בשבע 483: 400 קילומטר אל התמימות

הניתוק מאזור המרכז, יוצר אווירה של פשטות וצימאון לטוב ולאמת בקרב האוכלוסייה המקומית, הרחק מ'עיר החטאים' של אזור המלונות

דבורה גינזבורג , ז' באדר תשע"ב

הגרעין הוותיק בעיר הדרומית מחדש את פניו, לאחר שצעירי הגרעין נטלו לידיהם ניהולו בעקבות גל עזיבה שהעמיד אותו על סף התפרקות |  שפע המוסדות התורניים שקמו באילת נותנים רוח גבית לתושבים רבים שהחלו בתהליך חזרה בתשובה, ואנשי הגרעין מדגישים: כאן השליחות היא בכל מקום, גם בתור למכולת

מחלון המרפסת של משפחת רזניק רואים את הרי אדום, ואם מתאמצים ממש אפשר גם לראות את הים. הם גרים בקומה שנייה בבניין פשוט, עם שכנים שהם כמו משפחה - במרחק של עשר מדרגות. שם, בסביבת המגורים של הגרעין התורני באילת, כולם מכירים את כולם. גם העבודה, מוסדות החינוך, מרכזי הקניות, הכל במרחק נגיעה. וזה אולי גם חלק מהפיצוי על החיים בעיר רחוקה כל כך. השיחה עם הרב יניב ושרית רזניק, חברי הגרעין, מתקיימת ביום חמישי בערב, זמן קצר לפני שהם "אורזים" את חמשת הילדים ונוסעים 400 קילומטר צפונה, לעשות שבת אצל המשפחה בפתח תקווה.

גל עזיבה המוני

הרב יניב הגיע לאילת לפני חמש עשרה שנה, עם קבוצה של בחורים מישיבת דימונה שהיו למחזור הראשון של ישיבת ההסדר האילתית 'איילת השחר'. שרית הגיעה לשירות לאומי של שנתיים בעיר. השניים הכירו, נישאו והתיישבו באופן טבעי בעיר הדרומית. לפני למעלה מארבע שנים עזבו בני הזוג את העיר לצורכי לימודים, מבלי כוונה לשוב. הם התיישבו בדולב ואפילו הספיקו לקנות בית. אבל שלושה חודשים בלבד לאחר שנכנסו לבית החדש נקרא הרב יניב לדגל, לשוב לאילת ולכהן כר"מ בישיבה.

היום, שנה וחצי לאחר מכן, נמצאים השניים עמוק בתוך הפעילות. בבחירות שנערכו בגרעין 'אל-עמי' לפני מספר חודשים נבחרו שבעה חברים חדשים לוועד המנהל. הרב יניב נבחר ליושב ראש ואילו חברו לישיבה האילתית, אהרון אקרמן, נבחר למנכ"ל.

אבל תחילה קצת היסטוריה: את היסודות להקמת הגרעין התורני 'אל-עמי' באילת הניחו הרב ישראל הס זצ"ל והרב יהושע צוקרמן ייבדל לחיים ארוכים, לפני 30 שנה, כששלחו לאילת קבוצת אברכים להקמת כולל בראשות הרב אלי סדן. בהמשך התרחבה הקבוצה והחלה לפנות לאפיקים של עשייה חינוכית ותורנית. בעשור האחרון ניהלו את הגרעין הרב חיים פרג'ון ומיכי אברמוביץ, שהיום כבר לא גרים בעיר.

כיום מונה הגרעין כשמונים משפחות, וחולש על מוסדות וכמה עמותות, בהם גנים תורניים, בית ספר ממ"ד, ישיבה תיכונית, אולפנה, ישיבת הסדר ואפילו שלוחה של 'מכללה ירושלים'. הגרעין מפעיל גם פרויקטים המשלבים לימודי קודש במוסדות חינוך חילוניים, כמו מיזם רבני גנים הפועל בגני ילדים עירוניים, ומדרשה ליהדות הפעילה בבתי ספר ממלכתיים. ויש גם פעילות למבוגרים יותר: 'קשת יהונתן' - חוג הכנה לפני צבא לתלמידי י"ב, 'אורות במדבר' ללימודי יהדות באקדמיה, קורס לייעוץ זוגי ומדרשת הטיולים הידועה 'אל ארצי'.

