בשבע 480: יושבים על אדמה כבושה

ישובים ישראליים בתוך הקו הירוק נבנו על שטחי כפרים ערביים בעוד שביו"ש לא נבנה ולו מטר על אדמה שיש ערבי הטוען בכנות לבעלות עליה

יאיר שפירא , ט"ז בשבט תשע"ב

בעוד במשרד המשפטים מעניקים תמיכה לטענות בדבר גזל אדמות פלשתיניות במאחזי יו"ש, יש בשמאל הקיצוני מי שדואג להעלות לסדר היום את אדמות הכפרים הערביים הרבים שנכבשו בתש"ח * ביטול מכרז לבניית שכונת יוקרה על אדמות הכפר הערבי ליפתא בפאתי ירושלים, מוכיח כי המאבק הפרו-פלשתיני נגד כיבושי תש"ח החל להניב פירות משפטיים

ביום שישי חורפי לפני מספר שבועות עצר ליד ביתי ג'יפ לנדרובר גדול ומרשים בעל לוחית רישוי זרה. מי שהגיח ממנו במפתיע היה ידיד ערבי המתגורר בתרקומיה, עיירה ערבית השוכנת במורדות הרי גוש עציון. הוא ביקש את רשותי - ומשקיבל, הזמין את דודו, איש עסקים ירדני, להתארח אצלי בסלון לכוס קפה. הירדני, כך הסתבר, הגיע לביקור השנתי שלו אצל שארי בשרו בתרקומיה ויצא לסיור אל מעבר לקו הירוק - הוא בחסות הדרכון הזר וידידי בעזרת אישור עבודה של מינהלת התיאום והקישור. שיערתי כי השניים לא הטריחו את עצמם לסלוני באופן מיוחד ושאלתי מאין ולאן. הם היו בדרכם חזרה הביתה לאחר שכל הבוקר הם ביקרו, כך אמרו, באדמותיהם שבמושב לוזית.

לפני מלחמת השחרור ישבה משפחתם בכפר דיר דובאן, שעל חורבותיו נבנה המושב. משפחתו של ידידי עקרה לתרקומיה לפני יותר משישים שנה. הדוד נולד בתרקומיה ובצעירותו היגר לירדן, אך הוא מקפיד להגיע מעת לעת לביקור בישראל, אוסף בני משפחה ונוסע ללמוד על הנעשה באדמות לוזית. מכר אחר מהאזור מכונה בפי חבריו עג'ורי. אביו כבר נולד בתרקומיה, אך בני המשפחה נוהגים לכנות את עצמם על שם הכפר הערבי עג'ור שעל אדמותיו קם המושב העברי עגור הסמוך ללוזית. לא רחוק משם, במושב זכריה, התעקשו לפני מספר עשורים שלא להרוס את המסגד הניצב בלב המושב. היו אז מי שחשבו להפוך את המבנה למין מוזיאון לתולדות המושב. היום יודעים תושבי זכריה כי מדובר בטעות שסופה מי ישורנו. המקום הפך לאתר עלייה לרגל של צאצאי הערבים שישבו במקום עד למלחמת השחרור.

מסמך של האיחוד האירופי שהתפרסם זה לא מכבר הציע להזרים משאבים כספיים ולמקד תשומת לב לתמיכה במאבק הערבי על גורלם של שטחי C ביו"ש. על פי המסמך, ארגונים ערביים לא ממקדים די מאמצים במאבק על שטחים אלו מול ישראל וההתיישבות היהודית באזור. מי שממקדים מאמצים גדולים בנושא הם דווקא המינהל האזרחי הישראלי ומשרד המשפטים. שני הגופים הללו חברו בשנים האחרונות בניסיון לבסס זכויות מקרקעין של ערבים באזורי C, לא פעם על חשבון התושבים היהודים. כל מהומות מגרון, גבעת האולפנה ודומיהם ראשיתן במאמצי מחקר ופרשנות משפטית של שני הגופים הללו. אך בעוד שבשטחי C מעבר לקו הירוק נאלץ המינהל לעבוד קשה כדי לנסות ולאתר בעלים אפשריים על הקרקע, הרי שלכל מטר רבוע שהיה בקרבת יישובים ערביים בתוך הקו הירוק יש תובעים פעילים שמתעדים כל שינוי בו.

המינהל האזרחי ומשרד המשפטים מנסים להחריב את מגרון תוך שהם מסתמכים על צילומי אוויר בני עשרות שנים, מהם עולה חשש כי בעבר הרחוק היו גידולים חקלאיים של ערבים על קרקעות שעליהם בנויים בתי היהודים. אך באזור בית שמש שרידי בוסתנים מייתרים את הצורך בתצלומי אוויר. כמעט כל ערבי מהאזור, בין אם הוא מתגורר בצד זה של הקו הירוק או בצידו השני, יודע לנקוב בשם הכפר החרב, ולעיתים אף בשם המשפחות הערביות שטיפחו כל קבוצת עצי תאנה. העובדה ההיסטורית היא שמאות יישובים ישראליים בתוך הקו הירוק נבנו על שטחי כפרים ערביים, או בלעו את שטחיהם ברבות השנים, בעוד שביו"ש לא נבנה ולו מטר אחד על אדמה שיש ערבי הטוען בכנות לבעלות עליה. אשר על כן, האיחוד האירופי נדרש להזרים כספים כדי לעורר קמפיין וטענות של גזל אדמות נגד ההתיישבות היהודית באזור. גם המינהל האזרחי ומשרד המשפטים מעקמים את החוק ואת ההיסטוריה כדי להשיג אותה מטרה ממש.

