בשבע 487: מי בקייצו

שעון הקיץ ייכנס לתוקף בסופ"ש

עדי גרסיאל , ו' בניסן תשע"ב

ושוב צפוי להיות קצר - רק 177 ימים", בישרה כותרת ב'הארץ' השבוע. בלי להסתכן יותר מדי, אפשר להניח כי בעיתוני יום שישי יופיעו ידיעות ברוח דומה, כשלצידן טורים שיעסקו בשעון הקיץ הקצר – בגלל אלי ישי ושאר הדתיים, החשוכים והמחשיכים. אלה שכל מה שמעניין אותם הוא זמני התפילה והצום שלהם ולא החיסכון למשק או צמצום תאונות הדרכים. כשירות לציבור, הנה כמה עובדות מעניינות בנושא שאולי לא ידעתם: ברוב מדינות העולם כלל לא נוהג שעון קיץ. זה כולל את סין, רוסיה, הודו, יפן, כמעט כל מדינות ערב ואפריקה וכן חלקים מארה"ב, אוסטרליה וקנדה. טורקיה ומצרים ביטלו בשנים האחרונות את שעון הקיץ.

בנוסף לכך, מחקרים שנערכו בארה"ב במחצית העשור הקודם העלו כי לשעון הקיץ אין כל השפעה על צריכת האנרגיה. ואילו מחקר שבדי ממושך מלפני מספר שנים מצא כי בשבוע הראשון של שעון הקיץ יש עלייה בשכיחות של התקפי הלב.

הנתונים לקוחים מוויקיפדיה וממאמרים ב'סיינטיפיק אמריקן', מגזין המדע הפופולרי האמריקני הנחשב למוביל בתחומו. הירחון אף כלל את שעון הקיץ ברשימה שערך לפני כשנה וחצי שכותרתה "ברוך שפטרנו: המצאות שהעולם היה יכול להסתדר מצוין בלעדיהן".

זה אינו מדור מדעי ואין לנו יומרות להוכיח ששעון הקיץ אכן מיותר. ישנם גם מחקרים אחרים המעידים על כך שהוא מביא לחיסכון באנרגיה. אבל בתור מדור ביקורת תקשורת יש לנו ציפיות ממי שאמון לספק לנו מידע, במיוחד כשמדובר בסוגיה שהיא לכאורה מקצועית ולא פוליטית. אם הנתונים שהבאנו קודם חדשים לכם, סימן שכלי התקשורת (נתאפק ולא נכתוב 'כרגיל') לא עשו את מלאכתם נאמנה. במקום להביא את הצד המדעי של המתנגדים להזזת המחוגים הם הפכו את הפרשה (ושוב אנחנו מתאפקים) לעוד מחלוקת של בני אור ובני חושך.

עדי גרסיאל

 

יציאה מהמיצרים

בשבוע שעבר הצגנו תוצאות מעקב של כחודש על המדיניות הברורה של עורכי ynet למנוע מגולשיו לבנות לעצמם מסקנה לגבי האלימות מבית היוצר הערבי בישראל. הכותרות מסתירות את הזהות הקולקטיבית של מי שנאשם בפשע שנאה, או בעבירה פלילית 'סתמית'. השבוע התווספה לאוסף כותרת נוספת, המספרת בתמימות "במקום לבי"ס, הלך לרכבת הקלה ודקר חיילת", כשמדובר בערבי שדקר חיילת, כדי למחות על פגיעת צה"ל בערביי עזה.

האם הנוהג הזה מקוים באורח שוויוני? אז זהו, שלא. בסוף השבוע שעבר תפסה את עיניי הכותרת הזו: "12 שנות מאסר לחרדי שביצע עבירות...". 

המסר של ynet ברור: הסתרת עובדות כדי שלא ליצור מסקנות כוללניות על התנהגות ערבית אלימה; ומצד שני - יצירת אסוציאציה שלילית על חרדים, או במקרים אחרים אנשי ימין.

מדוע חשוב להדגיש את המגמתיות הזו? ראשית, כי ציבור רחב בישראל באמת לא מודע למניפולציה שעורכי חדשות מפעילים על המידע שמגיע אליו. כל אחד, ממקומו הוא, יכול להיות שליח ציבור ולהחכים את עמיתיו לעבודה ובמשפחה המורחבת על שיטות העבודה (בעיניים) המתוחכמות. 

בנוסף לכך, זה המקום לדבר על המהפכה לחירות המחשבה. כל אדם שמשוטט היום באינטרנט ונתקל במאמרים מלאי חשיבות עצמית של אנשי שמאל מובהקים, רואה תופעה מעניינת: מבחינת השמאל – אין מבטא שמאלני. מרכז בגין הוא מקום פוליטי, מרכז רבין – לא. משה נגבי הוא פרשן מקצועי נטו, לא פוליטי. עמותת אלע"ד האחראית על החפירות והתיירות בעיר דוד היא עמותה פוליטית ימנית. בכל שאר אתרי התיירות בארץ, יש רק פרשנות מדעית אובייקטיבית טהורה...

