גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 484ראשיהפצה

מפגשים מהסוג היהודי

הרב ד'ר דניאל טרופר, מייסד ונשיא עמותת 'גשר',פוגש בוגרים של הסמינריונים, כולל שופטים בעליון, שמספרים על היהדות שנכנסה לחייהם
08/03/12, 13:25
עפרה לקס

 קרן 'גשר' לקולנוע שהקים הולידה את 'מעורב ירושלמי' שזכתה באוסקר הישראלי, וגרמה לדבריו למהפכה בעולם הטלוויזיה | טרופר מספר מתי התאכזב מהשמאל הקיצוני ומדוע מפגשי 'גשר' מחזקים דווקא את הנוער הדתי | מי שייסד את 'מימד' בשליחות רבותיו בישיבת הר עציון, עומד היום בראש ועדת המיפקד ל'בית היהודי', ומסביר למה לא בטוח שמיכאל בן ארי הוא מועמד לגיטימי

פעם, כשהרב ד"ר דני טרופר נחת בשדה התעופה בן גוריון וניגש למשוך את המזוודה שלו, פנה אליו מישהו ושאל "דני?". "כל השיחות על 'גשר' מתחילות כך", מספר טרופר, "האיש הציג את עצמו ואמר שהוא מבית ספר הריאלי בחיפה והיה אצלנו בסמינריון. אחרי שדיברנו קצת, שאלתי אותו 'תגיד, אחרי כמה שנים, מה נשאר לך מ"גשר"? הוא ענה 'אתה לא תהיה מרוצה'. שאלתי 'מה יש?' הוא אמר 'אני מתפלל כל שבת בבית כנסת קונסרבטיבי'. אמרתי 'אני מאוד מרוצה. תראה מה קרה לך, ההורים שלך התפללו?' הוא אמר 'לא'. אז אני רואה אדם שהיה בסמינריון אחד, שלא עקבתי אחריו, והנה, יש לו קשר ליהדות".

ייתכן שרבנים אחרים לא היו מרוצים מתוצאה שכזאת, אבל הרב טרופר, שהקים את ארגון 'גשר' לפני 40 שנה וגם ייסד את 'קרן גשר לקולנוע', היה ממקימי 'מימד', והיום הוא יו"ר קרן קהילות והרשימה עוד ארוכה, הוא אדם בעל אורך נשימה, חריצות, אופטימיזם והמון ריאליה. "אם אתה לא עושה דברים אמיצים, לא תעשה שום דבר בחיים", הוא אומר ומוסיף ש"לכל דבר יש מחיר". פסלון האוסקר הישראלי שקיבלה התוכנית 'מעורב ירושלמי' של קרן גשר עומד על המדף מאחוריו, ונראה כמהנהן.

 "המפגשים מחזקים את הנוער הדתי"

הרב ד"ר דני טרופר נולד בשנת תש"ב בניו יורק בבית שהיה ועודנו דתי. אביו חגג לא מזמן יום הולדת 100. "ההורים שלי היו אנשים מיוחדים. אבי, הבכור במשפחה, יצא לעבוד בגיל 14 ואיפשר את ההשכלה של האחים שלו". הוריו, כך הוא מספר, קיבלו את האחריות על המשפחה המורחבת, וכל בעיה הגיעה אליהם. "מכאן קיבלתי את תחושת האחריות, כי זה לא משהו שרוכשים בקורסי 'אחריות 1' ו'אחריות 2' באוניברסיטה".
לא רציתי להתעסק עם החזרה בתשובה כי אני חושב שיש בזה "הפרת הסכם" בינינו לבין החילונים. בעבר הציונות הדתית היתה מקובלת על החילונים כשותף, לא כמאיים. אבל היום החילונים מפחדים קודם כל מהריבוי הטבעי של הדתיים. ההחזרה בתשובה מוסיפה על זה ומהווה "פלישה" לתחום שלהם

