בשבע 480: נשמה לעם

עצת יתרו נועדה להכשיר את המדרגה החברתית שרק אחריה אפשר יהיה לעלות במעלות הקודש ולקבל את התורה

הרב דוד חי הכהן , ט"ז בשבט תשע"ב

פרשת יתרו מחברת שני חלקים שלכאורה פער עצום נמצא ביניהם. הראשון הוא הפגישה עם חותן משה, יתרו, ועם כל מה שנמשך מאותה פגישה, עצת יתרו בארגון מערכת המשפט ובשופטים הראויים לה. בחלק השני מתואר מעמד נורא שלא היה כמוהו והוא גדול יותר מבריאת העולם.

למדנו קודם לכן כי העולם נברא ומושגח בעצת ה', אבל לא יכולנו לדמות בדמיון המופרז ביותר כי יוצר בראשית יירד אל עולמנו זה וידבר פנים בפנים עם יצורי חומר בשר ודם וימסור בידם את רצונו, שעל פיו ולמענו ברא, יצר ועשה את כל ההוויה העצומה - שמיים ושמי שמיים, עולמי רוח ועולמי חומר גם יחד. כיצד יעמוד האדם, ולו יהיה הנשגב ביותר, במעמד נורא כל כך ולא תפרח נשמתו. כבר שמענו מכתבי הקודש כי "ה' מביט לארץ ותרעד, ייגע בהרים ויעשנו", ומי זה אשר יוכל לעמוד ברגעים אלו, ומי יוכל לכלכל את שמיעת קול אלוקים חיים הבוקע מלהבות אש, אפילו משרתיו שרפי מעלה שואלים זה לזה איה מקום כבודו.

איך ניתן לחבר את שני חלקי הפרשה הללו, חלק חברתי אנושי עם חלק הנישא מכל אשר לא יכילוהו מקום, זמן, דיבור ומחשבה?

הבנת הדברים מחייבת אותנו להתבונן על עניינו של הבורא בעולמנו: מה צורך יש לו בעולם חומר וביצוריו השפלים, שגם הגדול שבהם נחשב כתולעת קטנה באדמה. אין ספק כי רק למען כבודו שעתיד למלאות את הארץ יש צורך ב'מסגרת' שבתוכה יאיר אורו כנאמר: "כל פעל ה' למענהו". לשם כך נברא עולם ובתוכו נתייחד מקום טהור וקדוש הראוי להשכנת האור העליון, וגם בתוך האנושות נבדל עם קודש להיות חלק ה' ונחלתו.

לעם הזה, העתיד לשכון בארץ חמדה, הוכנו דרכי קודש וטהרה שבאמצעותם יזכה לחבר להשראת שכינה שמיים וארץ, עם זה העתיד להיות לב ומוח באומות יפיץ אור בעמים כולם, וכך ימלא כבוד ה' את כל הארץ. על מנת ליצור קשר בינו לעמים נבנתה מסגרת ארצית לאומית הדומה לשאר קיבוצי העמים ובכך תתאפשר ההשפעה מן הדומה על הדומה. בניין קודש מפואר זה הוכן בעצת הבורא נדבך אחרי נדבך: קומת האבות, הבנים, יציאת מצרים והניסים המופלאים שהראו לעין כל, "כי בנו בחר ה' ורוממנו מכל לשון".

כאשר יצאו ישראל לחירות והתחילו במדבר את בניינם הלאומי בא יתרו, האציל שבין גויי הארץ, וגיבש בישראל את המדרגה החברתית הטובה ביותר מבחינה אנושית. לא ייתכן לעלות למעלת הקודש קודם שקומת החול בנויה ומעוצבת כדת וכראוי. כשם שלא תבוא שבת אם לא קדמו לה ששת ימי החול, בהם יכינו את אשר יביאו ורק אחר כך יקראו את השבת מקרא קודש, כך גם צריכה להיות האומה הישראלית מתוקנת ומשופרת בכל דרכי תיקון ושיפור לאומיים ובין לאומיים, ורק על גבם תונחל הנשמה העליונה - אורה של תורת ה' מן השמיים.

אחרי שזכינו לשלמות הכשרתנו הראשונה, הגיע הזמן לקשר המחבר את ישראל לאביהם שבשמים. קשר זה המעלה את העם להיות בנים לה' וקדושים מקדושתו, גורר איתו שינויים בכל הסביבה ובכל הדורות. בניין חדש הדומה לבניין משפחה המעלה את הבחור למדרגת הבעל האב ואת העלמה אל בחינת הרעיה האם, מחייב הכנה המתאימה לאותו זיווג.

הכנה זו כוללת בירור ההתאמה שביניהם והכשרתם אל הרגע שבו ייפסקו חיי הרווקות ויחלו חיי האישות. בחינת ההתאמה מחייבת הכרת צורת החיים החדשה והסכמה הדדית להשתתף בבניינה. הכרה זו באה בדבר ה' אל העם באמצעותו של משה במילים: "אתם ראיתם... ועתה אם שמוע תשמעו והייתם לי סגולה... ואתם תהיו ממלכת כהנים וגוי קדוש". הצעה זו נענתה במחווה אהבה שאין כמוהו בדברי העם, כנאמר: "ויענו כל העם יחדיו כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע", כל העם ללא יוצא מן הכלל מקבל את כל התורה ללא חיסור כלשהו.