בשבע 487: איכות (סביבה) היא לא מילה גסה

יצחק-איצ'ה מאיר מסביר למתנחלים ששמירה על איכות הסביבה היא לא שמאלניות, אולם בקרב הארגונים הירוקים הוא חש כמתנחל-מחמד בודד

יואל יעקובי , ו' בניסן תשע"ב

כמי שהקים את איגוד ערים לאיכות סביבה שומרון, הוא עוקב בדאגה אחרי מפגעי תברואה ואקולוגיה בשטח, שלא מעט מהם נגרמים מהצד הפלשתיני | ויש גם בשורות טובות: פרויקט שיקום נחל קנה, תוכניות עתידיות להקמת רכבת בשומרון והדור הצעיר שמקים יישובים בעלי אוריינטציה אורגנית וירוקה

קודם לשירותו הצבאי בנח"ל המוצנח, למד יצחק (איצ'ה) מאיר בישיבת מרכז הרב. באחד השיעורים שמע מפי הרצי"ה את המשל הבא: אדם בא לתערוכת ציורים, הסתכל על ציור ותהה באוזני האדם שלצידו על פשר כתמי הצבע הבלתי מזוהים על היריעה מולו. המבקר השני, ששם לב שהסיבה לרושם המוטעה נובעת מהמבט הקרוב מדי לציור, ביקש מהחבר התוהה להתרחק קמעה, ואז נגלתה לעיניו יצירת הפאר. הרב צבי יהודה רצה להראות שגם המבט על תהליך הגאולה צריך להיות ממרחק מה, כי מקרוב באמת דברים עלולים להיראות לא טוב.

מאיר, שהיה שותף להקמת היישוב עפרה מיומו הראשון, מספר לי את הסיפור כדי להסביר מדוע הוא אופטימי חסר תקנה ביחס להתקדמותו של תהליך הגאולה. האופטימיות שלו, יחד עם החיוך ומאור הפנים, הכרחיים כנראה למי שנמצא בצומת בלתי אפשרי כמעט. כמנכ"ל איגוד ערים לאיכות הסביבה שומרון, הוא צריך מחד לשווק למתנחלים סחורה שנחשבת 'שמאלנית', ומאידך לפעול עם ארגוני הגנת הסביבה, בהם הוא מכהן על תקן 'כיסוי דתי-מתנחלי' (לפי הגדרתו) בודד כמעט בתוך ים של שמאלנים-חילונים. בשטחי אחריותו ישנם עוד שני גורמים, שאיכות הסביבה לא ממש עומדת בראש מעייניהם: הצבא, ולהבדיל, הרשות הפלשתינית.

הרשויות הסכימו, המדינה מימנה

מאיר עבד ברשות הטבע והגנים במשך ארבע עשרה שנה וניהל את מדור ניטור רעלים, כשבמסגרת תפקידו פיקח על השימוש בחומרי הדברה, בעיקר בחקלאות. בתחילת מפעל ההתיישבות בשומרון הפריעה לו מאוד ההתעלמות מן ההיבט הסביבתי בהקמת היישובים. "בונים את היישובים כאילו הם נועדו לחיי עראי ולא לחיי קבע. מי שמתכנן להישאר כאן צריך לקחת בחשבון קיימות לדורות הבאים". המושג 'קיימות', מהמונחים הבולטים כיום בתחום הגנת הסביבה, משמעו שימוש נאות במשאבי הטבע העומדים לרשותנו, כך שגם הדורות הבאים יוכלו להתקיים ברמת חיים סבירה.

מאיר מדגים: "בעבר לא היה תכנון סביבתי אלמנטרי. כשהקימו אזור תעשייה לא לקחו בחשבון התייחסות למניעת מטרדים, כיווני רוח וכדומה". מקרה בולט היה המאבק סביב הרעיון להקים את היישוב נווה צוף ביער דיר-ניזאם: "היערות העתיקים היו אדמות מדינה עוד מימי הטורקים והיה קל להקים שם יישוב. אבל האמת היא שנשאר כל כך מעט מיער אפרים המקראי, ולעומת זאת ישנן אדמות מדינה מתאימות יותר – חבל להרוס מה שנשאר".
האבסורד הוא שדווקא בציבור שאהבת הארץ חזקה אצלו יותר מאשר בציבורים אחרים, נושא איכות הסביבה לא מוטמע מספיק. משום מה בארץ, וגם בעולם, הנושא הסביבתי קשור בחוסר לאומיות. הגעתי למסקנה שחייבים לצקת תכנים יהודיים סביבתיים למפעל ההתיישבות

