בשבע 482: כשהדגל יורד

חברות מסחריות יודעות כי לסמלים יש כוח ולכן הן משקיעות מאמצים וממון רב כדי למתג את המוצרים שלהם

עדי גרסיאל , ל' בשבט תשע"ב

כשהדגל יורד

חברות מסחריות יודעות כי לסמלים יש כוח ולכן הן משקיעות מאמצים וממון רב כדי למתג את המוצרים שלהם. באמצעות הסמלים החברות מעבירות מסרים ויוצרות חיבור רגשי. מכבי תל אביב בכדורסל, לדוגמה, היא סמל לווינריות ולמקצוענות ("אנחנו על המפה"). זו אחת הסיבות שעלית, כיום בבעלות שטראוס, היתה הספונסרית של הקבוצה במשך שנים רבות.

אך לסמלים יש גם צד אפל, כי כשהסמל קם על יוצרו ו'מתהפך', התוצאה קשה. במקרה כזה כל עוצמת המותג מוטחת בחזרה ביוצריו. קחו למשל את גבינת הקוטג'. במשך שנים היא שווקה כ'גבינה עם הבית', אבל כשהתברר שהגבינה הכה ישראלית הזו מתומחרת בצורה מוגזמת, פרצה מחאה שהובילה לעריפת ראשים ולנזקים כספיים ותדמיתיים חמורים לתנובה. זו גם הסיבה לעוצמתה של 'מחאת הפסק זמן', ממוצרי הדגל של עלית, בימים האחרונים. החטיף שהוזכר במערכון של הגשש ובמיתוגו השתתפו שחקני מכבי תל אביב, התברר כיקר במיוחד דווקא בארץ. בחו"ל, גילה גולש ישראלי, מחירו נמוך משמעותית ושטראוס-עלית נקלעה לסערה תדמיתית ופיננסית (מנייתה צנחה השבוע) שהיא מתקשה לצאת ממנה.

לא רק מוצרי מזון. גם יעקב אילון הוא אייקון. אילון 'שווק' במשך שנים כשדרן מקצועי, סמכותי וקר רוח. עכשיו, כשהוא עוזב, מיתוגו הופך ל'מכה לערוץ 10', שהרי מה נותר כשהסמל הולך?

להבדיל, גם מוחמד א-דורה ואביו ג'מאל הם מותג. הפלשתינים הפכו אותם לסמל ל'אינתיפאדה', ל'קורבנות' שלהם ול'דורסנות' שלנו. עכשיו, כשבית המשפט בצרפת פסק נגד א-דורה האב, זו הזדמנות מצוינת לנצל את האפקט שתיארנו, לחשוף את השקר ולהשתמש בכוח המותג א-דורה נגד יוצריו. האם תשכיל מדינת ישראל לעשות זאת?

עדי גרסיאל

 

מתגייסים נגד המתגייסים

השבוע הגיעו לתקשורת האלטרנטיבית לפחות חמישה סיפורים על שוד רכבים ביו"ש. מדובר בתופעה מפחידה המכוונת באופן ישיר נגד נשים: ערבים צדים רכב בו נוהגת אשה לבדה וגורמים לה לעצור בצד. באיומים ותוך הפעלת כוח הם מוציאים את הנהגת ונעלמים עם הרכב, תוך הפקרת האשה בכביש. יש עליית מדרגה בתכיפות התקיפות. ספרתי 5 מקרים שהובאו לידיעתי שאירעו בשבוע החולף ועוד מקרה שאירע שבועיים לפני כן. בנוסף, דווחו מקרים של כמעט-חטיפה, ידויי אבנים בכבישים וסינוור מכוון של נהגים יהודים והורדתם מהכבישים.

כל האירועים האלו לא זכו לאלפית מזמן השידור לו זוכה גרפיטי על הקיר של 'תג מחיר'. למה? כי יש אג'נדה לפיה יהודים ביו"ש צריכים להצטייר כאלימים, ולעזאזל האמת והמציאות.

הדרת תופעה ציבורית המסכנת חיי 'מתנחלים', או במקרה הזה 'מתנחלות', רווחת אצלנו ושייכת למשפחת התופעות התקשורתיות של יצירת קו חוצץ בין ה'אנחנו' וה'הם'. התקשורת הישראלית הפכה כבר מזמן לראש החץ במאבק המגויס לתחום את המגזר ה'דתי' מחוץ לקווי ה'אנחנו', תרבותית ופוליטית.

דוגמא לכך היתה כתבה בערוץ 2 ביום ראשון, כשכתב הערוץ משמש שופר למרכז  'בינה', עוד גוף הממומן על ידי הקרן החדשה. הכתב, ניר דבורי, סיפר לצופים על "יותר מדי חובשי כיפות" בגולני, ולכן בחטיבה "מגבשים תמהיל מתגייסים חדש... מחזירים אליהם את בני הקיבוצים שיעברו הכשרה במכינה הקדם צבאית 'בינה' בתל אביב".