את שנות לימודיו עשה ב'ישיבה יוניברסיטי', בסיומן קיבל תואר ראשון בביוכימיה. אחרי הלימודים עשה הרב טרופר מעשה די נדיר באותה עת, והגיע לשנת לימודי ישיבה בישראל. בבוקר הוא למד ב'מרכז הרב', בצהריים ישב בספרייה של 'היכל שלמה' ובערב למד בחברותא ב'חברון'. זו היתה שנה שגרמה לכמה תפניות בחייו. הראשונה היתה ההחלטה להישאר בתחום התורני. עם החזרה לארה"ב, הוא המשיך ללימודי יהדות בישיבה יוניברסיטי, וקיבל סמיכה מהרב סולובייצ'יק. הרב טרופר מעיד כי הושפע ממנו רבות. "הכרתי הרבה גאונים, רבנים ופרופסורים, אבל אף אחד לא התקרב אליו בגאונות וברוחב שלו. והוא היה מאוד צנוע".

לפני מספר שנים, בכנס שנערך לכבודו של הרב סולובייצ'יק, נשא הרב טרופר דברים. "שאלתי מה היתה גישתו לתפילות נשים. רב אחד אמר שהרב סולובייצ'יק אמר לו שזה אסור. רב שני כתב שהוא הנחה אותו לקיים תפילות נשים ואמר לו בדיוק מה לעשות ומה לא. אמרתי ששני הרבנים דוברי אמת. לרב סולובייצ'יק היו פרמטרים, הוא ראה כל שאלה שבאה בפניו ובדק מי שאל אותה ומי הקהילה. כשהשואל היה רב מישיבה כמעט חרדית בירושלים, הוא אמר לו שאסור. אבל לרב השני היתה בעיה של פמיניזם שאיתה הוא היה צריך להתמודד, אז הוא הדריך אותו איך לעשות. היו לו גם גבולות שבהם הוא אמר 'עד כאן' אבל הוא לא פחד, הוא עשה מה שצריכים לעשות. הניתוח, האפשרות להיות פתוח, וההבנה למורכבות שיש בהלכה - היו מיוחדים מאוד".

הרב טרופר לא מרבה לפנות בשאלת רב בהחלטות שונות במהלך חייו, אבל גם הוא התייעץ עם הרב סולובייצ'יק כשנכנס לתפקיד במשרד החינוך. "זו היתה ישיבה ארוכה. בסופה שאלתי 'הרב, אם יהיו לי שאלות בהלכה, אני אוכל להרים טלפון ולהתייעץ איתך?' אז הוא אמר לי 'טרופר, אילו שאלות יכולות להיות לך בהלכה? תפעיל את האינטואיציה הבריאה שלך'. הנחיה אחת הוא כן נתן לי: אתה חייב ללמד את כל האמת, אבל אתה לא יכול ללמד שקר".

לרב טרופר יש ביקורת על תפישות חלק מהרבנים כיום. חלקם לימדו או למדו איתו, אחרים נמצאים איתו בקשרי ידידות, אבל הוא מעמת את ההסתכלות שלהם עם זו של רבו הגדול. "הם צרים מאוד. הם רואים בעיה מסוימת ופוסקים עליה ולא מבינים השלכות. הם לא פוסקים אמיתיים".

אולי הם פוסקים כך כי לדעתם זה משרת את האמת?

"צעד כזה, בסופו של דבר גורם לחילול השם".

פרט לסמיכה לרבנות, עשה הרב טרופר דוקטורט בהיסטוריה יהודית. התיזה שלו עסקה באדמיניסטרציה של בית המקדש, לא פחות. זאת בתקופה שבה המודעות למקדש שאפה לאפס.

