בשבע 487: האופוזיציונר

פרופ' אריה זריצקי מצהיר שלא נמאס לו להיות באופוזיציה, אבל כמו כל אופוזיציונר טוב הוא חולם לתפוס את השלטון,

עפרה לקס , ו' בניסן תשע"ב

הוא ימני בודד מול המיינסטרים האקדמי השמאלני באוניברסיטת בן גוריון בנגב, חבר הוועדה הציבורית לחקירת רצח רבין, מפא"יניק גאה שעזב את המפלגה בטריקת דלת, חילוני שחבריו לועגים לחלומו על בניית בית המקדש וגם מדען וחוקר ביולוגיה שאוהב להציג תיאוריות אחרות מאלה שהוא שומע

הקירות במשרדו של פרופ' אריה זריצקי באוניברסיטת באר שבע לא מאפשרים למבקר לטעות. הסטיקרים מדברים על איסור לגרש יהודים ועל שייכות של חבלי ארץ לעם היהודי, והם מודבקים ברצף על משטחים שונים, מגלים באילו עמדות תומך שוכן החדר. גבוה גבוה, על הקיר מול פניו של הפרופסור, תלויה תמונתו של האיש שהוא קרוי על שמו. אריה פולונסקי קראו לדודו, שהתגייס למשטרה הבריטית במצוות ה'הגנה', והעביר לאנשיה ידיעות רבות על תוכניות הבולשת להתאנות ליישוב היהודי. פולונסקי חוסל בידי האצ"ל, בערב אביבי על מדרגות ביתו. לתמונה מצורף הכיתוב 'נרצח על ידי רביזיוניסטים שפלים, אשר ידיהם דמים מלאו בחוצות ירושלים'. "אמי, שהיתה אחותו הקרובה, בטח מתהפכת בקבר", אומר זריצקי "סבי בטח ובטח. אבל היום אני חבר מסדר ז'בוטינסקי".

 החילוני שאוהב גמרא

אריה זריצקי נולד בשנת 1942, שלוש שנים אחרי שדודו נרצח. לא נדרש מאמץ רב כדי לראות דמיון בין האיש בתמונה שעל הקיר, לבין האיש שחי ופועל במשרד. זריצקי מעיד על עצמו שהוא 'פלשתינאי אמיתי', "כך כתוב בתעודת הנישואים של הוריי וכך בתעודת הלידה שלי". הוא גדל בבית מפא"יניקי וציוני מאוד, בעל תודעה פוליטית ערה. בבית, לאור הנסיבות, היתה שנאה עזה לאנשי 'חרות'. "כשאמי והוריה היו שומעים בגין או ז'בוטינסקי הם היו רועדים מכעס. לא הכרתי גם את אצ"ג, כל אלה היו מוקצה".

פעם הגיע בגין לנאום בכיכר הרברט סמואל בתל אביב. "סביבו היו אופנועים, והטון והקול שלו הפחידו אותנו מאוד. אמרתי לעצמי 'זה היטלר'. את הפחד והרתיעה ממנו ספגתי בבית".

 ילדותו עברה עליו בתל אביב, מרביתה בצפון העיר, עם תרנגולות בחצר, שהקלו במשהו את תקופת הצנע. הצפון עוד לא רוצף אז במגדלים ומכוניות פאר, ואפילו מימי הירקון עוד טרם נוצלו בידי הרשויות. "כל חורף הוא היה עולה על גדותיו והיתה חגיגה". בבית קראו 'דבר' "עד היום שהוא נפטר", והלכו בעקבות בן גוריון, גם כשפרש ממפא"י והקים את 'רפ"י'. "אני גאה בזה שגדלתי בבית מפא"יניקי", אומר היום זריצקי, אף שדעותיו שונות בתכלית מאלה של יורשי המפלגה הרשמיים. "המפלגה הזאת בנתה את הארץ". על התמיכה ברפ"י הוא מצר בעיקר בגלל שאחד ממנהיגי הסיעה היה שמעון פרס, "שהוא אסון לאומי".

שנות ה-60 עברו עליו בעיקר בלימודים באוניברסיטה העברית. לאחר ארבע שנים של לימודי רפואה פרש לטובת הביולוגיה. "אחרי מלחמת ששת הימים הסתובבתי הרבה עם החברה להגנת הטבע ביהודה ושומרון. היו לוקחים קבוצות ומסיירים עם התנ"ך - כמו שצריך. הייתי בהמון טיולים כאלה". שנה מאוחר יותר הוא הרחיק ללימודי דוקטורט באנגליה, שם נחשף לראשונה לעיתון 'מעריב'. "פתאום קראתי את שניצר וכותבים לאומיים אחרים, וחוץ מזה נתקלתי באנטישמיות ואנטי ישראליות בצורה בוטה".