במדורת השבט התלאביבי מרגישים מספיק בבית כדי להגיד בחדשות פריים-טיים כי ב"חטיבה שסמלה היה חטיבה של העם... רוצים לוחמים אחרים", ושעקב המרקם שנוצר בגולני "מועמדים טובים חוששים להגיע..."

לטובת המתקשים להבין, ה"טובים" ש"חוששים להגיע" פן יבולע להם בקידום – אינם חובשי כיפות.

יש קו ישיר בין מערכת חדשות שמחליטה ששוד רכבים אלים המכוון נגד 'מתנחלות' אינו עניין לסדר היום הציבורי, לבין ההחלטה לשדר כתבה פוגענית נגד חובשי הכיפות הרבים מדי בגולני, לטעמם. מתי יגובש תמהיל מתגייסים חדש לשורות צבא התודעה לישראל?

חני לוז

 

מבזקי תקשורת

עיוות השבוע: יונית לוי דיווחה ביום ראשון במהדורת החדשות של ערוץ 2 שזריקת אבנים בידי ערבים על קבוצת תיירים נוצריים באותו בוקר שהובילה למעצרם של 18 מתפרעים  ולמהומות ליד אל-אקצה, נבעה מקריאה באתרי אינטרנט אל חברי הליכוד לעלות ולסייר בהר-הבית מלפני שבוע. באתר האינטרנט של חברת החדשות נטען ש"שעות לאחר ההתפרעויות האלימות בהר הבית מתבררת הסיבה - פרסום באתר ימני קיצוני קרא ליהודים להשתלט על הר הבית". מישהו שם לא יודע איך לבצע את התפקיד של איסוף חדשות. הרי האירוע של משה פייגלין הסתיים שבוע קודם ובמשך הימים הבאים התברר שבעצם הפרסום לא היה מטעמו בכלל. אז מה כן קרה? אכן, האשם הוא באתר קיצוני, אבל שפתו היא ערבית והוא שייך לקיצונים מוסלמים. המופתי עקרימה סאברי הוא שהכריז ביום שבת כי "קיצונים ישראלים עלולים לממש את איומיהם ולפרוץ מחר (ראשון) בבוקר למסגד אל-אקצה", והכול נמצא באתר 'אל-קודס.קום' ובעברית באתר ערוץ 7 כבר לפני הצהריים של אותו יום א'.

אכזבת השבוע: "הפרקטיקה חסרת התקדים הזו שבה מגיש המהדורה יושב בגלות"  - יעקב אילון שבמכתב ההתפטרות שלו השבוע מהגשת החדשות בערוץ 10 קובל על כך שהוא נוסע מגבעתיים עד כמעט ירושלים.

מתקפת-מחץ השבוע: "כדי לנקות את [אילנה] דיין חידש העליון מספר חידושים משפטיים. החשוב: התרת צליבה עיתונאית, במיוחד כשמטרתה לקדם אג'נדה פוליטית מאוד מסוימת... קשה להבין כיצד יכול אדם בעל חוש צדק אלמנטרי לנקות את דיין מהוצאת דיבה ולהישאר אדם הגון בעיני עצמו", היא של ישראל הראל ב'הארץ' ביום 17.2.

צילום השבוע: קבלת הפנים לנשיא שמעון פרס בעיר נצרת מטעם התנועה האיסלמית כאשר עשרות קידמו את פניו עם דגלי פלשתין ועם קריאות שהזכירו את הירי על כפר כנא בלבנון. וזאת, כנראה, בהתאם לחזון פרס של מזרח תיכון חדש או, אולי, ישראל חדשה. 

ישראל מידד

 

חדשות בחדשות

ברשות השידור בוחנים אפשרות להחלפתם של מגישי החדשות ינון מגל ומירב מילר ולהקדמת המהדורה. כך דיווח 'ידיעות אחרונות'.

ראש מערך ההסברה הלאומי, העיתונאי לשעבר ד"ר יועז הנדל, התפטר מתפקידו השבוע. זאת בעקבות פרשת נתן אשל.

נורית דאבוש, לשעבר יו"ר מועצת הרשות השנייה, תשמש כיועצת למכרז ערוץ מורשת, עליו שוקדים בימים אלה במשרד התקשורת. יחד עם דאבוש ייעץ למכרז גם הבמאי נפתלי גליקסברג. כך דיווח גלובס.

 

ביקורת הנקרא

"האחיכם יצאו למלחמה ואתם לא"

(כותרת ראשית, ידיעות אחרונות)

כשפעם בעשור מצטטים בשער 'ידיעות' חלק מפסוק, תהיו בטוחים שזה לא נועד כדי לפרגן לחרדים

 

"ישראל תשרוד עוד עשר שנים?"

(כותרת בהארץ)

רק לנו נדמה שאם זה היה תלוי בעיתון התשובה היתה לא?

"ט"ו בשבט אינו חג דתי... למרות זאת, הכיפות שם"

(אורי משגב, הארץ)

הכל בגלל שבקיבוץ של משגב לא היו לימודי ליבה ביהדות