בשבע 481: אילנה העליונה

פסיקת בית המשפט העליון שבוע שעבר, שהצדיקה למעשה את ערעורה של אילנה דיין נגד סרן ר',הרחיבה את אי האמון הציבורי בבית המשפט העליון

עדי גרסיאל , כ"ג בשבט תשע"ב

כתבו עליה בעיתון

'7 לילות', מוסף התרבות השבועי של 'ידיעות אחרונות' פישל בגדול בשבוע שעבר. על שערו הופיעה הזמרת מאיה בוסקילה שמסתבר כי "השנתיים האחרונות לא היו קלות" עבורה. אבל, מרגיעים אותנו עורכי המוסף, "בקרוב היא תופיע באירווויזיון". אלא שמי שנבחרה לייצג את ישראל בתחרות היתה דווקא להקת 'איזבו'. ב'ידיעות' כנראה היו בטוחים כל כך בהערכתם שבוסקילה תנצח, שהם לא טרחו לציין על שער המוסף (שירד לדפוס בראשית השבוע שעבר) שהיא טרם נבחרה ושיש עוד מועמדים.

התנצלות? לא כדאי לבנות על זה. למעשה, כפי שניתח אתר 'העין השביעית', ניסה אחר כך הכתב שראיין את בוסקילה, רז שכניק, לנגח את הבחירה עם טקסטים כמו "אירוווזיון המריבה" ו"הבחירה בלהקת איזבו... ממשיכה לעורר הדים".

לא היינו נדרשים לטעות הזו, אלמלא היא משל להתנהלותו הדורסנית והמתנשאת של העיתון כולו: מי שלא מיישר קו פוליטי, תרבותי או דתי לפי מה שחושבים ברחוב מוזס, חוטף מהעיתון של המדינה (לשעבר). ואם המישהו הזה הוא המציאות בכבודה ובעצמה - אל חשש, יש להם מספיק כישרונות שידאגו שגם היא לא תצא נקייה.

* תפקודו של ועד עובדי הרכבת בימים האחרונים הוא עניין שחורג בהרבה מהמסגרת של מדור זה, אבל התנהלותו התקשורתית, או בעצם אי התנהלותו, מצריכה התייחסות. מבלי להיכנס לדיון בסכסוך העבודה ברכבת, ברור שההשתקפות שלו בכלי התקשורת היא חד צדדית. "הרכבת מתעללת בציבור", "העובדים יורדים מהפסים", "הנוסעים: הפכנו לאסירים", הן רק חלק קטן מהכותרות השליליות להן זכו השיבושים של עובדי הרכבת.

כנראה שבוועד לא מבינים את חשיבות הגיבוי הציבורי לצעדים שלהם. לא בטוח בכלל שהם עובדים עם יועצי תקשורת. אבל אם כן, אולי כדאי להם להחליף אותם. אחרת הם ילמדו על בשרם ששביתה שזוכה לרוח נגדית כה חזקה בכלי התקשורת משיגה בסופו של דבר את המטרות ההפוכות.

עדי גרסיאל


אילנה העליונה

פסיקת בית המשפט העליון בשבוע שעבר, שהצדיקה למעשה את ערעורה של אילנה דיין נגד סרן ר', הרחיבה את אי האמון הציבורי בבית המשפט העליון. הפסיקה התעלמה מכך שעורכי הכתבה הצמידו ביודעין תמונות של חגיגות מראש השנה להרג הילדה, וכן קטעו משפט באופן מכוון ועיוותו בכך את משמעותו. דיין גם נוקתה מאחריות על הקדימון המכפיש ובית המשפט ביטל את חובתה להתנצל בפני ר', מעשה מתבקש מוסרית ואנושית.

תחקיר אחר של ערוץ 2 כבר גרם בעבר למהנדס מע"צ בכיר לשלוח יד בנפשו, לאחר שעורכי התחקיר תיארו אותו כאשם המרכזי במותם של מטיילים. הפעם מדובר בסרן ר', קצין מסור, שנוקה בתחקיר צה"ל, ושכל בעלי היגיון בריא ושכל ישר יסכימו שהוא פעל כשורה על מנת להגן על חיילינו במוצב.

נכון, כדי ליצור רייטינג התקשורת צריכה לפשט תהליכים, לצייר בשחור ולבן ולהקצין את התמונה. אך מה המחיר הציבורי? במקרה של סרן ר' מדובר בהוצאת דיבה על צה"ל המתקבלת בעולם כלגיטימציה לאנטישמיות. כשבית המשפט העליון מאשר שאילנה דיין אמרה אמת בכתבה המכפישה את המפקד והחיילים, הוא מצדיק את הנרטיב האנטי-ישראלי לפיו ישראל טובחת ילדים ונשים ביש"ע. השפעת תחקירים מסוג זה יוצרת אפקט מצנן: הרתעת חיילים מלפתוח באש בזמן סכנה.

גם בשבוע שעבר, כש'עובדה' עסקה בתחקיר בנושא אחר, הלוביסטים בכנסת, שכחו עורכי התוכנית משום מה להכניס לתחקיר את החברה הגדולה בתחום, 'פוליסי'. אולי בגלל שזו עשתה עבודת לובינג עבור חברת 'קשת' בוועדת הכלכלה של הכנסת. זה בערך כמו לעשות תחקיר על התחבורה הציבורית בלי להתייחס ל'אגד'.