"האבסורד הוא", אומר מאיר, "שדווקא בציבור שאהבת הארץ חזקה אצלו יותר מאשר בציבורים אחרים, והנוער שלו מטייל יותר, נושא איכות הסביבה לא מוטמע מספיק. משום מה בארץ, וגם בעולם, הנושא הסביבתי קשור בחוסר לאומיות. הגעתי למסקנה שחייבים לצקת תכנים יהודיים סביבתיים למפעל ההתיישבות". מאיר פנה לסגן השר דאז יגאל ביבי, וזה אמר לו: "אם תשיג הסכמה מהרשויות המקומיות – תעשה". הרשויות הסכימו וכך הוקם איגוד ערים לאיכות הסביבה שומרון, כשבשנה הראשונה המדינה מימנה את פעילות האיגוד.

למרות שבתשנ"ב, כשהוקם האיגוד, היו פחות רשויות מקומיות במרחב מאשר היום, התנגד מאיר לכך שהאיגוד יכלול את כל יהודה ושומרון, ולכן הוקמו שני איגודי ערים, אחד לשומרון ואחד ליהודה. אולם גם כך חולש איגוד השומרון בניהולו של מאיר על גיזרה ענקית, שגובלת בדרום בירושלים, במערב בכביש 6 ובקו הירוק, במזרח בגבול ירדן ובצפון בגלבוע. כיום שותפות בו חמש עשרה רשויות מקומיות: שתי עיריות (מודיעין עילית ואריאל), עשר מועצות מקומיות ושלוש מועצות אזוריות שמאגדות מעל 100 יישובים. משרדי האיגוד מוקמו באריאל בהתעקשותו של מאיר: "זו לא הרשות המקומית הגדולה ביותר באיגוד, אבל זו עיר המחוז". ראש עיריית אריאל רון נחמן מכהן כיושב ראש האיגוד, וניכר כי שוררים ביניהם יחסי עבודה טובים ואולי אף יותר מזה.

איגודי ערים נועדו לטפל בבעיות המשותפות למספר רשויות מקומיות סמוכות, שאין צורך שכל רשות תטפל בהן בעצמה. בעניין איכות הסביבה, מחולקת הארץ ל-52 יחידות מוניציפליות. מנהלי האיגודים הללו מאוגדים בפורום מטעם מרכז השלטון המקומי, שמאיר מכהן גם כיושב הראש שלו.

התחום הראשון בו עוסק האיגוד הוא התכנון. הענף כולל הקמת שכונות חדשות ופיתוח אזורי תעשייה חדשים, שבהליכי התכנון שלהם יושבים אנשי האיגוד בוועדות השונות של המינהל האזרחי. לעיתים מאיר, אשר מטפל אישית בתכנון, נאלץ לרדת עד לרזולוציות של בית פרטי. כך הדבר ביישובי מזרח בנימין באזור כביש אלון, שם כל בית טעון בדיקה של מאיר, שמוודא כי בבית הותקנה מערכת שמוציאה ממנו את גז הראדון. הראדון הוא גז שיוצא מתוך האדמה דרך סדקים בסלע ועלול להיכלא במקלטים, מה שעלול לגרום לתחלואה.

נושא נוסף שמוכר יותר לציבור הוא הקרינה. עד היום לא נמצאו בבדיקות האיגוד חריגות מהמותר באנטנות סלולריות ("הדרישות הבטיחותיות בישראל הן מאוד גבוהות", הוא אומר). אולם נמצאו חריגות בתחום לא פחות מסוכן - בקרינה אלקטרומגנטית מקווי מתח גבוה, שלא פעם עוברים מעל גני ילדים או כיתות בית ספר, בדרך כלל במבנים יבילים.

