גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 484ראשיהפצה

מודים ועוזבים - מיקרוסקופ

השבוע חל פורים, החג שמזכיר לנו שיש מי שרוצה להשמיד את כולנו, ולא משנה מה השקפתו, איזו כיפה יש לו על הראש, ואם הוא מתגייס לצבא.
08/03/12, 13:25
עדי גרסיאל

יש מי שמנסים להשכיח מאיתנו את הגורל המשותף, לשנות את המציאות היהודית-ישראלית ולבדל מתוכה חלקי אוכלוסייה שאליהם ניתן לירות חיצי תרעלה.

השבוע פורסמה קריקטורה איראנית בה רואים נציגים של אויבי המדינה הפרסית. את הישראלי מייצגת דמותו הנצחית של יהודי בלבוש חרדי, כפי שכיכבה בקריקטורות אנטישמיות במשך השנים.

הגילוי הזה לא הגיע אלי בהפתעה. לפני שנתיים וחצי הביא עודד גרנות ב'מבט' סרטון מאויר ששודר באל-ג'זירה, בו רואים את קצין צה"ל הרשע ועושי דברו - יהודים בלבוש חרדי, בפרצופים מרושעים, חופרים בגרזנים תחת הר הבית, במטרה למוטט את אל-אקצא וכיפת הזהב. הקונספירציה במיטבה: חרדים, יחד עם צה"ל, מחרחרים מלחמה...

אבל התקופה המהפכנית שאנו עוברים בשנה האחרונה, מציירת לנגד עינינו את הריאליה של 'ונהפוך הוא'. ארצות ערב היציבות הפכו לזירות כאוס, מנהיגים ערבים עסוקים בטבח בני עמם וה'פלשתינים' לא מצליחים לקבל את זמן האוויר שאליו הורגלו. במקביל לכך, יש גם ניצני תהפוכות אצל בני עמנו. למשל אלון ליאל, לשעבר מנכ"ל משרד החוץ, איש שמאל הנשוי למנכ"לית הקרן לישראל החדשה ושייסד את 'התנועה לשלום ישראל-סוריה', מודה ב'הארץ' (יום ב') שאסד אינו פרטנר. גם ארי שביט, עיתונאי 'הארץ', איש שמאל בעל חשיבה מפוכחת יותר מעמיתיו, כתב לפני כחודש כי "השלום הישן מת", ושלאור המהפכות בעולם הערבי, אפשר לגנוז את הרעיון של הסכם שלום שייחתם בקרוב.

מתחת לפני השטח מתרחש שינוי תפיסתי. התודעה הציבורית מתחילה להבין שהמסלולים שסלל השמאל במשך השנים לא מובילים לשום מקום.

אם רק נשכיל למנף את המציאות, נבין שצריך לנתב את הציבור הרחב, שכבר בשל לכך, לכבישים החדשים שעד כה מנעו מכולנו לנוע בהם.

חני לוז

 

עיתונאי בלי אג'נדה?

והנה, בדיוק בזמן לחג הפורים, נודע לי על מקרה של 'ונהפוך הוא' תקשורתי. לסער גמזו מפריע שיעקב אחימאיר זכה בפרס ישראל לתקשורת (אני חושש להזכיר לו שאחימאיר גם זכה עוד קודם בפרס הישראלי לביקורת התקשורת של 'לדעת'. זה בוודאי היה מרגיז אותו עוד יותר). במדור 'קצר בתקשורת' שהתפרסם ב'עכבר העיר' ביום שישי האחרון, הוא מודה שהוא אינו זוכר שאחימאיר "היה במרכזה של חשיפה עיתונאית גדולה". כמובן, יהיו כאלה שאולי כן יזכרו. אחרים יגידו שפרס ישראל אינו עבור עשייה חד-פעמית, אלא הכרה בעבודה מתמשכת המתמודדת בהצלחה במשימה העיתונאית המשמעותית ביותר: התנהגות הוגנת והתנהלות אתית-מקצועית.

אבל נחזור לענייננו: מה באמת מפריע לגמזו? מהי תקשורת טובה ועיתונאות משמעותית לדעתו של העיתונאי הצעיר? אין אלא לצטט את דבריו: "(אחימאיר) לא ניסה להכתיב סדר יום תקשורתי או ציבורי, לא ביקר באופן מהותי את השלטון... הטיעון הבא של הוועדה (הופך) לבעייתי אפילו יותר – 'סגנון זה שימש השראה ומופת לדורות של עיתונאים'. מהו הסגנון? הגשה מנומנמת ואי נקיטת עמדה? ממלכתיות יבשה?" ואיזה טיפוס מקובל על גמזו? שוב נצטט: "לעניות דעתי הבלתי קובעת, עיתונאי הוא טיפוס חוקר ואקטיביסט. כזה שמחפש ומביא סיפורים גם אם אינם נעימים לאוזן. כזה שמנסה לקדם סדר יום ברור. כזה שמגיע עם אג'נדה ותחושת שליחות... על רביב דרוקר שמעתם?"

