בשבע 480: שאלת השבוע

בעקבות הקמת ארגון 'בית הלל': האם נכון לשלב נשים מלומדות כחברות מן המניין בארגון רבנים?

ירעם נתניהו , ט"ז בשבט תשע"ב

בזכות נשים למדניות

הרב אמנון בזק

ישיבת הר עציון ומכללת הרצוג

אחת התופעות המרגשות בדורנו היא פיתוח עולמן הרוחני של נשים ובנות, בעוצמה ובהיקף שלא זכינו להם בדורות הקודמים. בתי מדרש מגוונים נפתחו בכל רחבי הארץ, ובהם לומדות נשים שחשקה נפשן בעבודת השם בעומק וביסודיות.

כפועל יוצא מתופעה ברוכה זו זכינו גם לכך שמבתי מדרש אלו יצאו נשים שהמשיכו להעמיק בתורה ולהתגדל בה, וכך אנו עדים לשכבה של תלמידות חכמים, שרבות מהן כבר מלמדות בבתי מדרש אלו.

ממילא, כאשר קם חוג המבקש לשמש כהנהגה ציבורית תורנית, אך טבעי הוא שחוג זה יכלול בתוכו גם נשים. זכינו בחסדי השם שבחוג 'בית הלל' כבר חברות כשלושים נשים הלומדות ומלמדות תורה בעומק, ויראתן קודמת לחכמתן. עומק הקשר שיש, למשל, בין אישה העומדת בראש מדרשה ובין תלמידותיה הוא לא פחות – ולעיתים אף יותר – מעומק הקשר שיש בין ראשי ישיבה ובין תלמידיהם. יתרה מזאת, בנושאים הנוגעים במעמד האישה על כל השלכותיו, ישנה חשיבות רבה שהדיון יתקיים לא רק בתוך עולם גברי שיקבע בעצמו מה נשים מרגישות ומה טוב להן, אלא ישמע מכלי ראשון תחושות של נשים הבאות מתוך מחויבות לתורה ולהלכה.

אין צורך לומר שאם וכאשר תעמוד על הפרק שאלה הדורשת פסיקת הלכה חדשה, יש צורך בגדלות בתורה ובניסיון של שנים בפסיקה. לשם כך יש בחוג קבוצה נכבדה של רבני ערים ויישובים וראשי ישיבות. ואולם היות שמטרתו המרכזית של 'בית הלל' היא הפצת דרכה של תורה ולימוד מסריה, ישנה חשיבות רבה בכך שגם נשים ישמיעו את קולן ויעשירו את המבט התורני הרחב. מתוך כבוד והערכה לנשים אלו ולאלפי התלמידות העומדות מאחוריהן, אנו שמחים על הזכות שנפלה בחלקנו בדורנו להתעשר מעולם לימוד התורה לנשים, ולהפיץ תורה במעגלים רחבים יותר משהיו אי פעם.

 

מכבדים, אך לא מערבבים

הרב דוד חי הכהן

ראש ישיבת נתיבות ישראל בבת ים

בית דין הדן בענייני הלכה נחשב למקום קדוש שיש בו השראת שכינה והוא קדוש לפחות כמו בית כנסת. בכל תולדות ישראל לא היה מושב לתורה או לתפילה מעורב בגברים ונשים. אפילו במקדש, שלכאורה אווירת הקדושה השוררת בו מונעת הרהורי עבירה, נאסר בתכלית האיסור לשהות במעורב. הגמרא במסכת סוכה למדה זאת מפסוק בזכריה הקובע כי אפילו בשעת אבל ומספד יש לגברים לספוד לבד ולנשים לבד, ומכאן גדול עוד יותר האיסור במקדש. מכאן נמשך המנהג במשך אלפי שנים לאסור תפילה מעורבת בבית כנסת.

בזוהר בפרשת במדבר נאמר כי כניסת נשים במחיצת גברים למקדש כמוה כהעמדת צלם בהיכל, והדברים הובאו בתשובה להלכה בספר תשובה מאהבה. המהר"ם שיק כתב בתשובה כי אין היתר לבטל מנהג שנהגו בו ישראל מאות שנים. וצריך להוסיף כי אין בזה פסילת נשים, אדרבה יש בזה עדות כי הגברים אינם מסוגלים לשמור על קדושת מחשבתם בהיותם במחיצת נשים. בגמרא נאמר כי אין לסמוך על כשרות איש ביחס לנשים אפילו הוא כיוסף הצדיק, כי אין אפוטרופוס לעריות. יתר על כן, נאמר בגמרא ונפסק להלכה כי אין לאיש לקרוא קריאת שמע אפילו ליד אשתו אם טפח בגופה מגולה.

אמנם אם מסיבה כלשהי חשוב לנשים להשמיע את דעתן כאשר נראה להן כי יש בחוות דעתן בירורים שאיש אינו מסוגל להבין, אפשר לכנס מושב של נשים חכמות שיבררו את דעתן לאחר משא ומתן ביניהן, וישלחוהו בכתב לבית דין רבני. ואם יביאו ראיות צודקות אין שום מניעה לקבל את דעתן בגלל נשיותן. במסכת כתובות מסופר על רבא שהיה אב בית דין וגדול הדור בדורו, והוא העדיף את שיקול דעתה של אשתו על דברי רב פפא שהיה אחד הגדולים בדור.

