חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 484ראשיהפצה

כי נפלתי קמתי - בגליון השבוע

על החיסונים כנגד החטא שבפרשתנו: מחצית השקל, הכיור, שמן המשחה, הקטורת והשבת
08/03/12, 13:25
הרב דוד חי הכהן

 אחרי האור הגדול שזכינו לו במתן תורה ובהשראת השכינה שבמשכן, הגיע רגע קשה מנשוא בו נדמה היה כי אנו עומדים לאבד את הכל חלילה. לרגע אפשר היה לחשוב כי מתן התורה יתבטל, לוחות נשברים והתרת מוסרות. יתר על כן, אפילו קיומו של עם ישראל עומד על כף המאזניים. הטיפוס הגבוה כל כך העמיד אותנו בסכנה של מפולת מגבהים, המאיימת בריסוק האברים.

על רקע סכנות אלו, שב"ה יצאנו מהן בהצלה גמורה כשאנו זוכים למתנה נוספת, שלוש עשרה מידות של רחמים, ניתן להתבונן בתחילת הפרשה שלכאורה מעורפלת משהו. הפרשה פותחת במצוות מחצית השקל, הכיור, שמן המשחה, קטורת הסמים, ייעודו של בצלאל בבניית המשכן ולבסוף באות ברית השבת בינינו ובין בורא עולם. מה הקשר בין מצוות אלו, למה נצטוו כאן, מדוע לא במקומן ומה מקום מצוות השבת? כל זאת כאשר מאחורי הקלעים אנו משקיפים למחנה ישראל למטה בתחתית ההר ועדים למחזה מבהיל, ההידרדרות הרוחנית המתרחשת למטה.

האם הייתה כאן הפתעה לא צפויה המאיימת בשינוי הבחירה של עם ישראל ומעמדו הקדוש? זהו העם בן האבות הקדושים שזכה בקריעת ים סוף לראות מה שלא זכו נביאים גדולים, זהו עם שזכה ללחם שמיים ומעיין פלאים שנמשך איתו במדבר הצחיח. האם אלו הם שאמרו נעשה ונשמע? אולי היתה טעות בבחירה של ישראל? הרי זוהי טענת הנוצרים והמוסלמים, שחלילה מאס ה' בישראל ושב מבחירתו הטובה.

על הפסוק בספר שמות פרק ג' "ראֹה ראיתי את עוני עמי", נאמר במדרש תנחומא: מדוע כפל ה' את המילה ראייה? אמר ה' למשה אתה רואה את ישראל באים לסיני מקבלים את התורה בלהבות אש ואומרים נעשה ונשמע, ואני רואה גם את מעשה העגל ואת המפולת שהיתה בעקבותיו, ובכל זאת אני גואלם. קורא הדורות מראש ידע את ישראל, את קדושתם העצומה וגם את חולשתם, והכיר בבירור שקדושתם היא עצמית וחטאם הוא זמני וחיצוני ואין בו כדי להאפיל על אורם הגדול.

ובכל זאת גדול העצה חשב מחשבות להציל את ישראל מהמפולת טרם הגיע לעולם. ראשית נצטוו במצוות מחצית השקל המחברת את כלל ישראל מצד עצמותם הפנימית אל עבודת ה' ללא הבחנה חיצונית בין עשיר בחומר או ברוח לבין הדל שנראה ריקן ממצוות וממעשים טובים. סגולתה של מצווה זו לכפר על נפשותיכם עוד טרם ידענו על חטא ועל הצורך בכפרה. עוד למדנו על מצוות הכיור המכין את טהרת הכוהנים, כדי שקדושתם תאיר את ישראל ולא תעייף חולשת הכלל המשלח את צדקתם של הכוהנים שלוחי ישראל.

מכאן קיבלנו שני חיסונים נוספים, שניהם תכשירי פלא בעלי סגולות מיוחדות לעצמיותם של ישראל: שמן המשחה והקטורת. שמן המשחה, המקדש את המשכן ואת הכוהנים בקדושה אלוקית שלא נותנת לפגמים לחדור אליהם; והקטורת שגם היא בעלת עוצמה אלוקית הדוחה את אויביו הפנימיים של האדם, היא העוצרת את המגפה ובולמת את השטן ואת מלאך המוות. זוהי הקטורת שאיננה באה בנדבה ושהיא כוללת אחד עשר סממנים שבתוכם החלבנה בעלת הריח הרע, היא פועלת ומסגלת את היכולת האלוקית להפוך את הרע לטוב ואת החושך לאור. לא די שאין החלבנה מבאישה את הבשמים הנעימים, הלבונה וחברותיה, אלא שבתערובת הכוללת היא נותנת להם עוז שגורם לבישום ירושלים כולה. לא נזקקו בנות ירושלים לבשמים מפני ריח הקטורת שבישם את כולן. תכונה זו באה רק ממקור הכוחות כולם שעליו נאמר: "כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה", "יוצר אור ובורא חושך", וכל מה שבראו לא בראו אלא לכבודו וכבוד שמיים.

ומכאן מצוות השבת שכזכור באה בבראשית אחרי בריאת האדם ואחרי חטאו בעץ הדעת, בברכה ובקדושה לקיים את העולם כנגד כל חטא וכל חיסרון, ובכוחה לבטל את הרשע ולהפריח את הצדיקים. כנאמר במזמור שיר ליום השבת: "בפרוח רשעים כמו עשב... להשמדם עדי עד... צדיק כתמר יפרח... בחצרות אלוקינו יפריחו". רק אחרי שהוכנה התרופה למכה, משמיעה לנו התורה את תיאורה של אותה צרה. כך ראינו במגילת אסתר את מלכות אסתר שהוכנה בטרם יעץ המן את עצת הרשע, וכך נראה גם בפרשתנו את אהבת עולם שאהבנו ה' אלוקינו שבו קבע כי "גם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם". וליהודים היתה ותהיה אורה ושמחה וששון ויקר.