בשבע 487: על סדר היום

הפתרון במגרון: חקיקה או הקמת יישוב זמני במהירות

שמעון כוהן , ו' בניסן תשע"ב

 

ח"כ זאב אלקין (ליכוד)

יו"ר הקואליציה

 

איפה היה הכישלון שהביא להכרעת בג"ץ בעניין מגרון?

"אני חושב שקודם כל בהערכה של הממשלה שהמאבק שמנהל השר בגין לטובת מעמד בית המשפט העליון בצביונו הנוכחי נגד ניסיונות הרפורמה שאני וחבריי מנסים להוביל, המאבק הזה יקנה לו מעמד בפני בית המשפט. לא העריכו נכון את גודל התלות והפחד של שופטי ביהמ"ש העליון מהקמפיין האגרסיבי שניהלו גורמי שמאל בניצוחו של עיתון 'הארץ' במגמה להסית את שופטי בג"ץ לדחות את הפשרה בתואנה שהפשרה הזו עושה צחוק מבית המשפט".

השופטים שאלו איך קורה שמציעים פשרה על עתידו של שטח מבלי להתייחס לפלשתינים העותרים שטוענים שהמקום שלהם. אולי יש בזה משהו?

"זה לא מקרי שלא נוהל מו"מ עם העותרים. המדינה יודעת שלעותרים הללו אין כל זיקה לקרקע ואין שום הוכחות לבעלות על הקרקע, והיא גם עשתה בכך שימוש. הרי כשאותם אנשים ביקשו פיצוי מהמדינה, המדינה ידעה להשיב להם שלא תשלם עד שלא יוכיחו בעלות, והם משכו את התביעה. המדינה והפרקליטות יודעות שאין לפלשתינים שתובעים הוכחות בעלות. לא מסוגלים להודות בכך כי זה ימוטט את כל תיק מגרון. יש כאן למעשה הונאה עצמית. המדינה קבעה שמדובר בקרקע פרטית בלי לקבוע שדווקא העותרים הללו הם הבעלים, וביהמ"ש חיבר בין הסכמת המדינה שזו קרקע פרטית והעתירה והתייחס לכך כאילו התובע הוא חלק מהבעלים, למרות שמעולם הדבר לא הוכח, ולטעמי גם לא ניתן להוכיח דבר שכזה".

אם הכול כל כך פשוט מה עומד מאחורי החלטת בג"ץ?

"הבעיה היא בכמה מישורים. לפני שאגלגל את האחריות לבית המשפט אומר שגם אצלנו יש בעיה. המדינה לא מעזה להתייצב בבג"ץ ולומר שזו אולי תיאורטית אדמת מדינה, אבל כרגע האדמה הזו נחשבת אדמת נפקדים כי אין ולו פלשתיני אחד שיכול להוכיח בעלות, ועד שלא יתברר אם יש בעלים אין סיבה להרוס. את האמירה הפשוטה הזו המדינה לא אומרת, וכאן חלק גדול מהבעיה, והיה לי על כך ויכוח גדול עם השר בגין ועם הפרקליטות".

ולגבי בג"ץ, איפה הבעיה?

"בנושא בג"ץ, בהרכב הנוכחי, ואגב אני לא בטוח שהרכב אחר היה מגיע למסקנה אחרת, יש כאן עניין אבסורדי ששופט עליון שלא מזדהה עם המנון המדינה מוכן לזרוק לרחוב חמישים משפחות נורמטיביות, בהן של קציני צה"ל, בגלל מישהו שלא הוכחה בעלותו על הקרקע. אדם כזה ברור לאן נוטה ליבו. אני לא מצפה שמי שלא מזדהה עם התפישה הבסיסית של המדינה כמדינה ציונית יבוא לעזרת תושבי מגרון".

אז עכשיו, אחרי הכל, מה עושים כדי שלא נגיע ליום הרס במגרון?

"יש שני היבטים: טקטי ואסטרטגי. באפיק האסטרטגי אנחנו רואים כעת שוב עד כמה צדקנו, אני וחברי יריב לוין, כשאנחנו מנהלים קמפיין לא פשוט על הרפורמה במערכת בית המשפט. תוקפים אותנו כל שני וחמישי, מאיימים עלינו, מציירים אותנו כאויבי העם וכסכנה לדמוקרטיה. הרבה פעמים שאלו למה אנחנו צריכים את כל זה. אמרו לי: 'למה לך להסתבך עם המערכת המשפטית, בסוף יחסלו אותך', אבל לא ויתרתי".

מה זה 'יחסלו אותך'? יתפרו לך תיקים?

