בשבע 486: במקום החוק הירדני - ריבונות ישראלית

שטחי C ביו"ש לריבונות ישראל הוא התגובה להחלטתה של דורית ביניש כי יהודה ושומרון הם שטחים כבושים שאין ליהודים זכות לחזקה

עמנואל שילה , כ"ח באדר תשע"ב

 

 1.       ביום שלישי השבוע קיעקעו דורית ביניש ושתי חברותיה השופטות נאור וארבל את אחת מדרכי הפעולה המרכזיות להתפתחות ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון. על פי החלטתן, בכל הנוגע לרישום בעלות על קרקעות ביהודה ושומרון יהיה מעתה ואילך דין אחד לערבים ודין שונה ליהודים. ערבי המחזיק בקרקע ללא עוררין במשך עשר שנים יוכל לרשום אותה על שמו בטאבו, בהתאם לחוק הירדני הנוהג באזור. יהודי שהחזיק בקרקע באופן דומה לא יוכל להסתמך על החזקה כדי לרשום אותה על שמו, אלא ייאלץ להציג הוכחות על רכישתה.

עשרות שנות שליטה ישראלית ביהודה ושומרון לא הצליחו להביא לביטול החוק השערורייתי המקובל בחברה הפלשתינית לפיו מי שמוכר קרקע ליהודי דינו מוות. על כן הפרקטיקה המוסכמת בין רוכשים יהודים למוכרים ערבים היא שהערבי מקבל את הכסף, מכחיש את קיומה של העיסקה כדי לשמור על עורו, אך מאפשר לרוכש היהודי לעבד את הקרקע ולאחר עשר שנים לרשום אותה על שמו מכוח החזקה. החלטת בג"ץ, המבטלת את ההכרה בחזקה כשמדובר ביהודים, תחייב את הרוכשים היהודים להציג מסמכים להוכחת הרכישה, תוך סיכון חייו של המוכר הערבי. התוצאה הצפויה היא שהערבים יפסיקו למכור מחשש לחייהם. מבחינתן של ביניש וחברותיה זוהי תוצאה רצויה, ממש כמו מבחינתם של ארגוני השמאל שמגישים את העתירות עבור הערבים ופקידי הפרקליטות שמאמצים בחדווה את טענותיהם.

את ההחלטה הזו קיבלה ביניש רגע לפני שאפשר יהיה לברך עליה סופית 'ברוך שפטרנו מעונשה של זו'. כמי שכבר אינה נושאת באחריות המתחייבת מתפקיד נשיאת בית המשפט העליון יכולה ביניש, בשבועות הספורים שעוד נותרו לה לכתוב פסקי דין, לתת דרור מוחלט לדעותיה השמאלניות. תוך זמן קצר היא הצליחה להעביר את מינויים של צבי זילברטל ודפנה ברק-ארז לבית המשפט העליון, לבטל את חוק טל ולפגוע קשות בבסיס המשפטי של התפתחות ההתיישבות והחקלאות ביו"ש. בכך הובטח לה מקום של כבוד בפנתיאון משפטני השמאל, לצדם של אהרון ברק, מיכאל בן יאיר וטליה ששון.
עקירת יישובים בשטח שיסופח לישראל ביהודה ושומרון תהיה מותנית באישור על ידי משאל עם. שופטי בג"ץ לא יוכלו עוד להסתתר מאחורי טענות מגוחכות בבואם לתת יד לגירוש מסיבי ולפגיעה בזכויות אדם בסיסיות של עשרות אלפי יהודים

2.      התחושה הראשונית בעקבות פסק הדין עלולה להיות ייאוש ורפיון ידיים. במאמץ סיזיפי של שנים רבות, בשיטת עוד דונם ועוד עז, הוקמה ביו"ש חקלאות יהודית משגשגת על אדמות שנרכשו בשיטה שתוארה לעיל או על אדמות נטושות שלא עובדו מעולם, ושעל פי החוק הירדני ניתן היה לרושמן על שם המחזיק היהודי בקרקע. כעת מרחף סימן שאלה קודר מעל לכל ההישגים הללו. ההלכות החדשות שקבעו ביניש וחברותיה עלולות לגרום להוצאת שטחים נרחבים ועליהם שדות ומטעים משגשגים מידיים יהודיות. מדובר בפגיעה קשה בכלכלת ההתיישבות, ומה שחמור הרבה יותר - מדובר בהוצאת אדמות ארץ ישראל מידיים יהודיות והעברתן לידיים ערביות. והכל באדיבות משרד המשפטים, הפרקליטות ובית המשפט העליון.