החזרה לארץ בשנת 72', אחרי פוסט דוקטורט בקופנהגן, הביאה אותו לאוניברסיטת בן גוריון המתפתחת בבאר שבע. משהו בדעות התחיל לזוז אצלו, אבל העיסוק והעניין המרכזי היו אז האקדמיה. בבאר שבע פגש ידיד, איתו ניסה לשתף פעולה במישור המדעי. בסופו של דבר הם אמנם לא פרסמו דבר במשותף, אבל פרופ' אברהם קושלבסקי חשף את זריצקי ללימודי הפילוסופיה היהודית ולגמרא. "הוא הזמין אותי אליו הביתה ולימד אותי על הרמב"ם, וראיתי איך הדברים דומים למדע. זה לא שהייתי לגמרי בור כמו הילדים היום. למדנו תושב"ע בבית וגם תנ"ך, וראיתי את סבי לומד כל היום". אבל זה היה משהו אחר, הוא מעיד. מאז ועד עתה, הוא לומד בכל שבוע גמרא. אחרי פטירת החברותא הראשונה, הוא ממשיך ללמוד עם אריה בודנהיימר, ממייסדי 'בית מוריה' בבאר שבע ויו"ר הנהלתו.

דעותיו של זריצקי השתנו לאט לאט. "בזמנו עוד התווכחתי עם רביזיוניסטים והצדקתי את אלטלנה, ועכשיו כשאני רואה מה עושים לנו, הימניים, אני רואה איך שטפו לנו אז כמפא"יניקים את המוח, וזה איום ונורא". המציאות והשנים עשו את שלהן, ואפילו אביו שינה את טעמו. "היינו מתווכחים ויכוחים סוערים מאוד. עד ששנה וחצי אחרי שרבין נבחר, הוא זרק להם את כרטיס המפלגה שלו ואמר 'זו לא המפלגה שלי'. אחרי יותר מ-60 שנה של חברות במפלגה הוא עזב, כי הוא הרגיש שנותנים את הארץ".

קשה להתווכח ואז להודות שטעית.

"אני מתנצל לפני אנשים שהתווכחתי איתם בעבר. אביו של גיסי היה תלמיד ישיבת 'חברון' ונפצע שם בתרפ"ט. אנחנו היינו מתווכחים והייתי מוציא לו את הנשמה. אחר כך אמרתי לגיסי 'אני מתנצל. אבא שלך רואה אותי מלמעלה ונהנה'".

"רדפו אותי באוניברסיטה. אם הייתי נכנע להם, היו רומסים אותי לגמרי". פרופ' אריה זריצקי

 "הקיבוצניקים כבר היו יורים"

הקש ששבר את המיקרוסקופ של המדען אריה זריצקי, והוציא אותו לפעילות מחוץ לגבולות האוניברסיטה, היה הסכמי אוסלו. בשנה שקדמה לכך הוא שהה עם משפחתו בשבתון בחו"ל, אז כתב מאמרים לעיתון המקומי. "כשחזרתי לארץ, ראיתי מה הולך פה: ממשלה עם יוסי שריד ושולה אלוני שאמרה 'נו טוב, הגולן שייך לסורים'". זריצקי הצטרף לחוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי, שבעבר היה פעיל יותר, מגיב ומשפיע בפורומים רבים. הוא ארגן את החוג באוניברסיטת בן גוריון והקים רשת אלקטרונית בשם אי"ש: 'ארץ ישראל שלנו' (עוד לפני 'ארץ ישראל שלנו' של היום, שהוא שותף ועוקב אחר פעילויותיה).

רצח יצחק רבין תפס אותו יחד עם פרופסור ישראל חנוקוגלו, גם הוא איש חוג הפרופסורים, בטורקיה, שם נתקע בשדה התעופה בלי יכולת לצאת. למרות שלא היה בישראל בזמן האירוע, הוא החליט להימנות על החבורה שירדה לעובי הקורה בנושא, והצטרף לוועדה הציבורית לחקר רצח רבין.

