בשבע 481: מבוא לתורת המשחקים

איך מלבישים ילדים סרבנים, גוזזים להם את הציפורניים ומאכילים אותם? פשוט מאוד, באמצעות משחקים

אסתי רמתי , כ"ג בשבט תשע"ב

אין כמו גיל שנתיים, נכון? גיל מתוק, מקסים ומשגע. משגע תרתי משמע. כשהבכור שלי, למשל, היה בגיל המדובר, הוא נהג להתיישב במיטה בבוקר ולהצהיר: "לא רוצה!"

"לא רוצה מה?" הייתי תמהה, "לא ביקשתי ממך כלום. אפילו בוקר טוב עוד לא אמרנו". אבל זאת המהות של הגיל, ועד שקלטתי את הקטע זה לא היה קל בכלל. אני עדיין זוכרת את מלחמות העולם שניהלתי עם הפספוס סביב נושאים עקרוניים כמו הורדת נעליים לפני השינה, ובעצם סביב האגו ההורי שלי.

חלפו השנים, קיבלתי קצת שכל, והבנתי שעם בני השנתיים חבל להתעסק. הם חייבים להפגין עצמאות, ולא קורה לסמכות ההורית שלי שום דבר אם אני זורמת איתם. היום, למשל, לא הייתי חולמת לריב עם בתי הצעירה על הורדת נעליים. פשוט הייתי מסירה אותם אחרי שהיא נרדמת.

לזרום ולוותר לקטנים זה יפה מאוד, אבל גם הם צריכים להתלבש ולהתרחץ ולקצוץ ציפורניים. אה-ה! כאן מגיע הטריק – אמנות הסחת הדעת. אתה משחק משחק קטן, ולפני שהסרבן מבין מה קורה איתו, הוא לבוש, או רחוץ, או אכול. זה באמת לא רעיון מהפכני, ואני מתארת לעצמי שלכל בית יש את הפטנטים שלו. אבל בכל זאת, אם אתם רוצים לגוון, הנה כמה רעיונות משומשים היטב אך במצב טוב.

'קוקו יד' לסרבני ההתלבשות: כאן נדרשת זריזות ידיים מסויימת. בעוד ה"לא רוצה" תלוי באוויר, אתה תופס את היד הקטנה, דוחס אותה לתוך השרוול בתנועה מהירה ושואל בפליאה: "אוי, איפה היד מתחבאת? לאן היא נעלמה?" ולא שוכח לומר "קוקו!" כשהיד צצה במפתיע מתוך השרוול. ילדים קטנים חושבים משום מה שזה נורא מצחיק.

מספרת הציפורניים של אמא: "שלום אדון אגודל, איזו תספורת אתה רוצה? קוקו? סלסול? ומה איתך גברת אמה? קרחת?" (זה הולך מצויין במבטא צרפתי). הילד בוחר, והאצבעות שלו מסתפרות בכיף.

החתול והעוגה, לסרבני יציאה מהאמבטיה: אצלנו, כשמדובר באמבטיה אמיתית עם צעצועים וברווזי גומי והכל, הבעיה היא בדרך כלל לא להיכנס אלא לצאת. כאן אנחנו נעזרים בשתי שיטות עיקריות: "החתול במגבת" ושיטת "העוגה".

בשיטת החתול במגבת מכסים את הילד כולו, ומחפשים את החתול. "מה יש כאן במגבת? חתול?" בדרך כלל בשלב הזה, הילד האינטלגנטי יאמר 'מיאו'. אם הוא לא חושב על הרעיון מעצמו, אפשר ללחוש לו את התפקיד. כשהמגבת נפתחת ומתגלה שבסך הכל מדובר במתחזה, השמחה רבה. מעדיפים פרה, אריה או אנקונדה? אין בעיה. רק אל תשכחו להביע את התדהמה הראויה.

