גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 484ראשיהפצה

פורים היום! - סיפור לשבת

אחר תפילת הפורים ניגש המגיד ליהודי, בירכו לשלום ואמר:"הלא אתה מכפר סמוך השייך אלי, ומדוע לא הבאת לי משלוח מנות?!"
08/03/12, 13:25
עודד מזרחי

יהודי חסר כל התגורר בכפר הסמוך לעיר קוזניץ אשר בפולין. ביום פורים בא העירה לשמוע מקרא מגילה בבית הכנסת. בעל הקורא היה רבי ישראל הופשטיין, המגיד מקוזניץ, מגדולי החסידות, מחבר הספר 'נר ישראל' וספרים נוספים המבארים את פרד"ס התורה. כאשר שמע הכפרי את קריאתו רבת הרגש, נהנה והתמלא שמחה. אחר התפילה ניגש אליו המגיד, בירכו לשלום ואמר:

"הלא אתה מכפר סמוך השייך אלי, ומדוע לא הבאת לי משלוח מנות?!"

שתק האיש ולא ידע מה לומר, כי אין לו אפילו לחם להאכיל את בני ביתו, ומנין ייקח משלוח מנות מכובד למגיד?!

המגיד הוסיף ואמר: "הרי פורים היום, בוא איתנו וטעם מעט משקה!"

הלך האיש לבית המגיד, שם קיבל יין שרף ומגדנות. מרוב שמחה על שזכה לשתות בבית המגיד יחד עם החבריא הקדושה שלו, לבו נפתח לרווחה והוא נהפך לאיש אחר. הוא הרהיב עוז בנפשו והלך לבית אחד הגבירים שהיה סוחר יין, ואמר: "פורים שמח! אבקש מכבודו לתת לי בהקפה בקבוק יין טוב ובטח אשלם לו, ואם לאו - הלא פורים היום..."
אחר תפילת הפורים ניגש המגיד ליהודי, בירכו לשלום ואמר: "הלא אתה מכפר סמוך השייך אלי, ומדוע לא הבאת לי משלוח מנות?!" שתק האיש ולא ידע מה לומר, כי אין לו אפילו לחם להאכיל את בני ביתו, ומנין ייקח משלוח מנות מכובד למגיד?!

הגביר חייך ונתן לו בקבוק יין. אחר כך הלך העני לחנות מכולת סמוכה, ואמר: "פורים שמח! תנו לי שניים שלושה תפוחים, ובטח אשלם לכם, ואם לא אשלם, הרי פורים היום..."

גם שם נתנו לו כפי שביקש, והוא רץ בשמחה גדולה אל המגיד, הגיש לו את היין והתפוחים ואמר: "הנה אני נותן לרבי משלוח מנות!"

"טוב עשית", השיב המגיד, "אבל זכור שבכל פורים עליך להביא לי משלוח מנות!"

אחר כך עלה בדעתו של הכפרי: הלא בני ביתי רעבים ואינם זוכים לחוש את שמחת פורים. אראה לשמח גם אותם. הוא הלך אל מוזג יי"ש ואמר לו שוב באותו הנוסח, וביקש לתת לו בקבוק יי"ש בהקפה, וסיים "ואם לא אשלם, הלא פורים היום..."

נתן לו המוזג בקבוק יי"ש ומשם הלך לאופה וביקש בנוסח זה כיכר לחם וניתן לו, ובחנות אחרת קיבל באופן זה כמה דגים מלוחים. לאחר מכן מיהר לביתו, וכאשר נכנס קרא בקול רם: "פורים היום! פורים היום!"

אשתו ובני ביתו שלא הורגלו לראותו מלא שמחה ומרץ, חשבו שאולי יצא מדעתו, אך הוא מיהר והניח לפניהם את הלחם, הדגים המלוחים והיי"ש ואמר להם: "אכלו ושתו והיטיבו לבכם, כי פורים היום!"

הם לא המרו את פיו, אכלו ולגמו מהשיכר, והוא הצטרף אליהם, ולאחר ששתו כוסות אחדות של יי"ש נתמלאו גם הם שמחה, קמו כולם לשיר ולרקוד, וקראו בקול "פורים היום! פורים היום!", וכך רקדו כמה שעות רצופות ושמחתם הרקיעה שחקים.

לפתע שמעו מישהו דופק בפתח ביתם בחוזקה. האיש אמר לאשתו: "אל תפתחי. בוודאי איזה גוי בא להפר את שמחת הפורים שלנו".

האיש לא פסק מלדפוק והאישה אמרה: "נדמה לי שזה הגוי שמביא לנו תמיד תפוחי אדמה. אלך לפתוח לו".

כאשר פתחה את הדלת, נכנס הגוי האמור כשהוא מוכה ופצוע ומגואל בדם. מיד החלו לטפל בו, רחצו אותו ונתנו לו כוס יי"ש ופת לחם. לאחר שהטיב את ליבו, אמר: "החייתם אותי. דעו לכם כי כפסע היה ביני ובין המוות".

הוא סיפר להם בהתרגשות רבה כי בנו יחידו כעס עליו וברוב חמתו הכה אותו מכות רצח והשליכו מחוץ לביתו. בקושי רב הצליח להגיע לביתם, ואלמלא באו לעזרתו היה מת מפציעתו הקשה ומהקור הצורב. לאחר מכן הוסיף: "כיוון שבני נהפך לי לרוצח ואכזר ואילו אתם ריחמתם עלי, לכן בואו עמי אל היער ואראה לכם מטמון של כסף רב שהיה בדעתי לתת לבני קודם מותי, ועתה אתן לכם אותו במתנה".

הלך העני עם הגוי אל היער, עד שהגיעו שניהם לעץ אחד בלב היער. הגוי הורה עליו ואמר ששם הטמין כל מה שחסך בימי חייו.

כעבור ימים ספורים נפטר הגוי מחמת המכות שהכהו בנו, והעני הלך אל היער וחפר במקום שהלה הראה לו, ואכן מצא שם הון רב והתעשר. ומדי שנה בפורים בא האיש אל המגיד הקדוש, ונתן לו משלוח מנות ביד רחבה ובלב שמח.