"האמת היא שאנשים דיברו על כך שצריך לחסל את רבין, אבל הם לא עשו את זה ולא היו עושים את זה. גם היום, כשמתנכלים לנו יותר משהתנכלו לרבין, אנשים שלכם-שלנו לא מסוגלים להרים יד. הרי אם היו עושים לקיבוצניקים מה שעושים לכם, היתה מלחמה, היו יורים. אתם שותקים ולא עושים יותר מזה".
על רצח רבין: "מי שמוכן להסתכל על המסמכים נדהם. הכל מבוסס על מסמכים מהמשטרה, מבית החולים, גם מפרופ' היס. זה ברור לגמרי. רק מה, כשאתה עומד ומרצה על הדברים אז אנשים שואלים אותך 'נו, אז מי עשה את זה?', אז אני אומר: אני לא יודע, אני יכול לתת כמה תיאוריות וזה כבר המקום של הקונספירציה"

אתה חושב שצריך יותר מזה?

"אני לא יודע. אבל אני שמח שיש כאלה שלא שותקים".

מצד שני, טוב לך שהם בשוליים.

"יכול להיות. כי אחרת תהיה מלחמת אחים וזה לא טוב", הוא משיב, אבל מתלבט: "הם דוחפים אותנו אל הקיר, בכוונה להוציא אלימות מאיתנו. וזה היה הסיפור של רצח רבין".

לדבריו של זריצקי, שם בכיכר היה "בימוי של רצח שהשתבש, במטרה להראות אותנו כאלימים, כי רבין עמד להפסיד בבחירות. היה 70-30 אחוז לטובת ביבי, ואז בלילה אחד זה השתנה. הם קיבלו מה שהם רצו". לדבריו, דליה רבין, בתו של יצחק, וכן רעייתו ידעו שלא מדובר ברצח סתם, כפי שהדברים הוצגו לציבור. "יעקב ורקר, חבר הוועדה, דיבר עם דליה ואני שמעתי את השיחה. היא יודעת, היא רק לא מוכנה לצאת עם זה. המשפחה בדיסוננס קוגניטיבי. הם לא יכולים לבגוד בקבוצה שלהם". השאלות על רצח רבין הן רבות, והסתירות מעידות שיש פער בין העובדות לבין מה שפורסם. התהייה המפורסמת ביותר, אולי, היא קריאת ה'סרק סרק' לאחר שנורו היריות לעבר ראש הממשלה. אבל הוועדה פעלה עוד בזמן שההלם, ההאשמות והכאב היו טריים, ולכן איש כמעט לא הסכים לנתח את קרביו של האירוע בידיים חשופות. מאז חלף זמן רב, ולמרות השאלות שאין להן מענה, הוועדה לא הצליחה לכבוש את המיינסטרים.

אתה יודע שתיאוריות קונספירציה תמיד נתפשות על ידי הרוב כהזויות.

"אבל אין לנו שום תיאוריית קונספירציה. מי שמוכן להסתכל על המסמכים נדהם. הכל מבוסס על מסמכים מהמשטרה, מבית החולים, גם מפרופ' היס. זה ברור לגמרי. רק מה, כשאתה עומד ומרצה על הדברים אז אנשים שואלים אותך 'נו, אז מי עשה את זה?', אז אני אומר: אני לא יודע, אני יכול לתת כמה תיאוריות וזה כבר המקום של הקונספירציה. אני אומר לאנשים: המידע לפניכם, בבקשה תדרשו שייעשה בזה משהו".

זריצקי, שהוביל במשך תקופה את העשייה של הוועדה, מספר שהמצגת שלה תורגמה לכמה שפות וחברי הוועדה פנו לעיתונאים שונים, אבל נתקלו בקיר אטום. "יש לנו מידע שלשארל אנדרלן, העיתונאי מ-France 2 שפרסם את עלילת הדם של מוחמד א-דורא, יש סרטון על המעצר של יגאל עמיר באותו לילה. הוועדה פנתה לפיליפ קרסנטי, היהודי הצרפתי שנלחם בסרטו של אנדרלן. הוועדה בהחלט תולה בו תקווה, אבל הוא דחה את אנשיה עד אשר יסתיימו המאבקים המשפטיים סביב פרשיית א-דורא".

הקונספירציה האמיתית, אומר זריצקי, היא לא של הוועדה, אלא של מתכנני מצג השווא. "הם רצו להראות כמה הימנים הם אלימים. יגאל עמיר ירה רק קפצונים וזהו, הוא לא עשה כלום".

אולי עמיר תכנן לירות אבל הוא לא זה שרצח?

