בשבע 487: הכוללניק חוזר להוליווד

הקריירה הקולנועית בארה"ב, קטע יובל עובדיה בדיוק כשהגיעה לנקודת השיא, לאחר שהחליט כי רצונו האמיתי הוא ללמוד תורה ולהקים בית כשר

דודו כהן , ו' בניסן תשע"ב

בעצת רבו, ולאחר שנישא לאתלטיקאית מאוקראינה שהתגיירה, שב לתעשיית הסרטים, והפעם של יהדות נטו | הוא הפיץ סרטי אמונה באמצעות דיסקים ורשת האינטרנט, ואז הגיעה אליו הצעה ליצור סרט עלילתי-יהודי באורך מלא על תכלית האדם בעולם | המותחן 'המשימה x' יוקרן בפסח הקרוב בסינמטק תל אביב, לאחר שזכה בפרסים בפסטיבלים בינלאומיים וצפוי להיות מוקרן בקרוב גם בארה"ב

למרות שמגיל צעיר חלם ונשם קולנוע, ובהמשך גם שיחק בסרטים שונים בחו"ל, אי שם בתחילת המילניום ועם חזרתו בתשובה החליט יובל עובדיה לעשות סוויץ' בראש. זהו, חשב, סיימתי עם הסרטים. הגיע הזמן להתפרנס רק מהחסכונות, למצוא כלה ולעסוק בתורה. ואכן, השחקן במיל' למד שעות רבות ביממה, רצה לתקן את המידות, ספג מושגים שכלל לא הכיר לפני כן, וראה את חייו באוהלה של תורה בלבד. אבל אז הוא החליט להתייעץ עם רב שליווה אותו באותה תקופה, ולהפתעתו הגישה כלפי הקולנוע לא היתה שלילית כלל וכלל. "אתה יכול להשתמש בכלי של הקולנוע לטובה או לשלילה", אמר לו הרב. "אם תנצל את הכלי הזה לטוב - אין בכך שום פסול"
הכל בקולנוע משך אותי - גם התהילה וגם העשייה, ובכלל הקטע שאתה יכול להשפיע על אנשים. יוצר הסרט מחליט מה הגיבורים יגידו, את מי הקהל יאהב, ואת מי ישנאו. זה כוח, השאלה היא איך אתה מכוון אותו
.

ואז יובל עובדיה חזר לעשות סרטים. אבל ממש לא במובן המקובל. סרטו הראשון - ואת המילה "סרטו" אפשר לכתוב עם או בלי מירכאות - היה "אינפורמציה אלוקית", שלמעשה לא כלל עלילה, תסריט או שחקנים, אלא היה מבוסס על סמינר בן ארבעה ימים שהעביר הרב יוסי מזרחי, אותו הכיר עובדיה עוד מימיו בארה"ב. "חשבתי איך אפשר להעביר בסרט של שעה את מה שעברתי בארבעה ימים בסמינר, וגרם לי לאותו שינוי", מספר עובדיה. "ביקשתי מהרב מזרחי שיערוך הרצאה בבית של ההורים שלי. ישבתי על השטיח וצילמתי אותו. מזה עשיתי בשנת 2001 את הסרט 'אינפורמציה אלוקית' שהופץ במאות אלפי עותקים, בלי הפקה ובלי כלום. קניתי מערכת עריכה פרימיטיבית, הרב הביא לי שקופיות, קיבלתי קטעי וידיאו מארגוני ערכים, שופר, שידור ישיר ועוד, ומזה עשינו את הסרט. אנשים שצפו בו אמרו 'וואו', אבל זה לא סרט, זו רק הרצאה", הוא צוחק.

