בשבע 482: עניין אישי

גילה פינקלשטיין, בת 61, תושבת תל אביב, נשואה ליהודה ואם לשלושה.

עפרה לקס , ל' בשבט תשע"ב

גילה פינקלשטיין, בת 61, תושבת תל אביב, נשואה ליהודה ואם לשלושה.
דיקנית הסטודנטים במכללת גבעת וושינגטון וחברה במועצת החמ"ד ובוועדת טירקל

גילה פינקלשטיין צילום: עפר עמרם

התחלה: יום כיפור תשי"א, תל אביב. "אמא צמה והלכה ללדת אותי". שיכון 'מגורים' ברחוב דפנה. בבלוק גרו אנשי חינוך ומנהלי בתי ספר, כך גם ההורים: האם, מצאצאי הגאון מווילנא, דור שביעי בארץ, היתה מורה לאנגלית. האב, יצחק יהודה מרגל, ש-12 אחיו והוריו נרצחו בשואה, ניהל את בית הספר 'יעבץ' בתחנה המרכזית הישנה. בת אחרי שלושה בנים, אבל "משיגה את כולם בריצה".

עבודת המידות: הבגדים שנקנו, אחרי התרוצצות והשוואת מחירים, היו תמיד גדולים בשתי מידות, כדי שיספיקו להרבה זמן. עד היום יש חיבה מיוחדת לשמנת שהייתה אז בלתי מושגת. כל המשאבים הופנו לחינוך הילדים.

חינוך: יסודי ב'דיזנגוף' ואחר כך 'צייטלין', "חממה. בית ספר שחוויה ללמוד בו". מורים מסורים ומיוחדים. זכור במיוחד המורה למקצועות קודש, הרב לאו, ששיעוריו היו "חוויה".

אקדמיה:  בעקבות האם, ספרות אנגלית. "מול הבית, באוניברסיטת תל אביב". תואר שני מאוחר יותר במינהל חינוכי דרך שלוחת ליברפול.

לשתות קפה בחדר מורים: "כבר כילדה היה לי חלום להיות מורה. לפי הדגם שראיתי בבית משמעות התפקיד הייתה להיות פסיכולוגית, פדגוגית עובדת סוציאלית וחברה. בהתחלה היה לי מאוד משונה לשבת בחדר המורים עם מי שהיו המורים שלי, אבל בהמשך 'צייטלין' הפך לביתי השני. לימדתי אנגלית, ריכזתי את המקצוע, הייתי פעילה מאוד ורכזת חברתית, והגעתי עד הניהול".

24/7: "ביום שישי בשעה שלוש בעלי היה מתקשר לצייטלין ומודיע שאם לא אגיע תוך רבע שעה, אדליק נרות במדרגות. אז הייתי אורזת את החפצים וחוזרת הביתה".

האיש שאיתה: יהודה. רואה חשבון, משפטן וכלכלן. הוא היה בבני עקיבא תל אביב מרכז, היא הייתה בסניף צפון. יום אחד, כשהייתה בת 14, הוא הגיע על אופניים עם חברים לסניף שלה. "הוא התחיל לדבר איתי". הביקורים המשיכו גם בתיכון, עדיין על אופניים, מישיבת 'נחלים' עד 'צייטלין'.

חתונה: היא בת 19, הוא בן 20 וקצת. בית החייל בתל אביב, "כי הוא עוד היה חייל". עורך הקידושין: "הרב לאו, שגם השיא את שלושת ילדינו".

הילדים: חני ואיתן מורים  ("החינוך הוא בגנים"), קובי, בכיר בשוק ההון וחבר מועצת העיר גבעתיים. לשם הנוחות הם פרושים לאורך כביש מכבית: פתח תקווה, גבעת שמואל וגבעתיים. שמונה נכדים.

פוליטיקה: הניסיון הראשון היה ב-99' כמתמודדת ברשימת המפד"ל לכנסת. "20 שנה לא היה ייצוג נשי במפלגה. אנחנו, הנשים, הרמנו ראש ואמרנו אין דבר כזה, מספיק להיות ועדת קישוט". המקום השמיני שוריין, ואחרי חופשה מבית הספר ועבודה קשה, הזכייה הייתה שלה. אבל לכנסת נכנסו 5 נציגים בלבד. "אמרו לי שהכנסתי את הגברים".

