בשבע 486: מגנט חמץ

לא פשוט לנקות עם ילד קטן ושובב שמסתובב בין הרגליים. הוא שפך מגירות רגע אחרי שסידרו אותן, ומרח ידיים דביקות על חלונות שהוברקו.

אסתי רמתי , כ"ח באדר תשע"ב

 "אויש, ישי", נאנחה ציפורה, "אתה מתוק נורא, אבל אי אפשר לעשות פסח עם תינוק כמוך בסביבה. אתה נמשך לחמץ כמו מגנט!"

באמת לא היה פשוט לנקות עם ילד קטן ושובב שמסתובב בין הרגליים. הוא שפך מגירות רגע אחרי שסידרו אותן, ומרח ידיים דביקות על חלונות שהוברקו. ציפורה ועמית ניסו לקחת שמרטפיות שתשמורנה על הבן הקטן שלהם, אבל לא תמיד הם הצליחו. באחד הבקרים חסרי המזל האלה, ציפורה הושיבה את ישי מול סרט במחשב והסתגרה במטבח, ואילו עמית ניקה במרץ את הספרייה. כשפתאום...

"אבא! אתתי ופה!"

"מה?" שאל עמית, והביט כלפי מטה בישי שהושיט לו בשמחה ופל מצופה.

"אמא נתנה לך ופלה? עכשיו?"

"יו!" נענע ישי בראשו מצד לצד. "אתתי! אתתי ופה!"

"אוף, אני לא מבין מה אתה אומר. אסור לאכול כאן ופלה, ישי! כבר כמעט נקי כאן לפסח! טוב, אני אפתח לך ואשמור עליך רגע עד שתגמור לאכול".

עמית לקח חמש דקות מנוחה, וראה איך ישי אוכל את הוופלה בהנאה. אחר כך הוא הושיב אותו מול הסרט ופנה לעיסוקיו. הוא סיים לנגב אבק משורת הגמרות כשקול קטן נשמע שוב למרגלותיו.

"אתתי ופה! עוד ופה!"

"מה?!" נבהל עמית. "עוד ופלה? אמא נתנה לך עוד אחת?"

"יו! יו!" נענע שוב ישי בראשו מצד לצד. "יו אמא! אתתי! אתתי ופה!"

"ציפורה!" קרא עמית לעבר המטבח, "אולי תפסיקי לתת לישי ופלים? אני לא יכול לעבוד ככה!"

קול זרימה של מים נשמע כתשובה. עמית משך בכתפיו ופתח לישי גם את הוופלה השנייה. "זהו, גמרנו עם הוופלות עכשיו!" הוא הזהיר את בנו, בזמן שניקה אותו מפירורים והחזיר אותו למחשב. "עכשיו שב ותסתכל, ותפסיק לבקש מאמא ופלים כל הזמן!"

ישי, שנראה מאוד מרוצה מעצמו, התיישב מול הסרט. אך לא חלפו חמש דקות ועמית הרגיש משיכת יד קטנה במכנס.

"עוד ופה! אתתי עוד ופה!" הפעם הילד הצוהל החזיק בידיו לא פחות משלוש ופלות מצופות.

עמית פתח זוג עיניים גדולות. "מה קורה פה?! בוא מהר לאמא". והוא לקח את ישי והתפרץ למטבח. "ציפורה, החלטת לפטם את הילד? זה לא בריא, גם לא בערב פסח!"

"מה לא בריא..." התחילה ציפורה לשאול, אבל אז היא ראתה את הוופלים בידיו של ישי וצרחה. "אמאל'ה! תוציא את הוופלים האלה מהר מכאן!"

"מה, לא את נתת לו אותם?" התפלא עמית.

"מה פתאום! הסתגרתי במטבח כי לא רציתי שישי יתקרב לחומרי הניקוי. נראה לך שהייתי נותנת לו ופלים בלי השגחה?"

"אז מאיפה הוא מביא אותם כל רגע?" תהה עמית.

"אתתי!" צעק שוב ישי, "אתתי ופה!"

"מצאת ופלה, מתוקי?" פנתה ציפורה לקטן. "איפה מצאת את הוופלים, בובון? בוא תראה לנו".

היה נראה שישי מחכה בדיוק לבקשה הזאת. הוא נתן יד אחת לציפורה, את היד השנייה לעמית, והוליך אותם אל חדר השינה שלהם.

"הנה! הנה אתתי ופה!" הוא אמר בניצחון, והצביע על מזוודה פתוחה שעמדה בפינת החדר. חבילה (כמעט) שלמה של ופלים מצופים נחה בתוכה.

"הופה!" אמר עמית ושרק שריקה שקטה. "הנה הוופלים שלקחנו איתנו כשנסענו לשבת כלה של שושי! איזה פדיחה".

"והחדר הזה היה אמור להיות נקי לפסח..." תפסה צפורה בראשה. "אני לא מאמינה ששכחתי לבדוק את המזוודות!"

"את רואה?" עמית חייך, "איזה מזל שיש לנו בבית מישהו שנמשך לחמץ כמו מגנט..."