"לדעתי יגאל עמיר היה שותף לקונספירציה נגד הימין. המשפחה מאוד שמחה שאנחנו מנקים אותו, אבל גם כועסת שאנחנו אומרים שהוא היה שותף. אשתו התקשרה אלי הביתה פעם וכעסה על הטענה שלי. היא איימה בתביעה. אמרתי, אדרבה - אחרי שזה יתפרסם, יבדקו ויטפלו בזה".

 "מה שקורה פה זו אנטישמיות"

כשפרופסור זריצקי מסביר מה הצליח לפתח במעבדה שלו, עולה חיוך רחב על פניי: חיידקים מהונדסים גנטית, שמדבירים יתושים. כל אחד צריך כמה כאלה בבית או במחלקת התברואה של העירייה שלו. אבל החיוך לא מאריך ימים משום שלמרות התוצאות היפות במעבדה, ה'ירוקים' מתנגדים להפצת חיידקים מהונדסים גנטית ו"אף פוליטיקאי לא מוכן לקחת אחריות ולעמוד מולם. יש חברה בדרום אפריקה שעשינו איתה חוזה, ואפילו שם, שהמלריה נפוצה כל כך - אסור להפיץ את החיידק המהונדס". פרופ' זריצקי עוסק גם ב'מדע בסיסי': החיידק כיחידת אורגניזם, והקשר בין הכרומוזום לחלוקת התא שלו. זריצקי פרש אמנם לפני חמישה חודשים מן האוניברסיטה, אבל ממשיך להגיע למשרדו מדי יום, כי הוא אוהב את התחום. בקרוב יחגוג מסיבת יום הולדת 70 שתתמזג עם כנס פרישה, בו מתוכננות הרצאות מדעיות וגם כאלה מתחום מדעי הרוח. כמה מדענים יגיעו מחו"ל במיוחד לכבודו.
סטודנט במחלקה לפוליטיקה וממשל אמר לי שיש להם אפשרות להזמין מרצים שפורשים את משנתם, ואחר כך מדברים איתם על מה שהרצו. הוא ביקש שאבוא להרצות ואני הסכמתי. כעבור שבוע הוא חזר ואמר: המורים שלי לא מרשים להזמין אותך. הם לא היו מוכנים אפילו להתווכח

לפעמים נראה שהיתה כאן חבורה אידיאליסטית של חוקרים, שבזכותם האוניברסיטה גדלה והתפתחה.

זריצקי מעט מסויג: "זה נכון במידה מסוימת. היתה חלוציות, אבל לא צריך לעשות מזה הרבה. קיבלתי כאן תנאים טובים. אילו הייתי מקבל הצעה דומה או אפילו קצת פחות טובה, בירושלים - הייתי מעדיף אותה".

במהלך השנים גידלו זריצקי ורעייתו רינה שלושה ילדים, וכיום יש להם אוטוטו שישה נכדים ("בלבד"). בשלב מסוים הוא רצה לעבור דירה לאחד מיישובי הלוויין היוקרתיים של העיר, אבל אשתו סירבה והוא שמח על כך. לדבריו, החינוך של הילדים באותו יישוב מכוון אותם לפינוק יתר. "גם אני גדלתי בשכונה עם עמך, וזה יותר טוב ויותר בריא".

אשתו, אגב, מוגדרת על ידו כ"לא משלנו" בכל הנוגע לדעות פוליטיות. היום יש דו קיום בבית, אבל היו גם תקופות של ויכוחים סוערים. ילדיו, הוא אומר בגאווה לא מוסתרת, קרובים יותר בדעותיהם אליו. רק שלא תהיה מלחמת אחים.

לאוניברסיטה שאתה מלמד בה יצא שם שמאלני קיצוני בשנים האחרונות.

"זה יותר גרוע ממה ששומעים. זה פשוט אנטישמי".

איך זה קרה? לפריפריה יש תדמית לאומית יותר מזו של אזור המרכז.

"תשאלי את אבישי ברוורמן, החבר של שמעון פרס, שבנה וטיפח את המחלקה (פוליטיקה וממשל, ע"ל) ועכשיו הנשיאה אחריו, רבקה כרמי, גם תומכת בהם. אמנם לזכותו של ברוורמן יש המון מבנים ותשתית פיזית של האוניברסיטה, אבל בכל הקשור למחלקה המעשה שלו היה גרוע מאוד".

זריצקי מספר שפעם הגיע אליו תלמיד מחקר מקניה, שחברו למד במחלקה לפוליטיקה וממשל. "החבר היה מגיע אלינו, היינו מדברים והוא היה פותח עיניים. הוא שאל אותי 'למה אני לא שומע דעות כמו שלך?'.

