בשבע 483: עניין אישי

סיון הר שפי. בת 34. נשואה לאבישר ואם לארבעה. תושבת תקוע. משוררת

עפרה לקס , ז' באדר תשע"ב

התחלה: ירושלים, תשל"ח, בכורה במשפחה בת שישה ילדים, האם מטפלת באמנות, האב חוקר ומרצה לסטטיסטיקה, סביב עבודתו היו הרבה מעברי דירה. בקורות החיים יש מגורים בלוס אנג'לס, בפילדלפיה וגם במכמש. "בכיתה ד' בערך זה התייצב על אפרת".

לימודים: בעקבות השורה הקודמת היו כמה וכמה. שנות התיכון נלמדו ב'פלך' הירושלמי.

המחברת הראשונה: הקריאה נרכשה כבר בגיל 3, והיומן הראשון נקנה במתנה על ידי ההורים בגיל 5. שם נרשמו השירים הראשונים "גם אם זו לא הייתה שירה - גרפית זה נכתב כך".

יוצרים כתיבה: סדנת הכתיבה הראשונה הייתה כבר ביסודי, והועברה על ידי רבקה מרים. ב'פלך' הסדנה הועברה על ידי לאה קוגוט "המורה המיתולוגית לספרות".

שירות לאומה: צה"ל, מורה חיילת בבית ספר שדה ב'עפרה', טיולים במקומות שלא מטיילים בהם היום. "לפעמים אני מתגעגעת לאופקים ומרחב פתוח, וקירבה לא מתווכת לארץ".

ועוד סדנאות: היו כמה. ביניהן של נורית זרחי ושל מאיר ויזלטיר וגם סדנת מתא"ן של החברה למתנס"ים, בה לומדים איך מעבירים סדנאות כתיבה. את הספסל חלקה שם עם כותבים מנוסים וגם זכתה ללמוד מ"שלל המשוררים הקיימים". הסיכום: "קיבלתי מכולם". אבל לא רק כתיבה.

לא רק: גם הצעה מיורם ניסינוביץ' להכיר את אבישר הר שפי, שערך איתו את 'משיב הרוח'. אבישר הוא משורר, מרצה ומלמד בבתי מדרש שונים.

הנישואין: נערכו בתש"ס על ידי הרב שג"ר. אבישר התגורר אז ליד ישיבת 'שיח יצחק' וסיון רק עברה שכונה מבית הוריה ל'גבעת הדגן'. הקרוואן, בו התגוררו 11 שנה, הוחלף לפני חצי שנה בלבד בבית משלהם ב'תקוע'.

ילדים: ארבעה, עם שמות שמשוררים רשאים לתת: תהל אהבה (8), בת עין - רבקה (כמעט 6), נהרי - תמה (4) ואברהם ידיד חן (1.5).

הר שפי: אבישר הוא אח של. סיון שמחה על השם העברי (שם הנעורים הוא פולק). והעובדה שהוא מוכר בהקשר מסוים לא מפריעה לה. "השם לא פוגע בי. אם שואלים, אני מסבירה".

אקדמיה: המסלול המקורי היה ספרות משווה ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית. הפסיכולוגיה איכזבה, ובוצעה עריקה לכיוון ספרות עברית. אחר כך הגיע התואר השני שעסק ברב צורתיות בשירתה של יונה וולך, וכיום נמצאת בפאתי הדוקטורט בנושא 'מלכות בשירת אצ"ג', בבר אילן. פרסי הצטיינות ומלגות זרועים לכל אורך הדרך האקדמית.

המשך יבוא: ייתכן שיהיה עתיד אקדמי. מצבת כוח האדם המידלדלת בפקולטות למדעי הרוח איננה מדאיגה. "אם תחומי הרוח גוועים, הם צריכים התחדשות ורוח פנימית. לא נראה לי שלנצח המדע והטכנולוגיה ינצחו".