חזרה לבית הספר: "אני הייתי מאוכזבת אבל המורים שמחו". הניסיון השני כבר צלח.

ההצלחה: בבחירות הבאות הוחלט שהשריון צריך להיות ריאלי, והמקום החמישי סומן כ'שמור'. "נבחרתי במקום ה-8 והוקפצתי ל-5". ה'שאו שערים' בגני התערוכה לא יישכח.

להיות ח"כית: טורבו. "הייתי חברה ב-5 ועדות ועבדתי סביב השעון". הקדנציה האחת הניבה 17 חוקים על שמה בספרי החקיקה.

הישארות בממשלת ההתנתקות: "האמנו שנוכל להשפיע. הרב שפירא אמר לנו: 'אל תלכו משם'. יום לפני ההצבעה על הגירוש נפגשנו עם שרון ואמרנו: אם אתה לא דוחה את התכנית, אנחנו יוצאים היום, ופרשנו".

הפגנה כתומה: חוץ מלעלות לנאום במליאה בחולצה וכובע כתומים, גם "טיפלתי בכל מיני סוגיות סביב הגירוש, לפניו ואחריו". 

איחוד כוחות בציונות הדתית: חובה. "כוחנו באחדותנו. הציונות הדתית התפזרה לכל עבר והציבור האיכותי הזה נשחק. כרגע זהו עדר שיש לו מגוון רועים וכל אחד מושך לכיוון שלו. איחוד יביא לייצוג הולם בכנסת, שם נקבעים המשאבים והמדיניות".

פמיניסטית: "הפכתי להיות רק כשהגעתי לכנסת, כי ראיתי שקידום נשים טומן בחובו שוויון ואחריות משותפת. דרושות נשים בכל המפלגות, הן יכולות להיות פעילות בו זמנית במספר תפקידים. יש להן זיקה מיוחדת לישראל ולנושאים שונים, ויכולת מופלאה לחולל שינוי".

שריון לנשים: כדאי, כדי לתת הזדמנות. "אבל אחרי עבודה קשה, השריון מתייתר, כמו שקרה בבחירות 2003".

בחירות 2003: תרגיל מסריח אישי. "דילגתי מעל השריון והגעתי למקום ה-3. אחרי המקום השמור ליו"ר הגעתי ל-4". האיחוד הביא אותה למקום ה-9 שנכנס לכנסת, אבל רגע לפני הגשת הרשימות הוכנס לפניה מישהו אחר. "לא תבעתי את המפלגה כי כבר לא היה זמן, וגם אמרו לי: 'אם תתבעי לא תהיה רשימה'".

געגועים לכנסת: יש גם יש. "אני וורקוהוליקית. המשפחה שלי יודעת שאם אין לי 2-3 פרויקטים, אני לא רגועה. כחברת כנסת הצלחתי לעשות ולהפעיל דברים שאם את לא ח"כית - את לא יכולה לעשות". היא עוד תשוב.

דיקאנית: כשתוצאות האמת הראו שהח"כיות היא פאסה, הגיעו הצעות עבודה רבות, ביניהן לשוב לצייטלין. ההכרעה נפלה על תפקיד דיקאנית סטודנטים בגבעת וושינגטון וחזרה להוראה כמרצה לאנגלית, "יש סיפוק".

הסיפוק: "אני מגשרת בין הסטודנטים לממסד, מייצגת אותם בתלונות ובמשמעת, מפעילה את אגודת הסטודנטים, מטפלת בסטודנטים עולים, בהלוואות ומילגות. אני האוזן הקשובה". ויש מגוון תפקידים נוספים.

מועצת החמ"ד: אל שולחן המועצה מגיעות טרוניות משני הצדדים: של המבקשים להגביר את לימודי הקודש ושל אלה המבקשים דגש על לימודים כלליים. "אנחנו ציבור מגוון וצריך לוודא שבכל עיר יהיו בתי ספר מסוגים שונים וכל אחד ישלח לאיפה שהוא רוצה. כמו בתל אביב".

