בשבע 486: מכה כבדה בכיס

איראן תנסה בוודאי למצוא דרכים עוקפות, אולם ניתוקה ממערכת העברת הכספים 'סוויפט' הוא סנקציה משמעותית

שלמה פיוטרקובסקי , כ"ח באדר תשע"ב

ספר חדש המיועד לסוכני ביטוח עוסק בשאלות הלכתיות הרלוונטיות למקצועם וכאלה, מסתבר, יש הרבה

מי ששמע עד לפני שבוע וחצי על 'סוויפט', מערכת הסליקה הפיננסית הבינלאומית, שיקום! אף אחד לא קם, ולא בכדי. מדובר באחת המערכות המשמעותיות ביותר שעומדות ברקע חיינו, אולם כמו איברי הגוף, שלא חשים בהם עד שהם לא מתחילים לכאוב, גם במקרה הזה: כל עוד הדברים התנהלו על מי מנוחות, איש לא ראה צורך לספר לנו על קיומו של הארגון הזה. סוויפט, 'האגודה העולמית לתקשורת פיננסית בין בנקאית' (Society for Worldwide Interbank Financial Telecommunication), הוא שמה של חברה שהוקמה בשנת 1977 על מנת 'לעשות סדר' בנושא העברות הכספים הבינלאומיות. עולם העסקים הגלובלי, אשר בו מתקיימות מדי יום מיליוני פעולות עסקיות בינלאומיות, דורש מערכת אמינה שתאפשר העברת כספים בין מוסדות בנקאיים בעולם כולו. עד להקמתו של סוויפט נעזרו הבנקים במערכת ה'טלקס' שהיתה מיושנת, איטית וגם בעלת אמינות מוגבלת. בשנת 74' התכנסו ראשיהן של שבע קבוצות בנקאיות בינלאומיות והחליטו על הצורך בהקמת המערכת, ושלוש שנים מאוחר יותר היא הפכה מחזון למציאות.

כיום מרכזת מערכת הסליקה סוויפט 80 אחוזים מתעבורת הכספים העולמית. אולם למרות זאת היא איננה מוגדרת כבנק או כמוסד פיננסי, אלא כמערכת שיתופית להעברת מידע מוצפן. דרך מערכות סוויפט נעשות מדי יום 15 מיליון פעולות של העברת כספים בסכום כולל של כשישה טריליון דולר, וזאת בין בנקים, גופי ברוקראז', בורסות, מוסדות פיננסיים ואף מדינות. בסוויפט חברים 9,700 מוסדות בנקאיים ופיננסיים ב-209 מדינות, ואיראן היא המדינה הראשונה מאז ומעולם הזוכה לכבוד המפוקפק של הדרתה מהמערכת החשובה הזו.

ביום חמישי לפני כשבוע הודיעה רשת סוויפט כי החל משבת, לפנות ערב, היא תנתק את כל הקשרים עם הבנקים האיראניים שנגדם הופעלו סנקציות של האיחוד האירופי. מדובר במהלך חסר תקדים שלמעשה לא יאפשר לבנקים האיראניים להעביר כספים ברחבי העולם באמצעים אלקטרוניים. הנימוק הרשמי שסיפקה הנהלת סוויפט למהלך הדרמטי היה הצורך לעמוד בדרישות החוק הבלגי שהרשת כפופה לו מתוקף העובדה שמרכזה יושב בבריסל. אולם בפועל מדובר בהיענות של הנהלת הרשת לרצונן של מדינות האיחוד האירופי להדק את הסנקציות על איראן. משמעותו של המהלך היא ניתוקו של הממשל האיראני ושל חלק גדול מהמשק האיראני מהאפשרות לבצע מסחר אלקטרוני, סנקציה שבעולם הגלובלי שאנו חיים בו קרובה לרמה של 'סנקציה משתקת'.

למרות התקוות הרבות שתולים במערב ובישראל במהלך, ברור שלאיראן ישנן דרכים שונות לעקוף את המערכת ולבצע עסקאות גם במצב הנוכחי. אולם, כמו בכל ניסיון לבצע מעקפים שונים ומשונים, גם במקרה הזה מאמצי העקיפה יגבו מאיראן מחיר לא פשוט. גם אם הניתוק מסוויפט איננו מכת 'נוק אאוט' כלכלית לאיראן, ברור שמדובר במהלך בכיוון הנכון, אל מול הסירוב האיראני להיכנס למו"מ רציני על זניחת תוכנית הגרעין שלה.

מאמצי העקיפה של איראן יגבו ממנה מחיר. חלפן כספים

 ביטוח כהלכה

האם מותר לסוכן ביטוח לבטח חמץ בפסח? שאלה מעניינת זו, כמו גם השאלה האם מותר לסוכן ביטוח לבטח בית המשמש לעבודה זרה או חפצי עבודה זרה של ממש, הן רק שתי דוגמאות לשאלות בהן עוסק ספר חדש שיצא לאחרונה על ידי מכון כת"ר לכלכלה על פי התורה. הספר 'סוכן הביטוח' אשר מהווה את הכרך השמיני בסדרת הספרים בהוצאת המכון, עוסק בהרחבה ובהעמקה בשאלות ההלכתיות הנוגעות לעבודתו של סוכן ביטוח. מתברר כי לא רק בעל מסעדה או מנהל בית מלון זקוק להדרכה הלכתית צמודה, אלא גם בעל מקצוע חופשי כמו סוכן ביטוח נתקל כמעט מדי יום בשאלות הלכתיות כלל לא פשוטות. זאת לעיתים מבלי שבכלל יידע שזהו המצב.