עם הדיסק של "אינפורמציה אלוקית" הגיע עובדיה אל מפיץ הספרים המוביל פנחס ראובן מבני ברק. באותם ימים ראובן לא הפיץ דיסקים, ולכן היה זה מוזר כשהקולנוען הסימפטי הגיע אליו עם קלטת וידיאו שהכילה את הסרט. "אמרתי לו 'קח, זה סרט שעשיתי לכבוד עם ישראל. אני לא רוצה כסף, פשוט תפיצו את זה ברבים'". הוא התחיל להפיץ, ותוך זמן קצר עדכן שנמכרו 100,000 עותקים בפורמט של דיסק למחשב. "פנחס אמר 'תשמע, תביא עוד. זה הולך, הסרטים האלה משפיעים'. ואז התחלנו את תעשיית הדיסקים לזיכוי הרבים - 'סיאנסים בצבא' שתיאר תקשורים עם נשמות מהעולם הבא, 'סעדה' שבו גוללה אישה בשם סעדה את סיפור חייה המיוחד, 'שעת האפס', 'גוג ומגוג', 'עופרת יצוקה' על מדינת ישראל ונבואות אחרית הימים, וסרטים נוספים שדיברו בעיקר על הגאולה הקרובה". אותם דיסקים הודפסו במיליוני עותקים במצטבר, אך עובדיה מספר ש"לא הרווחתי גרוש על הדיסקים האלה. הכל היה מיועד להפצה ולזיכוי הרבים בלבד, אפילו ללא ציון שמי".

אז איך אתה מגדיר את הסרטים האלה?

"הם יותר בכיוון דוקומנטרי-היסטורי-תיעודי. אין לזה שם כי נראה לי שלמעשה המצאתי את הפורמט. מדובר בסגנון שאני התחלתי איתו. זה לא היה לפני כן, לפחות לא בארץ".

"אמרתי 'תשמע, הקב"ה, אם אתה רוצה שהסרט הזה ייצא - תביא אליי אנשים שיזיזו את זה, כי אני לא מתכוון לרדוף אחרי משקיעים'". יובל עובדיה

כוכב סרטי האקשן

הדרך לביתו של יובל עובדיה (46) באלעד רגועה למדי. מחוץ לבניין משחקים ילדים ששומרים על סדר המשחק באופן מעורר התפעלות, וגם בביתו של עובדיה יש אווירה נעימה שקשה להגדירה במילים. ארבעת ילדיו משחקים בסלון בסוג של שלווה קוסמית, ויובל פותח את הדלת עם יד ימנית עטויה בתחבושות ("כבר שנים שיש לי בעיה עם היד הזאת", הוא מתנצל כבר בהתחלה, ומבקש שאלחץ את ידו בעדינות). ביחד אנו הולכים אל חדר העבודה שלו - חדר צר, עמוס מכשירי עריכה, דיסקים ותעודות, שמזכיר סוג של מקלט.
הכל בקולנוע משך אותי - גם התהילה וגם העשייה, ובכלל הקטע שאתה יכול להשפיע על אנשים. יוצר הסרט מחליט מה הגיבורים יגידו, את מי הקהל יאהב, ואת מי ישנאו. זה כוח, השאלה היא איך אתה מכוון אותו

הוא גדל בתל אביב, ועבר בילדותו גם בין רמת גן וגבעתיים. הוריו ניהלו בית חילוני-מסורתי שמקפיד על קידוש בשבת, אבל לא הרבה מעבר. השמירה על המסורת התרכזה בעיקר אצל הסבים והסבתות, וגם נעצרה שם. או במילותיו של עובדיה, "הסבים והסבתות היו צדיקים כמו אצל כולם, אבל הדור שאחריהם לא עשה הרבה מעבר". הוא עצמו אחז בזיקה פולקלורית אל היהדות, דיבר המון עם אלוקים בנקודות זמן שונות בחיים, הניח תפילין באופן קבוע ואף הקפיד על קריאת שמע שעל המיטה, גם בתקופות שבהן היה "הכי רחוק" לדבריו.
הבנתי שקריירה כזו לא הולכת ביחד עם חיי משפחה. אני האמנתי בזוגיות מושלמת כמו בסרטים. ממש האמנתי בזה. בד בבד עם ההתקרבות שלי ליהדות, הבנתי שהדרך הכי טובה לחיי משפחה טובים ומאושרים קשורה לדת