כניסתם של חברי הוועד המנהל לתפקידם לא היתה מובנת מאליה. היא התבצעה כסוג של החייאה לגרעין, שחווה בשנה האחרונה משבר לא קטן עקב גל עזיבה המוני של שש עשרה משפחות, בהן חלק ממקימי הגרעין. "היו שמועות בכל הארץ שהגרעין מתפרק", מספר הרב יניב, "היו סיבות טובות לחשוב ככה, כי בין המשפחות שעזבו היו שלוש משפחות מאוד מרכזיות מהגרעין המקורי שקמו והלכו. היתה איזו שמועה על סכסוך בין הצעירים למבוגרים, אבל זה ממש רחוק מזה. כשהזמנתי את הרב אלישע וישליצקי לבוא לאחת השבתות פה הוא מאוד שמח. הוא אמר שעכשיו תהיה לו תשובה לכל מי ששואל אם הגרעין באילת מתפרק".
הרב יוסי רודריגז: "אחד הקשיים באילת הוא להתמודד עם התיירות, הבילוי והאירועים שאינם לרוח היהדות. בזמנו הפעלנו לחצים על ראש העירייה ובזכותנו הוא ביטל אירוע תועבה שנקרא 'העיר האדומה'. גם האילתים תמכו במחאה שלנו"

את גל העזיבה אפשר להסביר בסיבות שונות ומגוונות, כמו הקושי, המרחק, הניתוק מהמשפחה, הצעות עבודה קוסמות במרכז, לימודים אקדמיים ואולי גם לחץ חברתי. אבל את החלל שנוצר החליטו המשפחות הצעירות שחייבים למלא ומיד. הרב יניב מספר שההתעוררות שלו ושל חבריו הצעירים בגרעין, בתיאום עם המבוגרים יותר, סחפה את כולם. "כשחבר'ה חדשים לוקחים אחריות, זה מעורר ומחדש את כל המערכת". לדבריו, ההתעוררות המחודשת לא מתמקדת רק בעשייה כלפי חוץ כמו מסיבת חנוכה לתושבי העיר, אלא גם פועלת לחזק את הפנים, את המשפחות התורניות, למשל באמצעות סעודה שלישית משותפת אחת לכמה שבתות.

אחת הנקודות החיוביות שקיימות דווקא באילת היא הנכונות של התושבים לשמוע ולהכיר יהדות. "הריחוק יוצר אווירה מאוד מיוחדת של פתיחות", מסביר הרב יניב, ומגלה כי בשנים הראשונות היתה זו דווקא תנועת מרצ החילונית שסייעה בחיזוק הגרעין. "גם היום אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם הגורמים החילונים בעיר, ובעיקר עם ראש העירייה מאיר יצחק הלוי, שמאוד עוזר לנו ומחזק אותנו. זה מאוד לא פשוט או מובן מאליו בגרעינים תורניים. אני חושב שבגלל הניתוק מהמרכז, אנשים לא מרגישים את כל המלחמות הפוליטיות ומלחמות הדת".

הרב יניב מבקש לנפץ את התדמית השלילית שיצאה לעיר אילת כ"עיר החטאים". "בניגוד למה שהרבה חושבים, כל השם הזה שיצא לעיר – נשאר באזור של בתי המלון. זה ממש לא נכנס לפה. מה שקורה שם זה לא האוכלוסייה האילתית הטובה והפשוטה".

 ארבע שעות שיחה עם הבעל

כשבעים אלף איש מתגוררים באילת, בהם אוכלוסייה לא קטנה של משפחות חד הוריות או כאלה שבאו להתנתק מהכל, לפתוח דף חדש, במקום הכי רחוק שאפשר. דווקא בגלל זה, לרזניק חשוב להדגיש כי חברי הגרעין, משפחות תורניות מאוד, לא מגיעים לשליחות הזו "מלמעלה". "אנחנו לא מרגישים שבאנו מבחוץ לתקן את העיר. יש באמירה כזו משהו מאוד מתנשא שמרחיק אנשים. אנחנו מרגישים קודם כל אילתים, חלק מהעיר לכל דבר, ומנסים לעורר את עצמנו ולעורר את כולם לקשר טוב יותר לתורה ולעם ישראל".

השיחה מסתיימת. הילדים של משפחת רזניק כבר בפיג'מות, הם יישנו בדרך, ולרב יניב ושרית יש עכשיו הרבה זמן לדבר זה עם זה. "איפה יש לך ארבע שעות תמימות לדבר עם בעלך?" צוחקת שרית, שמתעקשת להסתכל בעין אופטימית על בעיית המרחק והגעגועים למרכז.

