בשבע 480: ולדימיר פוטין והחברים

הרוסים והסינים שלא נותנים לאסאד ליפול יחסמו גם את הטלת הסנקציות על אחמדינג'אד

דברים שרואים מכאן , ט"ז בשבט תשע"ב

הרוסים והסינים שלא נותנים לאסאד ליפול יחסמו גם את הטלת הסנקציות על אחמדינג'אד * עמרי שרון במטה ציפי לבני – הרווח הפוליטי לא מצדיק את ההפסד המוסרי * הבעיות של המועמד הרפובליקני המוביל מיט רומני: גם עשיר מדי, גם מתון וגם מורמוני

במועצת הביטחון סיכל הווטו הרוסי-סיני את ההצעה הערבית לגרום לפרישת בשאר אסאד. הווטו הזה מוכיח שלא ניתן לעצור את המרוץ האיראני לגרעין באמצעות משטר הסנקציות. הרוסים אותתו בבירור שלא ייתנו לבעל ברית או לקוח ותיק ליפול.

מערכת הבחירות של ולדימיר פוטין מסתייעת בנימה אנטי-אמריקנית חריפה. האמריקנים לדידו הם אוכלי חינם בכלכלה העולמית, טירונים פוליטיים שבחתרנותם משחררים לזירה הבינלאומית גורמים אסלאמים קיצוניים המסוכנים פי כמה מקדאפי ואסאד. הם גם צבועים שבשם הדמוקרטיה מתערבים אצל כולם בפוליטיקה הפנימית - כולל תמיכה באופוזיציה ובהפגנות נגד פוטין ברוסיה. הצמרת הרוסית כבר הודיעה שהיא מעדיפה את ברק אובמה כנשיא על יריביו הרפובליקנים. אבל לא אכפת להם להביך את אובמה, ולספק לרפובליקנים כנשק תעמולתי נגדו את היכולת לטעון שהרוסים משלמים רעה תחת טובה על הוויתורים שביצע אובמה במדיניות ה"אתחול מחדש" שנקט כלפיהם.

יכול להיות שאם וכאשר פוטין יחזור רשמית לקרמל במארס (באופן בלתי רשמי הוא לא עזב אותו מעולם), הדברים יירגעו והאווירה האנטי-מערבית תתמתן. אבל היא לא תתמתן עד כדי כך שהרוסים והסינים ינטשו את איראן ויהפכו לחלק מהקואליציה האנטי-איראנית. הרוסים מבקשים להדגיש שהעולם השתנה. ארצות הברית אינה יכולה עוד לפעול בצורה חד צדדית, והיא זקוקה לאישור רוסי וסיני לכל מהלך. התמיכה של רוסיה וסין במשטרים רודניים תחת המסווה של אי-התערבות פתחה בפניהם את השערים לחדירה כלכלית ועסקאות נשק. הגרעין האיראני מבחינתם אינו מהווה איום אלא הזדמנות.

המסקנה ברורה: החרפת הסנקציות לא תעבור באו"ם, וניסיון חד-צדדי של המערב להחריף את הסנקציות, במיוחד בתחום תעשיית הנפט, ייתקל בכביש עוקף העובר דרך מוסקבה.

המושיע מחוות השקמים

על משקל המופע המוזיקלי 'כוורת חוזרת', התבשרנו ש'פורום החווה' מתקופת אריאל שרון מתאסף מחדש כדי לפעול למען ציפי לבני בהתמודדותה מול שאול מופז. שובו של עמרי שרון מהכפור הפוליטי מעלה תהיות הן ברמה המוסרית והן ברמה הפוליטית.

תומכי לבני מזכירים לנו שעמרי שרון שילם את חובו לחברה בתקופת המאסר הקצרצרה שנגזרה עליו בגין עבירות על חוק המפלגות, רישום כוזב במסמכי תאגיד ועדות שקר בפני מבקר המדינה. כל העבירות בוצעו בבחירות המוקדמות בליכוד ב-1999, שבהן הביס אריאל שרון את אהוד אולמרט ומאיר שיטרית. טוב ויפה, אבל גם מי ששילם את חובו לחברה לא צריך להיות מוצב דווקא באותו צומת רגיש שבו מעד. מי שנתפס במעילת כספים יתקשה למצוא תעסוקה כסמנכ"ל לענייני כספים גם לאחר ששילם את חובו.

למרות זאת, במחנה לבני סבורים שעמרי שווה את המכה הקלה בכנף של הציפורה הטהורה. הרי הוא מכיר את כל קבלני הקולות שערקו מהליכוד לקדימה - הכל למען הפוליטיקה הנקייה כמובן. עומרי, מסבירה סימה קדמון ב'ידיעות', יוכל לגייס זכות אבות כדי לדרבן את האקס-ליכודניקים לפעול להצלחת לבני ולהצלת קדימה.

במחנה מופז קיבלו את הידיעה בביטול, וסיכמו שהצטרפותו של עמרי רק מצביעה על הצורך בריענון בתוך המפלגה. בפוליטיקה הישראלית בני המנהיגים לא נופלים רחוק מהעץ, אבל הם לא מתנשאים לאותו גובה. בני בגין לא הגיע רחוק כמו אביו, יובל רבין הוא קוריוז, וגם אפרים סנה לא השתווה לאביו. יש להבדיל בין המצב כעת, כשלבני וקדימה תקועים באופוזיציה, לתקופה בה עמרי שרון בחסות אביו שלט במינויים והיה מסוגל להכריע לדוגמה מי יהיה מפכ"ל המשטרה.