אנשי משרד המשפטים, כמו גם אנשי המינהל האזרחי, הם ציונים מסורים ברובם הגדול. אך ניסיונם להקריב את ההתיישבות ביו"ש בתקווה לנסות ולהשכיח מערביי האזור את תביעותיהם על לוזית ובית ג'וברין, דומה באווילותו למאמציהם של רבים מראשי ההתיישבות ביו"ש ומנהיגי הימין להקריב את מגרון כדי להציל את עופרה מידיהם של אנשי משרד הביטחון והמינהל האזרחי.

חורבות ליפתא פלאש 90

 כיבוש תש"ח בירושלים

מכל מקום לא כאן כולם ציונים, והקונצנזוס בישראל על הלגיטימיות של כיבוש הכפרים הערביים במלחמת השחרור הולך ונשחק גם הוא. את מהלך הדה-לגיטימציה מובילה עמותת 'זוכרות' - עמותה ישראלית שמקורות המימון שלה נמצאים הרחק שמאלה מאלו הממנים את עמותות הקרן החדשה לישראל. ממשלות אירופיות, למשל, נמנעות מלתמוך בפעילות העמותה, וכך גם קרנות שמאל מרכזיות בשליטה יהודית. 'זוכרות' פועלת היום בעיקר במדיה האינטרנטית כדי לתעד את המיקום וההיסטוריה של כל היישובים הערביים שננטשו במלחמת העצמאות, תוך שהיא מאמצת את הנרטיב הערבי של כיבוש היישובים.

אם בשנים הראשונות פעלו בעמותה בעיקר כדי להגביר את המודעות לנושא בקרב האוכלוסייה הערבית בארץ ישראל ובקרב גורמי חוץ, הרי שלפני שנים מספר הגיעו שם למסקנה כי בשלה העת לפעילות נרחבת בקרב הציבור היהודי בארץ. כך תוכלו לראות כי כמעט בכל ערך אודות יישוב יהודי ב'ויקפדיה' מצוין שם או שמות הכפרים הערביים שאדמותיהם היו בתחומו (יוצאים מהכלל כאמור הם היישובים היהודיים ביהודה ושומרון). לסיורים שמקיימת העמותה מגיעים עדיין בעיקר ערבים ותושבי חו"ל, אך גם בתי הספר הדו-לשוניים החלו לקחת בהם חלק. הם מנסים להציב שלטי זיכרון זמניים או קבועים לכפרים הערביים שהיו ומעודדים מחקר ותיעוד.

תשומת לב רבה הקדישו בעמותה בשנים האחרונות לשרידי הכפר הערבי ליפתא, הנמצאים בתוך גבולותיה המוניציפליים של ירושלים, במבואותיה המערביים של העיר. הכפר, שהיה אחד ממוקדי הירי העיקריים על שכונות מערב ירושלים, פונה מתושביו על ידי מיליציות ערביות שמיקמו בו צלפים, ונכבש בחלקו על ידי ההגנה והאצ"ל במלחמת העצמאות. לאחר המלחמה ישבו בבתים הנטושים פליטים יהודים מהאזור, ומשאלה נטשו נעשה ניסיון כושל ליישב שם עולים מתימן. חלקי הכפר שלא נכבשו נותרו כבסיסים למליציות הערביות, ומאוחר יותר הקים שם השלטון הירדני מתחמים צבאיים. לאחר מלחמת ששת הימים
העובדה ההיסטורית היא שמאות יישובים ישראליים בתוך הקו הירוק נבנו על שטחי כפרים ערביים, או בלעו את שטחיהם ברבות השנים, בעוד שביו"ש לא נבנה ולו מטר אחד על אדמה שיש ערבי הטוען בכנות לבעלות עליה
קמו בשטח אדמותיו החקלאיות מספר שכונות יהודיות, אך גרעין הכפר, שבו נותרו חמישים וחמישה מבנים שלמים, נותר נטוש. מבנים עתיקים מאוד שנמצאו באזור הכפר הביאו להכרזה על מספר דונמים בשטחו כאזור עתיקות כבר לפני כשלושים שנה. במהלך השנים התגוררו במבנים חסרי בית ושאר עלובי חיים, לצד מוסדות חינוך ותרבות אלטרנטיביים שמצאו להם שם משכן זמני.