גדר ההפרדה והסכמי אוסלו גרמו נזקים סביבתיים. יצחק מאיר

 השמיטה כסמל לאיכות סביבה

אחד התחומים שבהם פעילות האיגוד חורגת מהתחום המוניציפלי, הוא בכל מה שנוגע לזיהום האקוויפר. מתחת להרי המרכז ממוקם מאגר המים המרכזי של מדינת ישראל, המכיל יותר ששליש מתצרוכת המדינה – אקוויפר ההר. בעבר הרשויות באזור לא טיפלו בביוב. הוא זרם לנחלים וזיהם אותם, או שהושקע בבורות ספיגה שחלחלו אל תוך מי התהום וזיהמו את האקוויפר. המצב בהתיישבות היהודית כיום השתפר פלאים ויותר מ-90 אחוזים משפכי ההתיישבות מטופלים כחוק. אחרי הטיפול מי הקולחין מוזרמים לוואדי, אך בשונה מאשר היה לפני עידן הטיהור, השפכים כבר אינם מזיקים כמו בעבר.

בדרך כלל יש העדפה למתקני טיהור כמפעל משותף של כמה יישובים, עקב העלות הגבוהה של מתקן כזה (כ-15-10 מיליון שקלים). אולם בשומרון, עקב הפיזור של היישובים והמבנה הטופוגרפי ההררי הדבר לא תמיד אפשרי, ובמקרה כזה מקימים מתקן טיהור ליישוב בודד. אולם כשהטופוגרפיה מאפשרת ניתן לעשות מפעל משותף. כך הוא המצב בנחל קנה, שלאורך 20 הקילומטרים שלו הוקם קו לסילוק מי שופכין. על פרשת נחל קנה, אחת מגולות הכותרת של פעילות האיגוד, נרחיב בהמשך.

אתגר לא פשוט נוסף הוא הכמות הרבה של פסולת. בנושא זה איגוד ערים שומרון הוא מהחלוצים, והצפי הוא כי בשנים הקרובות תופרד כל הפסולת כבר ברמת פח הזבל של התושבים לפסולת רטובה ופסולת יבשה, כשהחלוקה מאפשרת טיפול יעיל יותר בסילוק הפסולת.

"פיתוח התעשייה חשוב מאוד למי שמבקש לקדם את יישובי יו"ש", אומר מאיר, "אולם זאת ניתן לעשות רק עם רגולציה סביבתית הדוקה". שמונה אזורי תעשייה יש בגיזרת השומרון, עליהם
לחברה העוסקת בפינוי מיכלי המיחזור כדאי להגיע ליישובים גדולים, אך לא ליישובים קטנים ומבודדים יותר דוגמת יצהר. אנו כאיגוד מציבים תנאי בפני החברה שאם היא מעוניינת לקבל את הזיכיון להציב מיכלי מחזור ביישובים הגדולים, עליה להסכים לעשות זאת גם ביישובים הקטנים
מפקח מטעם האיגוד רכז בעל תואר דוקטור, העוסק בשילוב שבין תהליכים כימיים וסביבה. הפיקוח של האיגוד הוא על זיהום האוויר ועל ייצור שפכי תעשייה. אזור התעשייה ברקן, לשם לוקח אותי מאיר לסיור, הוא מהגדולים בארץ ויש בו כמאה וחמישים מפעלים, כשעל הרכס ממול נשקף אזור התעשייה 'אריאל – מערב' שמתפתח בקצב מהיר. בשני אזורי התעשייה ישנו אחוז גבוה של מפעלים שכל תפקידם הוא מיחזור. לדוגמה: מפעל בשם 'עופר טקס' עוסק במיחזור בד והפיכתו לסמרטוטי רצפה, מטליות וריפודים. מפעל אחר הוא 'גרין אויל' העוסק במיחזור שמנים משומשים, הנחשבים כמזהמים, והופך אותם לסוג של סולר. מפעל אחר עוסק במיחזור שאריות פלסטיק והפיכתן לחומר גלם לייצור פלסטיק. על אזורי התעשייה הללו יש להגן מפני נזקי מפעלים שהם מזהמים כבדים, כמו מפעלים לציפוי מתכות, שתוצריהם מכילים גם חומצות שאסור שייכנסו לתוך הביוב: הביוב עובר בהמשך טיהור באמצעות חיידקים שמפרקים שמנים, מסביר מאיר, והחומצות הללו משמידות את החיידקים. מאיר מכוון לעיתים מפעלים מסוגים שונים לאזורי תעשייה אחרים על פי התאמתם, כמו אזור התעשייה מעלה אפרים, שהוא יישוב קטן יחסית ומיקום אזור התעשייה בו הוא פחות בעייתי, או לאזורי התעשייה 'בר-און' סמוך לקדומים, עמנואל, שער בנימין ומבוא חורון.

