חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 484ראשיהפצה

רבנו

האהבה למדינה ולצבא, החתירה לשלמות העם, התורה והארץ * הרצי"ה היה ממשיך דרכו של אביו והמיישם אותה בפועל במדינת ישראל
08/03/12, 13:25
הרב חיים דרוקמן

 עוד בשנת תרס"ח, כאשר טרם מלאו לרבנו שבע עשרה שנה, העיד עליו אביו הגדול, הרב זצ"ל, כי "הוא כמעט האחד עמי המתרגל לעמוד על דעתי ולהקשיב את שיח נשמתי" (אגרות הראי"ה ח"א אגרת קב, עמ' קכא). רבנו היה ההמשך החי של אביו, הראי"ה זצ"ל. היו אמנם בידינו ספריו של הרב זצ"ל, שגם בהם זכינו באמצעותו; הוא היה זה שעסק בעריכתם ובהוצאתם לאור, והוא גם היה זה שהפיץ את מעיינות אביו זצ"ל החוצה על ידי העיסוק בכתבי הרב זצ"ל, והלימוד וההעמקה בהם. אבל מעל ומעבר לכל זה, הוא היה המיישם את דברי הרב זצ"ל בפועל, הלכה למעשה, במדינת ישראל הממשית על כל הופעותיה.

קל יותר לעסוק בכתבי הרב זצ"ל בצורה עיונית, לדבר על סגולת ישראל, על קדושת ישראל, ללמוד על מהותה המיוחדת של ארץ ישראל, לעסוק בעיון תיאורטי בתהליכי גאולת ישראל, ללמוד על העיקרון שהגאולה באה קמעא-קמעא ושהיא עניין של תהליך, לדעת בצורה מופשטת ש"מדינת ישראל היא יסוד כסא ד' בעולם", כפי שכתב הרב זצ"ל (אורות עמ' קס). אבל לחיות את הידיעות האלה, ליישמן במציאות הממשית, לתפוס באופן מוחש את סגולת ישראל ואת קדושת ישראל, להכיר בכך שהדברים מתייחסים ליהודים האלה ממש הניצבים בפנינו, לעם ישראל זה העכשווי, גם כשאיננו תמיד במצב של טלית שכולה תכלת, גם כשיש אנשים כאלה ואנשים אחרים, תופעות חיוביות וגם הפוכות מזה, לתפוס את קדושת ארץ ישראל באופן ממשי וריאלי – זה קשה הרבה יותר. זה איננו פשוט כל כך. ואת זה הוא היה חי, את זה הוא הקרין, ואת זה קיבלנו ממנו.

ישנם כאלה שיודעים לדבר דיבורים אידיאליים ויפים במישור התיאורטי-עקרוני, אבל כשהם נתקלים בתופעה ממשית קשה הם מאבדים את העשתונות. כל הבניין התיאורטי שלהם קורס תחתיו ואינו עומד במבחן המציאות.

רבנו חי את אביו זצ"ל ויישם את תורתו הגדולה בפועל; כל הדברים הנפלאים שאנחנו פוגשים בדברי הרב זצ"ל באופן עיוני – לימדָנו רבנו שהם קיימים במציאות. עלינו רק לפקוח עיניים, לחדד את הראייה ולגלות אותם. וההסתכלות טובת העין הזו איננה באה, חלילה, לטשטש הבחנות ולטייח תופעות שליליות, אלא היא באה ומזכירה לנו כי אין לתת לטפל לתפוס את מקומו של העיקר. דברים אינם נמדדים בקנה המידה של הרגע, אלא במבט הנצח, המקנה להם את משמעותם האמיתית.

מרגלא בפומיה היה פסוקו של הנביא ישעיהו (נב,ח): "כי עין בעין יראו בשוב ד' ציון" – שיש ללמוד לכוון את העין האנושית כנגד העין הא-לוהית העליונה, הנצחית – ואז מתגלה המבט האמיתי, אז רואים בשוב ד' ציון, באופן ממשי ביותר.

אורו של משיח

הוא היה מן היחידים שבדור, ואילולא דמסתפינא הייתי אומר היחיד שבדור, שתפס במלוא עומקו את הגילוי המשיחי שבמדינת ישראל, שראה את אורו של משיח בוקע ועולה ממדינת ישראל. היו מגדולי דורנו שהתייחסו בחיוב למדינה, והזדהו עם ערכה, אבל לתפוס את עומק האמת של הגילוי האלוקי שבתקומת מדינת ישראל, להזדהות בצורה מוחלטת עם האמת שמדינת ישראל, למרות כל בעיותיה, היא מדינה אלוקית – את זה שמענו אך מפיו; את זה חזר ושינן בלי גבול, ואת זה הקרין מעצם הוויתו.

מתוך כך נבעה שמחתו העצומה ביום העצמאות, שקשה לתארה במילים. אפשר לומר: מי שלא ראה את רבנו זצ"ל שמח ביום העצמאות – לא ראה שמחה מימיו. ומי שזכה לראותו בשמחה זו, מי ששמע את דבריו ביום העצמאות – ראה איך כל כולו מזדהה עם הודו של יום, עם קדושתו של יום, עם עצמותו המיוחדת של היום. בדבריו ביום העצמאות הוא היה מגיע לעוצמת התרגשות שהביאה אותו לידי בכי. אפשר היה להרגיש איך נשמתו מתרוננת, איך נשמתו שמחה ב"זה היום עשה ד'", ועל כך ומתוך כך "נגילה ונשמחה בו".

בשנותיה הראשונות של המדינה היתה הישיבה רוקדת ביום העצמאות ברחובות ירושלים. לכותל לא היתה אז אפשרות להגיע, כי העיר שבין החומות לא היתה בידינו, והיינו רוקדים לבית הנשיא. בדרך היו יהודים שונים, מכל מיני חוגים, מצטרפים למעגל שלנו, ורבנו היה אומר: כשאני רואה את היהודים רוקדים פה ביום העצמאות, אני רואה את ריבונו של עולם רוקד יחד איתנו ושמח יחד איתנו.

מתוך אותה התייחסות למדינה יובן גם היחס המיוחד לצה"ל. הגיעו הדברים לידי כך, שהרב ראה בטנקים של צה"ל, בתותחים, במטוסים, ובמדים של צה"ל – תשמישי מצווה, תשמישי קדושה, שהרי אנו מממשים את מצוות יישוב ארץ ישראל באמצעותם, ועל ידם היא מתקיימת; ואם מצווה – הרי קדושה - "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו". זכור לי היטב באיזו שמחה היה הולך בעצמו לצפות במצעד צה"ל ביום העצמאות, והיה אומר: 'הרי בזה באים לידי ביטוי עצמאותנו בארץ ושלטוננו עליה'.

הוא לימד אותנו שלמות מהי: עם ישראל שלם, על כל גווניו וחלקיו – איננו מותרים על שום יהודי! תורת ישראל שלמה, על כל חלקיה ותחומי מצוותיה השונים, וארץ ישראל שלמה, על כל חבליה, וכל אלה יחד מצטרפים לשלמות אחת, לקדושה משולשת אשר רק על ידה מתגלה קדושה בעולם ומופיעה שכינה בעולם.

לאורו נחיה.

 

הכותב הוא ראש ישיבת אור עציון ויושב ראש מרכז ישיבות בני עקיבא