לפני מספר שנים אושרה תוכנית בניין עיר חדשה לאזור, שבמסגרתה קידמו רשויות התכנון שכונה יוקרתית במורדות המערביים של ירושלים, שאמורה היתה לכלול גם את שטח הכפר עצמו. במכרז שפרסם מינהל מקרקעי ישראל נדרשו היזמים לערוך על חשבונם סקר עתיקות ולהתחייב לשחזר מבנים שיוכרזו כמבני שימור. השמאל הקיצוני בירושלים נזעק, ואיתו גם עמותת 'זוכרות'. ליפתא הוא מהמקומות הבודדים בישראל שבהם נותר שריד משמעותי לכפר ערבי חרב שלא נבלע ביישוב יהודי. הוא מהווה יעד לסיורי הסברה רבים של העמותה, ואתר עלייה לרגל ללא מעט משלחות מהארץ ומהעולם העוסקות בנושא הפליטים הערבים. 'זוכרות' ביקשו למצער לשתף את בניהם של תושביו לשעבר של הכפר בתכנון מחדש של המקום, כדי שיישמר "זכר לתרבות הפלשתינית" שלפני מלחמת השחרור. כמובן היו שהציעו לאפשר לבני התושבים לבנות במקום את בתיהם.

רשויות התכנון לא התרגשו מהדרישות. השטח חולק למספר מתחמים, המינהל פרסם ספרי מכרז ומספר חברות הגישו הצעות. אך ההצעות נותרו בתיבת המכרזים, שלא נפתחה בגלל צו זמני של בית המשפט המחוזי בירושלים.

את העתירה המינהלית נגד פיתוחו של אזור ליפתא לא הגישה עמותת 'זוכרות'. מספר תושבים לשעבר של הכפר ומספר פעילי שמאל קיצוני בירושלים הצטרפו אל העתירה שהגישה אחת מהקיצוניות שבעמותות הקרן החדשה לישראל - 'שומרי משפט' בראשות אריק אשרמן. גם הנימוקים לא היו חשופים כמו הטיעונים הבהירים של 'זוכרות'. הנושא הפוליטי לא הוזכר במפורש, אלא כוסה בטרמינולוגיה מתחום התכנון האקולוגי והשימור. העותרים ביקשו לשמור למשל על 'מתווה הכיפות' של מבנה הכפר. הם ביקשו לבטל את חלוקת השטח לתכנון של יזמים שונים, ודרשו לתכנן אותו כמקשה אחת. ובעיקר ביקשו להוציא את גרעין הכפר מהתוכנית, ולבנות לו תוכנית שימור נפרדת.

השופט יגאל מרזל לא נדרש להתעמת ישירות עם טענות העתירה הרגישה. מינהל מקרקעי ישראל ורשות העתיקות נבהלו, ותחת לחץ העותרים הכריזו בבית המשפט כי הם ישנו את תנאי המכרז. את הסקר הארכיאולוגי תעשה, כך נאמר, רשות העתיקות עצמה על האזור כולו, וגרעין הכפר יוחרג מהשטחים שעליהם תיבנה השכונה החדשה. לשופט מרזל לא נותר אלא לקבוע כי שינוי כה קיצוני בתנאי המכרז הוא עילה מספיקה כדי לבטלו.

רף הוכחה נמוך

פסק דין חשוב ניתן השבוע בבית המשפט העליון. השופט ניל הנדל, בהסכמת השופטים אליקים רובינשטיין וסאלים ג'ובראן, קבע כי רף הראיות הנדרש מרשות מינהלית המבקשת לשלול מאזרח זר אפשרות לישיבה בארץ, אינו צריך להגיע לרף ההוכחה במשפט פלילי, הדורש הוכחות מעבר לכל ספק סביר. קביעתו של השופט הנדל חשובה בעיקר אל מול רוחב הלב שמפגינים שופטים מחוזיים בשנים האחרונות בהוצאת צווים המורים למשרד הפנים לנפק אישורי ישיבה שונים לזרים שהרשויות מפקפקות באמיתות טענותיהם. שופטים רבים דרשו מהמשרד שלא לשלול בקשות ממהגרים אלא אם הוא יכול להציג ראיות חד משמעיות כי הם משקרים. ראיות נסיבתיות ועקיפות זכו לבוז ולצווים לטובת מבקשי אישורי ההגירה.

בפני הנדל וחבריו להרכב עתרה אזרחית פיליפינית ששהתה בישראל מספר שנים שלא כחוק וביקשה להתאזרח מכוח נישואי פרגוואי לתושב ישראלי. אלא שבשלושה ראיונות שונים שנערכו לשניים הם כשלו במסירת פרטים זהים הקשורים לחייהם המשותפים. בא כוח האישה טען כי הסיבה היא האנגלית הקלושה שבה מתקיים הקשר בין השניים והקושי של הישראלי לענות לשאלות חוקרי המשרד, שכן מנת המשכל שלו נמוכה עד כדי פיגור קל.