בשבע 486: קנאת עיתונים

קשה היה בשבועיים האחרונים להתחמק ממלחמת העולם בין העיתון לזכיינית ערוץ 2 'קשת' בפרשת 'האח הגדול'.

עדי גרסיאל , כ"ח באדר תשע"ב

למי שקורא 'ידיעות', וגם למי שלא, קשה היה בשבועיים האחרונים להתחמק ממלחמת העולם בין העיתון לזכיינית ערוץ 2 'קשת' בפרשת 'האח הגדול'. ידיעות טענו, ועשו זאת כמעט מדי יום ביומו בשער העיתון, שהמתמודדים בתוכנית הריאליטי עתירת הרייטינג הולעטו בכדורים פסיכיאטריים. קשת השיבו כי  את הכדורים חילק פסיכיאטר מוסמך והנושא באחריותו. בנוסף, המניע של ידיעות, טוענים בקשת, הוא סכסוך עסקי על רקע שיתוף הפעולה שלהם עם 'ישראל היום' והקמת אתר מאקו המתחרה ב-ynet.

קרב הענקים הזה, בין עיתון נפוץ ובעל אתר פופולרי לבין זכיינית מובילה כנראה לא יוכרע במהרה. תביעות משפטיות הוגשו, ועדה החינוך בכנסת התכנסה לדון בנושא, הרשות השנייה בוחנת ומשרד הבריאות מינה ועדת בדיקה. אבל שתי תובנות תקשורתיות כבר עולות מהמאבק: הראשונה, כשידיעות נועל את מלתעותיו על טרף, הוא לא מרפה ממנו גם אחרי שהסיקור עובר כל גבול עיתונאי. אין שום הצדקה מקצועית לנפח את הסיפור – החמור לכאורה כשלעצמו – לדרגת טיפול השמורה למלחמות אזוריות. השנייה: קנאת עיתונים - תרבה חשיפות. אלמלא המאבק בין ידיעות לקשת, ספק אם העיתון היה חושף בכלל את הנושא. אף גורם תקשורתי לא שש לצאת למאבקים כנגד זכיינית כה מרכזית, גם בשביל סיפור עסיסי כזה.

מכאן עולה מסקנה אחת: תחרות ומלחמה בריכוזיות חשובות לא רק בכלכלה, אלא גם בעולם התקשורת. ככל שיהיו יותר עיתונים, תחנות רדיו וטלוויזיה ואתרי אינטרנט חדשותיים, וככל שהרייטינג יתחלק בצורה מאוזנת יותר, כך יקבל הציבור שירותי מידע טובים ואמינים יותר.

עדי גרסיאל

 

עבודה לא ערבית


מחקרים מאשרים את מה שכולנו יודעים: רוב הציבור קורא רק את הכותרות. מסקנה :הכותרת תשפיע הרבה יותר מאשר כל טקסט אחר בכתבה.

נוסחת הפלא של יצירת כותרות בעיתונט הפופולרי ynet, כוללת כמה מרכיבים חיוניים. ביניהם: כשמדובר בערבים, יש להעלים מהכותרת כל קישור אפשרי שהקורא הסביר יכול לעשות בין התיוג הקבוצתי של 'ערבים' לאסוציאציה לאלימות.

הדוגמאות שלהלן נלקחו כולן מהאתר בשבועות האחרונים: ב-21.2.12 מספרת כותרת כי "3 גברים מירושלים שיסו כלב ותקפו שני אחים בשל סכסוך עבודה". בפיסקה הפותחת מרומזת זהותם הלאומית כ"תושבי מזרח העיר", ורק בפיסקה השנייה נכתב "העובד עומר מסלמאני ושניים מחבריו שיסו כלב פיטבול באחיו...". ב-4 במרץ בישרה כותרת תמימה כי "הדורס מ'האומן 17' בתל אביב הודה והורשע". רק כותרת המשנה מגלה כי גם בפרקליטות הופתעו מכך ש"מוחמד צופאן, שגנב מונית ופגע גם בדקירות בשמונה שוטרים ומאבטחים ליד המועדון, הודה בניסיונות רצח ובעבירות נוספות".

לאחר כשבוע, ב-13.3, תוך כדי התקפות הטילים על הדרום, מספרת כותרת על "חשד: נערים ריססו על קיר בית ספר בצפון 'מוות לערבים'". 'תג מחיר'? ממש לא. במשפט הפותח מסופר כי "משטרת מגדל העמק עצרה שני נערים בני 15 מהיישוב הבדואי בית זרזיר, בחשד להשחתה". כאמור, קורא כותרות באתר נשאר עם טעם של 'תג מחיר'. אותו סיפור בדיוק הופיעה כך באתר חדשות של הערוץ הראשון: "נערים ערבים הודו בריסוס כתובת 'מוות לערבים'" – כותרת מקצועית הרבה יותר: החדש והלא צפוי.

