בשבע 485:הכל בגללנו

גשם הטילים מעזה הוא באשמתנו,

עדי גרסיאל , כ"א באדר תשע"ב

 כך משתמע מסגנון הכתיבה בעיתון 'הארץ'. "הנפילות בב"ש - בשל תקלה טכנית בכיפת ברזל", מסביר העיתון. כשכותרת כזו מופיעה בשער של עיתון שנחשב רציני בישראל, שמתורגם גם לאנגלית ונקרא בכל העולם על ידי גורמים בכירים וגם על ידי הציבור הרחב שלא ממש בקי בניואנסים הקטנים של המזרח התיכון – מה התמונה המתקבלת? ישראל תוקפת, וישראל אשמה בטילים שנפלו.

כשעקיבא אלדר, מבכירי העיתון, כותב כך על בחירתו של רה"מ נתניהו לדבר על אושוויץ בהקשר של הגרעין האירני: "מחשבות על אושוויץ מטשטשות את תמונות גופותיהם של ילדים פלסטינים שנספו בהפצצות חיל האוויר היהודי על עזה. זה מדעי", מה אפשר לצפות מהזירה הבינלאומית? האישה המוכה מצדיקה את הגבר האלים. הזירה התקשורתית והדיפלומטית הבינלאומית מושפעת ממצעד התמונות המדממות, המזוייפות והאמיתיות בעזה, ומצד שני – ניזונה מכלי תקשורת ישראליים שמאשימים את ישראל בהפגזת עזה.

נורמות השיח ב'הארץ', כמו גם אלה של ynet, הן שמדובר ב"סבב", סיבוב של טילים, או מקסימום "הסלמה בדרום". המניפולציות המילוליות הללו מציירות רק את ישראל כתוקפן, ואילו את הצד השני פסיבי לגמרי. שימו לב לשפה: "שני ישראלים נפצעו אתמול באורח קל, חיל האוויר תקף 37 מטרות בעזה". מעניין ממה נפצעו הישראלים. "2 רקטות פגעו בשכונת מגורים בבאר שבע". מי פגע? הרקטה. אין אשמים, יש נפילות משמיים, גשמי ברכה, ורק צה"ל תוקף.

הסיכום ב'הארץ', נכון ליום שלישי, מסכם היטב את הדרך שבה העיתון מנחיל את התודעה התוקפנית של ישראל לקוראיו: "בסך הכל זוהו 166 נפילות של רקטות בשטח ישראל. מצה"ל נמסר היום (שלישי) כי חיל האוויר תקף 37 מטרות".

עם מדיניות כזו, אולי נראה לקראת הארבעה בנובמבר הבא את הכותרת: "היום מציינים 17 שנה לפטירת ראש הממשלה יצחק רבין, שנפגע מירי עקב תקלה במערכת האבטחה".

חני לוז

 

אין חצי הפסקת אש

"למרות הפסקת האש, הירי נמשך". כך, במילים אלו ממש, השתמש כתב ערוץ 2 לתאר את נפילתן של עשרות פצצות מרגמה, אחת מהן עם זרחן, ביישובי עוטף עזה ביום שלאחר ההכרזה בכלי התקשורת על הפסקת אש. והשומע תמה: אם הירי נמשך, כיצד אפשר לדבר על הפסקת אש? אילו היה הסכם הפסקת אש, כי אז ניתן היה לומר שלמרות ההסכם הירי נמשך.

היה אפשר לחשוב שמדובר במעידת לשון חד-פעמית של כתב בודד. אך לא: לאחר זמן, משהמשיכה הפסקת האש והתעצמה, ניתן היה לקרוא כותרת באתר 'הארץ': "למרות הפסקת האש: רקטת גראד פגעה בין שני בניינים בנתיבות". ולא רק ב'הארץ' אלא גם ב-ynet: "למרות הפסקת האש, הירי מעזה נמשך".

ואם הקורא תוהה כיצד היה אפשר לנסח את הדברים טוב יותר, הרי לא היה לו אלא להסתכל בניסוח של אתר ערוץ 7, שבו נאמר "למרות ה'רגיעה'". גם אתר nrg-מעריב ניסח את הדברים בצורה שלא תהווה סתירה לוגית פנימית, וכתב: "למרות הדיווחים על הפסקת אש, הירי אל יישובי הדרום נמשך".

כיצד יכולים אנשי התקשורת להתייחס להפסקת אש כאל מושג מופשט, שמתקיים גם כאשר האש נמשכת? אפשר שהדבר נובע מחוסר היכולת להכיל מורכבות, והרצון להעביר מסרים חדים וברורים: מלחמה/שלום, ירי/הפסקת אש. נושאים כמו 'הפסקת אש' במירכאות, מין חצי-רגיעה שכזו, קשים לעיכול עבור העיתונות שלנו.

ושמא, כדברי הבדיחה הידועה, לדידה של התקשורת כשם שהפסקת אוכל היא הפסקה לצורך אכילה, גם הפסקת אש היא הפסקה לצורך ירי. ובכך, כמו שאנו חשים על בשרנו, יש הרבה מן האמת.