עוד לפני שסיים את התואר השלישי, החליטו הרב טרופר ורעייתו, פייגי, לה נישא בינתיים, לעלות ארצה עם שני ילדיהם, בני שנה וחצי וחצי שנה. "חששתי שאם אהיה שם עד סוף הכתיבה, העלייה תידחה". התוכנית היתה לסיים את הכתיבה בארץ, ולאחר מכן לפתוח בקריירה אקדמית בטוחה ורגועה באחת האוניברסיטאות בישראל.

ואולם, התפנית השנייה שחולל בו ביקורו הראשון בישראל היתה התחושה הקשה שבישראל הכל פוליטי (חפשו את הקשר בין חברות במפלגה, למשל, לקופת חולים) ושהיהדות בישראל מסובכת גם היא בקשרים האלה.

התחושה, שהיתה משותפת לכמה חברים שעשו תקופה בישראל, הניעה אותם לחבר מסמך ובו בין השאר רעיון הקמת 'גשר'. "חשבנו שצריך להקים משהו שיפנה לעם ישראל עם אחדות ויהדות שלא קשורים בפוליטיקה". הכסף גויס בארצות הברית, והתוכנית המקורית היתה להקים את 'גשר' ואחרי כמה שנים לשוב אל כותלי האקדמיה. "בהתחלה עוד הייתי הולך פעם בחודש לספרייה הלאומית, יושב בחדר יהדות וקורא את כל כתבי העת והספרים שיצאו, כדי שאשאר בעניינים".

הניסיונות הראשונים לייסוד 'גשר' כשלו, עד שהרב טרופר העלה את הרעיון לערוך סמינריונים שבהם משתתפים 50 אחוזים חילונים ו-50 אחוזים דתיים. הרציונל היה כפול. ראשית, לתת לחילונים לפגוש את היהדות באופן טבעי ובכך להחיות ולהמחיש את הלימוד העיוני. שנית, "רציתי שהדתיים יפקחו את עיניהם ויפתחו רגישות כלפי החילונים". ההתנגדות היתה גורפת. היו בתי ספר שלא אפשרו לרב טרופר להיכנס. לבסוף גויסו התלמידים אחד אחד, והסמינריון הראשון התקיים בסוכות תשל"א בכפר עציון. הוא ארך חמישה ימים והצליח מעל למשוער. המדריכים היו "כוכבים", בלשונו של הרב טרופר: הרב יהושע ויצמן והרב חנן פורת זצ"ל. "היו חוויות עוצמתיות כאלה, שאיש לא דמיין". לקבוצות הראשונות, האיכותיות, היו מסגרות המשך והרב טרופר עדיין שומר על קשר עם רבים מהם. השופטת דפנה ברק ארז, שמונתה לאחרונה לבית המשפט העליון, היא אחת מהם. איתה אמנם הקשר לא נשמר, אבל הסיפורים על כך שהיא שומרת על זיקה מסוימת למסורת, מתיישבים לו היטב. "אני לא יכול לדעת אם הדברים האלה היו גם בלי 'גשר'", הוא אומר ביושר, אך משוכנע שאחרי שנים ודיונים שעברה במסגרת 'גשר', היא מבינה את העמדה הנפשית של האדם הדתי. "זה דבר חשוב אצל שופט בעליון".
לגיטימי שהגרעינים ידרשו רמה תורנית גבוהה יותר בחינוך עבור הילדים שלהם. זה אפילו בסיסי. אבל אתה לא יכול לדרוש הפרדה כבר מהגן. יש אוכלוסייה מקומית, תירגע. תבדוק מה חשוב לך ביותר ותראה על מה אתה מוכן לוותר. אפשר, למשל, לעשות שיעורי תורה אחר הצהריים

אחרי השנים החלוציות של 'גשר', הגיעה מלחמת יום הכיפורים ואיתה הצורך בהגברת הזהות היהודית וההידברות. אבל הישיבות והאולפנות לא ששו לשלוח תלמידים לסמינריונים מעורבים של בנים ובנות, דתיים וחילונים. עם השנים הסכימו יותר ויותר אולפנות וישיבות לשלוח תלמידים, ובשנות ה-90 בוצעה הפרדה בין המינים. "נורמות הלבוש מאוד השתנו וקשה לבקש מראש ישיבה לשלוח תלמידים שלו לסמינריון כזה", מסביר טרופר.