יום שישי בבוקר. אהרון אקרמן, המנכ"ל הטרי של הגרעין, קם מוקדם ומגיע לאולפנה, לגנוב כמה דקות מזמנו של שר המדע והטכנולוגיה דניאל הרשקוביץ, שבדיוק מגיע לעיר לשבת חזנות באחד המלונות. מיד עם תום ביקורו של השר באולפנה, אקרמן ניגש אליו ומציג את עצמו. השר טופח על שכמו בחיבה. כמה שעות לאחר מכן אקרמן מוצא את עצמו בישיבה משותפת עם כבוד השר וראשי ומנהלי המוסדות, שם הם מציגים את הצרכים המיוחדים שיש לגרעין בקצה הפריפריה, בניסיון לשכנע אותו להעמיק את התמיכה ולמצוא נתיבים נוספים לשיתוף פעולה.

אקרמן, אחת עשרה שנה בעיר, סיים תואר ראשון בפסיכולוגיה בשלוחת אוניברסיטת בן גוריון באילת, אב לשלושה ונשוי לשרית, גננת שילוב. "כשחבר'ה צעירים רוצים לחדש וליצור בגרעין ותיק - לפעמים יש פיצוץ. כאן זה התנהל בשותפות מלאה. אנחנו לא באנו מבחוץ, אלא למדנו וגדלנו פה ועכשיו אנחנו רוצים להיות חלק מהרעיון ומהניהול. הרב חיים ומיכי שניהלו את הגרעין אמרו לעצמם: אנחנו יכולים לעזוב בשקט, כי עכשיו יש כוח חדש שיכול לקחת פיקוד".

לדבריו, הגרעין מתנהל היום בצורה שקופה ודמוקרטית, תוך שיתוף פעולה עם המשפחות. "הגרעין עכשיו בתקופת התעצבות וכל משפחה שמגיעה היא משפחה שמשפיעה. אין שום פרויקט או מוסד שקיבלנו בירושה ומתוכנן להיסגר. אנחנו פשוט מחדדים דברים וסדרי עדיפויות. יש כאן עמותות שפועלות בתוך הגרעין ופועלות מצוין, ואנחנו מנסים להביא למקסימום ניצול של משאבים וכוח אדם בתוך העמותות שלנו. בסך הכל כולנו פועלים תחת אותו חזון - לגלות ולחשוף תורה באילת".

כמו בכל גרעין תורני, גם הגרעין האילתי זקוק לתמיכה, בעיקר כספית "מלמעלה". אקרמן מציין בתודה דמויות מפתח כמו צבי צוויבל וחבר הכנסת לשעבר ניסן סלומינסקי, שמסייעים רבות לגרעין. הוא כמובן לא שוכח לנצל את ההזדמנות, ומבקש לקרוא לעוד משפחות להצטרף לעשייה: "הגרעין נמצא היום בתנופה גדולה, רשימת המשימות והפרויקטים החדשים רק הולכת ומתארכת, וזה דבר שמבליט עוד יותר את הצמא של העיר אילת בכלל ושל הגרעין בפרט, לעוד ועוד משפחות חדורות שליחות ומסירות נפש שיבואו ויצטרפו למשימה".

 התורה כמרכז החיים

כמה שעות לפני שבת. מדרשת 'אורות ישראל' המעבירה שיעורי יהדות בבתי הספר הממלכתיים בעיר ריקה מאדם. על הקירות תמונות מפעילויות שונות, מזכרות שהשאירו בנות השירות במהלך השנים. התמונות מספרות על חוויות ועל ההנאה שבעשייה. הרב שמואל טלר, העומד בראש המדרשה, מתפנה לכמה דקות ביום הכי קצר שלו בשבוע, ומדבר על התמורות והשינויים שחלו בגרעין. נקודת מבטו היא כמעט ראייה היסטורית: הרב טלר הגיע לאילת עם הגרעין המייסד לפני יותר מעשרים ושמונה שנים, וכיום נותר היחיד מאותו דור.
הרב שמואל טלר: "יש המון ביקוש לאנשי הגרעין בבתי הספר הכלליים. בלי שום שיווק, הביקוש גדול מההיצע. הם רוצים שנפעל ממש בתוך המערכת, בתוך הכיתות"

"מי שבא לכאן יודע שיצטרך לעזוב יום אחד", הוא אומר ומתייחס בביטול לעובדת היותו "השריד". "בינתיים אנחנו פה, והתחושה היא כל כך טובה שגם אם אתה לא יודע אם תהיה פה בשנה הבאה או בעוד חמש שנים, אז מה?! בינתיים יש המון מה לעשות. אנשים בציבור השונה מקבלים אותנו באהבה. אני אומר 'שונה' כי מבחינתי אין דבר כזה דתיים וחילונים. יש רמות שונות של קשר עם הקב"ה".