הספר, אותו כתב הרב יהודה פרומן וערכו ראשי המכון הרב שלמה אישון והרב יצחק בזק, מחולק כמו דברים רבים בחיינו לשלושה חלקים. חלקו הראשון דן בהסכם בין המבטח לבין המבוטח ומתייחס לתפישת ההלכה באותם נושאים, תוך ניסיון להתייחס לדילמות ולקונפליקטים בהם שרוי סוכן הביטוח. הסוכן, אשר נמצא במעמד ייחודי, מנסה לעיתים קרובות לייצג אינטרסים סותרים – את המבטח מחד ואת המבוטח מאידך. מתוך ניתוח לשון החוק, ותרגומם של המונחים המשפטיים למונחים הלכתיים, פורש הרב פרומן את מחויבויותיו של הסוכן כלפי כל אחד מן הצדדים. החלק השני של הספר עוסק ביתר פרוט במחויבות סוכן הביטוח כלפי המבוטח. בחלק זה יורד הרב פרומן לרזולוציות גבוהות יותר, מציג מרכיבי ביטוח שונים ודן באחריותו של סוכן הביטוח לכך שהפוליסה שהוא מציע אכן תהיה כדאית עבור המבוטח. חלקו השלישי של הספר עוסק בתחרות בין סוכני הביטוח לבין עצמם, תוך ניסיון לקבוע את גבולותיה של התחרות העסקית הכשרה. נושא זה אמנם איננו ייחודי לעולם זה של סוכני ביטוח, אולם 'הנאמנות הכפולה' בה נתון הסוכן מעלה שאלות ייחודיות שאינן נפוצות בענפי מסחר אחרים.

לסקרנים שנשארו במתח, ומעוניינים לדעת מה דינו של סוכן ביטוח אשר מתבקש לבטח חמץ בפסח או חפצי עבודה זרה, נספר כי על פי מסקנתו של הרב פרומן מדובר באיסור גמור. הרב פרומן מנתח את מעמדו של הסוכן ומגיע למסקנה כי הסוכן הוא שליחה של חברת הביטוח ולא מתווך בעלמא. כתוצאה מכך, נאסר על הסוכן לסייע בחתימתו של חוזה המסייע לעבירת עבירה, בין אם מדובר בהשהיית חמץ בפסח, בעבודה זרה או אפילו בחוזה הכולל ריבית ללא היתר עסקה או נתיחת גופה כתנאי לתשלום תגמולי ביטוח. "כאשר הסוכן עשה עבירה בשמה של חברת הביטוח הוא חייב ושולחו, המבטח, פטור. חוקי המדינה אינם מבטלים את חלותו של חוזה הנכרת בעבירה, ועל כן אם יטענו הצדדים לביטול החוזה מחמת הכלל אין שליח לדבר עבירה הטענה תידחה. אולם לסוכן אסור לכרות בשם החברה חוזה לדבר עבירה, וכן אסור לו לנהל משא ומתן בשמה, או לגבות את דמי הביטוח בשמה. אם עשה כן, העבירה נזקפת לחובתו", קובע הרב פרומן.

 

כלכלה והלכה

גבולות הפרסום השיווקי

 הרב שלמה אישון

ההלכה אוסרת על המוכר להטעות את הקונה ולגנוב את דעתו, גם כאשר אין הדבר גורם לו הפסד כספי (סמ"ע רכח ס"ק ז). וכבר אמרו חז"ל: "שבעה גנבין הן, הראשון שבכולם גונב דעת הבריות".

עם זאת, ידוע ומקובל בחיי המסחר שהמוכר רגיל לשבח את סחורתו, ואילו הקונה מנסה להמעיט בערכה, ופסוק מפורש הוא בספר משלי (כ יד): "רע רע יאמר הקונה ואוזל לו אז יתהלל". ופירש המצודת דוד: "דרך הקונה חפץ לבזותו בפני המוכר ויכפול אמריו לומר שהוא רע למען ימכרנו בזול, וכאשר יקנהו והולך לו אז יתהלל לפאר את עצמו לומר שיודע לקנות חפצים בזול".

מהסוגיא במסכת בבא בתרא (פד ע"א) עולה שכשם ש"רע רע יאמר הקונה", כך "טוב טוב יאמר המוכר", ומכאן שדבר מקובל הוא שדרך המוכר להפריז בשבח סחורתו ואין בזה משום גניבת דעת.

מתי אפוא נחשבת הפרזה בשבח המוצר כלגיטימית ומקובלת, ומתי היא נחשבת גניבת דעת אסורה?

דברי שבח כלליים, ידוע שאינם משקפים בהכרח את המציאות לאמיתה, ועל כן נחשבים כהפרזה לגיטימית שאינה בכלל גניבת דעת. אולם, כאשר מדובר בהטעיה בפרטי תכונות הממכר – הרי זו גניבת דעת אסורה.

כך למשל, מותר לפרסם למכירה מכונית "במצב טוב", גם אם נדרשים בה תיקונים, שהרי המילים "במצב טוב" הם דברי שבח כלליים, שעל הקונה לדעת שאין להסתמך עליהם ועליו לבדוק זאת בעצמו. מאידך, אסור לפרסם שלמכונית יש צמיגים חדשים, כאשר בפועל הצמיגים ישנים וזקוקים להחלפה. אסור לפרסם שהמכונית היא מבעלות פרטית כאשר בפועל היתה בחברת השכרה.

כמו כן מותר פרסום שניתן להתפרש באופן דו משמעי, למשל "למכירה בהזדמנות", אף אם אין מדובר במוצר זול, משום שההזדמנות אינה מתייחסת בהכרח למחיר. מאידך, אין לפרסם שמדובר ב"מחיר הזדמנות" כאשר בפועל המוצר נמכר ביוקר.

הכותב הוא ראש מכון כת"ר לכלכלה על פי התורה