אבל לא רק אלימות, ב-ynet יודעים גם לעורר הזדהות. ערב הטבח בבית הספר היהודי בטולוז פורסמה הכותרת הבאה: "יפן: צעירה ישראלית התמוטטה ומתה בטוקיו", כשהמשפט הבא מספר על סיפורה הטרגי של ליאן אבו-חוסיין, תושבת אום אל-פחם, שהתמוטטה ומתה ביפן. גם כאן, הסתרת הזהות הערבית היא חלק ממדיניות של הטמעת שקר השוויון, השלום והאחווה בין ערבים ליהודים, וכפייה של דת השלום האזרחית במארג סמוי של עריכה מתוחכמת. 

חני לוז

 

ברוקלי או ספגטי

נתן ברון סיפר בכנס בשבוע שעבר את מה שאמר מנחם בגין בישיבת צוות ההסברה של הליכוד לקראת מערכת הבחירות של 1982. בגין אמר שהוא יודע את סוד ההצלחה במערכת הבחירות. זו מילה אחת: "טלוויזיה. עיתון - אנו רואים וקוראים.  רדיו - אנו שומעים. אבל טלוויזיה אנחנו גם שומעים וגם רואים". זה אולי נשמע פשטני, אבל יש באבחנתו של בגין, לפחות באותה תקופה, חוכמה גדולה. 

התקשורת המודרנית לא רק מציגה בפני צרכן החדשות חומר למחשבה כדי שישכיל לקבל החלטות טובות יותר בכל תחומי החיים, אלא גם משתמשת במדיום גם באמצעות הרגש והיצר. כמובן, יש להיזהר מסתם שקרים כגון מה שלמדנו מעו"ד דבורה קמחי, היועצת המשפטית של ערוץ 10, שבעלי המניות של הערוץ דווקא לא התערבו בפרשת ההתנצלות בפני שלדון אדלסון, בניגוד למה שהעיתונאים המעורבים טענו. הדברים נאמרו במסגרת כנס אחר שנערך בנושא אתיקה עיתונאית. גם אייל ארד תרם שם משהו על איכות התקשורת באומרו: "שבעים אחוז ממה שמתפרסם בעיתונות מגיע מ... ספקי המידע לעיתונאים...(וכאשר) ידיעה בלעדית חשובה יותר מידיעה משמעותית – אנחנו מוכרים ידיעות בלעדיות, ואלה לא תמיד מדויקות. זו אחריותם של העיתונאים". בתגובה העיר מפקד גל"צ החדש, ירון דקל, "מה שאתה אומר מצביע על חולשתה של התקשורת... היא הוכחה לרדידות, עצלנות ושטחיות של רפורטרים". 

ואין אלא לסיים עם המתכון של אילנה דיין שבדבריה בכנס אחר ביום ראשון השבוע תיארה שני סוגי כתבות: אחת של ברוקלי והשנייה של ספגטי. הראשון לא מעניין את העורך, אבל  חשוב לציבור. השני חשוב אבל מופק בצורה רשלנית לפי דרישות הרייטינג. ענה לה יו"ר הכנסת רובי ריבלין שהיא עצמה, בכתבה על הלוביסטים, התעקשה לצייר את חברי-הכנסת כחכמי חלם. זהו מעשה לא-הוגן, לא נאמן למציאות ולא משרת את תפקידה של התקשורת – השמירה על הדמוקרטיה. אז כנראה שדיין היא לא טבחית גדולה. אבל איזו תקשורת נבלע?

ישראל מידד

 

 

חדשות בחדשות

ועדת התוכן של רשות השידור, בראשות היו"ר אמיר גילת, החליטה כי מהדורת מבט בערוץ הראשון תוקדם לשעה שמונה בערב. זאת במסגרת לוח שידורים חדש של הערוץ.

 

העיתונאים ובני הזוג אורלי וילנאי וגיא מרוז וחברת ההפקות "שמיים" התנצלו על הפגיעה שגרם סרטם "מוסר השילומים" ל'וועידת התביעות', שפועלת לקבלת פיצויים לקורבנות השואה. בני הזוג גם ישלמו לוועדה 150 אלף שקלים, אשר יוקצו לסיוע לניצולי שואה. כך הוחלט בהסדר אשר נחתם בין הצדדים.

 

נדחה הדיון בהצעה להעניק לראש הממשלה סמכות לקבל החלטות לגבי עתיד חברת החדשות של ערוץ 2. זאת לאור התנגדות נחרצת של כל זכייניות הטלוויזיה, של חברת החדשות ושל חברי הכנסת בוועדת הכלכלה.

 

 

ביקורת הנקרא

 

האם החלפת המסרים באינטרנט שיזמו איראניות וישראליות תצליח להחליף את הרטוריקה הלוחמנית של הגנרלים משני הצדדים?

(צפי סער, הארץ)

לא בטוח שזה אפילו שווה 'פחחחח'

 

להימלט מהסדר: לטוס לפסח - ברגע האחרון

(כותרת לכתבת תיירות ב-ynet)

 

חבל, כי מי שנוסע לא יוכל ליהנות מרשימת מאפיות הפיתות שהאתר בטח יפרסם ערב החג

 

 

הדליקה בבני ברק: הושלכו לעת זקנה

(הארץ)

כשבהארץ מצטטים מתהלים, תהיו בטוחים שזה לא נועד לפרגן