בשבע 480: דילים עם עקרונות

הליך בחירת מועמד הציונות הדתית לרבנות בפתח תקווה מוכיח שרק שילוב של פוליטיקה נכונה עם עמידה על עקרונות מוביל לתוצאות

ניר אורבך , ט"ז בשבט תשע"ב

  ידידי יוני שטבון כתב כאן בשבוע שעבר מאמר ארוך ומנומק שעיקרו: דווקא בימים בהם מדברים על התחדשות פניה של הציונות הדתית בשדה הפוליטי והציבורי, לא נכון שהתפארות בשפת ה'דילים' תהיה מנת חלקנו.

הכוונה היתה להחרמתו של הרב אביחי רונצקי, הרבצ"ר לשעבר, והדרתו ממועמדות לרב הראשי לפתח תקווה על ידי עסקני ש"ס והתקפלותם כביכול של עסקני המפד"ל בפני הדרה זו.

גילוי נאות, אני משמש כנציג קהילת צעירי הציונות הדתית בהדר גנים בגוף הבוחר של הרב הראשי בפתח תקווה. כשפנו אלי נציגי המפד"ל המקומיים בבקשה להיות חבר בגוף, הם לא נתנו לי פתק ובו מסומן שמו של המועמד המועדף או הראוי. לי ברור, בתור נציג קהילה ציונית דתית, איזו דמות הייתי רוצה שתעמוד בראש המערכת הרבנית בעיר.

אין ספק שהרב רונצקי הוא דמות תורנית-ציבורית משכמה ומעלה ואני בטוח שפתח תקווה היתה מתברכת בו כרב ראשי. אין ספק שפסילתו בכלל ועל רקע 'ציוניות היתר' שלו בפרט היא מקוממת ופוגעת בעקרונות היסוד של הציונות הדתית הממלכתית ואיני בטוח שנציגי המפד"ל לא יכלו לעשות יותר בעניין זה. אך כאן מגיעה צומת דרכים ציבורית-פוליטית בה אנו כושלים פעם אחר פעם. המגזר הדתי-לאומי הוא בדרך כלל ציבור חד וחותך בשאלות ובסוגיות ציבוריות. הסרוגים הם יותר מדי 'או או' ומעט מדי 'גם וגם'. ואני מתכוון לעמידה זקופה ואמיצה על ערכינו מול התנהלות מקצועית בנבכי הפוליטיקה.

ברורה, בעיקר מצד הציבור הצעיר, תחושת המיאוס מהפוליטיקה הוותיקה והעסקנית. נעים וטוב הרבה יותר לדבר בשפה של שמירה על ערכים ועמידה על עקרונות. אבל במציאות התנהלות פוליטית לבדה מחד ועמידה גאה על עקרונות לבדה מאידך, אינן מביאות לשום תוצאה פוליטית ולשום הישג ציבורי. ואולי זו הסיבה שהציונות הדתית נראית בפוליטיקה כפי שהיא נראית כבר שנים ארוכות.

דווקא בבחירות לרב הראשי בפתח תקווה יש לנו הזדמנות לשלב בין הדברים. התנהלות פוליטית בלבד היתה מביאה לנו מועמד שאולי הוא פוליטיקאי לא פחות משהוא רב. עמידה על עקרונות לבדה היתה מבכה על לכתו של הרב רונצקי מרשימת המועמדים ולא מייצרת אלטרנטיבה ראויה אחרת. והנה, דווקא השילוב של התנהלות ציבורית-פוליטית נכונה ושל עמידה גאה על עקרונות היסוד, שהרי מה לנו יותר עקרוני בנושא זה מאשר הצגת מועמד שהוא בשר מבשרה של ההנהגה הרבנית-ציונית, הביאה לפתחו של הגוף הבוחר מועמד ראוי מאין כמוהו להנהגה תורנית של הציבור בפתח תקווה: הרב מיכה הלוי, רבה של שכונת נחלת יצחק וראש ישיבת (גבוהה-הסדר) אביב התורה. הרב מיכה הוא ממקימי ארגון רבני צוהר, ממקימי מדרשת אביב (המדרשה לבנות בתל אביב שהיתה לי הזכות לעבוד בה שנים רבות), אב לבנים המשרתים בצבא שירות קרבי (אחד מהם קצין בסיירת אגוז) וגם ובעיקר, בעל ניסיון רב שנים בהנהגה רבנית של ציבור מגוון בתל אביב, המזכיר מאוד בהרכב האוכלוסייה שלו את זה של פתח תקווה.

אי"ה, לכשייבחר הרב מיכה הלוי הוא עתיד לעמוד שנים רבות בהנהגת הציבור בעיר שמזה תקופה ארוכה אינה מונהגת על ידי רב ציוני-דתי.

דווקא מהלך מעין זה, הקורם עור וגידים בפתח תקווה ואשר כמוהו הולך ומתגבש גם בירושלים, נותן תקווה שגם בסוגיות ציבוריות אשר אמורות להיחתך בשדה הפוליטי, עדיין ניתן לייצר נוסחאות המביאות לתוצאות טובות לציבור ולהרמת קרנה של הציונות הדתית.