הלל גרשוני

 

ביקורת טובה

המילה ביקורת מעלה מיד אסוציאציה שלילית, אבל לא כל ביקורת היא כזו. לאחרונה מונה אומבודסמן חדש של הרשות השנייה, דוד רגב. בפעילות שלו הוא כבר הפעיל את הסמכויות שהופקדו אצלו כמעט יותר מכל התקופה של קודמו גיורא רוזן. גל אוחובסקי נאלץ להתנצל בפני רונן שובל. גם נתן זהבי (שקילל חרדי) ואף יורם שפטל (שיורד על אנשי שמאל בצורה חריפה למדי) מטופלים על ידו. סוף סוף מישהו רואה בתפקיד זה דבר חיובי, ופועל על מנת להגן לא רק על החוק ועל האתיקה אלא גם על זכויות צרכני התקשורת. 

לאחרונה גיליתי דבר שלא הייתי מודע לו: יש אדם אשר משמש כמבקר מערכת 'חדשות 10' באתר נענע. ויש לו אפילו בלוג - ממש כמו העיתונים הגדולים בארה"ב, הניו-יורק טיימס והוושינגטון פוסט. אדם אשר מבקר, עוקב ומשיב לטענות הקוראים. המבקר, זאב חספר, קבע שתי משימות לבלוג שלו: לפנות "פנימה אל צוות מערכת ה'חדשות'", וזאת לצורך "עשיית עיתונות מדויקת, הוגנת, מאוזנת ורצוי גם בטעם טוב". ושנית, הוא מבקש שתהיה התייחסות לצופים אשר חלקם, הוא יודע, לא כל כך בטוחים שמה שמוגש להם הוא חומר נקי משיקולים זרים וממניעים לא-עיתונאיים. הבלוג שלו גם תורם לשקיפות. גם מבלי לשפוט כל קטע וקטע, ראוי המאמץ שלו לביקורת חיובית. ואם כבר, לדעתי ראוי שתינתן פינה שבועית לממונה על קבילות הציבור של הערוץ הראשון כדי לדווח לנו.

* בשבוע שעבר הצבעתי על הנטייה של עיתונאים צעירים לערב את עצמם בתוך הסיפור כאילו הם הדבר החשוב ולקדם אג'נדה אישית. לא האמנתם שכך המציאות? הנה קטע שהתפרסם באתר ערוץ 7 ביום שישי מהשליח שהתלווה לפמליית ראש הממשלה: "במהלך מסיבת העיתונאים חשש אחד העיתונאים הישראלים לגורל ביתו אם ישראל תחליט לתקוף באיראן, 'בגלל שהממשלה בראשותך תתקוף באירן יעופו טילים על הבית שלי, לקחת את זה בחשבון?' ונתניהו השיב: "...תפסיקו לכתוב מה יקרה אם נפציץ אלא מה יקרה אם לא נפציץ".

ישראל מידד

 

חדשות בחדשות

 

תא"ל במיל' יצחק (יצה) יעקב, הגיש תביעת דיבה על סך מיליון שקלים נגד עיתנואי 'מעריב' בן כספית. לטענת יצה, במשך כמעט עשור פרסם כספית בהזדמנויות שונות דברי לשון הרע נגדו. כך דיווח אתר ערוץ 7.

 

'דה-מרקר' דיווח כי משרד הבריאות יבדוק סדרת כתבות וידאו שפורסמה בערוץ הבריאות של אתר ynet. זאת בחשד שקידמה את התרופה הפסיכיאטרית ציפרלקס. על פי החוק, כל פרסום בנוגע לתרופות מצריך אישור של משרד הבריאות.

 

מועצת הכבלים והלווין הודיעה כי תקיים דיון בפרשת חלוקת התרופות הפסיכיאטריות בתוכנית הריאליטי 'האח הגדול' של זכיינית ערוץ 2 קשת. הפרשה נחשפה ב'ידיעות אחרונות' בשבוע שעבר. ב'קשת' טוענים כי 'ידיעות' פועל ממניעים נקמניים בשל שיתוף הפעולה שלהם עם 'ישראל היום'.

 

 

ביקורת הנקרא

"הברנז'ה טועה בשיפוט שלה את ישראל היום. נראה שהוא מצליח להשפיע"

(לילך סיגן, 'מעריב')

מה קורה לגב' סיגן, לא לימדו אותה שאסור לפרגן ל'ישראל היום', אפילו בצחוק?

 

"הרצון להפציץ את אירן נובע מהרצון הכמוס של ניפוץ תל אביב"

(יגאל סרנה, 'ידיעות אחרונות')

ואנחנו חשבנו שד"ר אילן רבינוביץ' הוא הפסיכיאטר הרשמי של ישראל

 

אם החרדים משתלטים על החינוך בתל אביב?

('עכבר העיר')

אין הכי נמי. ואם תאמר, והלא כרך חילונית הוא? בא הכתוב לומר 'משתלטים', ואידך זיל גמור.