הרב טרופר יודע בוודאות שהסמינריונים של 'גשר' שינו את חייהם של רבים. הם פוגשים אותו בכל מקום, ומספרים על פרט בחייהם שהשתנה, על תובנה, על התקדמות. "והם תמיד משתמשים במושג 'חוויה מכוננת'". מן הצד השני, היתה גם ביקורת. "בתחילת הדרך היה בחור שהלך ל'גשר' ועזב את הדת ואנשים האשימו אותנו בכך. הרב עמיטל אמר לי על זה 'דני, מה אנחנו מרמים את עצמנו, רק ב'גשר' עוזבים את הדת?' 'גשר' היה האפשרות האחרונה להציל אותו, מפני שרוב הדתיים התחזקו ב'גשר'. זה היה המקום הראשון שהם יכלו לפגוש חילונים ממקום חזק. כאן הנושא שהיה על השולחן היה יהדות, והם הרגישו בזה עוצמה".

אחרי הידברות של כל כך הרבה שנים, וגופים רבים שקמו אחריכם, היינו צריכים להיות היום חברה אחרת.

"זו חברה לגמרי אחרת. יש פתיחות ליהדות".

אבל אין אהבה בין האנשים.

"גם בגלל שהיום יש את מה שלא היה בשנות ה-70: שכונות נפרדות. כשהתחלתי את 'גשר' גאולה היתה מעורבת דתיים וחילונים, היום קשה להאמין.

"יש היום גם בורות של החילונים, לא רק בידע אלא גם בחוויות. אז, ראו דברים אצל הסבא, אבל היום זה כבר דור רביעי של ריחוק, וכל הצד החוויתי של היהדות חסר. אבל תראי, המון חילונים יושבים ולומדים בבתי מדרש. תראי מה קורה במוזיקה. אני חושב שיש ל'גשר' תרומה מסוימת לתהליך הזה".

אתה מזדהה עם פעילות של ארגונים להחזרה בתשובה?

"את מדברת עם אדם שכל חייו לא רצה להתעסק עם החזרה בתשובה כי אני חושב שיש בזה 'הפרת הסכם' בינינו לבין החילונים. בעבר הציונות הדתית היתה מקובלת על החילונים כשותף, לא כמאיים. אבל היום החילונים בלי ספק מפחדים קודם כל מהריבוי הטבעי של הדתיים. ההחזרה בתשובה מוסיפה על זה ומהווה 'פלישה' לתחום שלהם. אני לא אומר אם צריך לעשות את זה או לא, אבל אני חושב שאין רגישות מספקת למחיר שמשלמים על זה, ויש מחיר כזה".

אולי זה מתחיל מהאידיאולוגיה של 'העגלה הריקה'?

"בתקופתי לא היתה עגלה ריקה. השינוי הגדול הוא שאז היו שתי אידיאולוגיות גדולות, אז הציונות היתה בשיאה, והיה גם סוציאליזם. זה היה אידיאולוגיה מול אידיאולוגיה, הר מול הר. היום זה אידיאולוגיה מול כלום וזה איום ונורא. היום כל האידיאולוגיות קרסו חוץ מהציונות הדתית, שגם נמצאת בבעיה וצריך לנתח ולבדוק את הדברים"

"אני מאמין שאנחנו לא עוד קבוצה שולית, אנחנו הקבוצה הכי אידיאליסטית והמדינה תלויה בנו". הרב ד"ר דניאל טרופר

.