לבני זקוקה לעמרי שרון כי בבחירות הללו היא איבדה במידה מסוימת את העליונות האווירית - זמן אוויר מפנק בתקשורת. בוחרי קדימה התחלקו בין כדאיניקים שראו בה מפלגת שלטון שאחראית על חלוקת הכופתאות לבין מי שראו בה מפלגה אופנתית ונושאת הדגל של השמאל. הקבוצה השנייה נטתה בבירור ללבני בתקופה שהיתה חביבת התקשורת. לאחרונה לבני איבדה את הגב התקשורתי בגלל כישלונה בהפעלת אופוזיציה יעילה לנתניהו. לבני זקוקה לכוחות קרקע בדמותו של שרון הבן, המבין ששיבוצו של אחיו גלעד במקום ריאלי ברשימת קדימה לכנסת עובר דרך הישרדותה של לבני.

מצפצף על האמריקנים. פוטין ואסד רויטרס

שבוע טוב לאובמה

נשיא ארה"ב ברק אובמה קיבל השבוע שתי בשורות טובות: האחת, הירידה כביכול ברמת האבטלה בארצות הברית, והשנייה - סקר של 'וושינגטון פוסט' ורשת אי.בי.סי על פיו הוא מביס את מושל מסצ'וסטס לשעבר מיט רומני, ולראשונה עובר את רף החמישים אחוזים מולו.

הרפובליקנים טוענים שהסטטיסטיקה לגבי האבטלה מוטית, כי כידוע היא סופרת רק מבקשי עבודה בפועל, ולא את מי שכבר התייאש ואינו נרשם. בבחירות 2012 חזרנו לסיסמה הידועה של מטה קלינטון משנת 1992 - "זו הכלכלה, טמבל". הנושא האחד והיחיד הוא הנושא הכלכלי. קשה להדיח נשיא מכהן, אלא כאשר המצב הכלכלי הוא בכי רע. אם הבוחרים ירגישו שקיימת התאוששות בכלכלה (גם על חשבון העמסת חובות עתק על המשק האמריקני), הם יתייחסו לזה כאל הצלחה של אובמה ויראו אותו ראוי לקדנציה שנייה.

הסקר שבו מוביל אובמה על רומני מושפע מתחושה יותר אופטימית לגבי הכלכלה שעוד עשויה להתהפך, אבל גם מצביע על חולשה אצל רומני - מי שנחשב עדיין לבעל הסיכויים הטובים לזכות במועמדות הרפובליקנית.

רומני, מושל לשעבר ואיש עסקים אמיד בהווה, נראה כמי שמסוגל לככב כנשיא אמריקני בסדרה הוליוודית. הוא ניחן בהופעה ייצוגית, וגם משפחתו מצטלמת היטב. הוא שולט בחומר ויש לו רקורד של הצלחה כלכלית, המקנה לו יתרון ברור במערכת בחירות שתוכרע סביב הנושא הכלכלי. רומני מאורגן היטב ובעל ניסיון כמי שעבר את המסלול המתיש בשנת 2008, כאשר הפסיד את המועמדות לסנטור ג'ון מק'קיין (שתומך הפעם ברומני).

אבל מנגד אפשר להשוות את רומני לנשיא ניקסון - אדם מוכשר שניתן להפקיד בידיו את התפקיד, אבל יותר כבעל מקצוע ולא כמי שבאמת מעורר התלהבות ואהדה. לפעמים זה מספיק, אבל השטח השמרני במפלגה הרפובליקנית כמה למנהיגות שמרנית ולא למי שממוקם במרכז המפה הפוליטית. אחד מיריביו של רומני, יו"ר בית הנבחרים לשעבר ניוט גינגריץ' ("הפלשתינים הם עם שהומצא"), מנסה להדביק לרומני את הכינוי Massachusets moderate - המתון ממסצוסטס - "מחמאה" שבתרגום חופשי למחוזותינו דומה להצבעה על מועמד כאיש אסכולת דן מרידור. רומני מואשם כבעל נטייה לפליק-פלקים. יריביו, במיוחד הסנטור לשעבר ריק סנטורום, מזכירים לו את תוכנית ביטוח הבריאות שהעביר כשהיה מושל, הדומה לביטוח הבריאות הממלכתית השנואה על הרפובליקנים שהעביר אובמה.

חשש נוסף הוא שבעידן של מצוקה כלכלית עושרו של רומני עלול לעמוד למכשול. לפני שבוע רומני מעד כאשר טען שהוא לא מודאג במיוחד ממצבם של העניים. כוונתו היתה כמובן שהעניים נתמכים בשפע תוכניות סעד, ומעמד הביניים הוא שיוצא מוזנח. אבל הדמוקרטים מיהרו לנצל את ההתבטאות והשוו את רומני, שהרוויח אשתקד 25 מיליון דולר, למלכה מרי אנטואנט ("אם אין לחם שיאכלו עוגות"). ויש עוד בעיה: רומני הוא מורמוני, ואצל חלק מהאוונגליסטים מורמוני זה כמו אצלנו יהודי רפורמי אם לא קראי.

אם יזכה רומני במועמדות, ייתכן שניתן יהיה להתגבר על הבעיות הללו. בינתיים גינגריץ' הבטיח מלחמת חורמה עד הסוף, והמאבק בינו לרומני מלווה בהטלת רפש הדדית. חלק מהבוץ נדבק בשניהם, לתפארת מסע הבחירות של הנשיא אובמה.