חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

עניין אישי - בגליון השבוע

יוסי אחימאיר. בן 69. נשוי לנעמי. אב לשתיים וסב לשניים. תושב רמת גן. מנכ"ל מכון ז'בוטינסקי
15/03/12, 11:39
עפרה לקס

* התחלה: 1943, ירושלים, כולל זיכרונות של טיולים על הכתפיים של אבא בסמטאות העיר העתיקה וזיכרונות מלחמה: המשפחה התגוררה בקומת הקרקע, שבעיתות אזעקה שימשה מקלט לדיירי הבניין.

* בן של אב"א: עובדה שמלווה כל החיים בחזון ובמעש, "אהבה וגאווה גדולה. קודם ומעל לכל הוא היה איש משפחה בלתי רגיל, אדם צנוע, שלא מכתיב אבל השראתו נמצאת בכל". האם, סוניה, נפטרה בגיל 98. "כשאני שומע את הביטוי 'עזר כנגדו' אני רואה אותה לנגד עיניי. אבא העריץ אותה והקדיש לה את אחד מספריו".

* ואלה שמות: זאבה, האחות הגדולה, "נשמה אדירה", נולדה מאשתו הראשונה של אבא, שנפטרה. היא נקראה על שם ז'בוטינסקי עוד בחייו. יעקב, אותו אין צורך להציג, קרוי על שמם של שלמה בן יוסף ויעקב רז, לוחמי האצ"ל. יוסי נקרא על שם חבר של אבא, יוסף כצנלסון.

* התנחלות קבע: ב-48' קיבל האב עבודה בעיתון 'חרות'. המשפחה עברה לגבעתיים ואז לרמת גן, לשיכון שהקים ראש העיר קריניצי כדי להביא לעיר עיתונאים וסופרים, "ומאז אני כאן, 60 שנה באותו הבית".

* לימודים: בהתחלה ב'יהלום', והשאר ב'גבעה' ברמת גן. לימודי התיכון התקיימו ב'אוהל שם' הקשוח, במחזור של עוזי לנדאו. המורים הזכירו מדי פעם את האב, אבל אין חוויות של הדרה על רקע אידיאולוגי. "כשדיברו על רצח ארלוזורוב המבטים הופנו אלי".

* תנועת נוער: דווקא צופים, כמו כולם, ולא בית"ר. "היחיד שהלך לבית"ר היה לנדאו".

* צבא: מדריך אימוני קרקע בחיל האוויר. בין החניכים המפורסמים: איתן בן אליהו וגיורא רום וגם רון חולדאי שעד היום קורא לו 'המפקד'. זו היתה "תקופה מופלאה של אימונים מפרכים" עד רגע הבשורה.

* הבשורה: באחד הימים קרא לו המפקד ואמר לו לנסוע באחת המשאיות הביתה, כי אביו חולה מאוד. בדרך אמר לו נהג המשאית: 'אל תהיה עצוב, גם אבא שלי מת'. "כך נודע לי שאבי נפטר".

* סליחה, טעות: אהבת האדמה והאבנים הובילה ללימודי גיאולוגיה באוניברסיטה העברית, שם היתה תצפית מרהיבה על העיר העתיקה ומגדל דוד. אבל כעבור שנה וחצי הובן ש"אני צריך לחזור לאלמנט שלי".

* האלמנט: לימודי היסטוריה של המזרח התיכון ומדעי המדינה בתל אביב, במקביל לעריכת עיתון תא הסטודנטים של גח"ל 'חד וחלק'. אבל זה לא היה המפגש הראשון שלו עם עיתון.

* הפעם הראשונה: בגיל תשע וחצי. כשמאמר על הירקון נשלח ופורסם ב'הארץ שלנו'.

* 'היום': העיתון של גח"ל נוסד בשנת 66', וגרשון הנדל, העורך והשכן מעבר לקיר, הזמין אותו לכתוב. אז "העיתונות נכנסה לנשמה". אחד המאמרים הראשונים והמונומנטליים היה 'כוח הזכות'.

* נבואה: המאמר עסק בזכות שיש לעם ישראל על הרי שומרון ויהודה ועל כך שאין ליזום מלחמה, אבל אם תהיה כזאת, יש להיכנס לשטח ולשחררו. כעבור שנה הדברים התממשו. הסבר לתופעה - אין.