 להפוך את הדתיים לנורמליים

הרב טרופר מעיד על עצמו שהוא לא נשבר בקלות, ונראה שאכן יש לו אורך נשימה. התוכנית להתערב בנעשה בתחום הטלוויזיה בארץ, למשל, נבטה עוד מהמסמך ההוא, שחובר בחו"ל, עת הטלוויזיה הישראלית היתה בחיתוליה. משנות ה-80 נכנסה 'גשר' לעניינים, אבל רק אחרי נפילות וקימות רבות והרבה מאוד אלפי דולרים, המיזם הצליח ו'מעורב ירושלמי' באה לעולם באמצעות קרן 'גשר' לקולנוע. העונה השנייה כבר זכתה באוסקר הישראלי בקטגוריות השחקן, השחקנית והסדרה הטובים ביותר. "מאז עד היום כל הטלוויזיה השתנתה. סרוגים, למשל, לא היתה אפשרית לפני שיצאנו לדרך". הרב טרופר נותן קרדיט לאודי ליאון, שניהל את הקרן. "הוא דעתני מאוד והיו לנו מלחמות בלי סוף, באותה תקופה קיבלתי אולקוס, אבל הסידרה יצאה לדרך ועשינו מהפכה בטלוויזיה הישראלית".

והיום, כשאתה רואה סרוגים, אתה מרוצה?

"אני לא רואה ואין לי שליטה על מה שקורה. אני גם לא יכול לומר שאני מרוצה מכל מה שהיה בעונה השלישית של מעורב ירושלמי, סך הכל היינו קרן, לא הפקנו את זה לבד. היו כמה סדרות שמאוד התנגדתי להן, אבל הפכנו את הציבור הדתי לנורמלי, לחלק מהכלל. על כל דבר שאתה מקבל בחיים - אתה משלם מחיר. אדם מתחתן - הוא לא משלם מחיר על העצמאות שלו? אבל תראה מה הוא מקבל!".

אגב, במקרה של הרב טרופר מדובר בעשרה ילדים וכ-40 נכדים. "ברוך ה' זכיתי. יש לי אישה מצוינת וכשאני עשיתי את הפעילות הציבורית, היא התמסרה לילדים ואפשרה לי את כל זה. כולם, גם הכלות והחתנים, נמצאים בחינוך או במשימות ציבוריות".

הבן שלך, חילי טרופר, אמר פעם: "אין אצלנו במשפחה עורכי דין או אנשי עסקים".

"הייתי מוכן שהם יהיו אנשי עסקים הגונים".

ובכל זאת, איך אתה מנתח את זה?

"לא יודע. היתה לנו משפחה עם אופי מאוד אידיאולוגי, וגם האורחים שהגיעו הביתה סביב העבודה שלי היו מאוד אידיאולוגים, אבל לא אמרנו לאף ילד מה לעשות".
יש היום גם בורות של החילונים, לא רק בידע אלא גם בחוויות. אז, ראו דברים אצל הסבא, אבל היום זה כבר דור רביעי של ריחוק, וכל הצד החוויתי של היהדות חסר. אבל תראי, המון חילונים יושבים ולומדים בבתי מדרש. תראי מה קורה במוזיקה. אני חושב שיש ל'גשר' תרומה מסוימת לתהליך הזה

בשנות ה-80, כשזבולון המר ז"ל היה שר החינוך, הוא קרא לרב טרופר להיות אחראי על לימודי היהדות בבתי ספר חילוניים. "עד אז לימודי יהדות היו פולקלור. כשנכנסתי אמרתי שצריך ללמד יהדות משמעותית. הוצאנו, למשל, חוברת בר מצווה שנלמדה ב-1,800 כיתות חילוניות. הנושאים היו ערכו של יחיד, היחיד והיחד, מתבגרים ועוד. הרעיון היה שליהדות יש משהו לומר בעולם של הנער, שהיהדות שייכת לך ויכולה לתת עומק לחיים שלך".