חיידק הקולנוע החל לקנן אצלו בסביבות גיל 13. בהתחלה הוא חשב יותר במונחים של אגו, כבוד וכוכבות, אבל בהמשך כבר ביקש להישאב לעשייה עצמה. בתקופת התיכון החל ליצור עם חבר טוב סרטים ביתיים, כתב תסריטים, ואף יצר קשר עם הבמאי המנוח נסים דיין, שהעניק לו מניסיונו. בין לבין נהג עובדיה הצעיר ללכת לאולפנים בגבעתיים ולצפות בעבודתו של מקרין הסרטים. "הייתי נכנס ורואה איך הוא מקרין, מה הוא מחבר", נזכר עובדיה. "הכל שם משך אותי - גם התהילה וגם העשייה, ובכלל הקטע שאתה יכול להשפיע על אנשים. יוצר הסרט מחליט מה הגיבורים יגידו, את מי הקהל יאהב, ואת מי ישנאו. זה כוח, השאלה היא איך אתה מכוון אותו. באותה תקופה יצאו הסרטים 'גריז' ו'שיגעון המוזיקה', והתחלתי להתלהב עוד יותר. כשצפיתי בסרט, ראיתי את עצמי בתוכו. אבל עם זה, היה גם צד של השפעה על העולם, תמיד זה היה בתוכי".

בתקופת התיכון שימש עובדיה כמדריך בגדנ"ע אוויר, ואף היה מועמד לקורס טיס. אבל לפני הצבא ריסק את היד במשחק כדורגל, הפרופיל שלו ירד, ואת שירותו הצבאי העביר בבסיס טנקים סמוך לעפולה. הוא נחשב לחייל מצטיין, אבל במקביל כתב תסריטים וחלם על מסלול של קולנוע בחו"ל אחרי הצבא. "ההורים לא היו בעד, ורצו שאהיה מהנדס אלקטרוניקה", הוא מספר. "הם שאלו כל הזמן 'מה לך ולג'וקים האלה של סרטים?'. הם לא תמכו כלכלית בשאיפה הזאת שלי, אז חסכתי כסף לבד. רציתי ללכת בגדול".

למה דווקא בחו"ל?

"ראיתי שכאן בארץ החיים כשחקן קשים. הרי גם מי שהצליח כאן חולם ללכת לאמריקה ולהתחיל הכל מההתחלה. אז למה לי לעשות מסלול כזה? אתחיל ישר משם".

עם נחיתתו בניו יורק ניגש עובדיה, בעל אנגלית עילגת באותה תקופה, למבחני כניסה ל-Lee Strasburg Institute - בית ספר מפורסם למשחק, שהצמיח בין השאר כוכבים כמו מרלון ברנדו, לייזה מינלי ועוד. לאחר שהתקבל החל בלימודים, שכללו משחק, שירה, ריקוד, סטפס ועבודה על המבטא. כהשלמה למד משחק גם בבית הספר HB Studio, ובהמשך למד בימוי, תסריט וצילום באוניברסיטת ניו-יורק.

בתקופת הלימודים עבד עובדיה בכל הבא ליד - שיפוצים אצל אבא של חבר, תפקיד ניהולי בחברת משחקים אלקטרוניים, קריוקי ועוד. למרות שחלומו הקולנועי טרם התממש, זה לא הפריע לצעיר הישראלי להרגיש ניו יורקר אמיתי. "אני אחד שמתחבר בכל מקום", הוא מסביר. "תוך כמה שנים הרגשתי בבית, כולל החבר'ה המתאימים, המסיבות הנכונות והלימודים המאתגרים. הייתי הולך במנהטן ומרגיש ממש בסרט. פשוט ניו יורקר, משתולל עם המכוניות ומחזיק בכל הדאווין הנלווה.

