בשבע 481: הביקורת חייבת להימשך

התרענו לכל אורך תקופת ברק-בייניש שהשיטה הישראלית למינוי שופטים,שאין לה אח ורע בעולם, היא שיטה פסולה

עמיאל אונגר , כ"ג בשבט תשע"ב

גם לאחר פרישתה של דורית בייניש, יש לדרוש בעקביות משופטי בג"ץ לא לקחת לידיהם את ניהול המדינה * כשמדובר במדינה כמו סין, פוליטיקאי בסיום קריירה כשגריר זה דווקא רעיון לא רע * החקיקה להשארת בית"ר ירושלים בליגה - גול עצמי של ח"כ בן ארי

עם פרישתה של השופטת דורית בייניש, כולנו תקווה שנפתחה תקופה טובה יותר בבית המשפט העליון. הרי התקדמנו מב' (ברק-בייניש) לג' (גרוניס), ואפשר כעת להירגע מהאימפריאליזם השיפוטי שהנהיג אהרון ברק, ובת טיפוחיו בייניש ניסתה לשמר - בפחות הצלחה. באווירה אופטימית זאת, ישנם הסבורים - כמו ראש הממשלה נתניהו - שניתן להיפרד מבייניש בצורה נדיבה, לשבח אותה על שמירת בית המשפט העליון "בצורה מופלאה", ולהחמיא על כך שלא "שינית דבר מהשקפתך על מה צריך לעשות". אולי במשפט האחרון מובלע תסכול על שבייניש לא השכילה לשנות כיוון, ובשיטתה הדווקאית ליבתה את האש. בייניש הגיבה ואמרה שהיא מכירה בכך שלנתניהו, הנתון ללחצים פוליטיים, לא תמיד היה קל עם החלטות בית המשפט. בכך חזרה על המסר שתמיד ניתן לסמוך על בית המשפט "הא-פוליטי והמקצועי", לעומת הממשלה שהיא פוליטית. במשחקון התבטאויות הפרידה נרשמה תוצאת אחד אפס לטובת בייניש.

אך גם מי שאינו מוכן כמו נתניהו להחמיא לנשיאה היוצאת מתוך נדיבות או מתוך שיקולים פוליטיים, עלול כעת מתוך האווירה האופטימית להרפות מהביקורת על בית המשפט ומהמאמצים לתקן את הטעון תיקון. מומלץ שלא ליפול לתוך הפח הזה, גם בעידן גרוניס.

כי ראשית כל, עלינו לשדר עקביות. התרענו לכל אורך תקופת ברק-בייניש שהשיטה הישראלית למינוי שופטים, שאין לה אח ורע בעולם, היא שיטה פסולה הפוגעת בעקרון הפרדת הרשויות. גם אם השיטה הזאת תנפיק שופטים על טהרת הפורום המשפטי למען ארץ ישראל (טוב, לא באמת) - היא נותרה שיטה פסולה.

יש לחזור למסורת לפיה הרשות השופטת מתערבת רק כאשר הרשות המבצעת פועלת בדרך פלילית או שרירותית, ולנטוש את מבחן המידתיות שבמסגרתו מכניס השופט את השיקול הסובייקטיבי שלו כתחליף לשיקוליו של הדרג המקצועי. מבחן המידתיות המפורסם של אהרון ברק יצר ערפול לגבי מה מותר ומה אסור, וסרבל את המערכת כולה. יש להחדיר מחדש את עקרונות הגישה החוקתית של מדינת ישראל שעל פיהן הכנסת היא המחוקקת, ולכן חקיקתה לא תיחשב לעולם כעוקפת בג"ץ.

עמידה על המשמר גם לאחר חילופי המשמרות תועיל גם לנשיא החדש בכך שתשתיק את הרינונים כאילו השופט הוא כביכול השפוט שלנו. בעניין זה עלינו ללמוד מהתקשורת, אשר טוענת שבתפקידה ככלב השמירה של הדמוקרטיה היא מבקרת כל ממשלה ללא משוא פנים. אכן כך, התקשורת ביקרה גם את ממשלת אולמרט וגם את ממשלת נתניהו - אבל תמיד מאותו כיוון שמאלי. מכל מלמדינו השכלנו.

וילנאי מתאים לסינים

ראש ממשלת קנדה סטיפן הארפר חזר לארצו מביקור מוצלח בסין. מבחינה סמלית, ההצלחה הזאת תמצא ביטוי בהגעתו של צמד דובי פנדה לגן החיות בטורונטו. במישור הכלכלי נחתמו עסקאות בהיקף של מיליארדים. אנשי העסקים הקנדים שהיו בפמלייתו של הארפר ידעו לפרגן לראש ממשלתם. "בסין הכל זורם מלמעלה למטה" הסבירו, ולכן היה חשוב לסינים לדעת שמי שעושה איתם עסקים מגובה על ידי הדרג הבכיר ביותר.

כדאי להיזכר בהיגיון הזה נוכח מינויו של האלוף (מיל') מתן וילנאי לתפקיד שגרירנו בביג'ינג. וילנאי צפוי להצליח בסין, כשם שהצליחה שם אורה נמיר. הסינים יקבלו את וילנאי כמי שמגיע מצמרת מקבלי ההחלטות בישראל, ונותר מרושת היטב בצמרת המדינית והביטחונית. גם העובדה שבתפקיד זה יסיים וילנאי את פעילותו הציבורית תעמוד לזכותו אצל הסינים. בסין מתחלפת הצמרת פעם בעשור (והשנה הגענו לאותו עשור), ומי שפורש כבר לא חוזר לפעילות. וילנאי אינו נדרש ליכולת התנסחות בסינית או להתמחות בלימודי המזרח הרחוק. לשם כך קיימים יועצים. שגרירנו יגיע לדעת הקהל הסינית על פי רצונם של השלטונות הסיניים. אם הם יהיו מרוצים ממנו, וילנאי יוכל לדבר בכל שפה לרבות שפת הסימנים והדברים יגיעו ליעדם.