היום הרב טרופר משמש נשיא ארגון 'גשר', ועסוק גם בפרויקטים אחרים כגון חיזוק הממ"דים או 'קרן קהילות' שמהווה מטרייה לגרעינים התורניים והוא היו"ר שלה. אחד העקרונות המובילים את הקרן הוא ניהול עצמי של הגרעינים, כל אחד לפי רבו. "איך אלך לאדם שלמד אצל הרב קוסטינר והקים גרעין, ואחליט מי יהיה הרב שלו? מה זה רלוונטי?"

יש לכם עיקרון לפיו ילדי הגרעין יתחנכו במוסדות העירוניים.

"כן. גרעין בא למקום כדי לשנות אותו. אם אתה מבדר את עצמך ומקים לעצמך מוסדות, אז לך לקריית משה. בגרעין אתה צריך להיות מעורב עם הקהילה".

הרב טרופר מודע ללחשושים סביב גרעינים, שבמקומות מסוימים הגיעו לכדי צעקות רמות, בעניין הדרישות התורניות כלפי בתי הספר. "יש כמה גרעינים שעשו טעויות גדולות ואני במחלוקת איתם, למשל בתל אביב. אני חושב שחשיבה מוקדמת היתה יכולה למנוע את זה. לגיטימי שהגרעינים ידרשו רמה תורנית גבוהה יותר בחינוך עבור הילדים שלהם. זה אפילו בסיסי. אבל אתה לא יכול לדרוש הפרדה כבר מהגן. יש אוכלוסייה מקומית, תירגע. תבדוק מה חשוב לך ביותר ותראה על מה אתה מוכן לוותר. אפשר, למשל, לעשות שיעורי תורה אחר הצהריים כך שגם אתם וגם אחרים שרוצים ללמוד יקבלו את התוספת. כך למשל עושים בלוד".

 "שמח על הפגישות עם ערפאת"

במשך שנים ארוכות היה הרב טרופר מקורב מאוד לרב יהודה עמיטל זצ"ל, אותו הכיר בסמינריון הראשון ההוא בכפר עציון, ולרב ליכטנשטיין, אותו הכיר עוד מארצות הברית. הוא מצא בשניהם תלמידי חכמים שחושבים "מחוץ לקופסה. אנשים מיוחדים ולא שגרתיים".

בסוף שנות ה-80 הקים הרב טרופר יחד עם הרב עמיטל ואישים נוספים את 'מימד'. "אנשים לא הבינו שמה שהניע אותנו לא היה חשבונות פוליטיים", הוא אומר היום, "אלא חינוכיים-אידיאולוגיים. מה שקרה בישיבה של הסיעה שלנו, לא קרה אף פעם אצל אף מפלגה. ישבנו עשרה אנשים סביב השולחן, וכולם סירבו להיות מועמדים לכנסת. הרב עמיטל תכנן שאני ארוץ, אבל אשתי סירבה ואני מודה לה עד היום". אגב, הוא מוסיף, הם גם לא חשבו שנציגות של שני אנשים בכנסת יכולה לחולל מהפך, "זה שטויות".

אז למה בכל זאת רצתם לכנסת?

"מה ששבר את הרב עמיטל היתה החזרה של מצ"ד של הרב דרוקמן למפד"ל, וכתיבת מצע ימני מאוד. הרב עמיטל אמר שאין לו מקום במפלגה כזאת. הציבור הדתי-לאומי הפך לימני יותר ויותר, והמנהיגות של הציבור החילוני שבאה כל הזמן להתייעץ עם הרב עמיטל, הרגישה שהציבור הזה מרחיק אותה. הרב אמר שלא בטוח שיש פתרון, אבל חייבים לומר שבשביל השלום צריך לוותר על חלקים מארץ ישראל כי עם ישראל קודם לארץ ישראל. היה חשוב לנו לשדר לחילונים שיש דתיים שחושבים כך, והם עדיין שותפים. זה היה הסיפור של מימד. אחר כך היו כאלה שהפכו את העסק ליותר פוליטי".