התחום האחרון, הפחות חשוב בהיבט המיידי אבל חשוב לעתיד, הוא החינוך הסביבתי. רכזת מטעם האיגוד עובדת מול מחלקות החינוך ברשויות השונות. הפעילות כוללת הקמת 'גנים ירוקים' – גני ילדים שהשמירה על הסביבה היא המוטיב המרכזי שלהם, ובנות שירות לאומי שמעבירות פעילות בנושאים אלו ביותר מ-240 בתי ספר בתחום שיפוטו של האיגוד. "שינוי התפישה בתחום איכות הסביבה לא יתרחש בלי הילדים. המבוגרים כבר מקובעים, ומי שלא מחובר לזה – קשה לחבר אותו". מאיר אומר כי בקרב הדור הצעיר של ההתיישבות כבר רואים את השינוי: "במאחזים ובגבעות ישנה התפתחות של התיישבות אקולוגית ואורגנית. יש מקומות בהם ישנם בנייה ירוקה כמו בתי בוץ, ואפילו שירותי קומפוסט, בהם ההפרשות מעובדות לקומפוסט המדשן את האדמה. יש אפילו יישוב שלם בצפון הבקעה, רותם, עם מוטיב של התיישבות אורגנית. הדור הצעיר הוא שמוביל מהלכים כאלה".

הקומפוסט הוא אחד הפתרונות הטובים ביותר למיחזור פסולת אורגנית. תהליך עיבודו כולל ערבוב פסולת אורגנית עם גזם, ובאמצעות עיכול עם חמצן בטמפרטורות גבוהות וערבוב תמידי של התוצרים, התערובת הופכת להיות דשן לחקלאות. ההליך מקובל במכוני הטיהור, אבל מאיר מנסה לקדם אותו גם במישור הביתי. השנה מכר האיגוד כאלף קומפוסטרים (מתקנים לייצור קומפוסט) ביתיים במחיר מסובסד, כאשר התושבים שילמו רק 20% ממחיר הקומפוסטר. "אבל לא כולם עושים בזה שימוש נכון. בינתיים יש כאלה שהפכו את הקומפוסטר למלונה עבור הכלב שלהם", הוא אומר בחיוך.

המיחזור המוכר יותר לציבור הוא של בקבוקי פלסטיק. בתחום זה ישנו ערך מיוחד לקיומו של האיגוד. "לחברה העוסקת בפינוי מיכלי המיחזור כדאי להגיע ליישובים גדולים, אך לא ליישובים קטנים ומבודדים יותר דוגמת יצהר. אנו כאיגוד מציבים תנאי בפני החברה שאם היא מעוניינת לקבל את הזיכיון להציב מיכלי מחזור ביישובים הגדולים, עליה להסכים לעשות זאת גם ביישובים הקטנים".

האיגוד, המנוהל על ידי אדם דתי וחברות בו רשויות רבות המורכבות מאוכלוסייה דתית, מעביר את מסריו גם מתוך מקורות היהדות. "יש כאן עניין של 'בל תשחית'", מסביר מאיר. בהתייעצות עם רבנים נמצא פיתרון גם לקומפוסטציה של פירות שביעית – לעטוף אותם בנייר עיתון. בכלל, השביעית מהווה מבחינת האיגוד הזדמנות להטמעת הנושא הסביבתי. כחלק מחומרי למידה שהוכנו לתיכונים, מסביר האיגוד ששנת השמיטה מלמדת כי הארץ היא של ה', ותפקידו של האדם לפתח אותה אך גם לשמור עליה, "לעבדה ולשמרה", כפי שנצטווה אדם הראשון. כרגע עומדים על הפרק הקמת בתי מדרש לסביבה, ביוזמת מכון התורה והארץ, בהם יעסקו בנושאים הסביבתיים מנקודת מבט של תורה.