* מקדש העיתונות: הטלפון שהזמין לכתוב ב'מעריב' היה מפתיע וגרם לרעד של התרגשות. מדובר, נזכיר, בעולם נטול טלוויזיה. "מעריב היה אז בשיא עוצמתו. מצד שני אהבתי את העיתון הקטן שבו כתבתי וערכתי". עורך 'היום' יצחק רגר הורה לו לעשות את הצעד שפתח תקופה של 15 שנה של כתיבה ועריכה בעיתון גדול. "נהניתי עד הגג".

* האישה שאיתו: נעמי עלתה מלטביה עם משפחתה ב-71'. היא היתה אז בת 19 ורצתה לעסוק בתיירות. ידידי המשפחה הפנו אותה לסוניה אחימאיר שניהלה אז את מרכז המידע של משרד התיירות בתל אביב. בפגישה שהתקיימה בבית משפחת אחימאיר נכח גם יוסי ועד היום, בשנת ה-40 לנישואים, לא ברור אם היה כאן שידוך מכוון.

* הלאה הפולניות: כולם הרימו גבה, על ההפרש של תשע שנים, על העולה החדשה והצבר. אבל השנים והאושר חורצים לכולם לשון. לזוג שתי בנות ושני נכדים, "כן ירבו". ואפילו חתן בן קיבוץ 'עין החורש' שאליו נחטף, לפני שנים, מנחם בגין.

* שמיר: במהלך השנים הגיעו מפוליטיקאים הצעות עבודה שנדחו על הסף, אבל בשנת 83' הגיעה ההצעה מלשכת ראש הממשלה שמיר לתפקיד יועץ התקשורת. "כאן אמרתי, זה משהו שונה. הוא היה דמות עלומה ומסקרנת". המחשבה המקורית היתה לעזוב את התפקיד בעיתונות לשנה שנתיים, "ולחזור עיתונאי יותר טוב, אחרי שראיתי איך זה להיות בצד השני".

* הצד השני: "גדולי העיתונאים בכלל, ובמעריב בפרט, אלו שהסתופפתי בצילם, טילפנו אליי וביקשו מידע. האגו שלי פרח, והייתי צריך להיזהר משיכרון הכוח, אבל לא היה לי כזה".

* שמיר האיש: "צריך היה להכיר אותו כדי לדעת שהוא לא סתם קשוח אלא טובת המדינה לנגד עיניו. לא היתה חשובה לו תדמיתו אלא עם ישראל, התבססות המולדת, ובמקום הראשון העלייה". הכימיה הטובה בין השניים הובילה לתפקיד ניהול הלשכה.

* הלשכה: ארבע שנים. אפס תחלופת אנשים. "הוא היה סלע איתן, כשם הספר שערכתי עליו. ואם לא התאמת את עצמך אליו, לא היה לך מה לעשות בלשכה. אני מתגעגע אליה עד היום".

* היום: זה מתחיל בכך שהבוס צריך לדעת לבחור את האנשים הנכונים, לבחון אותם ולראות שלכל אחד יש רק את האינטרס של הצלחת העבודה. אני לא אומר שאין אגו וויכוחים, אבל אסור שתהיינה הדלפות".

* געגועים לשמיר: "לנחישות, לעוצמה, לדבקות בדרך ולעקרונות ועם זאת ליכולת לעשות שינויים טקטיים. לשמוע ביקורת אבל לא תמיד להתכופף".

* קפיצה לכנסת: אחרי ארבע שנים כמנהל לשכה, "גם אליי נכנס הג'וק הפוליטי" ו-100 ימים לפני הבחירות התפטר מתפקידו ורץ ברשימת הליכוד. "לא דאגתי שיהיו לי קשרים, למרות שיכולתי לעשות זאת". אחימאיר הגיע למקום 35, כשלכנסת נכנסו 32 ליכודניקים. רק כששני ח"כים התפטרו ואחד נפטר, הוא מצא עצמו ח"כ לשנה אחת.

* קפיצה לאחור: בסיבוב הבחירות הבא הוא כבר הגיע למקום ה-20, אבל שריונים למפלגות של דוד לוי ושל רפול הזיזו אותו למקום 48 הבלתי ריאלי. "אתה מוצא את עצמך בחוץ. ביבי לא מטלפן, איש לא מתעניין ואתה צריך להקים את עצמך".

