בשבע 483: פרס שוב מתנגד לתקיפה

התבטאותו של הנשיא פרס נגד תקיפה באיראן נפלה כפרי בשל לידי גורמים אמריקניים שמנהלים מערכה לבלימתה של ישראל

דברים שרואים מכאן , ז' באדר תשע"ב

 מאחורי הדיבורים על שינוי שיטת הממשל מסתתרת כמיהה שמאלנית לנשיא חזק שייבחר בתפקיד של ביטחוניסט אך יתפקד כחייל במחנה השלום

בכותרת ראשית בעיתון 'הארץ' בשבוע שעבר נכתב: "פרס מתנגד לתקיפה ישראלית באיראן: ארה"ב והמערב צריכות לנהל את המערכה". ההתבטאות האומללה הזאת הקפיצה הפעם גם את מי שאינם נוטים בדרך כלל לבקר את עמדותיו של פרס, ולמחרת שוב הופיעה כותרת ב'הארץ', והפעם שר הביטחון נגד הנשיא: "זה אותו פרס שהתנגד להפצצת הכור בעיראק".

פרס, ששוב דוחף את עצמו לנושאים שאינם בסמכותו, לא מבין כנראה שבארה"ב ובמערב אכן מתנהלת מערכה, אבל זו מערכה שנועדה לעצור את ישראל מלפעול נגד הגרעין האיראני. באותו יום שפרסם 'הארץ' את כוונתו של פרס הופיעה בעיתון לוס אנג'לס טיימס כותרת המצטטת גורמי מודיעין אמריקניים: "ארה"ב איננה מאמינה שאיראן מנסה לייצר פצצה". העיתון גם פרסם טור מפי חוקרת במכון ראנד אשר טענה שאיראן תשיג את הפצצה בכל מקרה, ולכן עדיף שישראל תתנהל מול איראן גרעינית שטרם הותקפה בידי ישראל ולא מול איראן שספגה מתקפה ישראלית ומחפשת נקם.

בשנת 2007, בימי ממשל בוש, גורמים אמריקניים המתנגדים לפעולה צבאית נגד איראן הפיצו את ההערכה המודיעינית הלאומית הזכורה לשמצה לפיה נטשה איראן את כוונותיה לייצר פצצת גרעין, ובכך כבלו את ידי נשיאם מלנקוט פעילות צבאית. עתה נכנסו אותם גורמים שוב לפעולה כדי להפיץ גרסה שהם יודעים שהיא שקרית, ואפילו הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) אינה קונה אותה. לגורמים הללו חסר האומץ להגיד בפה מלא שהם מתנגדים לפעולה נגד איראן בכל תנאי. גם אם מוכח שאיראן מפתחת נשק גרעיני ואמצעי שיגור. אלא שהפעם בניגוד לימי בוש, הם לא בולמים את נשיאם אלא פועלים יחד עימו יד ביד.

כמובן שבמערכה הזאת כל צד מבקש להיעזר במליצי יושר מהצד השני. אין ספק שעמדתם הנחרצת של רוב המועמדים הרפובליקנים בנושא מלחיצה את הממשל. כך למשל, בעימות בין המועמדים הרפובליקנים לפני שבוע טען מיט רומני שהסוגיה האיראנית היא הכישלון הגדול של ממשל אובמה בתחום מדיניות החוץ, והוסיף: "אסור לנו להתיר נשק גרעיני בידי איראן... העולם ישתנה. אמריקה תעמוד בסכנה, ובאחד הימים ייעשה שימוש בנשק גרעיני. אם אני אהיה נשיא זה לא יקרה. אם נבחר בברק אובמה מחדש - זה כן יקרה".

עד עתה נאלצו האמריקנים מתנגדי הפעולה הצבאית להסתפק בתמיכתו של מאיר דגן בעמדתם, אבל פרס הוא בהחלט נשק הרבה יותר כבד בסוגיה הזאת. גם אם פרס ביצע נסיגה טקטית וכעת טוען שלישראל רשות להגן על עצמה, את הנזק שכבר נעשה קשה לתקן.

כהונתו השנייה של בנימן נתניהו מתאפיינת בניסיון להימנע מהמכשולים שהטרידו את כהונתו הראשונה, ואפשר למנות בתוכם גם את יחסיו המתוחים עם הנשיא עזר וייצמן ז"ל. בין פרס למשפחת נתניהו קיימים יחסים מעולים ולבטח אין בכוונתו של ראש הממשלה לפגוע בנשיא, אך אסור שפרס ינהל מדיניות חוץ עצמאית בסוגיה הפלשתינית, בסוגיה האיראנית או בכל תחום אחר שלא ברשות ובסמכות. ואולי הגיע הזמן לחזור למסורת שקדמה לנשיא נבון ולבחור לתפקיד הנשיא איש רוח ולא פוליטיקאי.

יחסים מעולים שנתניהו לא רוצה לקלקל פרס ונתניהו

זו לא השיטה

עדיין לא ברור אם הבחירות לכנסת יוקדמו או יתקיימו במועדן, אבל מסתבר שנושא שינוי שיטת הממשל יככב בהן. שינוי השיטה הפך לספינת הדגל אצל יאיר לפיד, אביגדור ליברמן ומאיר דגן. האחרון טוען שמפלגות קטנות מונעות מראש הממשלה להתרכז בנושאים כמו השלום ואיראן. השבוע הצטרף גם אהוד ברק לרפורמיסטים, בהצביעו על שיטת הממשל הקלוקלת שלנו כשורש הרע של הפטור משירות שהוענק למגזר החרדי.

