גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 484ראשיהפצה

לחשוב מחוץ לקופסת הממתקים - שולחן עורך

חלומות על משלוח מנות יותר אותנטי *התפוררות לשכת ראש הממשלה היא עוד אות אזהרה בגבולות ברורים בין גברים לנשים במקומות עבודה
08/03/12, 13:25
עמנואל שילה

 יחסי השכנות המיוחדים הזכורים לי מימי מגורינו בנווה דקלים שבגוש קטיף, התבטאו בין השאר במנהג רווח של משלוח מנות - לאו דווקא בפורים. כאשר באחד המטבחים בשכונה נרקח תבשיל מוצלח במיוחד, בעלת הבית היתה מפרישה ממנו כמה חתיכות יפות ושולחת לשכנים - שיטעמו וייהנו גם הם מפרי עמלה. משלוח מנות שכזה, כאשר כל אחד אוכל מהסירים של השני, יש בו משהו אינטימי ומשתף שמקרב לבבות הרבה יותר ממשלוחי המנות המסחריים הנהוגים כיום. כמובן שכדי שזה יקרה צריך גם שכל אחד יוכל לסמוך על הכשרות במטבחו של חברו.

וככה אני מדמיין לעצמי גם את משלוח המנות בפורים כפי שהייתי רוצה שייראה. בלי סוכריות ושאר ממתקים בחסות האיגוד המקצועי של רופאי השיניים. בלי מוצרי מזון קנויים וארוזים היטב בצלופן. בלי החובה המלחיצה להחזיר משלוח לכל מי ששלח לך. במקום זה, בעת ההכנות לסעודת פורים מוציאים מנת בשר טובה מהסיר שעל הכיריים, מוסיפים משהו חם הישר מהתנור, ושולחים לשכן אחד - כפי שההלכה מחייבת, או אולי לשניים. טוב, אפשר גם לשלושה או לארבעה. לא לעשרים ואפילו לא לעשרה. כלומר מי שעשיר בכסף ובזמן - שישלח מצדי לכל העולם. אבל נדמה לי שהתופעה של ערימות הממתקים, מיני המאפה ובקבוקי היין הקטנים המצטברות בבתים ולא ממש יש מה לעשות בהם אחרי פורים צריכה להביא לחשיבה חדשה - חשיבה מחוץ לקופסת הממתקים.

 לשמור מרחק

דווקא כאשר המאמץ המדיני לבלימת פרויקט הגרעין האיראני מגיע לשיאו, נאלץ ראש הממשלה נתניהו לתפקד כשלימינו עומדת לשכה מסוכסכת ומתפוררת. ראש לשכתו נתן אשל, יד ימינו ואיש אמונו, הורשע בדין משמעתי ונאלץ לפרוש מהשירות הציבורי. שלושה אנשי מפתח נוספים במשרד ראש הממשלה - צבי האוזר, יועז הנדל והאלוף יוחנן לוקר, נקלעו למערכת יחסים עכורה עם נתניהו, שלא סלח להם על שהגישו תלונה ליועץ המשפטי לממשלה נגד מקורבו ולא דיווחו לו על כך. בעקבות זאת נאלץ גם הנדל להתפטר מתפקידו כראש מערך ההסברה, חצי שנה בלבד לאחר מינויו לתפקיד. לא מדובר רק בפגיעה בנפשות הפועלות. כאשר נפגע תפקודה של לשכת ראש הממשלה, את המחיר משלמים גם מדינת ישראל ואזרחיה.

כל זה הוא תוצאה של חשד להתנהגות בלתי הולמת של אשל כלפי עובדת במשרד ראש הממשלה. לאחר שהודה בהאשמות נגדו, התפטרותו של אשל היתה כנראה בלתי נמנעת. אך מסתבר שכל הפרשה הזאת דווקא היתה יכולה להימנע בהתנהגות זהירה יותר. נראה כי מקור הכישלון היה יחסים קרובים וידידותיים יותר מדיי בין עובד בכיר לעובדת, שבתחילתם היה להם אופי נקי לחלוטין אך בהמשך הידרדרו למקומות בעייתיים ואסורים. גם אם לא ברור מה בדיוק קרה שם - וכזכור אשל טוען כי נוקה מחשד להטרדה מינית - הפרשה העגומה הזאת היא עוד המחשה לצורך בזהירות רבה ושמירה על גבולות ביחסים בין גברים ונשים במקומות עבודה. ומכיוון שהמעורבים בפרשה הם אנשים שומרי מצוות, כדאי להזכיר שההלכה מטילה הגבלות ברורות על יחסים קרובים מדי בין איש ואישה שאינם נשואים זה לזו - הגבלות שנועדו בדיוק למטרה של מניעת מקרים בהם היחסים הידידותיים מתדרדרים אל מחוזות אסורים. חכמי ישראל הכירו את נפש האדם, ידעו שקשה למנוע תקלות כאשר בין נשים לגברים מתקיימים יחסי קירבה ורעות הדוקים מדיי, והורו להעמיד מחסומים שימנעו היסחפות רגשית או יצרית שלא במקומה.