תל אביב: עיר בעלייה. "הגרעין התורני של הרב גנץ הוא ליד ביתנו. בחגים שומעים את החבר'ה בכל העיר. הגרעינים מכניסים יידישקייט ואני אוהבת את הפעילות שלהם". 

האישה שבוועדה: לפני שנתיים הגיע המינוי לוועדת טירקל, הבוחנת את ניקיון כפיהם של בכירים המועמדים למינוי בשירות הציבורי. "אחריות כבדה ומרגשת". בתוך תקופה קצרה היו דיונים ומינויים של ראש מוסד, ראש שב"כ, מפכ"ל משטרה ועוד. "ראש הממשלה מתחשב בדעתנו. ואנחנו לא חותמת גומי".

ארגון המורים הדתיים: כנראה שנותר זמן פנוי. משמשת יו"ר של הארגון שהוא ענף מגזרי בתוך הסתדרות המורים. "זה ארגון מאוד חשוב שמטפל בבעיות ייחודיות לציבור הדתי ומארגן כנסים והשתלמויות, פרסים למורים מצטיינים ועוד".

כיסוי ראש: הפיאה נכנסה לקולקציה חודש אחרי הבחירות לכנסת ה-16, בעקבות קריאה על הנושא, שיחה בעבר עם האב, והתייעצות עם הרב אברהם שפירא. הפיאה עדיין שם, "והיא חלק ממני".

אימהות: "אי אפשר לדלג על התפקיד הזה. עבודה בזירה הציבורית דורשת יום ולילה. אני ממליצה על סבלנות. כך אני עשיתי, יצאתי אחרי שהילדים גדלו".

אם לא בעשייה הציבורית: "רק בחינוך", אבל בעצם גם בכנסת.

 

ובמגרש הביתי:

על הבוקר: קפה, עיתונים, הכנת סנדויץ' לבעל ושיחת 'בוקר טוב' עם הילדים והנכדים.

דיסק ברכב: האהבה היא לשירי ארץ ישראל. אבל מה שמתנגן כל בוקר בדרך לגבעת וושינגטון הוא דווקא 'מה עשית היום' של אהרון רזאל, שמחדד מטרות.

שבת: בכל פעם אצל ילד אחר, זמן איכות עם הנכדים. "הילדים רבים אל מי נבוא".

עיתים לתורה: מרבה לשמוע את רב המכללה, הרב יצחק לוי, ואת נשיא המכללה הרב פרופ' כרמי הורוביץ. מדי פעם גם את הרבנים עוזי ביננפלד וארי לנדא, שמלמדים גם הם במתחם. "באמצע השבוע לומדת גם עם הנכדים תנ"ך, אם יש מבחן וגם אם אין".

אחזקת הבית: "בעלי ואני שותפים, אין לו משרתים שעושים את המלאכה".

מאכל: על בסיס גבינה: בלינצ'ס ועוגה.

דמות מופת: האם שהייתה "אשת חיל נמרצת ועמלנית", מסורה לילדיה ולתלמידיה ו"ויתרה על מנעמי חיים בסיסיים למען מטרה. היו לה סגולות של צניעות, אמיתיות וחברות, ו"היא מעולם לא הלכה, תמיד רצה". ויש גם את הרב לאו ש"מחבב את היהדות על מאזיניו באישיותו הייחודית, בנועם הליכותיו ובאהבת הבריות הטבועה בו".

מפחיד: "התבוללות עם ישראל בתפוצות", וגם מצבו של המגזר, שהוא "גלגל ההצלה של החברה הישראלית, במיוחד לאור הערכים המידרדרים בחברה. חשוב שלא ניעלם ולא ניחלש".

פנאי: טיולים עם כל המשפחה בארץ וגם קריאה. באנגלית. האחרון 'החיים במחויבות' של הרבנית אסתר יונגרייז. "קיים גם בעברית, ואני ממליצה עליו בחום".

כשתהיי גדולה: "כשאבי יצא לפנסיה הוא ישב כמה שנים וכתב את 'גריידין', שם העיירה שלו בפולין. אני אכתוב את החלק השני שלו 'מגריידין לירושלים'".

ofralax@gmail.com