הנחל שחזר לחיים

אחד ממיזמי הדגל של האיגוד הוא פרויקט שיקום נחל קנה, קו הגבול התנ"כי שבין שני שבטי יוסף – מנשה ואפרים. הנחל נשמר בימי הבריטים, אולם דווקא ההתיישבות הישראלית הזיקה לו קשות. "לערבים", אומר מאיר, "אמנם אין מערכות ביוב, אבל יש להם בורות ספיגה ליד הבית, כך שבדרך כלל הביוב לא זרם לנחל". ליישובים הישראליים לעומת זאת לא היו מתקני ביוב תקינים, והביוב זרם לנחל באין מפריע. תופעות דומות, אגב, קרו גם בנחלי מישור החוף. באמצעות הקמת חברת 'קולחי השומרון' לאורך הנחל, שהוקמה כמלכ"ר של חמש הרשויות המקומיות, ולאחר השקעה של כ-30 מיליון שקלים, בוצע פרויקט הביוב גם לנחל הזה, והוצע פיתרון לבעיות הביוב של היישובים היהודיים באזור.

כיום עוברים לשלב הבא של התוכנית: הוקמה 'מינהלת נחל קנה', המשתפת גם את הקרן הקיימת לישראל ואת רשות הטבע והגנים, ונמצאת בהכנה תוכנית אב בה יוכשרו באתר שבילי טיול, אופניים ורכבי שטח. "כיום זהו הנחל המטויל ביותר ביו"ש, ומטיילים בו יהודים וערבים, כשאין כמעט בעיות ביטחוניות", אומר מאיר. וכמו כדי להוכיח את דבריו, אנו פוגשים בנחל היפהפה קבוצה גדולה של תלמידי הישיבה תיכונית בר אילן מנתניה.
יש 500 אתרי פסולת פיראטיים, ליד כל כפר יש אתר פסולת בוער שמזהם את האוויר, ומחדיר זיהום גם לאקוויפר. מדיניות בת היענה של טמינת הראש בחול אפשרית למשך שנה או שנתיים, אבל אנחנו נמצאים בשטח מאז תשכ"ז!

"פעם הגיע לכאן גדעון עזרא", מספר מאיר, "הוא ראה את הלכלוך הרב שבמקום, קרא לאחד הצעירים הערבים שהסתובבו באזור, ובערבית המשובחת שלו מימיו בשב"כ שאל אותו: 'למה כל כך מלוכלך פה?'. הערבי ענה לו: 'מגיע מדי פעם פקח שמחלק שקיות, הישראלים אוספים והערבים לא'. עזרא חשב שאני שתלתי את הערבי הזה כאן כדי שיענה לו את התשובה הזו".

לא כל האזור שתחת אחריות האיגוד נמצא בשליטה ישראלית, שהרי גם שטחי האוטונומיה הפלשתינית מהווים חלק מהגיזרה. מאיר אומר שבדרך כלל אין שיתוף פעולה עימם, להוציא פרויקטים מסוימים שבהם יש להם אינטרס מקומי. כך אתר הפסולת סמוך ליישוב פסגות מנוהל על ידי האיגוד עבור המועצה האזורית מטה בנימין, מועצה מקומית בית אל וגם עבור עיריית אל-בירה. אבל לשותפות של הפלשתינים בפרויקט אין ביטוי כספי. "הם לא נותנים כסף", אומר מאיר, "גביית המיסים שלהם נמוכה מאוד, והם לא מכירים בצורך לשלם על פתרונות סילוק פסולת וביוב. מה שהם כן נותנים זה עפר לכיסוי פסולת וטרקטור, בעוד שהישראלים משלמים בכסף עבור הטיפול". פרויקט נחל קנה, אגב, מיועד גם עבור היישובים הערביים שלאורכו, בסיוע מימון אירופי.