נושא שיטת הממשל מתאים במיוחד לפוליטיקאים המחפשים למשוך קולות הן משמאל והן מימין. תמיכה בשינוי השיטה מעניקה למועמד נועזות פוליטית בגרוש ובלי סיכון, כי למה שמישהו יתנגד להתייעלות שיטת הממשל בישראל. בנוסף לכך, מי כעמך ישראל אוהב חידושים, והרי טרם ניסינו שיטה נשיאותית או את השיטה הגרמנית (שדגן ממליץ עליה) שבה נבחרים חברי הבונדסטג בשילוב של שיטה אזורית עם שיטה ארצית יחסית, ועם אחוז חסימה של 5%.

למעשה לכל שיטת ממשל יתרונות וחסרונות משלה. אם שיטה אחת היתה משכמה ומעלה, כולם היו מאמצים אותה. כל משטר טעון שיפור, אבל מה שמקומם הוא מסע השיווק האגרסיבי למען שינוי שיטת הממשל, כאילו שבאמת השיטה היא המקור לכל בעיותינו.

ראשית כל, ניתן לקבוע שלאורך השנים הרשות השופטת והפקידות הבכירה בלמו את ראשי הממשלות מלבצע את מדיניותם יותר משעשו זאת המפלגות הסחטניות כביכול. שנית, הרי מי שמבקש שיטה נשיאותית לא יוותר בגלוי על רשות מחוקקת שתבקר את הממשל. מציאות של כנסת לעומתית לנשיא עלולה לגרום לשיתוק, כפי שראינו שקרה בשנה האחרונה בארה"ב בנושא התקציב. בצרפת יש משטר נשיאותי חזק כאשר הימין שולט בנשיאות וברשות המחוקקת גם יחד, אך למרות התנאים האידיאליים למשילות,
כאשר השמאל מתרפק על משטר דה גול או מנסה לשווק שיטה נשיאותית, הוא בעצם חולם על מנהיג חזק שייבחר כמקח טעות בתדמית של ביטחוניסט ואז יתפקד כחייל בצבא השלום. אותו מנהיג סמכותי אמור לבצע חלילה את המלאכה עבור השמאל, בחיסול ההתיישבות היהודית ביו"ש ובחתימת הסכם שלום מדומה נוסח תהליך ז'נווה
צרפת נמצאת בנסיגה מאז 2002.

בגרמניה אחוז חסימה של 5% לא מנע את השתנות המפה המפלגתית ממערכת דו מפלגתית וחצי לעבר מערכת עם שתי מפלגות גדולות ושלוש בינוניות, ובעיות קואליציונית בהתאם. כאשר הוחלט בשבוע הקודם על בחירתו של נשיא גרמני חדש, השותפה הזוטרה בקואליציה כפתה את רצונה על הקאנצלרית מרקל ומפלגתה, ובמפלגה הדמו-נוצרית רטנו על הסחטנות. מתברר שבניגוד למה שחושב דגן, גם הגרמנים לא הצליחו עדיין לחסל את הסחטנות.

כאשר השמאל מתרפק על משטר דה גול או מנסה לשווק שיטה נשיאותית, הוא בעצם חולם על מנהיג חזק שייבחר כמקח טעות בתדמית של ביטחוניסט ואז יתפקד כחייל בצבא השלום. אותו מנהיג סמכותי אמור לבצע חלילה את המלאכה עבור השמאל, בחיסול ההתיישבות היהודית ביו"ש ובחתימת הסכם שלום מדומה נוסח תהליך ז'נווה.

השיטה הנשיאותית גם מעצימה את הקול הערבי. בשיטה הנוכחית הח"כים הערבים טובים רק לגוש חוסם, אך בשיטה נשיאותית הקול הערבי שווה כמו כולם. האם ברצוננו לחזור לימים "הטובים" בהם הקימו את ועדת אור על מנת לרצות את הפורעים הערבים שחברו לערפאת במלחמת הדמים שאסר על מדינת ישראל?

אנו רגילים לגלות התחשבות מסוימת בקמפיינים מתוקשרים, אך הפעם מומלץ להימנע מתמיכה כלשהי בדרישה להמליך עלינו נשיא.

צפירת ארגעה מפוברקת

משהו לא בריא מתרחש בדוברות משטרת ישראל. לאחרונה נדמה שכאשר מתרחש פיגוע או תקיפה מחרידה על רקע לאומני, ממהרת המשטרה לטשטש את חומרת המעשה במטרה להרגיע את הרוחות. צפינו בתופעה לאחר רצח אשר פלמר ובנו יהונתן הי"ד, כאשר המשטרה התעקשה לתאר את האירוע כתאונת דרכים חרף השמשה השבורה והאבן הגדולה המגואלת בדם. רק באיחור הודתה המשטרה שמדובר ברצח והתנצלה בפני המשפחה.

ליד בית החולים רמב"ם בחיפה הותקפו שני חיילים על ידי כנופיית ערבים שהקפידה תחילה לוודא את יהדותם של הקורבנות. החיילים ניצלו ממה שהשופט תיאר כמעשה לינץ' נוסח רמאללה, אבל במשטרה פסקו שמדובר במעשה בריונות, למרות שהתוקפים צרבו בסכין את המלה אש"ף בערבית על מצחו של קרבן. רק לאחר שהתקשורת אימצה בשמחה ובטוב לבב את גרסת הכיסוי המשטרתית של מעשה בריונות, צצה שוב המציאות האכזרית.

במקרה הטוב אותם מקורות משטרתיים היו צריכים להמתין עד שיתבררו הנסיבות. במקרה הגרוע, מדובר בפיברוק שנועד לשרת את צורכי התקינות הפוליטית.