בשבע 487: עניין אישי

זאב רווח. בן 71. נשוי למלי. אב לחמישה וסב לאחד עשר. תושב רמת גן. שחקן, במאי והפרזנטור בקמפיין החדש של פרויקט משקפת



עפרה לקס , ו' בניסן תשע"ב

* התחלה: 1940, מרוקו, "ארץ יפהפייה". ראשון במשפחה של שמונה ילדים. ההורים אהבו לטייל, "ואני כבכור זכיתי להרבה טיולים". האהבה הזו תאומץ אחר כך גם למרחבי הארץ.

* זאב נחום: זאב על שם ז'בוטינסקי, נחום על שם סוקולוב. "אבי נתן לי שם של פשרה". ההורים ציוניים מאוד. האם תמיד בבית, האב מורה ומחנך ב'אליאנס'.

* העלייה: בגיל שמונה, מעברת 'שער עלייה' בחיפה. "תקופה מאושרת. הסתובבנו חופשיים, יצאנו לקיבוצים בסביבה ולחוף הים, שם היה נמל דייגים. היינו שוחים בים ומחפשים בו כל טוב". כעבור כמה חודשים עברה המשפחה לירושלים.

* ירושלים: "אבי לימד בכל כפרי העולים מכל התפוצות, ויצא לי הרבה פעמים ללכת איתו ולפגוש אנשים מעניינים".

* השידוך: באחת הפעמים הרב התימני של מושב אורה כל כך התלהב מידיעותיו של בן המורה בתורה, שרצה לחתן אותו עם בתו, נערה בת 12. "היא היתה מאוד יפה".

* לימודים: עממי ב'מוסררה' עם מורים זכורים לטוב ובתיכון 'כפר חסידים', ישיבה תיכונית חקלאית, "רציתי להשתחרר מהבית". תקופת התיכון היתה "הטובה שהיתה לי בארץ". גם כאן, קרדיט למורים, בהם אחד שעלה על כולם.

* המיוחד: ד"ר נתן הופמן שלימד תנ"ך והיסטוריה, הרבה לטייל בארץ עם תלמידיו, חשף את רווח לקריאת ספרות התיאטרון, עשה איתו מערכונים רבים ושלח אותו ללמוד את התחום. "בישיבה תיכונית זה דבר נדיר לשמוע".

* צבא: נח"ל במסגרת גרעין 'כפר חסידים' של 'בני עקיבא'. החברים הלכו אחרי הטירונות לקיבוץ והוא לקורס מ"כים. התוכנית היתה לסיים את הצבא ולהגיע לקיבוץ. אבל הכל השתנה במארב ההוא, לקראת סוף השירות.

* המארב: "היינו ארבעה חברים. אחד שחלם להיות רופא והוא רופא, אחד שחלם להיות אגרונום והוא אגרונום, שלישי שרצה להיות מדען, והוא מדען ואני, שחשבתי ללמוד חקלאות או ארכיאולוגיה. החברים הזכירו לי את המורה הופמן, אז למחרת הלכתי לבחינות ב'הבימה'".

* 'בית צבי': הבחירה היתה דווקא בבית הספר החדש 'בית צבי', "שלוש שנים נפלאות. הסתערתי על כל עולם שגיליתי בהרבה חדווה".

* האישה שאיתו: את שולמית, אשתו הראשונה ואם שתי בנותיו, הכיר ב'בית צבי'. הנישואין התקיימו בגיל צעיר, "שבו לא הייתי בשל מספיק". את מלי, ציירת, הכיר בסרט 'פצעי בגרות' בו עסקה בהפקה.

* עורך הקידושין: הרב הראשי של חיפה, באותן שנים שיחק בתיאטרון בעיר. החתונה התקיימה ברבנות, אחריה רץ רווח לחזרה גנרלית להצגה 'בובה' ומשם לחגיגות. לזוג שלושה ילדים והמשפחה גרה  ברמת גן. "עיר נקייה עם חינוך מצוין".

* הדור הבא: שתי הבנות הגדולות חזרו בתשובה ונישאו, ויחד יש לו מהן 11 נכדים. חלקם נחשפו רק לאחרונה לכמה קטעי סרטים שעשה "הסבא המצחיק שלהם". "אני אוהב אותם אהבת נפש וגאה בהם". שני הבנים המשותפים עם מלי לומדים ועובדים בקולנוע בחו"ל והבת הצעירה בצבא.