אולם שיתוף פעולה עם הפלשתינים במדיניות הסביבתית – אין. הסיבה לכך נעוצה לדעת מאיר במדינת ישראל, שפשוט אין לה מדיניות בכל הנוגע להתנהלותה באזור, גם לא מדיניות סביבתית. "יש מושג עולמי שנקרא 'מדיניות למטרדים חוצי גבולות'", מסביר מאיר, "משמעותה ששתי מדינות שכנות קובעות מי יטפל במטרדים משותפים, כמו עשן שלא יעבור וכדומה. כשמדובר בשתי מדינות עם תל"ג דומה, כמו גרמניה ואוסטריה, או ארה"ב וקנדה, קובעים כללים משותפים".

זה לחלוטין לא המצב ביחס שבין מדינת ישראל לבין הרשות הפלשתינית. "ראשית יש פער כלכלי עצום בינינו לבינם. שנית, התחום של איכות הסביבה בכלל לא מעניין אותם. זה שהנושא הסביבתי לא מעניין אותם רק מדגיש בעיניי את האמת שהם לא קשורים למקום, כי אם הם היו מחוברים זה היה אמור להיות אכפת להם".

מאיר סבור שהואיל ואין הסדר קבע באופק, מדינת ישראל צריכה לקבוע כללים להתנהלות. "למשל, איך היא מתמודדת עם ביוב פלשתיני – האם נטפל בו על חשבוננו או שניתן לו לזרום באופן חופשי וכך גם אנחנו נינזק. יש 500 אתרי פסולת פיראטיים, ליד כל כפר יש אתר פסולת בוער שמזהם את האוויר, ומחדיר זיהום גם לאקוויפר. מדיניות בת היענה של טמינת הראש בחול אפשרית למשך שנה או שנתיים, אבל אנחנו נמצאים בשטח מאז תשכ"ז!".

"אנחנו מוטרדים מהמצב הסביבתי של האזור כולו", מתריע מאיר, ומספר על כינוס מומחים באריאל בנושא זה, המתוכנן לקיץ. "כדאי שנתעורר עכשיו, כי יעלה לנו הרבה יותר לתקן את זה כשהאקוויפר כבר יזוהם". לגבי המצב בהתיישבות אומר מאיר כי למרות שההתעוררות הסביבתית הגיעה לשם מאוחר, יחסית לרשויות המקומיות שבתוך הקו הירוק "כי היינו עסוקים בבנייה ובבעיות ביטחון", המצב כיום אינו יותר רע מאשר בתוך הקו הירוק. "אבל במה שחורג מהיישובים - המצב הרבה יותר גרוע. לפלשתינים אין פיתרון אפילו במה שנוגע לחיי אדם, כמו טיפול בדליפה של חומרים מסוכנים. אם אני לא נכנס לכפרים – אין מי שיטפל בזה, וכבר קרו שניים-שלושה מקרים בהם נכנסנו לשטח שבאחריותם".

 לא להיות אגואיסטים

הואיל ואיגוד ערים שומרון פועל באזור עם רגישות גיאו-פוליטית, הרי שבתוך הקדירה בוחש כל העולם, וזו לא מטפורה. מאיר מספר על המינהל האזרחי, שמנסה לקדם פרויקט במימון גרמני של אתר לטיהור פסולת עבור רמאללה והכפרים בשטחי C, ליד היישוב רימונים. "המיקום המקורי", אומר מאיר, "היה ליד דיר דבואן, אלא ששם מתגוררים שרים פלשתינים, ששכנעו את הגרמנים ששכנעו את מתאם הפעולות בשטחים להקים את האתר ליד רימונים. אנו נעשה הכל כדי למנוע את הבחירה הרעה הזו".

בעיה נוספת, שעד כה נתנו עליה את הדעת בעיקר בהיבט הביטחוני, היא הקמת העיר הפלשתינית החדשה רוואבי שליד היישוב עטרת. "זוהי עיר ללא פתרונות פסולת וביוב, מלבד עצם העובדה שזו עיר מיותרת". בתוך תחומי הקו הירוק קיבלה כבר מזמן ממשלת ישראל החלטה שלא להקים יישובים חדשים אלא רק לעבות את הקיימים, מהסיבה הפשוטה שבניית עיר חדשה גורמת לפגיעה סביבתית קשה. השיקולים הללו לא עומדים כמובן לנגד עיני הפלשתינים, אך גם לא לנגד עיני הגורמים הממונים בממשלה ובמינהל האזרחי.