וכדאי להחזיק מעמד ושלא להתכופף לכל רוח נושבת הבאה מהחברה החילונית לשלול את דרכנו שהוכיחה את עצמה כבר אלפי שנים. שמירת הצניעות במחננו קבעה את החוסן הנפלא במשפחותינו. על קוראי התיגר החילונים כדאי ללמוד מאיתנו, ובכך יצילו את בתיהם משבר תרבות הגויים המאיימת על שלמות בתיהם שלהם. ובע"ה עם מעט סבלנות יעבור גם הגל הזה ויופיע האור והטוב לכל ישראל.

 

ההתארגנות להקל פסולה

הרבנית אסתר לבנון

לשאלת שילוב נשים מלומדות כחברות בארגון רבנים, יש לבחון כל מקרה לגופו, לפי ה'מה' ולפי ה'איך'. אם בנושא הנדון יש לנשים מה להוסיף לרבנים, והאווירה הסביבתית היא של כובד ראש וצניעות עד לפרטי הפרטים - אין מניעה מלצרף נשים. אולם הקמת ארגון כדוגמת 'בית הלל' היא צעד שאינו נכון גם לגבי רבנים תלמידי חכמים (ואולי יש בכך אף פגיעה בתנאים מבית מדרשו של הלל הזקן, בשימוש בשמם).

התארגנות אשר שמה לה למטרה להדגיש את ההקלות ההלכתיות איננה נכונה בהבנת פסיקת הלכה בישראל. פסיקה לקולא היא עניין נקודתי, לאחר שהפוסק מכיר את הנפשות הפועלות ואת המקרה לפרטיו לפני ולפנים, ומתוך כך מגיע להחלטה שבמקרה ספציפי זה יש להקל. בוודאי אין להפוך זאת ל'חזון פסיקת הלכה'. לענייננו, ההסתמכות על הביטוי "כוח דהיתרא עדיף" יסודה בטעות ובפרשנות שגויה.

חכמים ודאי לא התכוונו להורות לנו דרך בפסיקה, שכל מקום שיש דעה להקל או להחמיר, יש לנטות אחר הדעה המקילה. יש אלפי דוגמאות בהן פוסקים כדעה המחמירה, וכנגדן אלפי דוגמאות לאידך גיסא, לפסוק כדעה המקילה.

הביטוי "כוח דהיתרא עדיף" מתפרש יפה על ידי רש"י בגמרא (מסכת ביצה, דף ב', ע"ב), שם הוא מבאר שבהצגת דעות זו מול זו, דעת המחמיר ודעת המקל, יש עניין להדגיש את הדעה המתירה, מפני שהחכם המתיר "סומך על שמועתו ואינו ירא להתיר, אבל כוח האוסרים אינה ראיה שהכל יכולים להחמיר ואפילו בדבר המותר". אם כן, אין בכך כל נטייה להורות לקולא, אלא רק לציין את כוחו המיוחד של המתיר.

אי לכך, לעניות דעתי, אין שום מקום להקמת גוף כ'בית הלל' לפסיקה לקולא (כשם שאין מקום להקים ועד לחיפוש חטאים - לחומרא...), ולכן השאלה אם לצרף נשים מלומדות בטלה מאליה.

 

תשובות הגולשים

למה לא?

בעולמנו, בו נשים משמשות כראשי ממשלה, מנהלות חברות ולומדות לימודים גבוהים כלליים ותורניים, יש בהחלט מקום שנשים מלומדות תהיינה חברות מן המניין בארגון של רבנים ומנהיגי הקהל.

ראשית, לא קראתם לכך 'ישיבה' או 'בית דין' או 'סנהדרין' ולא השתמשתם בכל מושג הלכתי אחר. מטרתכם היא הנהגת הציבור, פעילות שאיננה מוגבלת בימינו לאגף הגברים בלבד. למעשה, כאשר הציבור הסכים, נשים שימשו בתפקידים ציבוריים גם בעבר.

לכן, עבור ארגון שהאנשים המעוניינים בו מסכימים לכך - אין מניעה שנשים תהיינה שותפות מן המניין.

שושנה בובליל, רמת גן

 

זאת התורה לא תהא מוחלפת

רפורמים היו לנו בחו"ל ולא בשביל זה הגענו לכאן. לנשים יש את מקומן המכובד בתחומן. החלפת התפקידים היתה עבודת הפרך של פרעה במצרים. רוצים לעזור לנשים? לחנך יותר את הנוער לצניעות ולקדושה!

אליהו שטיינמץ, בני ברק

 

גיוון מבורך

ההלכה היהודית מיוחדת בכך שהיא נוגעת לכל הציבור, ולכל תחומי החיים. רב ופוסק טוב לא יכול לחיות ב'מגדל שן', כי פסיקותיו והלכותיו חייבות להיות קשובות להלכי הרוח בציבור (כמובן, במסגרת ההלכה), ולכן הוא חייב להיות מחובר לקהילה.

לפיכך, לדעתי ארגון רבנים מרכזי ששואף לפסוק במגוון תחומים, חייב לכלול בתוכו גם נשים מלומדות, שיעזרו במלאכת הפסיקה, בייחוד בנושאים נשיים מובהקים בהלכה.

אביאל עברי, פתח תקווה