גם שיטת העוגה מוצלחת. תוך כדי ניגוב האיברים השונים, מסבירים לילד שאנחנו מכינים ממנו עוגה. "על יד ימין נשים ביצים... על יד שמאל נשים שמן... על הגב... סוכר. ועל הבטן קמח..." ממש מאסטר שף לטף. את הערבוב הסופי עושים תוך כדי ניגוב השערות: "מערבבים, מערבבים... ומה יצא? עוגה טעימה!" אגב, אם אתם בקטע של בריאות, אפשר כתחליף להכין סלט עם כל מיני ירקות אקזוטיים. פטריות על הרגל זה מצוין, לפחות פטריות דמיוניות.

לא רוצים לאכול: טוב, מעבר לכלי התחבורה הסטנדרטיים, אצלנו נוהגים לאכול גם את החברים מהגן ואפילו את הגננת. חינוך לקניבליזם, תאמרו? לא נורא, זה עובד. וחוץ מזה, אנחנו גם מתמחים בפיסול בפירה ובנקניקיות טבעול.

לא רוצים לאסוף צעצועים: איסוף לפי צבעים, לפי צורות ולפי האות הראשונה (למתקדמים בלבד) בדרך כלל הופך את המטלה ליותר אטרקטיבית. יש גם שיטה חינוכית שתמיד מצליחה ("צדקה! צדקה לענייה מסכנה! תזכה למצוות, אדוני הצעיר!") הבעיה היא שמדי פעם הם רוצים להחזיק את קופת הצדקה, ושאת תאספי.

תורת המשחקים עדי דוד

לא רק לגיל הרך

מסתבר שלכולם נעים יותר לעשות דברים בכיף, לא רק לקטנטנים. אצלנו נהוג כבר שנים שהילדים מסדרים את הבית לכבוד שבת, אך בתקופה האחרונה העסק קצת צלע. אז פניתי לאחת מבנותיי היצירתיות וביקשתי שתחשוב על רעיון מקורי כדי לשפר את הביצועים.

הבחורה לא אכזבה, ובשבוע הראשון היא הלכה על מרי פופינס. מכירים את הסצנה בה הילדים מסדרים את החדר בעזרת הקלקת האצבעות מעל צעצוע, שמיד קופץ למקום? לרקע המנגינה מהסרט (לא חובה, אפשר לזמזם) כל ילד בתורו קיבל חמש דקות לעבור בין הצעצועים, לעשות אצבע צרדה, והילדים האחרים רצו וסידרו אותם במקומם. לא תאמינו איך שזה עבד.

בשבוע השני היה לנו משחק משימות. ערימת פתקים עם שלל הוראות משונות הוכנה מראש: "סדר את החפץ תוך כדי קפיצה על רגל אחת", "סדר בהילוך איטי", או "סדר תוך כדי ריקוד". עסק משעשע מאוד, גם לצופה מהצד.

ובשבוע השלישי היה משחק עם לקח חינוכי, ממש כמו בפעולה בסניף. כל אחד מהילדים הוגבל: לאחד נקשרו הרגליים, לאחד אצבעות הידיים נכרכו בנייר דבק, לאחר הידיים נקשרו מאחורי הגב ולרביעי נקשרו העיניים. ועכשיו, לך תסדר ככה. שיתופי פעולה מפתיעים צצו בין הסדרנים המוגבלים, ולמעט העובדה שהילד עם העיניים העצומות הלך לתוך הקיר וחטף בומבה במצח, הערב הוכתר כהצלחה מסחררת.

בקיצור, כדי לשחזר את ההצלחה שלנו, כל מה שאתם צריכים זה חבורת ילדים משועממים, בית מבולגן ומישהו עם רעיונות טובים. ועכשיו רק נותר לברר אם לא כדאי שילדים ילמדו גם לעשות דברים סתם ככה, בגלל שצריך, ולא בגלל הכיף.

 

לח"ח, ב"ב ועוד רעיונות מבריקים לאוסף:eramati@gmail.com