בשבע 486: דברים שרואים מכאן

קהילה יהודית במלכוד

עמיאל אונגר , כ"ח באדר תשע"ב

 הקהילה היהודית בצרפת נפגעת פעמיים - גם מעליית כוחם של המוסלמים וגם מהניסיון לבלום אותה * אסור שהדיון הלגיטימי בעד ונגד מתקפה באיראן יושפע משנאה אישית לנתניהו * אולמרט הולך לנאום בפני הארגון שתמך בהאשמתו בפשעי מלחמה

 עוד לפני הטבח בבית הספר 'אוצר התורה' בטולוז, נקלעו היהודים שלא ברצונם אל תוך מערכת הבחירות לנשיאות צרפת. נושא השחיטה הכשרה עלה לדיון על רקע התחרות בתוך הימין הצרפתי בין הנשיא ניקולה סרקוזי למנהיגת 'החזית הלאומית' מרין לה-פן. לה-פן פונה לבוחרים הסבורים שצרפת קלטה יותר מדי מהגרים, במיוחד מהגרים מוסלמים. בשנת 2007 הצליח סרקוזי לסחוב נתח אלקטורלי חשוב מבוחרי 'החזית הלאומית', כאשר הבטיח מדיניות קשוחה כלפי המהגרים. כעת הוא נתקל בקשיים רבים בניסיונו לשחזר את ההישג, ונטען נגדו שלא פרע את השטר.

בניסיון להוכיח את עליית כוחם של המוסלמים דווקא בימי כהונת סרקוזי, לה-פן טענה שרוב הבשר הנאכל בפריז נשחט על פי ההלכה המוסלמית. ההאשמה הזאת היתה מופרכת, אך כדי לא לפגר אחרי לה-פן דיבר ראש הממשלה פרנסואה פיון, איש מפלגתו של סרקוזי, על תפיסות מיושנות לגבי שחיטה שאינן תואמות את המדע המודרני. הארגונים היהודיים ראו בהתבטאות הזאת איום על השחיטה הכשרה, ומחו על טשטוש הגבולות בין דת למדינה. היות והיהודים הצביעו בבחירות 2007 לסרקוזי, ובמפלגתו מקווים שהמגמה הזאת תישמר, פיון ובכירים נוספים במפלגה מיהרו להבהיר שלא היתה להם כל כוונה לפגוע בשחיטה.

הפרשה הזאת מעידה על מצבם העדין של יהודי צרפת, אשר מוצאים את עצמם בין הפטיש לסדן. מצד אחד, האנטישמיות החדשה בצרפת ניזונה בעיקר מעליית כוחם ומספרם של אזרחים ממוצא ערבי. מצד שני, ניסיון לפעול נגד המגמה הזאת עשוי לפגוע ביהודים כמיעוט דתי. כאשר אוסרים את הרעלה המוסלמית בבתי הספר, חייבים לאזן את התמונה על ידי איסור דומה על חבישת כיפה וענידת צלב.

בחירתו של סרקוזי ב-2007 האטה את קצב העלייה היהודית מצרפת, משום שהוא נתפס כבלם נגד האנטישמיות. כעת מפגר סרקוזי בסקרים מול פרנסואה הולנד הסוציאליסט, שיחסו ליהודים אוהד וכמו סרקוזי מיהר לטולוז כדי להביע הזדהות. אולם היהודים זוכרים את המחקר שנערך במפלגתו של הולנד, שעל פי תוצאותיו נטען כי המפלגה חייבת מסיבות אלקטורליות לאמץ קו יותר פרו ערבי. ייתכן שמהפך בצרפת יתרום לזרם מתגבר של עולים מצרפת.

כבר לא מזדהה עם התכנים טולמרת בוועידה אייפ"ק

 מתקפה משולבת

ייתכן שראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק העדיפו להבליג מול גל הטילים מעזה מכיוון שמבחינתם הנושא המרכזי היה ונשאר האיום האיראני. אם זה אכן היה השיקול, הוא התגלה כמוטעה. ההבלגה לא הועילה לנושא האיראני, והמתקפה המשולבת על ראש הממשלה מצד גורמים ישראליים ואמריקניים שפועלים לבלום מתקפת מנע ישראלית על איראן, רק התגברה.

כאשר הניו יורק טיימס מפרסם ידיעה שגם המוסד הישראלי מעריך שאיראן טרם החליטה לייצר פצצה גרעינית, מטרת הפרסום הזה היא להשיג אפקט כפול: להגביר את ההתנגדות למהלך צבאי, וגם להציג את נתניהו וברק כמי שאינם מתחשבים במומחים שלהם ומונעים על ידי יצר הרפתקנות.

סביר להניח שגם לאחר פרישתו של מאיר דגן נותרו במוסד גורמים שסוברים כמוהו בנושא האיראני. או שעמדתם הובעה בפני האמריקנים, שהדליפו אותה לטיימס מכלי שני, או שאותם אנשי מוסד דאגו בעצמם להדליף את הערכתם לעיתון. הדלפות כאלו מתרחשות במשטרים דמוקרטיים במטרה להשפיע על המדיניות, וישראל - כמו ארה"ב, בריטניה ומדינות אחרות - אינה חסינה. כמובן, מרגע שהסיפור מתפרסם בחו"ל, גם התקשורת הישראלית משוחררת מכבלי הצנזורה ורשאית להרחיב בנושא.
המשטמה כלפי נתניהו בחוגים מסוימים לא תשתנה. ככל שנתניהו מתחזק בסקרים, היא רק גוברת. אולם אפשר לבקש מיריביו טיפה של אחריות. לפחות עליהם להודות בעובדה שללא האיום של מתקפה ישראלית, לא היתה מתחוללת כל תזוזה במאמץ הבינלאומי לעצור את הגרעין האיראני

ביום שלישי התבשרנו, שוב בניו יורק טיימס, שעל פי תוצאות משחק מלחמה שערך הצבא האמריקני - מתקפה ישראלית על איראן תגרום למאות אבדות אמריקניות, מכוניות תופת תתפוצצנה באפגניסטן, ובקיצור - יהיה שמח. הדיווח הזה נועד להרתיע: האם ישראל מוכנה להסתכן בכך שתואשם באחריות למותם של מאות אמריקנים?