"במקביל הבנתי מהר מאוד שהתחרות מאוד קשה. החלום לא קל ולא נמצא בהישג יד. ניו יורק מלאה באנשים שהגיעו עם מטרה זהה לשלי. אז הלכתי לאודישנים, ניסיתי פה, ניסיתי שם, והשגתי עבודה כסוכן מכירות ואחר כך כמנהל בחברה לשיווק משחקים. אחרי תקופה של שש שנים בארה"ב הרווחתי סכומים של שלושה-ארבעה אלף דולר בשבוע. גרתי בדירת פאר במנהטן".

בשנת 96' החל עובדיה לממש את חלומו הגדול, כאשר הצטלם לסרט "Orphan of War" לצידו של ריצ'י הייבנס - מוזיקאי שזכה לתהילה בעקבות פסטיבל וודסטוק. עובדיה השתתף בכתיבת התסריט, בהפקה ובעריכה, ושיחק בתפקיד מרכזי. במקביל הוא הפיק עם הייבנס אלבום משותף, ואילו הסרט יצא ב-98'. עובדיה מודה שלא מדובר ביצירת מופת גדולה אלא ב"סרט אקשן אמריקאי טיפוסי", כפי שהוא אומר. "לסרטים מהסוג הזה אין יותר מדי משמעות ועומק, הם בעיקר מנסים למכור. אמנם ניסינו קצת שיהיה עומק, אבל היום כשאני מסתכל על זה - זה ממש סתם".

כל זה היה רק פרומו לקראת הפרויקט הבא של עובדיה: תסריט מושקע שעליו עבד יחד עם הבמאי צ'רלס ליין ("הוודי אלן של הכושים"), יוצר הסרט עטור הפרסים "Sidewalk stories". הצעיר הישראלי היה אמור לככב בסרט לצידו של השחקן ווסלי סנייפס, והתקציב המדובר עמד על 10 מיליון דולר. אבל בדיוק אז החליט עובדיה לקחת רוורס, ולוותר במודע על הסרט שהיה אמור להגשים את חלום חייו ולהביא אותו אל המקום אליו ייחל כל כך הרבה שנים.

 דיסקוטק אחרי בית הכנסת

המהפך בחייו של עובדיה התרחש בשנת תשנ"ט, וארך כשנה. "בניו יורק הייתי הולך פה ושם להרצאות על יהדות", הוא מספר. "אחד החבר'ה, יוסי מזרחי, שהיום הוא הרב יוסי מזרחי, חזר בתשובה והתחיל להעביר שיעורים לחבורה. גם הלכנו מדי פעם לבתי כנסת. שם אין את האנטי כמו שיש פה, שחילוני לא יילך בדרך כלל לבית כנסת. גם שמעתי מדי פעם קלטות של הרב אמנון יצחק. היתה לי זיקה ליהדות, בהחלט לא הייתי אנטי. קראתי, שמעתי, החכמתי. במקביל כמה חברים שלי חזרו בתשובה. ככה חיינו בכל העולמות - הלכנו לבית כנסת במנהטן בערב שבת, ובהמשך הערב יצאנו לדיסקוטקים ומסיבות".
היום לאנשים יש זיקה לרוחניות. אמנם הסרט מבוסס על מוטיבים יהודיים, אבל גם אנשים לא יהודים יכולים להתחבר. למעשה, זוהי דרכי לחזור להוליווד, אבל בהפוכה. הפעם פשוט מהצד הנכון של המפה

איפה היתה הנקודה שבה החלטת לשנות פאזה, מעבר לביקורים שבועיים בבית הכנסת?
הבנתי שקריירה כזו לא הולכת ביחד עם חיי משפחה. אני האמנתי בזוגיות מושלמת כמו בסרטים. ממש האמנתי בזה. בד בבד עם ההתקרבות שלי ליהדות, הבנתי שהדרך הכי טובה לחיי משפחה טובים ומאושרים קשורה לדת

