולעיתים אף בעשרות מיליונים.

אולם, מערכת היחסים בין כלכלה וסביבה איננה חד כיוונית. מדובר בשרשרת של יחסי גומלין אשר משמעויותיה מתבררות פעמים רבות רק לאחר זמן רב, מה שמקשה לא אחת על קבלת ההחלטות. דוגמה לשרשרת השפעות כאלו ניתן לראות פעמים רבות בסוגיית זיהום האוויר. טיפול במפעלי תעשייה על מנת להפחית את זיהום האוויר הנגרם מהם עולה כסף רב. בעלי מפעלים עושים עקב כך מאמצים רבים על מנת להקל את תקני פליטות המזהמים ולאפשר להם להמשיך ולקיים את מפעליהם עם הוצאות מעטות ככל הניתן. הטיעון ה'מנצח' שניתן לשמוע פעמים רבות מפיהם, מתמקד בכך שכל תוספת בעלויות הייצור תגולגל בסופו של דבר לכיסם של הצרכנים, ואם זה לא יקרה היא תתורגם לפיטורי עובדים, כלומר לפגיעה אחרת בכיסו של האזרח הקטן. אולם, מה שאותם בעלי מפעלים לא מספרים לנו הוא כי במידה שהזיהום הנפלט מאותם מפעלים לא יופחת, מה שעלול להיפגע הוא הבריאות של כולנו. המושג

'בריאות הציבור' נשמע אמורפי, אוורירי שכזה, אולם למעשה מדובר באינטרס כלכלי טהור. מי שמשלם את המחיר הכלכלי על פגיעה בבריאות הוא בראש ובראשונה האזרח שחלה, ובמידה לא פחותה המדינה אשר אחראית להעניק לו שירותי בריאות על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי. עלויות הטיפול בחולי האסטמה, מחלה שהוכח כי שכיחותה עולה עם החשיפה לזיהום אוויר, מוטלות על קופות החולים, אותן הקופות אשר מספקות לנו את השירות הרפואי מטעמה של המדינה. כך יוצא שעלויות כלכליות שנחסכו במקום אחד חוזרות לפגוע בנו במקום אחר, כאשר בתווך נמצאים גורמי הגנת הסביבה מחד ובעלי הון ואינטרסים כלכליים מאידך.

זיהום אויר במפרץ חיפה פלאש 90

גם לפלנטה יש מגבלות

מה שתיארנו עד עתה הוא השפעות גומלין נקודתיות, כמו הקשר בין זיהום אוויר בסביבה נתונה ובין המפעלים באותו אזור מחד ותושבי האזור מאידך, אולם השפעות הגומלין בין כלכלה וסביבה באות לידי ביטוי גם בהיבטים רחבים יותר. אחת התובנות אשר מחלחלת לתודעתו של המין האנושי בעשורים האחרונים היא מוגבלותה של הפלנטה.

מאז פרוץ המהפכה התעשייתית ועד לאחר מלחמת העולם השנייה, חי העולם בתחושה של משאבים בלתי מוגבלים. גודלה של אוכלוסיית העולם יחסית לגודלו של כדור הארץ ומידת ניצול המשאבים הטבעיים עד לאותה תקופה יצרה את הרושם כי הבעיה איננה עצם קיומם של משאבי הטבע אלא היכולת להגיע אליהם.

אולם מאז מלחמת העולם השנייה וביתר שאת מאז משבר האנרגיה העולמי הגדול, ברור לכל כי העולם שאנו חיים בו הוא מוגבל ולעומתו המין האנושי ממשיך לגדול. כך הולך ומתברר, כי עד שלא תימצא דרך לפרוץ את גבולות הפלנטה ולבסס קיום אנושי משמעותי במקומות אחרים בחלל, דבר שהוא כיום בגדר מדע בדיוני, יש לפקח על ניצול משאבי הטבע.

כתוצאה מהתפתחות ההבנה של יחסי הגומלין בין הסביבה לכלכלה התפתחו שתי אסכולות מחקר כלכליות, כלכלה סביבתית וכלכלה אקולוגית, אשר מבקשות לתת מסגרת תיאורטית להבנת יחסי הגומלין הללו. החוקרים העוסקים בתחומים אלו מנסים לתת תשובות לשאלות שונות, כמו למשל מה צריכה המדינה לעשות על מנת להביא לידי ביטוי את אחריותם של מי שפוגעים בסביבה.