עורי: יוזמה של זוג חברים, יחד איתם הקימו וניהלו את בית מדרש לנשים בשם הזה, המקבילה הנשית לישיבת שיח. למדו שם גמרא, חסידות, מחשבה הלכה, זוהר וגם יצירה. "זה היה לימוד מאוד קיומי, מחובר לחיים, מה שעדיין חסר לי בעולם הלימוד".

איך שיר נולד: "בכל מיני דרכים והן נסתרות ממני". יש שירים שנובטים בשבת, וצריך להתאפק אותם עד מוצאי. לפעמים בחלום "ואני מכירה גם את העבודה: לשבת מול דף לבן כשלפעמים יוצא משהו ולפעמים לא". יש גם שורה שנכתבת פתאום וחברותיה מצטרפות אליה אחרי כמה שנים. שירים אחרים נכתבים בדקות ספורות.

מקורות השראה: טקסטים. "כשאני לומדת טקסטים הם מעוררים בי טקסטים חדשים. במדרש ובמשנה יש כוח עצום, משהו מאוד תמציתי ומזוקק, כל מילה חצובה בסלע. משהו בדחיסות הזאת פורץ אצלי סכרים". גם השירה העברית החדשה מעוררת את היצירה וגם ספר הזוהר.

זוהר: הדוקטורט של אבישר עוסק במיתוס מלכי אדום באידרות. "בתחילת דרכנו למדתי ממנו הרבה ומבחינתי זה היה מפגש מכונן".

יוצאים לאור: "לפני שהכרתי את אבישר כתבתי אבל לא פירסמתי. הרבה מההוצאה של דברים לאור אני זוקפת לזכותו, גם בכתבי עת וגם ספרים".

פרסום ראשון: שיר שפורסם ב'משיב הרוח', "בגליון שלא אבישר ערך". הייתה שמחה והתרגשות, אבל אלה היוו דוגמית לחוויית פרסום ספר, שהוא "עולם". מלבד כל שיר, שהוא בפני עצמו, יש גם את הסדר, הרצף והפרקים. "אני אף פעם לא יודעת לאן ספר יגיע, ואם הוא יגיע למעגלים שאינם קשורים אלי - זה משמח". עד כה פורסמו שני ספרים 'גלות הלוויתן' ו'תהילים ליום רעש' בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

גבולות החופש: "בכתיבה יש לי חירות מירבית", אבל לא הכל רואה אור, "ואני שמחה בזה, המגבלות יוצרות כלים. מושגים של קדושה אינטימיות וצניעות הם נדירים אבל יפים".

פרסים: הרשימה ארוכה ומרשימה, החל מפרס הרי הרשון של האוניברסיטה העברית, המשך בפרס אקו"ם, פרס שרת החינוך ועוד כמה. גולת הכותרת היא פרס ראש הממשלה, שהתקבל לאחרונה. "תמיד כיף שיש מי שמאמינים ותומכים בך". בעקבות הפרס האחרון יש תקווה לפנות "אם ירצה ה'" זמן נקי לכתיבה.  

משוררת: "גם היום אני לא מכנה את עצמי כך, אבל הכתיבה הייתה מאז ומעולם בדמי ובנפשי".

בית משוררים 1: אין ניתוק מהקרקע. "מאוד חשוב לי להיות בנוכחות בשביל מי שצריך אותי. בכתיבה, בניגוד לציור, למשל, אני יכולה להפסיק ואז לחזור וזה בסדר". אבישר, בניגוד לדימוי המשורר, ידו בכל, כולל תיקון מכשירים חשמליים. "רגליו בקרקע וראשו בשמים".

הדור הבא: לתהל אהבה יש חוג כתיבה יוצרת בבית הספר, והיא מראה להורים עבודות. "יש נחת".

בית משוררים2 : השניים עורכים לפעמים סדנאות כתיבה זה לזה, נותנים אחד לשני זמן לכתוב ומהווים הקוראים הראשונים אחד של השני. מעבר לכך הם עורכים יחד את 'עתר' - כתב עת.

