בשבע 485:נחתם הסכם מגרון

ראש מועצת בנימין: "מועצת יש"ע לא עשתה כל שביכולתה על מנת שהיישוב יישאר במקומו"

חגית רוזנבאום , כ"א באדר תשע"ב

"הרבה כאבי לב", כך מתאר איתי חמו, דובר היישוב מגרון, את התחושות בערב החתימה (א') על הסכם מגרון השבוע. עשרות התושבים התכנסו באולם בית הכנסת של היישוב, ובזה אחר זה ניגשו לחתום בלב דואב על המכתב שבו אישרו את הצעת ההסכם שתגיש המדינה בתשובתה לבג"ץ. על פי ההסכם ייבנו לתושבים בתי קבע באתר 'היקב', במרחק כשני קילומטרים ממגרון הנוכחית, והם יתפנו מהיישוב רק לאחר שבניית בתי הקבע תושלם. לאחר מכן, יוחזק האתר הנוכחי בידי המינהל האזרחי, והמדינה תחליט על השימוש שייעשה במבנים. עוד נכתב בהסכם כי במקביל להליכי ההעתקה, יימשכו הבירורים המשפטיים של מעמד הקרקע במגרון, ופני הדברים עשויים להשתנות בהתאם לתוצאות הבירור.

בהודעת ועד היישוב לאחר חתימת ההסכם, שהוגש אתמול (ד') לאישורו של בג"ץ אשר ידון בעניין בזמן הקרוב, נכתב: "בלב כבד, אך מתוך אחריות לאומית של קיום פסק בג"ץ מחד, ומאידך רצון למנוע עימות ומראות קשים, תושבי מגרון קיבלו עליהם את ההסכמות האמורות. זאת על אף הוויתור והכאב הגדול הכרוך בעקירה ובפינוי היישוב ממקומו הנוכחי ללא צורך, מבלי שהוכחה בעלות פלשתינית כל שהיא בקרקע עליה הוקם היישוב, ומבלי שניתנה לתושבי מגרון ההזדמנות ההוגנת להוכיח את זכויותיהם שלהם בהליך משפטי אזרחי".

לחתימת ההסכם קדמו ארבעה דיונים כלל יישוביים נוקבים, בהם הביעו חלק מהתושבים את התנגדותם להסכם. "זה לא עבר חלק בכלל", מספר חמו, "לחתום רק בגלל שיש עתירה בבג"ץ, בלי שלאף פלשתיני יש בעלות – זה עושה כאב בטן", הוא משחזר את טיעוני המתנגדים, "אתה נלחם על הצדק או סוגר הסכמים מתחת לשולחן? מנגד היו אלה שאמרו שהציבור כבר אדיש למראות הריסה, וככל שהוא יתרגל לזה יותר, זה יגרום נזק להתיישבות ולעתידה. לא בטוח שנרוויח משהו בהריסה".

חמו מדגיש כי כל מאבקם של אנשי מגרון היה מתוך תחושה של שליחי ציבור ובמטרה להגיע להישגים לטובת כלל ההתיישבות. "אם היינו רוצים פתרון דיור זול היינו חותמים כבר לפני שלוש שנים, מסתדרים ביישוב אדם עם בתי קבע, היה לנו הרבה יותר פשוט. אנחנו ראינו במאבק הזה שליחות ציבורית ולא פתרון דיור למגרון. ודאי שלא הצלחנו בכל מה שרצינו", הוא מודה. עם זאת, ההישג העיקרי להתיישבות מההסכם, לדבריו, הוא כי המדינה תכיר במעמד המשפטי של אדמות נפקדים בשטחי יו"ש, ותברר אותו לאשורו מבחינה משפטית, בניגוד לתפישה שרווחה עד כה לפיה כל הקרקעות ביו"ש שייכות לפלשתינים.

מה דעתכם על הגורמים במועצת יש"ע שקידמו את פתרון הפינוי, במקום הסדרה בחקיקה?