"פשוט הרגשתי מאוד ריקני. הייתי כבר בן 30, וחשבתי לעצמי 'בסדר, עכשיו אצליח, אעשה עוד סרט, ומה אז?'. גם הבנתי שקריירה כזו לא הולכת ביחד עם חיי משפחה. ראיתי מסביבי זוגות שמנסים בכוח לסחוב זוגיות, אבל בסופו של דבר אחד מכל שלושה זוגות מתגרש, ומי שלא מתגרש - בוגד. אני האמנתי בזוגיות מושלמת כמו בסרטים. ממש האמנתי בזה. בד בבד עם ההתקרבות שלי ליהדות, הבנתי שהדרך הכי טובה לחיי משפחה טובים ומאושרים קשורה לדת.

"בשנת 99' החלטתי לחזור לארץ, אבל הייתי מבולבל. מה, אלך לעשות סרטים בארץ? זה קטן לעומת מה שכבר עשיתי. מסיבות בישראל? כבר קטן לעומת המסיבות הכי נוצצות והכי מתוקשרות שבהן הייתי. אגב, עוד במנהטן הלכתי עם ציצית בפנים. הייתי הולך עם ציצית אפילו למסיבות.

חייתי את העולם הזה באופן הכי גדול. חשבתי שזה טוב, אבל בשלב מסוים הבנתי שזה בא מקטע של חוסר שקט נפשי. ואז ידעתי שאני רוצה לחזור לארץ. רכשתי כרטיס טיסה לארץ, ארגנתי מכולה, ואז חבר טוב הציע לי לבוא לסמינר של הרב יוסף יגן במונסי. גם הרב יוסי מזרחי, שהיה חבר טוב שלי, היה שם. כך הלכתי לארבעה ימים של סמינר. זו היתה חוויה כיפית שבחיים לא חוויתי כמותה. כבר ביום הראשון הכל הסתדר לי בראש. הבנתי מה אני הולך לעשות בארץ. הבנתי שהיהדות היא הדבר הכי טוב בחיים, ואם כבר - עדיף ללכת על כל הקופה. הבנתי שלא שייך להיכנס לבריכה עם חצי גוף. אם כבר, עדיף לקפוץ עם כל הגוף. לא ידעתי איך וכיצד, אבל הבנתי שאני הולך להיות יהודי עד הסוף".

הבנת כבר אז שזה יהיה במסלול החרדי?

"לא הבנתי אז מסלולים, סוגי כיפות וכו', אבל ידעתי שאני הולך ללמוד תורה. בסמינר הגעתי להחלטה לעזוב את ניו יורק וגם את עולם הסרטים. חשבתי שזה לא הולך ביחד עם התורה. רציתי רק להקים בית יהודי כשר בארץ ישראל. הפנטזיה של זוגיות כמו של אוליביה וניוטון ג'ון התחלפה עם איזו יהודייה צדיקה עם מטפחת. זה חיבר לי את הכל. הבנתי למה אני צריך לחזור לארץ ישראל".

איך הגיבה הסביבה בחו"ל?

"הרבה מהחבר'ה צחקו ואמרו 'אתה הולך - אבל עוד תחזור'. אמרתי שאין מצב, אני הולך שלא על מנת לחזור. אני אדם שבודק אופציות, אבל אחרי שזה מתבשל - אני מחליט וזהו. הסמינר היה המכה בפטיש, כמו שאומרים".