מלבד עיסוקו במדרשה ליהדות, מלמד הרב טלר לבגרות בתיכון החילוני על שם רבין בעיר. הוא נפעם מהפתיחות שהוא רואה שם, שלא תמיד קיימת במוסדות החינוך במרכז הארץ. "יש המון ביקוש לאנשי הגרעין בבתי הספר הכלליים. בלי שום שיווק, הביקוש גדול מההיצע. הם רוצים שנפעל ממש בתוך המערכת, בתוך הכיתות".

הרב טלר מתבונן על התחדשותו של הגרעין ברגשות מעורבים. הוא גאה לספר שהיום כבר לא מדובר בגרעין אלא בקהילה, כאשר ראשי הגרעין מדברים בפירוש על הרחבת השורות. מצד שני, כל התחדשות טומנת בחובה גם שינוי, למרות שכרגע זה לא נראה באופק. "הגרעין המתחדש שומר על הקו האידיאולוגי שאיתו באנו: שמירה על הרמה התורנית ועל כך שמרכז החיים של הקהילה הוא התורה. המנהלים של הגרעין הם כמו הילדים שלי, אבל ברור שאם הם ישנו את הקו האידיאולוגי זה יצרום לי. כרגע אני לא רואה שום הבדל עקרוני בין מה שהיה קודם לבין עכשיו. להפך, אני רואה המשכיות. מה יהיה הלאה? ימים יגידו, עכשיו זה סוג של מבחן".

ליל שבת, מקום התפילה המרכזי, ישיבת 'איילת השחר' ברחוב ששת הימים. עזרת הנשים מלאה, הרבה בנות שירות לאומי. מעבר למחיצה בחורי הישיבה שרים קבלת שבת בסגנון קרליבך. אחרי התפילה הם יוצאים לרקוד במעגל על המדרכה הסמוכה וזוכים למבטים של העוברים ושבים. בעיר למטה, מרחק הליכה משם, המלונות והמועדונים שוקקים תיירים ואין זכר לקדושת השבת. מה שרק מעצים את חשיבותו של גרעין תורני בעיר החולין.

 עיר בלי סטיגמות

הרב יוסי רודריגז, ראש ישיבת ההסדר 'איילת השחר', הגיע לעיר לאחר ששימש כראש כולל בעלי. "לא הייתי מודע מספיק לבעייתיות של המרחק והחינוך", הוא מגלה בחיוך, חמש עשרה שנה לאחר שהתיישב באילת, "אולי הקב"ה בכוונה העלים ממני. אבל האמנתי בכוחות של התורה. זו שליחות גדולה לבנות ישיבה דווקא כאן, והצלחה פה יכולה להקרין על כל הארץ. אחד הקשיים באילת הוא להתמודד עם התיירות, הבילוי והאירועים שאינם לרוח היהדות. בזמנו הפעלנו לחצים על ראש העירייה ובזכותנו הוא ביטל אירוע תועבה שנקרא 'העיר האדומה'. גם האילתים תמכו במחאה שלנו, הם לא רצו שהילדים שלהם יושפעו מבני נוער תושבי המרכז שבאים לכאן להתפרק".

הרב רודריגז מדבר על תופעה ברוכה של חזרה בתשובה, שלדבריו מורגשת היטב בעיר, "אולי בגלל הקיטוב בין למטה ללמעלה, בין האזור של המלונות לבין העיר. אנשים מבקשים אמת. הם רואים אותנו ואנחנו לא מתביישים להגיד מה שיש לנו להגיד. הסיסמה שלנו היא שאילת בגימטריה שווה אמת".