למאבק באתרי הפסולת ברימונים וברוואבי הצליח מאיר לגייס גם את החברה להגנת הטבע. את התדמית השמאלנית קנו גופי שמירת הטבע והסביבה בצדק רב, מסתבר, אולם העובדה שיש לחברה להגנת הטבע בית ספר שדה בעופרה (זה שבכפר עציון כבר אינו של החברה), שומרת עליה שתישאר א-פוליטית. "הבעיה היא לא החברה אלא ארגונים אחרים". מאיר חש שחברותו בחלק מאותם ארגונים היא מבחינתם על תקן של כיסוי, מעין מתנחל מחמד. הוא מספר כיצד הגיע לכינוס סביבתי באוניברסיטת תל אביב בעניין התנגדות למכשול קו התפר, וכשנכנסו הוא וחבריו לאולם השתרר שקט, שהתחלף בהמשך בדרישה חד משמעית שהדיון לא ימשיך "עד שהמתנחלים ייצאו". דווקא על יוסי שריד הוא מספר שכשר לאיכות הסביבה הוא הגדיל את תקציב האיגוד, "הוא אמר שבהיבט הסביבתי, מתנחלים וערבים צריכים אפליה מתקנת. הוא לקח אותי איתו לביקור מקצועי בירדן".

אם הזכרנו את נושא גדר ההפרדה, הרי שמאיר מתנגד לה מטעמים סביבתיים. "עשו חציצה בין אזורי הארץ השונים, זה גורם לניוון גנטי של בעלי החיים והצמחייה". הוא מדבר גם על ההיבט הסביבתי של הסכמי אוסלו: "שמורות טבע שנמסרו לפלשתינים נהרסו, כולל כאלה שנשמרו עוד מזמן הטורקים. במדבר יהודה ישנה הפרה קשה מאוד של האיזון כתוצאה מרעייה בלתי מבוקרת, שניתן לראות את עקבותיה בתצלומי לוויין".

אבל יש גם התקדמות חיובית. מאיר מראה לי חומרים שהוא קיבל כדי לסייע בהכנת תוכניות לרכבת בשומרון. "זו תוכנית שמדברים עליה כבר שנים. ערבים יעלו עם תרנגולות בכפרים שלהם, מתנחלים יעלו עם גמרות כיס בצומת תפוח. אלו עדיין תוכניות, אבל מי יודע?". מסילת ברזל אחרת עוברת בתחום שיפוטו של האיגוד, והכוונה היא למסילת הברזל החדשה לירושלים. מאיר היה מעורב בשאלה מה לעשות עם העפר שהוצא מן המנהרה, כי החוק הבינלאומי אוסר להוציא משאבים מאזור כבוש, ובכלל זה עפר, והרי יהודה ושומרון מוגדרים על ידי משרד המשפטים כשטח כבוש. "השתמשנו בזה כדי ליישר שטח עפר באחד היישובים", הוא מספר.

החשש בשומרון הוא לא כל כך מזיהום אוויר, שם דווקא המצב הטוב ביותר בארץ (יחד עם כרמיאל) בכל הנוגע לניטור אוויר ורמות אוזון, אלא דווקא מזיהום קרקע. "זיהום קרקע אומר גם זיהום מקורות המים, כשאקוויפר ההר שמתחת לשומרון הוא האיכותי ביחס לשני המקורות האחרים – הכנרת ואקוויפר החוף. משמעות שנייה לזיהום קרקע היא פגיעה בחי ובצומח. צריך לזכור שכל משאב שפוגעים בו היום – לא יישאר לדורות הבאים. אני טוען שההתעלמות מזה, והאמירה: יש מכשול – קו התפר, ומה שמאחורי זה לא מעניין אותי, זו גישה אגואיסטית. הקב"ה לא נתן לנו את ארץ ישראל כדי שנפגע בה".

yoelyya@gmail.com