עתר: תפילה, ובניקוד אחר קלשון שמברר. שתי ההתכוונויות רצויות ומתאימות. "את המילה הכרנו כי זה שמה של אחותי".

כתב העת: הורתו בסדנאות הכתיבה שמעבירים בני הזוג, בנפרד, במכללת 'הרצוג' שבגוש עציון. הגיליון הראשון היה במה לפרסום פירותיה של הסדנא. וכשההר שפים רצו להרחיב את המעגל, הם קיבלו הצעה מכתב העת 'מבוע' שביקש לתת גב, וכך כל אחד מוזמן לשלוח שירה פרוזה או מסות קצרות. כיום עובדים על גיליון מס' 5. 

ציונות דתית אומרת שירה: "אנשי המגזר יודעים לקרוא וגם לכתוב שירה, יש כוחות נפלאים ואני חושבת שעוד עשור נפגוש ספרים שלהם. אני מייחלת לזה".

צמאה נפשי: על אף ששיריה מזכירים ציטוטים ואסוציאציות רבות ממקורות חז"ליים ואחרים, העולם החילוני מקבל בחיבוק את יבולה (ראו שורת הפרסים). "יש צמא לשירה שהיא אחרת. יש גם חיפוש רוחני ובשירים שלי יש דברים שיכולים לגעת". גם אם קורא חילוני יחמיץ רבדים בגלל שפה ואסוציאציות רוויי יהדות "הוא יקלוט רבדים אחרים, לפעמים אולי יותר".

אם לא היית משוררת: "אמנות ויצירה באשר היא מאוד חשובה וקרובה אלי".

 

ובמגרש הביתי:

על הבוקר:  גם אם תחפשו, לא תמצאו בלו"ז זמן מובנה לכתיבה. "מארגנת את הילדים, ואחרי שהם במסגרות, לפעמים יש זמן להתבודדות ולפעמים ישר למשימות. הכתיבה בינתיים יותר ברגעים גנובים".

דיסק ברכב: הכל מתקבל. "הלב והמעיין עושים לי שמח, ליאונרד כהן מכניס אותי להרהורים", ויש כאלה שנחרשו כמו ארז לב ארי ואביתר בנאי.

שבת: "ליל שבת: המון המון נרות שאנחנו מדליקים והם האור של שבת. הברכה שאנחנו מברכים את הילדים והם מברכים אותנו בחזרה. מה הם אומרים? אני לא יודעת, הם מברכים בשקט".

עיתים לתורה: "הלוואי. כרגע בעיקר החיים עצמם. לפעמים בשבת ולפעמים לקראת חגים - מנסה להציל משהו, אבל כרגע ממש אין לי זמן".

מאכל:  עוגת שוקולד.

אחזקת הבית: "ברוך ה' אבישר ואני ממש ביחד בהכל. לפעמים אני מקנאה בעצמי. לא יכולתי לאחל לעצמי איש יותר טוב".

מפחיד: "אני לא חושבת ש'אשרי אדם מפחד תמיד' אבל אני כנראה כזאת". בעבר הייתה דאגה ביטחונית כשהמשפחה התגוררה בקראוון, בעת שקליעים שרקו מסביב. "אבל אני מאמינה באופציית השלום וזה הצד השני של המטבע".

דמות מופת:  אמא. "אהבה בלי תנאי. אימהות שהביקורת היחידה שאני יכולה להעביר עליה זה שהיא הייתה מושלמת".

פנאי: מדוד בכמה דקות, ואז הליכה עם הילדים אל הוואדי, כוס קפה עם האיש באמצע העומס והבלאגן. לפעמים יש יציאה זוגית אמיתית מהבית.

כשתהיי גדולה: "נראה לי שאהנה מהילדים שלי ושאעשה את כל הדברים שאני עושה היום, רק יותר בנחת. לא הייתי מוותרת עליהם, ומה שעוד יבוא, ברוך הבא".

 

ofralax@gmail.com