בשבע 487: צוהר לעלייה

'מסיני לאתיופיה' עומד יפה במשימה הנחוצה של פריסת עולמה המיוחד של יהדות אתיופיה ואף מציג מעין 'שולחן ערוך' של העדה

דודו כהן , ו' בניסן תשע"ב

אני ממש לא עומד לגלות לכם את אמריקה, ובכל זאת: מאז ומתמיד העולים מאתיופיה לא זכו בישראל ליחס הולם. לא השכלנו לקלוט אותם כראוי, לא השכלנו להתחבר אליהם כשווים אל שווים, ואפילו התרבות והדת שלהם נותרו דבר אניגמטי ולא ברור עבור רובנו. לכן ספרו של הרב שרון שלום, 'מסיני לאתיופיה', החושף באופן מסודר ובהיר את עולמה ההלכתי והרעיוני של יהדות אתיופיה, הוא ספר שלא ברור כיצד לא נכתב עד היום. הרי כל כך מעניין להבין את הקהילה האתיופית ברמה הזו, ולא (שוב) בהקשרים הנדושים של האפליה, חוסר הקליטה וכל השאר, ולרדת קצת יותר לעומק של נבכי נפשם, שלא לומר נבכי יהדותם.

'מסיני לאתיופיה' מחולק לשני חלקים עיקריים: הראשון מעניק רקע ומאפיינים על קהילת 'ביתא ישראל': יחסה לתלמוד, הקשר לארץ ישראל, העלייה לארץ, תיאור היסטורי ועוד. המחבר שוזר את סיפורו ותובנותיו באופן קולח בין התיאורים והניתוחים ההיסטוריים, והמעורבות הזו בהחלט תורמת לתוצאה. בד בבד אי אפשר שלא להזדהות עם הקושי של המאמין האתיופי להגדיר את עצמו באופן הלכתי ברור - קשה להם לשייך את עצמם לזרם המזרחי, האשכנזי או בכלל, והניתוח ההיסטורי והעכשווי שמגולל הרב שלום בחלק הראשון רק מעיד על המורכבות.

החלק השני של הספר הוא 'שולחן האוּרית', מעין שולחן ערוך מקוצר עבור הקהילה האתיופית, שאינו מגדיר את עצמו כהוראה לרבים אלא בעיקר כטקסט שמאגד את מנהגי קהילת ביתא ישראל ומתעד את המנהגים שנמסרו בעל פה. כל הלכה מובאת במספר חלקים: מהי ההלכה האתיופית, מהו המקור בהלכה התלמודית, ובסופו של דבר - מהו המנהג המומלץ בארץ ישראל. ניתן למצוא כאן שלל הלכות מרתקות ומפתיעות. כך למשל, מסתבר שבקהילה היהודית האתיופית לא הכירו כלל את מצוות התפילין, ובבתים לא נקבעו מזוזות; עד למאה ה-19 מנהג הקרבת הקורבנות בחצרות בתי הכנסת היה נפוץ למדי; אסור היה ליהנות בשבת מאש, גם אם היא הודלקה לפני כניסת השבת; לא נערך בשבת קידוש על היין, שנחשב כמוקצה מחמת מיאוס בקהילה כולה; ובכל הנוגע לברית מילה, היו בעיקר מוהלות ולא מוהלים.

מבחינה תוכנית הספר עשיר מאוד, אבל נראה שיש כאן פספוס ברמת האריזה. מבחינה חיצונית הספר נראה קליל מדי, כמיטב מסורת 'ידיעות ספרים'. אפשר אפילו לטעות לרגע ולראות בו איזשהו ספר פרוזה ולא ספר תורני ומעמיק שמלקט את הלכות יהודי אתיופיה. עטיפה שמרנית יותר היתה עושה לו טוב, ומשווה למידע החשוב עד מאוד תוקף קצת יותר רשמי, כראוי לתוכן החשוב האצור בין דפיו.

מסיני לאתיופיה, שרון שלום, 'ידיעות ספרים'