הנה למשל גבולות וכללי שמירת מרחק שנכתבו בנושא בספר 'ערוך השולחן' (פרק כ"א הלכה א'): "וציווה הקב"ה לכל ישראל למגדול ועד קטן לפרוש מאוד מאוד מן העריות ולגדור בהן גדרים וסייגים. שמפני שעריות נפשו של אדם מחמדתן - לפיכך צריכה גדרים הרבה. לפיכך צריך אדם להתרחק מן הנשים... ואסור לקרוץ להן בידיו או ברגליו ולרמוז להן בעיניו ולהרהר בהן... ואסור לדבר עמהן לשם תאווה או לשחוק עמהן ולהקל ראש כנגדן או להביט ביופיין...

המהפכה התעשייתית והתמורות במעמד האישה הביאו למציאות של מקומות עבודה מעורבים שבהם נשים וגברים עובדים בצוותא אלו לצד אלו. אך גם אם אין אפשרות להימנע מסביבת עבודה מעורבת, עדיין יש להקפיד על כך שאת יחסי הידידות הקרובה במקום העבודה יטפח כל אחד ואחת עם בני המגדר שלו. יש להימנע מתופעות פסולות של קבלת נשים לעבודה לפי מראן החיצוני, ואפילו ממחמאות כגון "את נראית יפה היום". מחקרים מלמדים כי במקרים רבים מאוד קשרים רומנטיים שפירקו משפחות נוצרו במקומות עבודה.

אם אין די ביראת חטא, ביראת החוק או סתם במוסריות טבעית - אולי לפחות החשש המוחשי מפני משפט פלילי או מפני פגיעה קשה בקריירה יביא ליותר הקפדה ויותר זהירות.

: הסרוגים והלשכה

עו"ד מרדכי אייזנברג, שנבחר לאחרונה לייצג את לשכת עורכי הדין בוועדה לבחירת דיינים, אומר לי כי אמנם לעת כזאת בה הציבור החרדי נתון תחת מתקפה הוא מוכן להיות מזוהה אפילו עם היורק מבית שמש, אבל בהצבעותיו בוועדה הוא יתמוך בבחירת דיינים מקצועיים ואיכותים שלא על פי שיוכם המגזרי. גם הרשימה שבראשותה הוא רץ בבחירות ללשכת עורכי הדין במחוז תל-אביב משלבת בתוכה עורכי דין חובשי כיפות סרוגות ביחד עם חרדים.

השבתי לאייזנברג ששמחתי לשמוע את דבריו ונעקוב בעניין אחר הצבעותיו. בכל מקרה, בדבריי בשבוע שעבר לא התכוונתי לבקר נציגים של הציבור החרדי שפועלים לבחירת רבנים ודיינים מטעמם, אלא את דלות המעש של הציבור הדתי-לאומי למען השגת ייצוג הולם מתוכו בוועדה לבחירת דיינים. כאשר נציגים מסוימים המקורבים לש"ס וליהדות התורה יושבים בוועדה ונותנים עדיפות ברורה למגזר שלהם, גם על חשבון הרמה המקצועית ולעיתים תוך העדפה ברורה של בעלי קשרים - גם הציונות הדתית זקוקה לנציגים מטעמה שידאגו למנות דיינים מבתי המדרש שלה.

כוונתי העיקרית היתה ועודנה לעורר מתרדמתם את אלפי עורכי הדין סרוגי הכיפה ולהאיץ בהם למצות את הפוטנציאל הפוליטי שלהם בלשכת עורכי הדין. ההשפעה שיש ללשכת עורכי הדין על בחירת הדיינים היא סיבה חשובה לעשות זאת. חשובה עוד יותר השפעתם של נציגי הלשכה על בחירת השופטים. מאמץ פוליטי של עורכי הדין הדתיים יכול היה להביא ליחסי כוחות אחרים בלשכת עורכי הדין, ולמינוי נציגים אחרים מטעם הלשכה במקום השניים שנבחרו לאחרונה לוועדה לבחירת שופטים. כך אפשר היה גם לחסוך את הניסיון הנואש והכושל של שר המשפטים, עורך דין סרוג כיפה בעצמו, לשמר את הרוב היהודי-לאומי בוועדה לבחירת שופטים באמצעות חקיקה פרסונלית ורטרואקטיבית.