אחת ההצלחות של פעולת קירוב הלבבות בעיר היא שירה כהן-להב, צעירה ממשפחה מסורתית שלדבריה "מצאה את המקום שלה ביהדות" דרך 'אורות במדבר' - שיעורי יהדות המתקיימים בשלוחת אוניברסיטת בן גוריון באילת. "הגעתי לכאן אחרי שהתחלתי תהליך של תשובה בהודו, בידיעה שאין פה ציבור דתי", היא מספרת. "רציתי להקים פה מדרשה קטנה של אנשים שמתעניינים ביהדות וקניתי כל מיני ספרים. אבל אז ראיתי את המינשר של 'אורות במדבר', והרגשתי שיש לי לאן להגיע. לפני זה הרגשתי די בודדה בעיר. כשהגעתי לשיעורים ראיתי אנשים שכל כך מקבלים ועוטפים ונותנים לך לעבור את התהליך בצורה הכי טובה שיש. לא הרגשתי שרוצים להחזיר אותי בתשובה".
הרב רודריגז: "יש תופעה ברוכה של חזרה בתשובה, שמורגשת היטב בעיר, אולי בגלל הקיטוב בין למטה ללמעלה, בין האזור של המלונות לבין העיר. אנשים מבקשים אמת. הם רואים אותנו ואנחנו לא מתביישים להגיד מה שיש לנו להגיד"

חברי הגרעין מספרים ל'בשבע' על תחושת שליחות ואחריות שקיימת בעצם בכל מארג החיים באילת. גם בתור לקופות במרכול או בקופת החולים הם נתקלים בתושבים ובמה שהם מגדירים "הצמא לטוב, לאמת, לחיים ישרים ופשוטים". לדבריהם, 400 הקילומטרים ממרכז הארץ מאפשרים ניתוק וחזרה לרוגע ולתמימות של פעם, ולרצון להכיל. "ההרגשה היא שבכל מקום אתה יכול לתת", אומרת אחת מחברות הגרעין. "מי שרוצה לחיות חיים כאלה שבכל רגע מרגיש עשייה אידיאליסטית - מקומו איתנו. נכון, זה קשה, זה רחוק מהמשפחה, אבל זה האידיאל. אף אחד לא מגיע לכאן כי זה קל".

לדבריה, גם מבחינה אישית הרבה יותר קל לאנשי הגרעין לחיות באילת. "מירוץ החיים הרבה יותר רגוע פה. כל הדעות הקדומות והסטיגמות שיש בצפון לא קיימות פה", היא אומרת, "אם אני הולכת במרכז תל אביב מתלבשת עליי איזו סטיגמה, כולם יודעים מה אני מייצגת ומאיפה אני באה. פה לעומת זאת אני הולכת ברחוב בפשטות, ממקום של קבלה".

שבת, עשר בבוקר. לפחות בשעה הזו קר פה כמו במרכז הארץ. אמהות וילדים מחכים ל"תפילת ילדים" בבית הכנסת 'ימין הרצוג' הנמצא בבית הספר הממ"ד. כאשר מסתיימת תפילת שחרית ואבות בטליתות יוצאים החוצה, נכנסים הילדים לתפילה מקוצרת שנערכת במיוחד עבורם, ושרים בקולות מתוקים פסוקי דזמרא. התפילה מסתיימת והמשפחות צועדות לבתיהן בניחותא, מתענגות על הנוף המדהים של הרי אילת מצד אחד ומפרץ אילת והרי אדום מצד שני.

שבת אחר הצהריים, העיר שקטה. רק גני השעשועים המלאים בילדי מסתננים ובהוריהם, מזכירים מאיפה מתחיל בעצם האיום הדמוגרפי על העיר בפרט ועל ישראל בכלל. באופק אפשר לראות את הים והמלונות ומרחוק אפילו את עקבה, שם מתנוסס דגל ירדני בגאון.

מוצאי שבת. הבדלה בבית משפחת הרב יהודה ויעל בר און. הרב יהודה שר בדבקות 'אליהו הנביא, אליהו התשבי'. "המבדיל בין קודש לחול בין אור לחושך בין ישראל לעמים..." הוא מברך, ובעצם מזכיר לעצמו ולסובבים מדוע הגיע לעיר וכמה אפשר עוד להוסיף קודש לעיר החול.

 

בוקסה:

אל ארצי

אחד המוסדות הפעילים בגרעין הוא מדרשת הטיולים 'אל ארצי', שהוקמה לפני עשרים וחמש שנה ומוכרת כמעט לכל בוגר בית ספר דתי. כעשרים אלף תלמידים בשנה עוברים במדרשה, ודרכה מכירים את העיר הדרומית על שלל האטרקציות שבה, תוך לימוד חוויתי.

מוטי יעקובי, מנהל המדרשה, מספר כי 'אל ארצי' פועלת בשיתוף הגרעין התורני, ובחנוכה האחרון אף התקיים הפנינג ענק למשפחות הגרעין ולתושבי אילת. לדבריו, בכוונת המדרשה להרחיב את הפעילות בשנה הקרובה מעבר למוסדות הדתיים ולהגיע גם לקהל חילוני.