מה שכלול בבליל הזה הוא עיוות מחושב של מושגים. יש כאן חתירה נגד מסורת של כללי אתיקה מקצועית אשר גם התקבלה כחוק. וכדאי לנו לזכור בעבור מה הוענק הפרס: "אחימאיר הקפיד בעבודתו על הפרדה מוחלטת בין דעות ועובדות. סגנונו העיתונאי נטול פניות, אמין, מעמיק ורחב אופקים. סגנון זה שימש השראה ומופת לדורות של עיתונאים". את כל זה גמזו, נדמה לי, מבקש להפוך עד שלא נדע מהי אתיקה עיתונאית.

ישראל מידד

 

יצא ויזתא

מיוחד לפורים: יועץ התקשורת ארתור ספינוביץ' כותב ל'בשבע':

הוא הגיע אלי ברגע האחרון. לא הבנתי מי מייעץ לו, אם בכלל. כל ההתנהלות שלו היתה לקויה מההתחלה. פשוט לא ייאמן איך הוא הגיע לתפקיד כזה חשוב בלי להבין מימינו ומשמאלו בתקשורת.

קודם כל, מה זה "ישנו עם אחד המפוזר בכל העמים", את מי זה מעניין? אז הם לא מקיימים את "דתי המלך". סו וואט. בינינו, אף אחד ב-127 המדינות לא מתלהב מחוקי המלך... במקום לתת לאחשוורוש עשרת אלפים כיכר כסף, הוא היה צריך לשאול: 'איפה הכסף?' ומיד לענות: 'אצל היהודים!'

ומה עם קצת סכסכנות? הרי מרדכי היה רצוי רק לרוב אחיו. כמה כיכרות כסף לאופוזיציה הפנימית – לא ישירות, בשביל זה יש 'קרן חדשה לשושן' – ומהר מאוד מרדכי יורד מהסוס.

ועוד טעות חמורה: להתעמת עם אסתר, הזוכה הגדולה בתחרות 'מלכה נולדה'. נו באמת, מי מתעסק עם כוכבי ריאליטי?! הם הרי אוכלים כל אחד בלי מלח.

ואיך הוא נתן לשטיק של מרדכי עם בגתן ותרש לעבור ככה? הם הרי דיברו בשפה שאף אחד לא מבין, אז מה אכפת לך למכור למלך שהם זממו דווקא להציל אותו או לחסל את יריביו? מקסימום תגיד אחר כך שאמרת 'אמת לשעתה'. במקום זה הוא נתן למלך לכתוב בספר. מה, הוא לא יודע שמסמכים כתובים זה הכי מסוכן?

אמרתי לו שאני לא עובד עם טירונים ושלחתי אותו לאייל ארד. אם הוא יצליח להוריד אותו מהעץ, אני ויזתא.

עדי גרסיאל

חדשות בחדשות

השבוע פרסמה המועצה לשידורי כבלים ולווין את המכרז להקמת הערוץ למורשת ישראל. הערוץ ימומן על ידי פרסומות ומכירת חסויות והרישיון יינתן לזוכה לתקופה של עשר שנים.

ירון דקל נכנס השבוע לתפקיד מפקד גל"צ. בתוך כך דרש הרמטכ"ל לשעבר, גבי אשכנזי, שהכתב הצבאי של התחנה, טל לב-רם, יימנע מסיקור דו"ח מבקר המדינה בפרשת 'מסמך הרפז'. אשכנזי טוען שללב-רם נגיעה אישית בנושא כיוון שהיה דוברו של האלוף גלנט בתקופה בה שימש כמפקד פיקוד דרום. בגל"צ דחו את הדרישה.

דני דבורין ושמעון וילנאי קיבלו בשבוע שעבר את פרס מנכ"ל רשות השידור על שם אילן רועה. וילנאי היה כתב לענייני משטרה בגוש דן, כתב לענייני חקלאות ותעשייה, וכיום מכסה את הנגב והגליל ומסקר את המאבק בתאונות הדרכים. דבורין מזוהה מזה שנים רבות עם שידורי הספורט של קול ישראל.

ביקורת הנקרא

ארגון המשופמים האמריקאים דורש הקלות מס

('הארץ')

בבית היהודי הביעו הזדהות

 

ניוזוויק קובע: ציפי לבני - מהנשים המשפיעות בעולם

('ידיעות אחרונות')

נחמד לדעת שגם בניוזוויק חוגגים את חג הפורים

 

"האח הגדול חילק לנו כדורים פסיכיאטריים"

(חשיפה ב'ידיעות אחרונות')

בשביל מה הוא היה צריך?