"יום אחד הוא אמר שיש להם אפשרות במחלקה להזמין מרצים שפורשים את משנתם, ואחר כך מדברים איתם על מה שהרצו. הוא ביקש שאבוא להרצות ואני הסכמתי. כעבור שבוע הוא חזר ואמר: המורים שלי לא מרשים להזמין אותך. הם לא היו מוכנים אפילו להתווכח".
בזמנו עוד התווכחתי עם רביזיוניסטים והצדקתי את אלטלנה, ועכשיו כשאני רואה מה עושים לנו, הימניים, אני רואה איך שטפו לנו אז כמפא"יניקים את המוח, וזה איום ונורא. שנה וחצי אחרי שרבין נבחר, אבי זרק להם את כרטיס המפלגה שלו ואמר "זו לא המפלגה שלי"

זריצקי יוצא בהכרזה מרחיקת לכת אף יותר: "רדפו אותי באוניברסיטה", הוא אומר. "אם הייתי נכנע לאיזושהי פעולה שלהם, היו רומסים אותי לגמרי".

כשאני בודקת איתו אם ימניותו באה לידי ביטוי בשיעוריו, הוא משיב בשלילה. "חס ושלום. מי שנכנס לפה רואה ויודע מה הן דעותיי, אבל זה לא קשור לשיעורים".

ובכל זאת, לדבריו האוניברסיטה עיכבה את קידומו בחמש שנים והתפישות הימניות שלו היו לו לרועץ. "ה'עניין של זריצקי' הגיע עד החלונות הגבוהים. היתה ישיבה של הוועד הפועל שבה שאלו 'מה עושים עם זריצקי'. אז מישהו אמר 'תעזבו אותו. הוא שש אלי קרב' - את מבינה? טוב שתמיד עמדתי על הדעות שלי".

להבנתך, איך קורה שאנשים מכנים את עצמם פלורליסטים אבל הם בעצם חסרי סובלנות?

"הם קוראים לעצמם 'ליברלים'", הוא צוחק, "וזה בעצם הסיפור של הקומוניסטים. למראית עין הם היו 'פועלי כל העולם התאחדו'. והיום לפמיניסטיות, לירוקים ולשמאלנים יש סיסמאות בלתי מנוצחות. שלום - מי לא רוצה שיהיה שלום? מי לא רוצה שוויון לנשים? כולם רוצים. אבל בפועל, כל אלה תומכים בערבים ששוחטים ואונסים נשים - אז זו רמאות".

ולך לא נמאס להיות באופוזיציה?

"לא. אני אוהב את זה. האמת היא שגם במדע כשמישהו מראה משהו, כולם קופצים 'גם אני'. אני משתדל להראות דווקא דברים אחרים. אם אתה לא מתווכח, אתה לא מתפתח".

העולם המדעי של היום הוא בינלאומי. שיתוף הפעולה עם מדענים מחו"ל הוא כאוויר לנשימה עבור התקדמות מדעית. זריצקי, על אף שלא הסתיר את דעותיו, לא סבל מטריקות שפופרת בעולם ואף זכה בפרס מחברה אמריקנית למיקרוביולוגיה. אבל מה שלא קרה בחו"ל, כן התרחש בארץ. "היה לי מוניטין של פאשיסט", הוא שוב צוחק, "היו ידידים שמאלנים קיצונים שניתקו מגע, וחלק נשארו בידידות רבה. כעסו עלי שהייתי נגד השלום והיום כועסים עלי שצדקתי".

יכולת גם לדבר בשקט, או לחדול מלומר את האמיתות שלך. למה המשכת לומר אותן בקול?

"אני חושב שאסון גדול מתקרב", הוא משיב בפסימיות מושכלת, "נקודת האל-חזור עברה, והולכת להיות קטסטרופה". לדידו אין דרך להתגבר על "בג"ץ-עיתונות-הון-שלטון". מחזיקי ההגה בעבר הם מושחתים, ולנתניהו "יש פוטנציאל. עם פה כמו שלו הוא היה יכול להפוך את דעת הקהל בארץ. אבל הוא סמרטוט והולך לדבר על שתי מדינות". מבחינתו המצב לא פתיר אלא אחרי קטסטרופה. "מאות אלפים ייהרגו. נביאים נגמרו כבר מזמן, אבל זו התחזית שלי".