"ברור לכל מי שבוחן את הדברים שהחוק היה פותר את הבעיה לכל היישובים הצעירים. אני אומר באמת, אנשי יש"ע הם אנשים יקרים שפועלים למען ההתיישבות. בנושא מגרון היתה ויש לנו מחלוקת, אין דרך אחרת להגדיר את זה. ברור שהפתרון שהושג הוא פחות כולל, ומבחינתנו כשליחי ציבור זה לא מה שרצינו. רצינו פתרון שיסייע גם לגבעת אסף ולאחרים".

אחד הגורמים שליוו מקרוב את מאבקם של התושבים הוא ראש מועצת בנימין אבי רואה, וגם הוא היה מעדיף לראות תסריט סיום שונה לסאגת מגרון. "אי אפשר לומר שההסכם הוא בחירה שלנו, זה אילוץ. ודאי היינו מעדיפים לראות את היישוב במקומו הנוכחי ולקדם את תוכניות הבנייה שלו כמתוכנן". רואה משבח את מאבקם ועמידתם של התושבים, ואת ההחלטה שקיבלו "מתוך אחריות והבנה שלא כדאי להתעמת עם מוסדות המדינה".

חותמים בלב דואב, השבוע במגרון

 

זה לא ניצחון לגופי השמאל? בסופו של דבר, יהודים מתפנים מיישוב מרצונם בעקבות העתירות שהגישו.

"העתירות שלהם גרמו למדינה להסדיר את המקום, מה שלא עשתה הרבה שנים. העתירה שלהם גרמה להקמת שכונת קבע חדשה בתמיכת המדינה, ובאתר הנוכחי תימשך בכל מקרה נוכחות יהודית אזרחית. בכל מקרה, גופי השמאל הם לא צד בשיקולים שלנו, אלא טובת המדינה וההתיישבות. אין ספק שיש פה ויתור על משהו שלא היה צריך לקרות, הכל בשקר יסודו, קונספירציה בין שלום עכשיו לפרקליטות. יש פה משהו מאוד קשה, ולכן נאבקנו. חשבנו שלא ייתכן שהמדינה תתרפס בפני מישהו שמשקר. לכן לא הסכמנו לזה בהתחלה, אבל מיצינו את התהליך".

רואה סבור כי מאבק בכוח לא היה רלוונטי במקרה זה, שכן המחיר בעימות מול המדינה, בהרס הבתים ובפגיעה הנפשית במשפחות ובילדים במקרה כזה הוא גבוה מדי. לדעתו, התהליך בדרך להסכם הניב רווחים, בהם רווח תודעתי בהיכרות של מקבלי ההחלטות את המציאות בשטח.

רואה מעדיף לא לפרוש מעל גבי העיתון את ביקורתו על הנהגת מועצת יש"ע בפרשה. הוא מוכן רק לומר כי לכתחילה סוכם בין כל גופי המתיישבים כי המאבק למען הסדר בחקיקה יימשך עד גבול תאריך מסוים, וכך הוא עצמו אכן פעל. אולם במועצת יש"ע העדיפו לחרוג מהתוכנית והחלו בקידום פתרון הפינוי עוד בטרם מוצה התהליך שהיה מאפשר את השארת מגרון במקומה. "לא התרשמתי מהם שבתקופה שהוגדרה הם עשו כל מאמץ כדי להשאיר את מגרון במקומה, וחבל. הם לא עשו כל שביכולתם, למרות שהיה מדובר על שימוש בכלים במסגרת הדמוקרטיה".

במועצה האזורית בראשותך נמצאות נקודות נוספות על כוונת בג"ץ: גבעת אסף, גבעת האולפנה בבית אל ועמונה. כיצד אתם פועלים במקומות הללו?

