בשבע 487: תשקורת בפעולה

משפט אחד שנכתב ב'ידיעות' ממחיש את הדרך הערמומית שבה מלעיטים אותנו בהשקפת העולם 'הנכונה'

דוד אלהרר , ו' בניסן תשע"ב

איך עיתונאי ישראלי שומר על מעמדו לאורך שנים? פשוט מאוד, כל מה שהוא צריך זה לכתוב 'נכון', ברוח העיתון שהוא כותב בו או ברוח הערוץ או התדר שהוא משדר. זה אולי קצת קשה בתחילת הדרך, אבל כשמתרגלים לא צריכה להיות בעיה. לסטות מן הדרך זו טעות טיפשית, משום שצריך פתאום להתחשב בקוראים שיש להם תכולה כלשהי בין אוזניהם, ובעיקר בגלל הובלה חסרת אחריות של משלח חרצובות הלשון אל פיטורין בטוחים. רוצים דוגמה? יש הרבה, אבל הנה אחת.

שנים רבות אני קורא במוסף 7 לילות של 'ידיעות אחרונות' רשימות שעליהן מתנוסס השם יהודה נוריאל, ותמיד תמיד אני משתכנע בהיפוכם של הדברים שהוא כותב. לא צריך אפילו להתאמץ לקרוא בין השיטין! הטקסט השלילי עצמו מוכיח את החיובי ולהיפך. השבוע הוא נדרש להגן על איזה סרט "דוקומנטרי מצוין" שדובר צה"ל מסרב להקרינו בפני יחידת בתי המשפט הצבאיים. את החלטת הדובר הוא מכתיר בתואר "שערורייתית", כי  הסרט הוא כאמור לעיל "דוקומנטרי מצוין" וגם "גרף את הפרס הראשון בפסטיבל סאנדנס", ובעיקר "שיצמית למושב כל צופה ישראלי, במיוחד חיילים".

הביקורת הזאת מזמינה את הקורא להמשיך לקרוא, בעיקר בשל האיום "להצמית למושב" את כל מי שיצפה בסרט הזה. לוּ היה כותב "להצמית" בלבד, ניחא, אמנם עבדוּת היא דבר נורא ואיום אבל עדיין זו צורה של חיים. לעומת זאת "להצמית למושב" נותן לנו שתי אפשרויות: האחת, שנוּצמַת לאיזשהו מושב חקלאי ששמו לא הוזכר ולכן האפשרות הזאת נפסלת, והאחרת, שיצמיתו את כולנו לכיסאותינו וזו כבר מכה שאפילו בתורה אינה נזכרת. מובן שקושייה זו מחייבת תירוץ הגון והוא מתרץ: "עובדות. ביוני 1967, בעקבות מלחמת ששת הימים, השתלטה ישראל על שטחי הגדה המערבית..." אופס! כל הטעם התמוסס וכל העניין נמוג. כבר לא צריך להמשיך לקרוא ואפשר בקלות לבטל את כל הדברים הבטלים שנמרחו בהמשך. לא משום שהעובדה הזאת איננה נכונה, היא נכונה כנכון היום, אבל היא מנוסחת ברוח התקשורת הישראלית 'הנכונה'. העובדה הזאת הרבה יותר נכונה ונכונוּתה מאפילה על כל נכונוּת של ניסוח בעלמא. שקר אפקטיבי הוא שקר שכל מרכיביו אמת, אלא שהאמת הזאת חסרה מרכיבים נעדרים שהתעלמות מהם עושה שקר מן האמת. מסובך? לא כל כך.

כשכותבים את המילה 'בעקבות' חשוב לזכור לכל הפחות אם לא להדגיש את מה שהיה לפני כן, וכשכותבים 'השתלטה' ראוי להבין איך ומדוע. שאם לא כן נקבל תמונה מוזרה שכזו: ביום בהיר אחד קמה מדינת ישראל כולה ומתוך פרץ חשק מטורף ובלתי נשלט פשטה בביריונות כוחנית על שטחים לא לה והשתלטה עליהם. הרי מדובר בנקודת מוצא חיונית לכל דבר ועניין לכל מי שמשתוקק לדון ב'שטחים' האלה. אין מה לברבר בטרם יוצג הבסיס שאין בלתו לכל הקורה ב'שטחים', שהיו לשנויים במחלוקת מאז כיבושם בצדק או שלא בצדק.

הואיל ואני שבע שנים וזוכר היטב את החרדה הנוראה במשך שלושה שבועות מאמצע מאי 1967, את הוראות המיגון המפחידות של הג"א לאוורר את המקלטים, לדפֵּן את חדרי המדרגות, להאפיל את פנסי המכוניות ולהדביק את הזגוגיות, זוכר בבעתה את האיומים של מנהיגי הערבים משלושה כיוונים להכחיד מכל וכל את קיומה של מדינת היהודים הקטנה, את 'השטחים' העמוסים עמדות ירי, טנקים ותותחים, מטוסי קרב ממעל וצבא אדיר ותוקפני תחתיהם, וגם את הפחד הממשי מפני שואה אפשרית בהחלט – התובנה המתקבלת שונה לחלוטין מהמשתמע במשפט הפותח את הרשימה הזאת ועושה את כולה מוּטָה ככל מלאכת רמייה.