"היו דברים מעולם. מזהירים אותי פוליטיקאים מנוסים, והדבר מלמד על מידת האמון שיש להם במערכת המשפט שלנו, אבל איומים כאלה לא מפחידים אותי ואני מוכן לקחת סיכונים. הבעיה היא שכדי להעביר רפורמות צריך בני ברית, וקשה למצוא כאלה כשאנשים פוחדים. בנושא הזה לצערי ברוב המקרים לא מתקבל גיבוי מראש הממשלה, אבל בחלק מהמקרים הצלחנו וזה היה שווה את המאבק והסיכון. עד שלא נעביר רפורמות בביהמ"ש נמשיך להפסיד בזירה הזו".

ובהיבט הטקטי, איך מתמודדים עם הפרשה הממוקדת של מגרון?

"יש כעת שתי דרכים שידוע לי שאנשי מגרון מתלבטים ביניהן, ולטעמי אפשר לפעול בהן במקביל. יש את 'דרך המלך' והיא דרך החקיקה, החוק של אורלב ושלי, או של כצל'ה, דודו רותם ושלי. שני החוקים הללו להסדרת מעמד היישובים החדשים נותנים פתרון. אני מאמין שביהמ"ש לא מחליף את הכנסת והממשלה אלא פועל על פי חוקים שנקבעים בכנסת, ואת החוקים הללו אפשר לשנות. בשביל זה העם בחר בנו, לשנות את כללי המשחק. הוא לא בחר בשופטים ג'ובראן או נאור".

מה הסיכויים של החוקים הללו?

"יש להם מחסום אחד לא פשוט והוא גיבוש רוב. הסיכוי היחיד הוא תמיכה של הממשלה בחוק, מה שמחייב את ראש הממשלה לצדד בחוק ואת השרים המתנגדים להסיר את התנגדותם. לשם כך אנחנו מפעילים כל מאמץ כח"כים וכארגונים ציבוריים, אבל לא ניתן לראות בכך תסריט ודאי".

מה הסיבה להתנגדות של השרים?

"השר בגין אומר שחוק כזה יפגע בנו מבחינה מדינית, כיוון שישראל מסבירה שאנחנו לא פוגעים בזכויות הפרט וחוק כזה עלול לתת נשק לאויבי מפעל ההתיישבות. הוא חושש שחקיקה כזו תסייע לפלשתינים לקשור בין ההתיישבות לפגיעה בזכויות הפרט. הוא רוצה את טובת ההתיישבות וכך טוען גם ראש הממשלה. אני לא מקבל זאת וחושב שגם אם יש בחשש הזה צדק, הדבר לא מצדיק פגיעה במתיישבים".

ומהי הדרך השנייה שנותרה למתיישבים?

"יכולים המתיישבים לבוא לממשלה ולטעון שאם בג"ץ לא נותן להקים יישוב בשלוש שנים שיבנו יישוב חלופי זמני בקיצור הליכים. לא רק אנחנו המתיישבים צריכים לשלם למולך הזה של בג"ץ. אם הממשלה רוצה היא יכולה לזרז הליכים. ואם לא בונים יישוב קבע שיבנו יישוב זמני, יזרזו תשתיות, כבישים, פיתוח וכו'. אם חשוב לממשלה לקיים את הפסק של בג"ץ, שהיא תהיה זו שתשלם את מחיר ההחלטה הזו".

איזו מהדרכים עדיפה בעיניך?

"הבחירה צריכה להיות של המתיישבים. הם אלה שקיבלו את ההחלטות עד כה ואנחנו עמדנו מאחוריהם וגיבינו בשדה הפוליטי. צריך גם להבין שבהחלט ייתכן שחוקי ההסדרה יעברו, אבל לא יאושרו בבג"ץ בטענה שהם לא חוקתיים או שאין יכולת להפעיל אותם רטרואקטיבית. לכן חשוב לפעול במקביל בשתי הדרכים".

מה יקרה אם בג"ץ יפסול את החוק וראש הממשלה יגיד לו 'תודה, שמעתי, ואני לא רוצה לקיים את ההחלטה הזו גם במחיר ציבורי'?

"תיאורטית הדבר אפשרי, ובהקשר הזה אני מביא את הדוגמה של אולמרט, שאני לא מחסידיו הגדולים אבל היתה בו העוצמה לצפצף על פסק בג"ץ בנושא מיגון עזה. הוא ביצע חלקית ולא לפי הלו"ז של בג"ץ. הבעיה היא שבמקרה הנוכחי ביצוע הפסק נתון בידי שר הביטחון ברק ולא בידי ראש הממשלה, ולא הייתי תולה הרבה תקוות בשר הביטחון הזה שלא יבצע את הפסק. חוששני שהוא יבצע אותו בחדווה...".