עם הגיעו לארץ למד עובדיה בישיבת נתיבות עולם בבני ברק, וממנה עבר למרכז התורני "שערי ניסים" ברמת גן, הסמוך לבית הוריו. במקביל, אחרי תקופה לא קצרה של שידוכים כושלים, הכיר את מי שהפכה לאשתו: גיורת מאוקראינה, דוגמנית לשעבר, סגנית אלופת אוקראינה בקפיצה לגובה, שהיתה נוצרייה קתולית אדוקה. "בדרך לא דרך היא הגיעה לישראל, ובדרך לא דרך הגיעה למדרשה חרדית באופקים לאחר שהתעניינה ביהדות ואף ויתרה על חוזה דוגמנות", מספר הבעל בנימה לא מוסתרת של גאווה חיובית. "היא התגיירה ובחרה לחיות בעולם של תורה. הכרנו בשידוך. הייתי כבר אחרי שנתיים של שידוכים - כפרת עוונות ותיקונים - וממש בפגישה הראשונה שלנו הרגשתי כאילו הקב"ה הביא לי את מה שחלמתי עליו כל החיים, כאילו אמר 'הלכת איתי - עכשיו אלך איתך'. הכרנו בדיוק ביום ההולדת שלי, ואחרי חודשיים התחתנו. היום היא מעבירה הרצאות מחזקות סביב הסיפור האישי שלה, ובמקביל עובדת בחנות למוצרי טבע. היא מאוד בענייני בריאות ותזונה".

במקביל לחתונה ולאחר ההפסקה מעולם העשייה הקולנועית, חזר עובדיה ליצור סרטים דוקומנטריים שונים כאמור בהמלצת רבו, וכך ביים עד שנת תשנ"ח עשרה סרטים שזכו לפופולריות רבה במכירה דרך דיסקים וגם בכמות הצפיות דרך האינטרנט. בתשנ"ט הוא היה שותף לבימוי ולעריכת סרט דוקו-דרמה היסטורי על ירושלים, ואף שיחק בתפקיד הראשי; אחרי שנה יצא סרט דוקו-דרמה נוסף שלו בשם "מסע אלוקי להוליווד", ששודר בערוץ הידברות, ב-HOT ו-Yes, וכן בערוץ האמריקאי "מנורה". במקביל לכל אלה המשיך בלימוד תורה, והעביר מדי פעם הרצאות בבתי ספר, מתנ"סים ומרכזים קהילתיים בנושאי השפעת התקשורת, חינוך ילדים, יהדות מול מדע ועוד. פרנסתו התבססה גם על עבודות עריכה קטנות, הכנת מצגות ועבודות וידאו שונות. מבחינתו אפשר היה להסתפק בזה, אבל דווקא הפרויקט הגדול ביותר שיצר בגלגול הנוכחי שלו, לא ממש זכה לדחיפה מכיוונו.

 סודות הקבלה במרתפי המוסד

בחול המועד פסח יוקרן בסינמטק תל אביב סרטו החדש של יובל עובדיה, "המשימה X", בו הוא מככב לצדם של דני שטג ושרון רג'יניאנו. תקציר הסרט מסקרן מאוד, והוא מגולל את סיפורו של אדם מכוכב אחר אשר נשלח למשימה מסתורית בכדור הארץ ונתפס כשהוא מנסה לחדור לאחד מהמתקנים השמורים ביותר של המוסד. במקום המידע המיוחל, מופתע חוקר המוסד הקשוח לקבל מהנחקר אינפורמציה מיסטית וסודות קבליים מעולמות עליונים. במהלך החקירה האינטנסיבית, החוקר מוצא עצמו במצב סבוך כשהנחקר המסתורי, נטול הזהות לחלוטין, חושף בפניו פרטים מעברו של אביו, עת היה ילד בתקופת השואה, ופותר את סוד הצוואה של האב, דבר שגורם לתפנית חדה ביחסו אל הנחקר. מבולבלים? אכן, הסרט לא בנוי בצורה שגרתית. מספיק לצפות בפרומואים השונים על מנת להבין שמדובר בסרט עם ראש אחר. קצת מיסטי, קצת מסתורי, קצת הזוי, הרבה מיוחד.

