בשבע 485:תעלומת הארנק הנעלם

רק גדי מכיתה ט' ניגש אלי בשקט וביקש: "אולי תוכל לעזור לי לגלות מי גנב את הארנק שלי?"

עדי דוד , כ"א באדר תשע"ב

 כל ילדי בית הספר התקהלו סביבי. אלמלא זה היה כל כך מחמיא, הייתי עלול להיבהל.

מקהלת צעקות, קריאות, בקשות: "טולי, תגלה, איך ידעת?"

כולם ניסו להבין איך הצלחתי להסיק שהילד שצעד בגשם והחמיץ את ההסעה היה נעם, למרות שתחפושת הנר שלבש היתה יבשה לגמרי.

נרגש מעט ומבוייש מאוד, הודעתי לילדים סביבי: "מחוץ לכיתה היו עקבות שהחלק הפנימי שלהם יבש וסביב צורת הרגל היתה שלולית של מים.

"כל אחת מהתחפושות האחרות היתה משאירה עקבות רטובים ואפילו שלוליות, והיתה נותרת רטובה בעצמה. רק תחפושת שעשויה חומר שמנוני כמו שעווה תדחה את המים. לכן תחפושת הנר של נעם נותרה יבשה. במקום שבו היתה הנעל המצופה שעווה - נשאר אזור יבש, ורק סביב נטפו המים שנזלו מטה".

שקט מתוח השתרר אחרי הנאום הקטן שלי. נראה היה שכולם מהרהרים בפתרון החידה.

רק גדי מכיתה ט' ניגש אלי בשקט וביקש: "אולי תוכל לעזור לי לגלות מי גנב את הארנק שלי?"

השקט בחצר בית הספר הפך דרוך. אף אחד לא רצה להחמיץ את פרטי המקרה, ולנסות לפתור את החידה.

גדי, מעודד מהמתח שעורר, החל לספר:

"ביום שני נשארתי לבד בבית. החלטתי להתחיל לנקות את החדר לפסח. רוקנתי את התיק שלי, ואת הארנק שמתי על השולחן בכניסה לבית. כשרציתי להחזיר את הציוד, נשמעה דפיקה בדלת.

"בפתח עמד סוכן מכירות שהציע לי לקנות שואב אבק. הוא ניגש הישר לתקע החשמל שליד השטיח וביקש להדגים את הביצועים של שואב האבק. כשנוכח שאין מבוגר בבית ושלי אין די כסף לקנות שואב אבק, הוא ארז את חפציו ויצא.

"אחרי לכתו, שוב נשמעה נקישה בדלת. הפעם כשפתחתי עמד בפתח אדם עם מזוודה. הוא נכנס הביתה, כאילו זה הבית שלו. התיישב על הספה, ולפתע הזדקף. הוא נראה מבולבל מאוד. "רגע, זה לא הבית שלי!" הוא הזדעק. הוא התנצל מקרב לב על הטעות, מסתבר שהוא חדש בשכונה וכל הבתים נראים לו זהים. 

"זמן לא רב אחר כך היה צלצול בפעמון הכניסה. בפתח עמד קבצן. אמנם לא היה לי כסף לתת לו, אך ריחמתי עליו. הוא היה עייף ותשוש. לכן הזמנתי אותו לשבת על הספה והבאתי לו כוס מים. הוא שתה, טעם עוגייה, הודה לי במילים חמות והלך לדרכו.

"דפיקה נוספת בדלת הפסיקה אותי שוב מעבודתי. היה זה נער השליחויות מהמכולת. הוא הניח קופסה עם מצרכים על השולחן. כשביקש לפרוק את המצרכים, הערתי לו שאיני חושב שמישהו ביקר היום במכולת וביקש משלוח. השליח בדק את הכתובת למשלוח, ושנינו נוכחנו לדעת שהוא טעה במספר הבית. הוא לקח את הקופסה והלך לדרכו.

"רק אחרי ארבעת הביקורים המוזרים האלו גיליתי שהארנק שלי נעלם מהשולחן. מי לדעתך גנב אותו?"

חני מכיתה א' לחשה כאילו לעצמה, "נראה לי שאני יודעת".

האם גם אתם גיליתם מיהו הגנב?