* א' - אוהל: התפקיד הראשון על הבמה היה מילוי מקום של אורי זוהר בהצגה 'האידיוטית' בתיאטרון 'האוהל'. יואל זילברג, שהיה המורה של רווח ובמאי ההצגה, הציע לו את התפקיד, ומכאן התחילה הקריירה. אחרי שנה עבר ל'קאמרי' שהביא בכנפיו מבול של תפקידים ומאז ועד עתה יש דילוגים בין תיאטראות רפרטואריים לעממיים.

* תיאטרון עממי: הדרך להגיע לקהלים שהם לא תל אביב ירושלים וחיפה, אלא פריפריה.

* פריפריה: "אני חושב שהייתי הצפון אפריקאי הראשון בתיאטרון במשך 15 שנה. זה הכריח אותי תמיד להיות הכי טוב. וכל אחד ממוצא מזרחי שהצטרף והגיע למעמד - שימח אותי".

* אח יא-רב: 'סלאח שבתי' הועלתה במשך 14 שנה ב'הבימה' בכיכובו וחלקן בבימויו. "הרגשתי כמו שליח ציבור. זה הסיפור של העדה שלי וקישון ידע לנגוע בדברים המיוחדים ובקונפליקטים. זה היה המחזה המצליח בארץ".

* חסמב"ה חסמב"ה חסמב"ה: גם לסרטו הראשון הביא אותו הבמאי יואל זילברג, שהציע לו את תפקיד 'אלימלך זורקין' הרשע. "עשיתי פושע מצחיק מאוד, עד שהילדים היו צועקים 'אלימלך תיזהר, חסמב"ה אחריך'". אחר כך היו עוד שני סרטים, ולאחריהם המפגש עם בועז דוידזון, שהניב את 'צ'רלי וחצי', 'חגיגה בסנוקר' וסרטים נוספים שהפכו לקאלט.

* קאלט: "הדמויות בסרטים האלה מזכירות כל שכונה בפריפריה. כל צופה ראה בסרט את הדמויות שהוא מכיר: בעלת המכולת שלו, החזן מבית הכנסת, הרב, מעבר לכך שהיו סיטואציות קומיות בעצמן. זו באמת תופעה שאנשים רואים סרט 60 פעמים וילדים בני 12 יודעים אותו בעל פה. אין דבר כזה".

* המבקרים: בימים הוא היה חכם חנוכה ובערב 'אובו' מהמחזה 'המלך אובו' של אלפרד ז'ארי. כעסו שהוא עושה סרטי בורקס וכתבו עליו שהוא 'לורנס אוליביה הישראלי'. "אני עוף מוזר אבל הלכתי בדרך שלי. אני מתייחס באותה רצינות לתפקידים עממיים ולכאלה של 'תרבות גבוהה'".

* 'רק היום': האהבה לירושלים הביאה לכתיבת סיפור, והרצון להפוך אותו לסרט הביאה ללימודים ב'ברקי', מעבדה של קולנוע. זה התחיל בלימודי עריכה, המשיך בניקוי ופירוק מצלמות, בתאורה ובפיתוח פילם ונגמר בציור של כל הסרט, פריים אחר פריים. הצלמים נדהמו וסייעו במלאכת היצירה. וכך נפתח גם פתח הבימוי.

* טלוויזיה: היו גם סדרות, חלקן מצליחות, "אבל האהבה הגדולה היא קולנוע ותיאטרון".

* נטול אגו: אחרי 30 סרטים, כ-50 תפקידים ופרסים, רווח עדיין לא מחזיק במניירות של כוכב. "גדלתי עם אבא מפורסם שהיה יקיר ירושלים ויקיר החינוך הדתי ותמיד כל כך צנוע, וזה דבק בי. יש גם משהו במסורת היהודית שמשאיר אותך עם הרגליים בקרקע. אתה משתחווה לקהל בסוף הצגה, מוחאים לך כפיים, בא הביתה, מתקלח ושוכח. אחרת אתה משתגע מזה".

* תפילה קודם הצגה: לפני הצגה הוא נושא תפילה להצלחה, והאחרים מצטרפים לאט לאט. "זה דבר נהדר, זה נותן כוח אדיר, שמחה, וגם מגבש את הצוות".

