בשבע 481: תולדות המלחמה ההיא

ספרו של עופר ריחני עושה סדר בקרבות ובמהלכים של המלחמה הגדולה והנוראה בהיסטוריה

טלי וישנה , כ"ג בשבט תשע"ב

מלחמת העולם השנייה היתה המלחמה הגדולה ביותר שידעה האנושות משחר ההיסטוריה. מלחמה זו, שאכן ראויה לתואר מלחמת עולם, התחוללה במשך שש שנים עקובות מדם, בין מאות מיליונים של חיילים ואזרחים שנקלעו לחזית, ובסופה מתו למעלה מ-50 מיליון בני אדם מכל העולם, על פני ארבע יבשות.

לאחר מעשה, מציבה מלחמה איומה זו אתגר מתודי סבוך במיוחד. לאור האינטנסיביות של אירועי המלחמה, וההתרחשות המתמדת של הקרבות, קשה מאוד להבין את התרחשויות המלחמה בלי להתבלבל בין הקרבות השונים, ובלי לטעות ביער התאריכים ונקודות הציון. הדבר מבלבל במיוחד כיוון שהחזיתות הן לכאורה חטיבות עיסוק נפרדות, אך בפועל יחסי הגומלין שביניהן מחייבים מעקב צמוד אחרי כל ההתרחשויות בו-זמנית. לדוגמה, כדי להבין איך ארווין רומל – 'שועל המדבר' – נלחם גם באל-עלמיין וגם בנורמנדי, חייבים לשים את שתי החזיתות – הצפון-אפריקאית והמערב-אירופית, על פני ציר כרונולוגי אחד.

הספר 'מלחמת העולם השנייה: הכרוניקה' מנסה לתת מענה לאתגר שהוצג לעיל. עופר ריחני, המחבר, סידר בספר את עיקרי האירועים הצבאיים והמדיניים של מלחמת העולם השנייה על ציר כרונולוגי אחד, בלי הבחנה בין החזיתות השונות. בלשון נהירה וקולחת מגולל הספר את אירועי המלחמה על פי תאריכים, ומציין בנוגע לכל אירוע באיזו חזית הוא מתחולל (אירופה וסביבתה, ברית המועצות וסביבתה, אפריקה, המזרח הרחוק והאוקיינוס השקט). כיוון שהמחבר מאמין, במידה רבה של צדק היסטורי וכמובן מתוך הסתכלות יהודית, שלא ניתן להפריד את השואה מהמלחמה, ישנן גם מובאות הקשורות באירועי השואה. עם זאת, נראה כי מובאות אלו מצומצמות למדי, כמעט תלושות, וככותב עברי היה מקום להרחיבן ולהציגן בתוך רקע היסטורי רחב יותר.

הספר מיועד, לדעתי, בעיקר לשני קהלי יעד שונים. הראשון, שאני נכללת לצערי ביניהם, הוא אנשים שבקיאותם באירועי המלחמה אינה מספקת. עבורם, הספר מהווה מצע מוצלח מאוד לבניית קרקע ראשונית להבנת קורות המלחמה, ולהמשך העמקה בספרים נוספים, שהם נקודתיים יותר ברוב המקרים. קהל יעד שונה, שתודות לבני אריאל אני יכולה להעיד על קיומו, כולל אנשים בעלי בקיאות בקורות המלחמה, עם ידע פרטני רב לגבי קרבות שונים, שעבורם מהווה הספר דרך לייצר רצף ותמונה כוללת של המלחמה. כך למשל, סיפר לי בני בהפתעה, שאיטליה הכריזה מלחמה על צרפת רק לאחר הפלישה הגרמנית לצרפת, דהיינו ביוני 1940, עובדה שהתחדשה לו במהלך קריאת הספר, משום שאינה מוצאת מקום בספרים שעוסקים בקרב זה או אחר.

לבחירה של המחבר להציג את המלחמה באופן כרונולוגי יש כאמור יתרונות, אך גם חסרונות. לא פעם הוא נאלץ לזגזג בין חזיתות באירופה ובאפריקה, חזיתות שיש להן יחסי גומלין מתמידים, לבין חזיתות המזרח הרחוק והאוקיינוס השקט, שהן רחוקות ומהוות מסכת אירועים נפרדת למדי. אולי מוטב היה להפריד בין שתי כרונולוגיות אלו, כדי להקל על הקורא. בהקשר זה, גם תוספת של מפות לא היתה מזיקה, ככל הנראה, להבנה שלמה יותר של המלחמה.

מכל מקום, וחרף הביקורת, מדובר בספר נפלא ללימוד ההיסטוריה של מלחמת העולם השנייה כמקשה אחת, והוא מומלץ בחום למתעניינים בנושא, חדשים וותיקים כאחד.

לא רק להיסטוריונים. 'מלחמת העולם השנייה: 'הכרוניקה'