דרך אחת המוכרת לכולנו היא שיטת המיסוי הבא לפצות על 'השפעה חיצונית'. דוגמה למס כזה היא הבלו על הדלק, אשר נועד לשקף את ההשפעות החיצוניות שנגרמות משימוש בדלקים מזהמים. על פי תפישה זו, נדמה לנהג שעלות השימוש בליטר בנזין היא סכום הכולל את עלות הרכישה שלו על ידי חברת הדלק, עלות השינוע ועלות המכירה בתחנה. אולם למעשה לשימוש בדלק ישנן גם 'השפעות חיצוניות', כמו זיהום האוויר שהזכרנו מוקדם יותר. את עלותן של ההשפעות הללו בא לשקף הבלו על הדלק. תחומים נוספים בהם עוסקים כלכלנים הם מידת הצמיחה הרצויה מול ניצול המשאבים, השפעות היחס לסביבה על כלכלת הדורות הבאים ורווחתם והאפשרויות ליישום מדיניות סביבתית שתאפשר יצירת ערך כלכלי במקום נטל כלכלי.

 

 פרשנות

עובדי עירך קודמים?

בטווח הארוך, סחר חופשי עדיף על הגנה מלאכותית על מפעלים מקומיים

אמיר ויטמן

בעקבות פרסומן של המלצות ועדת קדמי, אשר מבקשות לפתוח את השוק הישראלי לתחרות גוברת, פנימית וחיצונית, עלתה על סדר היום שאלת המדיניות האידיאלית בהקשר זה. בכלכלה קיימות שתי גישות בסיסיות בהתייחסות לנושא זה: האחת תומכת בפרוטקציוניזם והשנייה בסחר חופשי.

הגישה הפרוטקציוניסטית טוענת שהגנה על השוק המקומי, כלומר על היצרנים המקומיים, על ידי הקמת מכשולים לסחר, שומרת על מקומות העבודה המקומיים מפני התחרות הזולה והלא הוגנת מחוץ לארץ. לעומתה, גישת הסחר החופשי מסבירה שמעבר חופשי של סחורות ושירותים מאפשר התמקצעות, התייעלות ויתרונות לגודל ומגדיל את התחרות, מה שמוזיל את המחירים לצרכן, משפר את איכות המוצרים ומגדיל את ההיצע והגיוון של המוצרים והשירותים במשק.

מדעי הכלכלה הכריעו מזמן בין שתי הגישות האלו, ולמעשה כל הכלכלנים מסכימים שסחר חופשי עדיף על פרוטקציוניזם. גם בנוגע למקומות העבודה הטיעון הפרוטקציוניסטי מוטעה, משום שבפועל, פרוטקציוניזם אינו מגן על מקומות עבודה סתמיים, אלא על מקומות עבודה מסוימים על חשבון מקומות עבודה אחרים במדינה עצמה. התובנה הבסיסית היא שהחיסכון הכרוך בסחר חופשי מאפשר לצרכנים ליהנות מיותר מוצרים ושירותים, מה שמפנה משאבים לקניית דברים אחרים. בקיצור, הצרכן מתעשר. התעשרות זו יוצרת מקומות עבודה נוספים בתעשיות אחרות ולכן מיטיבה עם שוק העבודה, למרות שתעשיות לא יעילות נפגעות בדרך, יחד עם העובדים שלהן.

מחקרים רבים מראים שמדינות עם שוק סגור סובלות מרמת חיים נמוכה, ולעומת זאת מדינות פתוחות לייבוא נהנות מרמת חיים גבוהה יותר בממוצע. אין לנו ממה לפחד, גם בתחום המוצרים החקלאיים. כפי שאומר אוריאל לין, יש לפתוח את שוק המזון והחקלאות, לפרק את הרגולציה המזיקה בתחום ולאפשר ייבוא והוזלת מחירים לטובת הצרכן הישראלי. על שטחי הלאום אין לשמור דרך חסימת הייבוא אלא בדרכים אחרות, טובות ויעילות יותר.

הכותב הוא יועץ השקעות ובלוגר