גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 484ראשיהפצה

לעבור למתקפה - דעות

השיטה שבה התקשורת, האקדמיה והאמנים מנצלים את 'החוק' כדי לפגוע במתיישבים חייבת להיפסק
08/03/12, 13:25
דוד אלהרר

המתיישבים בחבלי ארץ ישראל ששוחררו במלחמת ששת הימים, חיו מלכתחילה במגננה מתמדת מפני התקפות מבית. חריפותן של המתקפות הללו הלכה והתגבשה למימדי אבסורד מטעם האקדמיה, האמנות, התקשורת – באמצעות החוק. זו המציאות – מצד אחד, התקפה על ידי שימוש נלוז בחוקים נגד חוק קיים בליווי הד תקשורתי מפלצתי, ומצד שני, הגנה לא רלוונטית שהשפעתה רק מזקת. השאלה מדוע 'לא רלוונטית' היא שאלת מפתח שאין לחמוק מהתרתה. היא כבר עלתה כדי גירוש וחורבן ממש בעבר והעתיד מניִן?

ההתגוננות בטענה שארץ ישראל שייכת לעם ישראל מאז ומקדם, אינה רלוונטית לוויכוח עם השמאל. הם פוסלים מראש כל יתרון יהודי על האדמה הזאת. החוק אינו מרתיע אותם. ולא זו אף זו – הם משתמשים בחוקים בשביל להתעמר באנשים שיושבים פה כחוק. אולי אין בכלל עילה להתגוננות כלשהי? מישהו בדק? הרדיפה של האקדמיה, האמנות ובייחוד התקשורת באמצעות חוקים הרי נוגדת את החוק שהמתיישבים חוסים בצילו. אין פשוט מזה. כל שינוי שיחול, אם יחול, מחייב שינוי קודם של החוק הקיים. כל עוד אין שינוי של החוק אין להקשות ולהפריע למהלך החיים של ציבור שומרי חוק שלא חטא.

צריך להפסיק להתגונן ולצאת להתקפה חסרת תקדים. יש זרועות ממלכתיות שהן של המדינה והמדינה חייבת להכריע שאין מתעמרים באנשים הנוהגים כחוק ובוודאי שלא באמצעות כֵּלֶיהָ היא. המדינה היא זו שחייבת להילחם בהתקפות הבזויות הללו של מיעוט כוחני העושה שימוש מרושע בזרועות הממלכתיות שהופקדו בידיו. המדינה חייבת להתערב בהומוגניות האקדמית הממומנת מכספי מדינה, בקהילה האמנותית הנתמכת על ידה ומעל להן הזרוע התקשורתית הממלכתית – ולחולל בהן רוויזיה פרסונלית מרחיקת לכת. הפלורליזם חייב להתקיים במדינה דמוקרטית. זה לא קורה כי כשאנחנו אומרים 'המדינה' אנחנו מתכוונים בהכרח גם לאלה שפועלים מטעם המדינה נגדה במוסדות התרבות, בפרקליטות, באקדמיה ובתקשורת.

האנשים האלה מהווים כשלושה אחוזים מהאוכלוסייה ושליטתם בכל הקורה במדינה מוחלטת. הדבר זועק לשמיים ובלתי נסבל. המיעוט הזה רובו ככולו עושה לביתו מכספי המדינה. הוא לא יכול לפעול נגד המדינה שבזכותה הוא מתקיים. מותר לתקשורת לפשפש בקרבי המדינה ולחפש פגמים, היא רשאית ואף חייבת לחשוף רעות חולות ולבקרן ביקורת בונה, אבל פגיעה בלב המדינה שמעטיניה היא יונקת – תובעת כבר התערבות נחרצת של המדינה כולה אם חפצת חיים היא.

אסור להיכנס יותר לעמדת ההתגוננות. המינוח "נחלת אבות" נתפש אצל אלה רק בין מרכאות. אין טעם. יש להתרכז במונח שגור יותר אצלם והרבה יותר מקובל - argumentum ad hominem, שפירושו טיעון לגופו של אדם. אסור להתייחס ובוודאי שלא לפעול לגופו של ציבור. זה לא ממין העניין והדבר אינו דמוקרטי בעליל. ההתעללות המתמשכת של הקומץ עלולה להמית את הארי. נתחים שמנים ממנו הם כבר טרפו בגירוש ובחורבן של גוש קטיף וצפון השומרון. הוא עדיין מדמם.

המדינה צריכה לנטרל את היוצאים לפגוע בחוק ויהא מעמדם אשר יהא – אקדמאים, אמנים, משפטנים ותקשורתנים, ובוודאי את אלה האנרכיסטים לרבות מתחזֵי הסיורים המבקשים לעשות נפשות למרכולתם הרעה. זה מפריע ומערער את החוק שבשמו חיים בני אדם שומרי חוק. הכלים הממלכתיים של המדינה צריכים לשמש בהתאמה את מגוון הדעות וההשקפות הקיים במדינה. לשם כך יש לחתור לחילופי מנהלים בזרועות הממלכה שיפעלו למען מדינה דמוקרטית מתוקנת. מדינה שלא רק שיש בה חופש הבעת הדעה אלא שקשת הדעות כולה תקבל את כלי הביטוי שבבעלות המדינה – במוסדות התרבות שלה, באקדמיה ובעיקר בתקשורת הממלכתית, וזאת, על מנת לשקף את המציאות הרווחת כהווייתה.