בשבע 486: הציונות הדתית הפוליטית לאן?

לנוכח אחוז החסימה המאיים, הצלחת הנציגים הדתיים בליכוד והוויכוחים הפנימיים, מפלגות הציונות הדתית זקוקות בדחיפות לבשורה חדשה

אשר כוהן , כ"ח באדר תשע"ב

על אחד הפובליציסטים הציונים הדתיים הוותיקים מספרים שמדי פעם היה נקלע למצב שאין לו על מה לכתוב. באותם מקרים הוא היה כותב טור שכותרתו "הציונות הדתית לאן?" או "הציונות הדתית על פרשת דרכים". אולם אם נצמצם את הציונות הדתית ואתגריה בכללותם לסוגיה המוגדרת של הציונות הדתית הפוליטית, היא באמת נמצאת על פרשת דרכים, המחייבת אותה לענות ביעילות ובמהירות על השאלה: לאן?

מהאיחוד הלאומי עולים לאחרונה קולות של ויכוח בין מרכיביו אודות הרשימה לכנסת הבאה. מדובר, למי שלא זוכר, על שלושה מרכיבים: תקומה, התקווה וארץ ישראל שלנו.

בבית היהודי שוקדת ועדת המיפקד והפריימריס על שיטות ההצבעה לקביעת יו"ר המפלגה ורשימת המועמדים לכנסת. בתוך כך מדווחים אמצעי התקשורת שגם שם הרוחות לא רגועות ויש ויכוחים בין נציגיה של המפלגה לכנסת. הציונות הדתית הפוליטית, שכל כוחה הוא שבעה חברי כנסת, מפוצלת לשתי רשימות, האחת בקואליציה והשנייה באופוזיציה, כשבכל רשימה יש חילוקי דעות בין הנציגים.

ולמרות שהכל נראה מאוד מוכר, הבחירות הקרובות יהיו שונות מן היסוד. הציונות הדתית תמצא את עצמה בוודאות מול מציאות פוליטית חדשה לחלוטין, שמאוד לא נוחה לה מבחינה פוליטית.

במערכות הבחירות האחרונות ניכרת זליגה הדרגתית של קולות מצביעים ציוניים דתיים לליכוד. אלא שלבחירות הקרובות יגיעו מפלגות הציונות הדתית לאחר מספר שנים בהן מכהנים בליכוד כמה וכמה נציגים דתיים. יתר על כן, כמה מהם מתאפיינים בפרופיל ציבורי ותקשורתי גבוה ומרשים. עיינו ערך זאב אלקין וציפי חוטובולי.

נציגים אלה מציבים בפני הציונות הדתית מראה מאוד לא נעימה. שוב ושוב מתקיימים בציונות הדתית דיונים עקרים על הצורך בייצוג נשים, והנה בליכוד שתי ציוניות דתיות ואחת בולטת במיוחד. דיונים דומים ועקרים באותה המידה מתקיימים סביב החיוניות שבייצוג לצעירים, ושוב הליכוד מציב את המראה של חוטובלי ואלקין.

ואם לא די בכך, ייתכן שבעיה גדולה בהרבה עומדת להתגלות לקראת הבחירות הבאות. אין זה מן הנמנע שברשימת הליכוד הבאה יכהנו לא רק חברי הכנסת הנוכחיים, אלא יתווספו אליהם גם חדשים. דמיינו לרגע שישה או שבעה כאלה ברשימה. הללו הופכים את העמדה שעל הציונות הדתית להשתלב בכוחות הקיימים ולחדול מייצוג מגזרי למשהו מאוד מעשי.

הוסיפו לכך את העובדה שהבית היהודי לא רחוק מרחק ביטחון מקו אחוז החסימה וגם האיחוד הלאומי לא יכול להיות בטוח עם ארבעת המנדטים שלו. פרסום סקרים בתקופת בחירות הוא עסק אכזרי מאוד ובעל השפעה על התנהגות הבוחרים. מספיקים שניים-שלושה סקרים שרק יטילו ספק באפשרות לעבור את אחוז החסימה ותהליך זליגת הקולות יתעצם, מגובה על ידי עידוד קולני של הדתיים בליכוד.

שתי הרשימות נמצאות כבר בתוך תהליכי קבלת החלטות הקשורות ברמה כזו או אחרת לבחירות הבאות. שתיהן, אך במיוחד ובעיקר הבית היהודי, חייבות להתחשב באתגר החדש ובהשלכות המעשיות שלו.

ראשית, יהיה צורך לשכנע לא מעט בוחרים מדוע יש להעדיף את הבית היהודי על פני הליכוד, מלאכה שתמיד היתה קשה, אבל לנוכח נציגים ציונים דתיים בולטים תהיה קשה שבעתיים.

שנית, ההסברה היעילה ביותר לא תועיל אם הבוחרים הפוטנציאליים לא יראו מול עיניהם משהו חדש, מרענן, אחר. אלה הם כללי המשחק של היום וצריך להתחשב בהם.

כך לדוגמה, הבית היהודי לא יוכל להציג שוב רשימה שהמכנה המשותף שלה הוא היותה מורכבת מגברים אשכנזים מבוגרים יחסית. כל ניסיון למסמס את החיוניות שבייצוג של נשים, צעירים ומזרחים עלול להתברר כנושא בתוכו השלכות קשות, היסטוריות, על הישגי הרשימה בכנסת הבאה.

ברחוב הישראלי ממתינים לכל הפחות חמישה עשר מנדטים ציונים דתיים לבשורה חדשה.