* להתעורר כל ערב מחדש: הצגה מאות פעמים? לא בעיה. "כל ערב זה קהל חדש. אדם יוצא מהבית, לוקח בייביסיטר, משלם חנייה והכל בשביל לראות אותך. אתה חייב לתת את מלוא הכישרון שלך. זה הייעוד שלך".

* רק הליכוד יכול: "בגין היה איש מופלא, ער לכל מיני תנודות בחברה וידע לתת תפקידים לאנשים, באופן שגישר בין עדות". אף שהיתה שנה שבה רץ לבחירות בעירו רמת גן, היום הוא משתתף בפוליטיקה רק בקלפי. אבל דעותיו אינן במיינסטרים התל אביבי.

* לא מיינסטרים: "המסורת נותנת לך עוצמה פנימית ויכולת להפגין את האמת שלך בלי לנסות למצוא חן". ובכל מקרה, הליכוד של היום הוא לא 'חרות' והדעות שלו חופשיות מכבלי מפלגה ספציפית.

* חרם: "אין דבר כזה. אני מתנגד לכך שפוליטיקה נכנסת לתיאטרון. חוץ מזה, אין יישוב אחד ביו"ש שלא ראה את 'סלאח שבתי'. אלה הדעות שלי, אני תוצר של בני עקיבא. חובשי הכיפות הם מלח הארץ".

* יהודה ושומרון: "'משקפת' ביקשה ממני פגישה. אמרתי, קודם תשלחו כמה מילים על העמותה. אחרי שקראתי ראיתי שזה בעצם הדעות שלי: 'לך בדרך התנ"ך ברגל, והכר את ארץ האבות'".

* פליאה: במסגרת המיזם, שאל רווח אנשים על היסטוריה של מקומות ביו"ש ונתקל בבורות. "אנשים לא יודעים מדוע נקראת קריית ארבע כך, ולא מכירים את ההרודיון". כאן מגיעה הרצאה קצרה על דמותו של הורדוס. "אני מחובר ושייך לעמותה, נקודה. ואעזור לה בכל דרך לא פוליטית".

* אם לא היית שחקן: "הייתי ארכיאולוג".

 

ובמגרש הביתי

* על הבוקר: לפעמים מניח תפילין, אחר כך קריאה מקצועית, "אני עובד על כמה תסריטים, וקורא מחזות בניסיון לאתר מחזה שאני מתחבר אליו כדי לקנות זכויות".

* דיסק ברכב: אופרות, שמושמעות בעיקר בירידה לדרום הארץ, "זה הולך טוב עם המדבר", ועוד מגוון גדול.

* שבת: מתחילה בשישי, בעזרה לרעיה עם הבישולים. בליל שבת "קידוש, מפגש של המשפחה וכמה חברים. אני מאוד אוהב לארח". השבת מוקדשת גם לשינה.

* יום כיפור: מרבית היום עוברת בבית הכנסת: "זה יום שכל יהודי צריך להתחבר בו לעצמו ולעשות חשבון נפש".   

* מאכל: "קציצות דגים שמכינה אשתי".

* עזרה בבית: קניות וסטייקים בתנור.

* מפחיד: "הפוליטיקה בארץ הפכה מאוד אגרסיבית ואני תפילה שתהיה התחברות עם קצת יותר סליחה, הבנה והקשבה. העם הזה תלוי על בלימה ואין לנו את הלוקסוס להיות מפורדים".

* דמות מופת: לובה אליאב, "מחנך יוצא מגדר הרגיל, סופר, איש אדמה וארץ ישראל". ומן הצד השני מנחם בגין, "הערצתי אותו".

* פנאי: קריאה וטיול בעיקר בארץ. "בת אחת גרה בטבריה, השנייה בבית"ר עלית והשלישית בצבא. לבקר אותן - זה כבר טיול בארץ".

* כשתהיה גדול: "כשהקדוש ברוך הוא ימצא לנכון אני חושב שאהיה מורה. יש לי כל כך הרבה ידע וניסיון במקצוע ואני חושב שמחובתי להעביר את זה הלאה, בעיקר לצעירי עיירות הפיתוח והשכונות שרוצים להגיע לתחום".