על פי אותו דיווח, גורמי הצבא האמריקניים העריכו שמתקפה ישראלית תצליח לעכב את הגרעין האיראני בשנה בלבד, וגם מתקפה אמריקנית תעצור את תכנית הגרעין האיראנית רק בשנה נוספת. המסקנה המתבקשת היא שכל ניסיון צבאי לעצור את הגרעין האיראני נועד לכישלון ואינו שווה את המחיר באבדות ובהאמרת מחירי הנפט, ולכן על העולם להשלים עם נשק גרעיני איראני. אם זוהי התפישה, כל ההבטחות שאמריקה לא תשלים עם איראן גרעינית הן חסרות כיסוי.

ההחלטה האם לפתוח במתקפת מנע על תכנית הגרעין האיראנית היא כבדת משקל, והוויכוח עליה הוא לגיטימי. אבל אי אפשר להתעלם מעירוב הפרשיות בין התנגדות למהלך ובין התיעוב האישי כלפי נתניהו. דוגמה לתופעה הזאת משמש טורו של נחום ברנע שפורסם ביום שישי שעבר תחת הכותרת "רוחות מלחמה". בטור שתפס את מחצית עמוד השער של העיתון, הקפיד ברנע כדרכו לצייר את נתניהו בצורה לגלגנית כמי שמדבר בטונים דרמטיים אבל מהסס לירות, והראיה - הסיבוב האחרון בעזה. ברנע הטיל ספק ביעילות מתקפה צבאית על מתקני הגרעין, ואף הרחיק לכת בטענה שגם החלטת בגין לתקוף את הכור הגרעיני בעיראק היתה מוטעית, ורק המריצה את סדאם חוסיין לפתח נשק גרעיני. אולם בגין, בניגוד לנתניהו, לכל הפחות העדיף עשייה על פני דיבורים.

הטיעון האחרון די מוזר. ההפצצה על הכור אירעה בשנת 1981, אך גם כאשר פלש סדאם לכווית כעבור עשור הוא טרם הצליח להצטייד בארסנל גרעיני. גם האמריקנים, שגינו את התקפת הכור בשעת מעשה, הודו בדיעבד שעיראק בעלת נשק גרעיני היתה מרתיעה את ארה"ב מלשחרר את כווית. ללמדך שגם עיכוב תכנית גרעינית אינו דבר של מה בכך.

המשטמה כלפי נתניהו בחוגים מסוימים לא תשתנה. ככל שנתניהו מתחזק בסקרים, היא רק גוברת. אולם אפשר לבקש מיריביו טיפה של אחריות. לפחות עליהם להודות בעובדה שללא האיום של מתקפה ישראלית, לא היתה מתחוללת כל תזוזה במאמץ הבינלאומי לעצור את הגרעין האיראני.

 ההדר הבית"רי האבוד

בארץ אהוד אולמרט עושה לילות כימים במאבק על חפותו. בחו"ל הוא עדיין 'אדוני ראש הממשלה', והתואר הזה ביחד עם רהיטותו הופכים אותו לנואם מבוקש. וכך אולמרט, שפעם היה רגיל לנאום בשדולת אייפק, מגיע לוועידת ג'ייסטריט - הארגון השמאלני היהודי שקם כדי לשבור את כוחו של אייפק.

ההגינות מחייבת להודות שעוד כשהיה סגנו של אריאל שרון, אולמרט אימץ את התיזה של ג'ייסטריט, שללא הקמת מדינה פלשתינית ביהודה ושומרון ישראל תהפוך למדינת אפרטהייד וגורלה נחרץ. אולמרט, כמו אנשי ג'ייסטריט, משוכנע שהוא פועל להצלתה של ישראל.

ייתכן שאולמרט ירגיש בנוח עם כוכב נוסף בוועידה, הפרופסור פיטר ביינארט, שמעל דפי הטיימס קרא לחרם-לייט על ישראל שיתמקד רק ביהודה ושומרון. הרי היתה זו ממשלת אולמרט שהסכימה לדרישת האיחוד האירופי לסמן את תוצרת יש"ע, על מנת שהאירופים יוכלו להבחין בנקל בין תוצרת ההתיישבות ל"תוצרת הארץ".

אולם עדיין קשה להבין איך אולמרט מסוגל להרגיש בנוח כאשר הוא נואם בפני ארגון שסינגר על דו"ח גולדסטון. כזכור, הדו"ח האשים את ישראל בפשעי מלחמה במבצע עופרת יצוקה, שאותו ניהלה ממשלת אולמרט. בוועידה ישיק פרופ' ביינארט את ספרו החדש, העורך השוואה בין הציונות הליברלית החיובית של הרבאיי סטפן וייז לציונות האפלה של זאב ז'בוטינסקי. כמעריץ של פרנקלין רוזוולט, וייז בלם את המיעוט היהודי שהפגין נגד הפקרת היהודים בשואה. המורשת האפלה של זאב ז'בוטינסקי עברה דרך בן ציון נתניהו לנתניהו הבן. האם נותר לאולמרט קורטוב של נאמנות לבאר ששתה ממנה?