לתפקיד שגרירנו בארצות הברית וילנאי מתאים פחות. בארצות הברית, לעומת זאת, הזירה החשובה לשגרירנו היא הזירה התקשורתית, המשפיעה על התמיכה בישראל בדעת הקהל, הממשל והקונגרס. לכן אין תחליף לשגריר שמסוגל, כמו מיכאל אורן, להופיע בצורה רהוטה מכובדת בתוכנית ראיונות או בפני קהל סטודנטים בקמפוס. מתן וילנאי אינו האיש המתאים להופעות בתקשורת, ואילו בכירותו הפוליטית והביטחונית היא מיותרת נוכח שיתוף הפעולה הביטחוני הנרחב ורב השנים בין ישראל לארה"ב, שמאפשר לקיים את המגעים בתחומים הללו דרך הדרגים המקצועיים. במקרה שבכל זאת נדרשת נציגות בכירה, ראש הממשלה ושר הביטחון מגיחים לארצות הברית בתדירות מספקת על מנת לדון בדברים העומדים ברומו של עולם מול מקביליהם.

מההשוואה הזאת ניתן להסיק כי בניגוד לתפקיד של יועץ כלכלי או נספח צבאי, ניסיון לקבוע קריטריונים נוקשים לגבי התאמתו של מועמד לתפקיד שגריר נדון לכישלון. הכל משתנה בהתאם לארץ היעד ולמשימות שנועד השגריר למלא.

נשיא בית המשפט העליון השופט אשר גרוניס צילום: פלאש 90

 

לא משחק פוליטי

ח"כ ד"ר מיכאל בן ארי מבקש להקפיא את הירידות והעליות בליגות הכדורגל. הנימוק הפורמלי הוא התגלותן של הטיות משחקים שמחייבות להקפיא את המצב הקיים. באתר ערוץ 7 נכתב שח"כ בן ארי "אומר בגלוי כי המטרה המנחה אותו היא גם ובעיקר הרצון להשאיר את בית"ר ירושלים בליגת העל למרות מצבה העגום בטבלה, ובמקביל מניעת עלייתן של שתי קבוצות ערביות מהליגה הלאומית לליגת העל".

רוב המגיבים באתר שיבחו את בן ארי על הכוונה הזאת, ועל הנימוק שהוא פועל על פי המאורות הגדולים אהוד אולמרט ויוסי שריד, שידעו להתערב בשעתו על מנת להציל מחרב הירידה את קבוצותיהם האהובות בית"ר והפועל. להערכתי, ח"כ בן ארי סיפק תחמושת לאלה המבקשים להוציא אותו מרשימת הציונות הדתית המאוחדת. הללו סבורים שגם כאשר בן ארי מגלה מקוריות, כגון בפעילותו בבריכת גורדון אשר חשפה את הצביעות של הציבור הנאור לגבי המסתננים מאפריקה, בסופו של דבר הוא בועט בדלי ושכרו יוצא בהפסדו.

ההתייחסות למועדוני ספורט בישראל כאל סמל אידיאולוגי היא אנכרוניזם. בית"ר ירושלים כבר מזמן איננה מייצגת את תורת ז'בוטינסקי, כשם שקבוצת כדורסל הנשים אליצור רמלה אינה מכדררת על פי ערכי תורה ועבודה. כאשר הצטרף אהוד אולמרט לקדימה, הוא לקח עימו פמליה בכירה של אנשי בית"ר ירושלים, כמו משה דדש וכמו רוני בראון - עורך הדין של בית"ר.
התרענו לכל אורך תקופת ברק-בייניש שהשיטה הישראלית למינוי שופטים, שאין לה אח ורע בעולם, היא שיטה פסולה הפוגעת בעקרון הפרדת הרשויות. גם אם השיטה הזאת תנפיק שופטים על טהרת הפורום המשפטי למען ארץ ישראל - היא נותרה שיטה פסולה

גילוי נאות, גם אני ומשפחתי אוהדים את בית"ר ירושלים. ובכל זאת לא הייתי רוצה שישראל תהיה כמו ספרד של פרנקו או כמו בריה"מ, שבהן המשטר טיפח קבוצה מסוימת. מותר וראוי שבן ארי יפעל להדיר מהנבחרת שחקן שלא מכבד את הדגל וההמנון, אבל התנגדות גורפת לעליית קבוצה ערבית תחשוף את בן ארי ואת הרשימה שירוץ בה לכנסת לסכנת פסילה.

ובכל זאת, אם נזכה לאיחוי הקרעים של הציונות הדתית במישור המפלגתי, אסור שהדבר יתבצע על בסיס הדרה מראש של בן ארי, וכל שכן פרופ' אריה אלדד. השמאל תמיד יאשים אותנו בקיצוניות ולא יבחין בין בן ארי ליריב לוין. בן ארי כשר להתמודד ברשימת הציונות הדתית לא פחות מיריב אופנהיימר בעבודה או טליה ששון במרץ.

אפשר להסתפק במצע כללי שיאסור תמיכה בוונדליזם לשמו נוסח 'תג מחיר' ופעילות דומה. כל מי שיחתום יהיה רשאי להתמודד, ומתפקדי המפלגה המאוחדת יתבקשו לדרג את המועמדים לרשימה כאשר כולם בוחרים בכולם. איך אמרנו פעם - רק העם יחליט.