אלא שהישראבלוף הישראלי הוותיק ששלט בלי-כיפה בכלי התודעה הישראליים זה כמה עשורים, מתחיל להתפוגג בעקבות מהפכת האינטרנט. המונופול על הפרשנות והשיח נמצא בתהליכי התפוררות. הישראלי המצוי יכול היום לקבל מידע ופרשנות בלי תיווך כפוי מהצד השמאלי. המיצרים נפתחים. 

חני לוז

 

אבן עוקפת מימין

למנחים ולמראיינים יש פריבילגיה מיוחדת: הם אלה שקובעים את מסגרת הנושאים, שמגדירים את תחום הוויכוח, שמנסחים את השאלות, ששולטים על הזמן ושרשאים לשנות ממה שהוסכם מראש – להם מותר להפתיע. כך פועלת התקשורת, וקשה לחלוק על הצורך לשמור על כללים אלה. ובמה דברים אמורים? ביום שני השבוע צפיתי במשדר של תוכנית 'הערב' בערוץ הראשון. גאולה אבן ראיינה את אמיר בר-שלום על הידיעה שהרוצח הנתעב מטולוז בצרפת היה בידי השב"כ לפני כשנה וחצי. כל מי שמקשיב לאבן במשך שני העשורים האחרונים לערך, יודע לאן היא נוטה מבחינה השקפתית. ואם הסיפור היה על פעיל שלום שבא לנתב"ג ועוכב, אני יודע איך היא היתה מטפלת ומנתבת את הנרטיב (זכויות אזרח, חופש וחירות הפרט וכיו"ב). והנה, חשבתי שהיא שינתה דעה, כי היא לחצה על בר-שלום בשאלה מדוע השב"כ לא ידע על מעללי מוחמד מראח, איזו חקירה הוא עבר, מדוע הוא רק עוכב ולא נעצר, כאילו היא מייצגת איזו מפלגה ימנית 'קיצונית'. צרכן תקשורת שלא היה מודע לרקורד הקודם של אבן, היה חושב שהיא באמת דוגמה ומופת לתקשורת פטריוטית. הוא לא יודע שעובדים עליו.

בהקשר זה אצטט מדבריו של המשורר והמרצה לספרות, אמריקני ממוצא סרבי, צ'רלס סימיץ', אשר לפני שבוע פרסם טור בשם "תקופת הבערות". כמה מתובנותיו ניתן לשייך לתקשורת הישראלית: "ערוצי תקשורת המוניים התירו לאינטרסים פוליטיים ומסחריים להפיץ מידע מוטעה בצורה שלא התאפשרה מקודם, ועוד הצליחו לשכנע את האוכלוסייה שכנראה אין לה את הכלים לאמת מה שסופר להם... לקח הרבה זמן להפוך אותנו לבורים, שנים של חוסר-אכפתיות... ואם בעבר מישהו דיבר שטויות, לא התייחסו אליו - היום רודפים אחריו; (ומצד שני) מייצרים בורות נוספת בכך שמשקרים אודות תולדות עברנו הלאומי...".

גם אצלנו, יש אולי שינוי בגברת, אבל לצערי זו אותה אדרת.

ישראל מידד

 

ביקורת הנקרא

נשיא ארצות הברית משחק כדורסל וגם מיטיב לשיר, עכשיו מתברר שהוא מפליא לתקשר גם עם חירשים (כותרת ב'הארץ')

עכשיו נשאר לו רק ללמוד איך מנהלים מדינה

 

"בשנה האחרונה לא היה משהו רע שמופז לא אמר על לבני, ולהיפך. מה שמדאיג זה ששניהם די צודקים" (בן כספית, 'מעריב')

בניגוד לכספית, אותנו זה דווקא לא מדאיג

 

"בג"ץ פינה את מגרון" (כותרת בשער 'ידיעות אחרונות')

בקורס מבוא לעיתונאות כבר לא מלמדים שמשאלות לב אינן כותרות חדשותיות?

 

 

חדשות בחדשות

רשת 'אל-ג'זירה' הודיעה השבוע כי אין בכוונתה לשדר את סרטוני הווידאו שצילם המחבל מוחמד מראח. בסרטים מתועדים הטבח בטולוז ורצח חיילים צרפתים. הצילומים נשלחו ל'אל-ג'זירה' בפריז בצירוף מכתב. נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי, קרא לרשתות הטלוויזיה שלא לשדר את הסרטונים.

 

אגודת העיתונאים בירושלים פנתה באמצע השבוע לבית הדין לעבודה בבקשה להוציא צו מניעה נגד הליכי השימוע והפיטורים של כ-100 עובדים ברשות השידור. רוב העובדים מועסקים בחוזים אישיים וחוזי טאלנט, וביניהם יעקב אחימאיר, גאולה אבן, קרן נויבך ועודד גרנות.

 

'מעריב' ממשיך להפסיד. העיתון דיווח השבוע לבורסה על הפסד שנתי של כ-96 מיליון שקלים בשנת 2011. זאת לעומת הפסד של כ-117 מיליון שקלים בשנה שקדמה לה.