* על הרגליים: זה היה האות להקמת משרד יחסי ציבור מצליח. "הפתעתי את עצמי. תמיד הייתי קצת מרחף, אבל השנים עם שמיר היו מעצבות. אתה לומד לקבל החלטות בזמני מצוקה ולהיות פרקטי".

* זכות השיבה: "לא אשוב לכנסת. הצלחתי להשתחרר מהחיידק הפוליטי".

* הליכוד של היום: "הרע במיעוטו. הליכוד אינו מספיק אידיאליסטי. הוא לא מספיק מטפח את המורשת ואת השורשים ואני רואה את זה מהקשר הרופף שלו ל'בית ז'בוטינסקי', שם נמצא גם ארכיון התנועה".

* בית ז'בוטינסקי: "כל חיי אני עוסק במורשת. הוצאתי את כתבי אבי לאור, הקמתי אתר לזכרו וגם מוזיאון". לזה נוספה, לפני שש שנים, מנכ"לות בית ז'בוטינסקי "שעשרות בשנים אני רואה בו את הבית שלי".

* בית: "היום הוא תוסס ויש בו כנסים וערבי תרבות, הוצאת ספרים לצד בית מורשת".

* המורשת: "רלוונטית מתמיד. הוא דיבר על יתרונה של האישה ועל ההכרח לכבד אותה. לא יודעים שהוא היה אביר הדמוקרטיה וחסיד של חופש הביטוי. אפשר לשאוב ממנו השראה עצומה".

* האומה: כתב העת שאחימאיר עורך ומציין כעת 50 שנה להיווסדו. "זהו כתב העת הלאומי היחיד שנותר ואנשי המחנה מתקמצנים ולא רוכשים אותו". לצד זה, הוא מנהל בלוג אצל יואב יצחק וכותב מאמרים מפעם לפעם בבמות שונות.

* אם לא היית במסלול העיתונאי-ציבורי: "מעולם לא נהניתי כל כך, אני שלם עם עצמי עכשיו. התחביב שלי הוא העבודה שלי".

 

ובמגרש הביתי

* על הבוקר: ארבעה עיתונים. 'הארץ' - "מוכרח לקרוא כדי להתרגז", 'מעריב' שהשתפר, 'ידיעות' ו'ג'רוזלם פוסט'.

* דיסק ברכב: ליאונרד ברנשטיין מנצח על יצירות של אהרון קופלנד. "גם הטלוויזיה נמצאת חצי מהזמן על ערוץ 'מצו'.

* שבת: הכי טובה כשכל בני המשפחה מגיעים ואז יש גם ארוחה משפחתית. זה הזמן גם לעבודה בגינה, לקריאה בספרים "כולל פרשת שבוע" לגלישה באינטרנט ובפייסבוק, בו נרשמה לאחרונה התעסקות יתרה.

* יום כיפור: כולל צום והליכה בערב לבית הכנסת. "אני לא איש דתי וחשבון הנפש אצלי הוא יומיומי. אני תמיד מחפש שלמות".

* אוכל: מקום ראשון תפוחי אדמה מבושלים, ובאופן כללי "מה שנעמי מבשלת לי".

* עזרה בבית: משתדל לסדר, להוריד את הזבל ולעזור בקניות. "מקווה שאני לא מפריע".

* מפחיד: "חרדה מפני העתיד, גם הלאומי וגם המשפחתי-אישי, אבל עם הזמן והגיל אתה נעשה יותר מפוכח ופחות ירא".

* דמות מופת: "אבי, באינטלקטואליות שלו, באהבתו לעם ולאדם, בהקרבה, בהומניות, היהודיות והמורשת שלו". לצידו ז'בוטינסקי "שהיה איש רנסנסי יותר" ושמיר "שתרומתו ואישיותו עדיין לא נחשפו במלואן".

* פנאי: משחק עם הנכדים הוא "גדול התחביבים" וגם "עונג שאין כמוהו" ויש חדשות ושוב אינטרנט, וגם ההתעסקות בארכיון של האב, שנמצא בקומת המרתף בבית, "אני יורד קומה ונכנס לעולם אחר".

* חלום: "שיהיו לי עוד נכדים, שאוציא לאור עוד כרכים של אבי ואולי עוד ספר שלי, ושהמדינה תשכון בשלום ובתוכה משפחתי ואני".