היו רבים שהסכמי אוסלו והאינתיפאדה השנייה ניפצו אצלם מיתוסים.

"אני עדיין מוכן לתת הרבה בעד שלום, ולטייל בפחות שטח מארץ ישראל, יבוא המשיח ויחזיר לנו. אבל היום אין עם מי לדבר".

גם אז לא היה עם מי לדבר.

"עם חילונים אתה יכול לעשות שלום, עם פונדמנטליסטים דתיים שום הסכם לא יעזור. אם ערפאת היה מוכן לעשות הסכם, היה סיכוי מסוים ולא יותר מזה שהיה יוצא מזה שלום. אני חשבתי שיהיו כמה הסכמים שייפלו ובסוף יגיע הסכם יציב, אבל היום אין על מה לדבר".

אבל כן עשינו הסכמים עם ערפאת.

"היו כל מיני הצהרות, זה לא היה שלום. כשישבו עם ערפאת אצל קלינטון, ניסו לעשות שלום, והוא לא היה מוכן לוותר על דבר".

ואז מה אתה אומר: וואלה, התפכחתי?

"אני לא השתניתי. אז האמנתי שיש סיכוי. טעיתי בזה. קיווינו שערפאת יכול להתעלות. הרי בגין יצא מהמחתרת והפך מדינאי, ערפאת יצא מהמחתרת ונשאר מחבל".

אבל אנשים רבים אמרו את זה אז, שזו המנטליות, ויש אמנה פלשתינית.

"היום זה קל להגיד כי יודעים מי צודק, אבל אז היו שני צדדים".

אבל הניסיון הזה עלה בהרבה חיי אדם.

"זה היה עולה גם ככה. זה שלא הגענו בסופו של דבר לשלום, יגרום לנו לשלם מחיר מאוד גבוה, אבל אין לי טענות. אני אישית שמח שהיה מפגש של ערפאת עם ברק, לכל הפחות אני יכול להגיד לעצמי ולילדיי שניסינו".

הרב טרופר לא תמך בהתנתקות, כי היציאה מעזה היתה ללא כל תמורה. לאחר מעשה, הוא "לא יכול למחול למדינה על מה שהיא עשתה למתיישבים", ובשבילו ההתנתקות היתה גם שיעור חשוב על השמאל הקיצוני בישראל. "העליתי אז רעיון שיום אחרי ט' באב, בשעה חמש אחר הצהריים, כל המדינה תצא מהבית לאות הזדהות עם אלה שצריכים לצאת מהבית. אתה יכול לצאת לרחוב עם כחול או כתום, לא איכפת לי, אבל רק תזדהה מבחינה אנושית. המנכ"ל של 'שלום עכשיו' היה פתוח לזה, אבל היו"ר ג'נט אביעד - לא. אמרתי לה 'ניצחת מבחינתך, וזה הרגע להראות אמפתיה'. היא סירבה וזה הוציא אותי מדעתי".

טלפון אחד - שלושה ח"כים

לפני כמה חודשים קיבל טרופר טלפון משלושת ח"כי 'הבית היהודי', שדיברו איתו יחד דרך הרמקול. "הם אמרו שהם רוצים לצאת למיפקד בקרב הציבור, והאדם היחיד שמוסכם על כולם לנהל את זה הוא אני. אז לא יכולתי לסרב", הוא מסביר ומוסיף בחיוך, "לא הבנתי למה נכנסתי".

טרופר מאמין בחשיבות המהלך. "הבוחרים הלכו לכל מיני מקומות, ואנחנו מבקשים, על ידי המיפקד, להחזיר את האמון במפד"ל. אם נצליח בזה, והאיחוד הלאומי גם ייכנס, נחזיר את הציונות הדתית למקום הראוי לה בפוליטיקה". יחד איתו יושבת ועדה נכבדה, בה חברים "אנשי ציבור מאוד הגונים" כמו שולי מועלם, הרב זאב קרוב והרב אליעזר שינוולד.