ההקרנה בסינמטק לא מובנת מאליה, אם לוקחים בחשבון את העובדה שמדובר בסרט ראשון,
היום לאנשים יש זיקה לרוחניות. אמנם הסרט מבוסס על מוטיבים יהודיים, אבל גם אנשים לא יהודים יכולים להתחבר. למעשה, זוהי דרכי לחזור להוליווד, אבל בהפוכה. הפעם פשוט מהצד הנכון של המפה
יחיד מסוגו, העוסק בקבלה ואמונה. עד כה הסרט התקבל רשמית לשמונה פסטיבלי סרטים בינלאומיים, בהם זכה בשלושה פרסים יוקרתיים. יובל מצביע על התעודות הממוסגרות, התלויות בחדר העבודה שלו, ונראה שמשהו ברשמיות הזו עושה לו טוב. אחרי כל כך הרבה סרטי יהדות שהצליחו מאוד באפיק העממי, הצלחתו של סרט מושקע ועלילתי יותר מעניקה לו סיפוק מסוג אחר.

"הסרט הזה בא אליי, לא הזמנתי אותו ולא בניתי עליו", מספר עובדיה. "הוא מבוסס על סיפור ששכב אצלי במגירה הרבה זמן. הגיבוש של הרעיון החל עם אחת הנשים החזקות בארגוני התשובה בחו"ל, דינה משה. פעם היא אמרה לי בשיחת טלפון 'תעשה סרט עלילתי עם שחקנים, משהו ברמה, שיסביר מה התכלית של האדם בעולם'. שאלתי אותה איך אפשר לעשות דבר כזה - הרי מדובר בנושא להרצאה, לא לסרט. וחוץ מזה, מאיפה הכסף? לארגן תקציב לסרט זה סיפור, ואני אין לי כוח עכשיו. יש לי חצי יום בכולל, אני מעביר הרצאות, יש לי אישה וילדים. מה אני צריך את כאב הראש הזה? אם מישהו היה מציע לי לערוך סרט שאני מתחבר אליו, אז אולי. אבל להפיק סרט מבראשית זה בלגן.

"הסברתי לה את כל זה, והיא אמרה 'תכתוב תסריט, מה אכפת לך?'. ישבתי ואמרתי 'ריבונו של עולם, אני לא יודע בכלל איך להעביר דבר כזה בתור סרט. תביא לי סיפור'. פתאום בא לי סיפור, ותוך שעה כתבתי סטורי-ליין: אדם נשלח מכוכב אחר, המוסד תפס אותו. חוקרים אותו, ותוך כדי חקירה הוא מגלה את סודות היקום ואת תכלית האדם בעולם. אחרי הכתיבה של ראשי הפרקים אמרתי שלא אשקיע בזה יותר מדי זמן. אין לי זמן מיותר. לכן שמתי את זה במגירה. אמרתי לאלוקים 'תשמע, הקב"ה, אם אתה רוצה שהסרט הזה ייצא - תביא אליי אנשים שיזיזו את זה, כי אני לא מתכוון לרדוף אחרי משקיעים'. אני כבר לא בקטע של חיפוש פרסום ותהילה. ברוך השם שאין לי את זה.

"הסיפור ישב שנתיים-שלוש במגירה, ופתאום מופיעה ג'ני, יהודייה איטלקית שחזרה בתשובה ועברה לגור בארץ לפני כמה שנים. היא החליטה 'אני רוצה שיובל עובדיה יעשה סרט עלילתי', הגיעה אליי ואמרה 'יש לי כסף ואני רוצה שתעשה סרט רוחני, עלילתי, מעניין. אתה תהיה אחראי על זה'. אמרתי לה שזה בלגן, הרבה כסף, והיא אמרה 'אתה חייב'. ביקשתי ממנה זמן לחשוב על זה. ידעתי שיש לי במגירה את הסיפור הזה. ישנתי על זה הרבה. התייעצתי עם אשתי, אמרתי שזה המון עבודה - אתה פשוט נשוי לסרט כמה שנים. זה כולל בחירת שחקנים, עבודה על התסריט, פרה-פרודקשן, גיוס צוות וכמובן הצילומים עצמם, עריכה, סאונד, מוזיקה. ואחר כך לך תנסה לקדם אותו בפסטיבלים ולהריץ במקומות שונים. זו אחריות. שקלתי את זה במשך חודש-חודשיים. אשתי אמרה 'תעשה מה שאתה חושב'. אחרי שרבי דוד אבוחצירא הביע דעה חיובית מאוד לגבי הסרט בפני ג'ני, החלטתי להיכנס לזה ולצלול לתוך הסרט, על החיים ועל המוות".