רואה משיב כי כרגע אין מתווה, שכן השר בגין לא יפעל עד שיתקבל אישור בג"ץ להסכם מגרון. רואה מדגיש כי הוא אינו מוכן לראות בהסכם ההעתקה שבלונה שתיושם בשאר המקומות. "אני מצפה שהמדינה תדע לפתור כל דבר שאינו מנוגד לחוק, כמו שהיא עושה לבדואים. אסור לנו להתרגל מראש לסיטואציות בהן אנחנו מוותרים מראש על הישארות נקודה מסוימת במקומה".

יו"ר ועד מתיישבי השומרון, בני קצובר, נאנח עמוקות בבואו להגיב על ההסכם. הוא סבור כי הסכם הפינוי מרצון יגרום נזק אסטרטגי בטווח הקצר והארוך להתיישבות, מאחר שהוא יצר תקדים מסוכן שבו בתגובה לעתירת ארגוני השמאל הקיצוני המתיישבים נכנעים ומתפנים מרצונם מאדמתם. אולם בנסיבות הנוכחיות שהמתיישבים נדחקו אליהן בלית ברירה, אומר קצובר, הוא מבין את הסכמתם לחתום על המסמך.

"יסודו של ההסכם בעוולה משותפת לפרקליטות ולמשרד ראש הממשלה. הוכח כי אין בעלים לקרקע הזו, ופינויים הוא חוסר צדק משווע. אולם בנסיבות שנוצרו", מדגיש קצובר שוב, "במיוחד כאשר גורמים במועצת יש"ע שיתפו פעולה עם מהלך הפינוי באופן תמוה, לא נותרה להם ברירה אלא לקבל את ההסכם".

לצד הנזקים, מונה קצובר גם כמה הישגים שמביא עימו ההסכם בדיעבד: "בשורה התחתונה יש פה גם מספר הישגים לא מבוטל, בזכות עמידתם העיקשת של התושבים ומועצת בנימין. למשל: זה שהם לא עוברים ליישוב קיים, אלא נבנה עבורם יישוב חדש. זאת בניגוד להסכם המקורי שגובש עם מועצת יש"ע לפני כמה שנים, בו היו אמורים התושבים לעבור לתחומי היישוב אדם. הישג נוסף הוא העובדה שמגרון המקורית תישאר בידיים יהודיות".

כאמור, למרות ההישגים, קצובר חושש בעיקר מהשלכותיו השליליות של ההסכם: "אין פה הרתעה מספקת לגורמי השמאל להפסיק לטרטר את המדינה בעתירות שווא. אין הודאה של הפרקליטות שכל המהלך בעוולה יסודו. היא ממשיכה במדיניות שכל הקרקעות ביו"ש שייכות לערבים, כולל אדמות מדינה מוכרזות". קצובר סבור כי פינוי בכוח עדיף על פינוי מרצון, אולם במקרה זה פינוי בכוח היה גורם לאיבוד כל אחיזה יהודית במקום, "ולכן בנסיבות הללו ההסכם היה הפתרון הפחות גרוע. גם השמאל בעצם לא הרוויח פה כל מה שהוא רצה".

קצובר מבקש להתרחק מהעצמת המחלוקות הקיימות, ולכן מבקר באיפוק את ראשי מועצת יש"ע שהובילו את מהלך הפינוי מול השר בני בגין, ששימש נציג הממשלה מול המתיישבים. "ניתן היה להגיע להישגים גדולים יותר על ידי הסדרה בחוק וכדומה. תמיכתם בהעתקה הזיקה למאמצים אלו וטרפדה אותם. הם הניחו שלא ניתן להזיז את הפרקליטות לעמדות משופרות, וביקשו למזער נזקים על ידי ההסכם. אצלם מזעור הנזקים הוא במקום הראשון ואילו המאבק העקרוני הוא במקום השני, נדמה לי שהסדר צריך להיות הפוך", מעיר קצובר.

ממועצת יש"ע נמסר בתגובה: "גזרנו על עצמנו שתיקה עד להחלטת בג"ץ בעתירה. אנו ממליצים לכולם לנהוג כמותנו".