הרב טרופר משקיע הרבה בפרויקט הזה, אבל איננו משוכנע שאכן הציבור יצביע ברגליים וישתתף. "זו תקווה, אנחנו לא יודעים בוודאות".

כשאומרים 'פריימריז' עולה אסוציאציה של מפקדי ארגזים.

"אין לזה פתרון מלא, אבל אנחנו נצמצם את זה למינימום בהחלטה אחת פשוטה: אין התפקדות במזומנים. או צ'ק פרטי שלך או כרטיס אשראי אישי. ברגע שאתה עושה את זה, זה פותר את חלק הארי של הבעיה. נכון שאנשים לא כותבים צ'ק או משתמשים באשראי כל כך מהר. ויש מגזרים שאולי אין להם. אבל אנחנו מוכנים לשלם את המחיר הזה. חייבים לנקות אפשרות של שחיתות. אנחנו רוצים להחזיר לציבור אמון".

לפי הצעת ועדת ההתפקדות, ברשימת הבית היהודי ישוריין המקום הרביעי לנשים והמקום החמישי לצעיר. 'צעיר' במקרה הזה הוא לא אדם בן 60 מצעירי המפד"ל של פעם, אלא אדם עד גיל 40. "אנחנו רוצים שהרשימה תשקף את מה שהבוחרים רוצים ושתהיה התעוררות בשטח. אני חושב שזה מה שיקרה כשצעירים יראו שיש להם סיכוי".

מיכאל בן ארי האשים את ועדת הפריימריז בכך שהיא רוצה להדיר אותו מהמפלגה.

"אנחנו לא החלטנו מי בפנים ומי בחוץ. אבל יש סעיף שאומר שוועדת ההתפקדות יכולה לפסול מועמדים שאינם מתאימים לציונות הדתית".

אבל אם זה פריימריז, הבוחרים מסננים את המועמדים כרצונם.

"אנחנו תנועה שמייצגת משהו, ואם חלק ממה שאנחנו מייצגים זה כבוד לכל אדם בשל היותו צלם אלוקים, ויש מישהו שבאופן גס פוגע בזה, יכול להיות שהוועדה תפסול אותו".

ואדם חילוני יוכל להציג מועמדות?

"צריך אדם שיהיה לו קשר למסורת. אנחנו מגמישים את הגבולות אבל לא מוותרים עליהם. למשל, אדם שמחזיק בדעות שמאלניות של שנאה עצמית, לא יוכל להיכנס".

אז יכול להיות שבן ארי, שהוא תלמיד של הרב כהנא, לא יוכל להתמודד.

"יכול להיות. זו לא החלטה שלי, זה דבר שצריך לעלות בפני ועדת ההתפקדות".

לפי לוח הזמנים, המסמך עליו עמלה ועדת ההתפקדות אמור להגיע למוסדות המפד"ל בימים אלה, וההתפקדות צריכה לצאת לדרך בראש חודש ניסן. אם יוקדמו הבחירות, כל התהליך יצטרך להסתיים עד תחילת הקיץ.

עם כל הביקורת שיש לך על העולם הציוני-דתי - אתה מאוד מעורב בנעשה בו.

"אם הייתי חרדי, הייתי מבקר את העולם החרדי. אני לא מבקר בחוץ, אני מבקר בפנים, את שלי, מתוך מטרה לתקן. אני מאמין שאנחנו לא עוד קבוצה שולית, אנחנו הקבוצה הכי אידיאליסטית והמדינה תלויה בנו. צה"ל לא היה אותו צה"ל היום בלי הציונות הדתית, ואני רוצה שניכנס לכל התחומים. חלק מהבעיות שלנו נובעות מחוסר בגרות. בסך הכל זו תנועה צעירה. חלק מתהליך הבנייה שלה זה אדם כמוני שמבקר אותה קצת".

ofralax@gmail.com