למרות הכוונות הטובות, היתה בעיה נוספת: התקציב של הסרט היה נמוך. עובדיה מבקש לא לציין סכומים, אבל נאמר שבכל קנה מידה - זה סכום שאפשר אולי להקליט איתו דיסק, בטח שלא להפיק סרט. גם כאן פנה עובדיה אל רבי דוד אבוחצירא, שענה לו 'עם מה שיש לך - תעשה את הסרט'. "קראתי לחבר שלי, הקולנוען אורי גרודר, שהוא בעל תשובה. אמרתי לו 'בוא תעבוד איתי על הבימוי של הסרט הזה'. הוא הצטרף. צירפנו גם את פרוספר מלכה, איש קולנוע ותיאטרון לשעבר, שהיום מוסר שיעורים בקבלה וגר ביישוב חשמונאים. התחלתי לעבוד עם פרוספר על התסריט, ותוך כמה חודשים התסריט היה כבר גמור".

מבחינתו של עובדיה, מהירות הפקת הסרט - תוך שנתיים בלבד - היתה נס בפני עצמו. הוא מסביר שלפי הכללים שלומדים בכל בית ספר לקולנוע, ישנם שלושה פרמטרים - טוב, זול ומהר. בפועל ניתן לעשות סרט בשני נתונים בלבד. כלומר, אפשר להפיק סרט טוב באופן מהיר, אבל זה לא יהיה זול. ניתן להפיק סרט במהירות ובזול, אבל הוא לא יהיה טוב, וכן הלאה. "כאן הכל יצא זול, ממש בגרושים", אומר עובדיה. "הסרט יצא מהר - הכל היה גמור תוך שנתיים; וזה שהוא טוב אני לא יודע, אבל כבר התקבלנו לשמונה פסטיבלים בינלאומיים בלי קשרים, ובמסגרתם קיבלנו שלוש זכיות".

יש בכלל מצב לקולנוע יהודי עלילתי כשר? 'אושפיזין' של שולי רנד היה, כך נראה, הבלחה די חד פעמית.

"את מה ששולי רנד עשה עם 'אושפיזין' אנחנו מנסים לעשות, ולהכניס קצת יותר בגדול את עניין היהדות. אם 'המשימה X' יצליח, יגבר לאנשים התיאבון. יותר מזה, עכשיו אני במשא ומתן עם שני מפיצים שונים להפצת הסרט בארה"ב. אחד הבעלים הוא הנשיא לשעבר של חברת וורנר ברדרס, אנדרו פוגלסון. אנחנו מתכתבים במייל. שתבין, אם זה יילך - אנחנו מגיעים לאולמות הקולנוע בכל אמריקה וקנדה. הוא מתכנן להקרין את זה שם. אפילו 'אושפיזין' לא עשה את זה. היום לאנשים יש זיקה לרוחניות. אמנם הסרט מבוסס על מוטיבים יהודיים, אבל גם אנשים לא יהודים יכולים להתחבר. למעשה, זוהי דרכי לחזור להוליווד, אבל בהפוכה. הפעם פשוט מהצד הנכון של המפה".

אני מסתכל כאן סביב, ולא יכול שלא לחשוב לעצמי: אם הייתי מראה לך את עצמך לפני 20 שנה, עם בית באלעד, כולל ארבעה ילדים, איך היית מגיב?

יובל צוחק. "תאמין או לא, אבל לפני שנסעתי לאמריקה בדיוק התפרסם סיפור החזרה בתשובה של הרב אורי זוהר. אני זוכר שאמרתי לאמא שלי 'טוב, אחרי שאעשה סרטים - גם אני אחזור בתשובה'. לא פסלתי את הכיוון, וה'נבואה' הזו התגשמה בסופו של דבר".