העובדה שהעובדות המנופות והמעובדות של 'עובדה' מתקבלות כעובדה מוגמרת אצל שופטי בית המשפט עליון, מדאיגה מאוד. הציבור רואה איך בכירי התקשורת המעניקים שירות יח"צני אינטנסיבי לממסד המשפטי הבכיר, זוכים אחר כך ליהנות מיחס מיוחד.

חני לוז

 

על תקשורת הוגנת

צפיתי ב'יומן' של הערוץ הראשון בשידור חוזר והנה שני לקחים. ראשית, המצב הוא רע. למרות תלונות אין-ספור לממונה על תלונות הציבור ברשות השידור אלישע שפיגלמן, ממשיך ארי שביט, עיתונאי בעל דעות והשקפות מ'הארץ', להופיע כשאין לצידו דעה אחרת, מאזנת. זאת פגיעה קשה בהנחיות והפרה בוטה של הוראות הקוד האתי המקצועי המחייב על פי חוק של הרשות. אין עוררין על זכותו להיות מוזמן להשתתף בצוות המגיבים לאיילה חסון, אבל מה כל כך קשה בלהזמין לצידו עוד עיתונאי, ולא, כפי שהיה, עובד רשות השידור עודד שחר? לא היה איזון, לא היה גיוון, לא היתה הוגנות ולא היה פלורליזם.

לעומת זאת, הכתבה על מגרון הצטיינה בגיוון (משה נגבי וחגית עופרן מול בני קצובר ומרים לפיד), באיזון (גם בזמן ובתמונות) ובהוגנות. הדבר מוכיח שעיתונאית ממגזר 'המתנחלים', במקרה זה מוריה לפיד, יכולה להתקדם לעבר עשייה עיתונאית-תחקירנית בכירה ולעשות את זה בצורה טובה, מקצועית ואף באופן אתי.

אולי אתם חושבים שהוגנות תקשורתית היא דבר בסיסי, אבל מאחורי הקלעים מתנהל מאבק איתנים. הנה, בתגובה לפסק הדין מלפני שבוע בעניינה של אילנה דיין, בא להגנתה המלומד ירון אזרחי, דובר 'שלום עכשיו' לשעבר, ומציג תיאוריה של פוסט-מודרניזם קיצוני כדי להדוף הדרישות ל'אמת' בתקשורת. כך הוא כתב ב'הארץ': "המושגים 'האמת', 'עובדה' ו'מציאות'... עברו התפתחות מהפכנית בכל תחומי הידע והתקשורת... טוב עשה בית המשפט העליון, שפילס דרך בין הדוגמטיות של הדורשים אמיתות עובדתיות ודאיות לבין הרלטיוויזם... אין, לפיכך, מצגי עובדות היכולים לבסס אמת על-זמנית מחוץ לכל פרספקטיבה פרשנית, הן מימין והן משמאל...". אז מה הפלא שבג"ץ פוסק ששקרים אינם דיבה?

ישראל מידד

 

חדשות בחדשות

בעקבות הפסיקה בפרשת סרן ר' הגיש השבוע ח"כ נחמן שי הצעת חוק. על פי ההצעה, טענת 'אמת דיברתי' במשפטי דיבה תחול כל עוד העובדות שהוצגו היו נכונות במועד הפרסום, גם אם יתבררו ככוזבות בדיעבד. כך דיווח ערוץ 7.

 

גל אוחובסקי התנצל השבוע בפני צופי התוכנית 'מה אתם אומרים' ובפני רונן שובל, יו"ר תנועת 'אם תרצו', על כך שבמהלך ראיון כינה את שובל בכינוי גנאי, חרץ לו לשון והפנה אליו את גבו. ההתנצלות באה בעקבות דרישה של נציב תלונות הציבור של הרשות השנייה, דוד רגב, שאליו הגיעו תלונות בנושא.

 

ביום חמישי שעבר פוטרו שלושה עורכים ועיתונאים ב-ynet. בברנז'ה הועלו טענות כי עילת הפיטורים היא הצטרפותם של השלושה לארגון העיתונאים החדש במטרה לייסד ועד עובדים באתר. יון פדר, העורך הראשי של ynet, הכחיש את הטענות. בארגון העיתונאים מאיימים בצעדים משפטיים נגד האתר.

 

ביקורת הנקרא

"קטונתי מלקרוא לממשלה להפציץ או לא להפציץ את מתקני הגרעין הצבאיים באיראן" (סבר פלוצקר, 'ידיעות אחרונות')

הנה חידוש מרענן: עיתונאי שלא יודע הכל על הכל. רק אל תהפכו את זה להרגל, טוב?

 

"ההאקר הסעודי מכה שוב: פירסם חשבונות בנק של ועדי בתים" ('דה מרקר')

מזל שהוא לא פרסם את רשימת הדיירים של בית גיל הזהב בחדרה, אחרת היינו באמת נכנסים לפאניקה

 

"עצומה: אקדמאים נגד הסבת המרכז באריאל לאוניברסיטה" ('הארץ')

מצטערים, בלי 'אמנים' ו'אנשי רוח' זה לא זה