מי מפחד ממדינת הלכה

טוב, אבל אחרי הפצצה והעשן הסמיך והשחור שיורה זריצקי, הוא גם מצייר את התקומה. "אני טוען שאנחנו צריכים להתארגן בהכרה שזה יקרה, ליום שאחרי, כיוון שהקבוצה הראשונה שתתעשת תיקח את כל הקופה. אני סומך עליכם. לדעתי אתם יכולים לעשות את זה".

כשזריצקי מתבקש להסביר מי הם ה'אתם' האלה, ומדוע הוא מדלג לעיתים בין 'אנחנו' ל'אתם' ביחס לציונות הדתית, הוא מפליג בסיפור מעניין על חמיו, שגדל בווינה שבאוסטריה לאם יהודייה, ממנה התייתם בגיל צעיר, ולאב גוי. בזמן האנשלוס, הסיפוח של אוסטריה לגרמניה, הוא היה בן 16 ועיניו צפו ביהודים המזוקנים מקרצפים את הרחובות והגרמנים מכוונים אליהם אקדחים וצוחקים. הוא שב הביתה מזועזע וסיפר לאביו שמשהו בו גורם לו להזדהות עם הקורבנות. "אני איתם. אני שייך להם", אמר לו, וכך נודע לו שהוא יהודי. באנלוגיה מבדילה חש גם זריצקי בשלב מסוים של הסכמי אוסלו ואחריהם את ה"אני שייך אליכם".

אתה חושב שהציונות הדתית תציל את המדינה? אנשיה אינם מצליחים להתאחד!

הוא מכיר את הרעה החולה הזאת, אבל מה שיותר קשה לו הוא דווקא "הכניעה של הציונות הדתית למשטר האלים שיש כאן". לקראת בחירות 96' הוא היה חלק מחי"ל: חילונים תומכי מפד"ל. ויש לו תעודת הצטיינות על תרומתו לבחירות, "הגעתי בהרבה התלהבות, אבל לאט לאט למדתי את הסמרטוטיות שלהם".

מבחינתו הפיתרון הוא מיכאל בן ארי, שמגלם את הדעות והתכונות הנדרשות למנהיג. "כמו שלי לא אכפת מה אומרים עלי, גם לו לא אכפת", וכדאי לשתף גם את דניאלה וייס ונדיה מטר, "הן נשים מובילות ומנהיגות שיודעות בדיוק מה צריך לעשות וגם עושות את זה".

גם באיחוד הלאומי יש בלאגן. איפה החילונים?

"צריך פריימריז גם באיחוד הלאומי".

אבל אתה חושב שלו החילונים יזכו ליותר ייצוג, יהיה להם יותר קל לתמוך במפלגות ימין?

"בטוח. אבל הכי חשוב זה פריימריז, ואז נראה מי ייבחר. אני לא אתמוך במפלגה שזבולון אורלב יעמוד בראשה".

אחרים לא יתמכו במפלגה שבן ארי בראשה.

"יכול להיות", הוא אומר, אבל אז מגן על בחירתו האישית: "לא צריך להיות עכשיו גשר בין קצוות העם, צריך לקחת את השלטון". סוף דבר, הוא מקווה שיהיה איחוד בין שתי המפלגות הציוניות דתיות ימניות האלה, ופריימריז משותפים, "ואם כך יחליטו, אני נרשם להיות פעיל".

ועוד דעה אחת יוצאת דופן יש לו, לזריצקי. הוא לא מגדיר עצמו כיהודי דתי, אבל הוא מאוד בעד הקמת בית המקדש, למרות הלעג שהוא סופג על כך מהחברים. "הבנתי שבלי זה - זה לא הולך. בית המקדש הוא סמל יהודי. חילונים צוחקים עלי – מה, אתה רוצה עוד פעם לשחוט בהמות? אני לא יודע איך זה ייראה, אבל אני מת לראות את זה. אשתי ואחרים אומרים לי מה שאני פעם אמרתי - שגדולתה של היהדות היא בכך שאין לה קידוש של מקום וחפץ. היום אני יודע שזו גישה גלותית. בית המקדש זה מקום, זהו".

ומדינת הלכה? לא מפחידה אותו, להיפך. "מה שמפריע לי הוא שבית המשפט משתמש מעט מדי במשפט העברי, שהוא רלוונטי היום כמעט כמו שהיה אז. אפשר לעשות את ההתאמות הרלוונטיות. בלימודי הגמרא שלי אני רואה איך הדברים ביהדות מתפתחים, וזה תענוג".

 

ofralax@gmail.co.il