את העז הזה ניתן להפוך למתוק רק אם החלטת בג"ץ תגרום לנו להבין סוף סוף שעבר זמנן של השיטות הישנות. למעלה מארבעים שנה התרגלו המתיישבים לחיות בחבלי ארץ האבות כשהם חוסים בצלו של החוק הירדני. כמו שלאחר חורבן ימית לא הפנמנו את גודל הסכנה האורבת ליישובי גוש קטיף, כך גם לאחר חורבן גוש קטיף ופסק בג"ץ שהכשיר אותו עוד לא הפנמנו את עומק הבעיה המשפטית, שבגללה עומדת כל ההתיישבות על יסודות רעועים. את הפגיעה החמורה בזכויות האדם של התושבים המגורשים מגוש קטיף וצפון השומרון אישר בג"ץ על סמך הטענה שהיה עליהם לדעת מלכתחילה שמדובר באזור המוחזק בתפישה לוחמתית, ולכן ההתיישבות בו היא זמנית. זהו מצבה המשפטי של כל ההתיישבות ביו"ש כל עוד לא הוחל עליה החוק הישראלי. לא היינו זקוקים להחלטת בג"ץ האחרונה כדי להבין שאי אפשר להמשיך לחסות לנצח בצל הממשל הצבאי והחוק הירדני, אך אולי היא תהיה הזרז שיגרום לנו להתעורר. הגיע הזמן להבין שהבטחת עתיד ההתיישבות לא תלויה רק בבניית בתים ושכונות. כבר ראינו בימית, ועוד יותר מזה בגוש קטיף, שבהיעדר תשתית משפטית, תקשורתית, ציבורית, מדינית ופוליטית - ניתן להחריב חבל ארץ שלם בעבודת טרקטורים של שבוע אחד. החשיבות הגדולה של הבנייה והאכלוס עומדת במקומה, אבל הבטחת עתידו של מה שייבנה ויאוכלס תלויה במהלכים משפטיים, תודעתיים ופוליטיים. בהתאם לכך, ההתיישבות ביו"ש זקוקה להנהגה שיודעת להוביל מהלכים בתחומים הללו, או שהיא לפחות קשובה ומעניקה סיוע ומרחב פעולה לאנשים וגופים שמסוגלים להוביל מהלכים שכאלה.

3.      זו גם הבעיה הגדולה של ההסכם שהושג במיגרון. גורמי ההתיישבות שאימצו את פשרת בגין כמעט בחדווה מייצגים את התפישה הישנה לפיה חוסנה של ההתיישבות נמדד במספר המבנים הקיימים בה. מבחינתם, פשרה שבמסגרתה יוקם יישוב של עשרות יחידות דיור במבני קבע היא הישג נאה, שמצדיק ויתור על יישוב זמני שבו עשרות יחידות דיור ארעיות. לעומתם, מי שדרשו דווקא חקיקה שתשאיר את היישוב במקומו הבינו שבסיטואציה הנוכחית אין די בבנייה, ויש הכרח ליצור כלים משפטיים ופוליטיים שיעמידו חומה בצורה מול הדורסנות המשפטית של ארגוני השמאל, הפרקליטות והאגף השמאלני השולט בבג"ץ.

בני בגין הוביל להסכם מגרון מתוך הנחת יסוד שהחלטותיהם הפוליטיות של שופטי בג"ץ הן קודש, ועקיפתן על ידי חקיקה של הכנסת היא חילול הקודש. הגישה הזאת, שמקדשת את המצב בו השליטים האמיתיים במדינה הם לא נבחרי העם בכנסת ובממשלה אלא שופטי בג"ץ בהרכבו המוטה-שמאלה, מסכנת את ההתיישבות הרבה יותר מהרס של כמה עשרות בתים. מי ששיתפו פעולה עם בגין ומי ששיבחו אותו לאחר מעשה תרמו שלא מדעת לערעור נוסף של תפישות היסוד הפוליטיות והמשפטיות שבהן תלוי עתיד ההתיישבות.

4.      התגובה ההולמת כעת להחלטה של ביניש וחברותיה היא קידום הדרגתי של רעיון החלת החוק הישראלי על כל היישובים היהודיים ועל כלל שטחי C ביו"ש הנתונים לשליטה ישראלית. כפי שהציע נפתלי בנט, המנכ"ל הנמרץ לשעבר שראשי יש"ע לא השכילו להשאירו לצדם, אפשר להציע אזרחות ישראלית לערבים המתגוררים בשטחי C, שמספרם הוא פחות מחמישים אלף. ההישג של סיפוח ההתיישבות על מאות אלפי היהודים הגרים בה מצדיק תוספת של עוד כ-5 אחוז על מספרם של הערבים אזרחי ישראל. בפועל, רובם המוחלט יוותרו על האזרחות ולא ישתתפו בבחירות לכנסת, כמו הדרוזים בגולן וכמו ערביי מזרח ירושלים. אך עצם מתן האפשרות לאזרחות ישמיט את הקרקע מתחת לטענות שהסיפוח גורם לאפרטהייד.

החלת החוק הישראלי על ההתיישבות תוציא אותה משלטונו העוין של משרד הביטחון בראשות אהוד ברק, ותאפשר לחתום על תכניות מתאר ולבנות בערים וביישובים ללא צורך בחתימת ידו הקמוצה. בחסות החוק הישראלי ניתן יהיה להפקיע קרקעות לצרכי ציבור ולהקצותן להתיישבות. רכישת קרקעות תוכל להתקיים באופן חופשי, ומי שיאיים במוות על מוכרי קרקעות ליהודים ימצא את עצמו בכלא. על פי החקיקה שהועברה לגבי רמת הגולן, עקירת יישובים בשטח שיסופח לישראל ביהודה ושומרון תהיה מותנית באישור על ידי משאל עם. שופטי בג"ץ לא יוכלו עוד להסתתר מאחורי טענות מגוחכות בבואם לתת יד לגירוש מסיבי ולפגיעה בזכויות אדם בסיסיות של עשרות אלפי יהודים. ובעיקר, איחוד החוק הנוהג ביו"ש עם החוק הנוהג בכל המדינה יסיר מחיצות בין שני צדי הקו הירוק, יבהיר שההתיישבות נמצאת כאן על מנת להישאר, וימחיש את האמת בקביעה כי "יש"ע זה כאן".