בשבע 487: השבט הלבן בורח מקדימה

קדימה בראשות שאול מופז תאבד קולות ללפיד ויחימוביץ', כשם שבעבר העדיף השמאל את אהוד ברק על איציק מרדכי

דברים שרואים מכאן , ו' בניסן תשע"ב

 * למרות הפסיקה המאכזבת בסוגיית מגרון, בית המשפט העליון צפוי להשתפר בעידן גרוניס * אין ערך לפריימריז בציונות הדתית כאשר תוצאותיהם קובעות רק מחצית מהרכב הרשימה המשותפת

מפלגת קדימה יצאה מהבחירות המקדימות כשהיא קטועת רגל שמאל. לא מדובר בהפתעה מרעישה, בהתחשב בכך שבסקרים כבר אובחן אובדן סידן מסיבי ברגל שמאל לטובת שלי יחימוביץ' ויאיר לפיד. לבני היתה זקוקה להתייצבות מסיבית של מתפקדי גוש תל אביב וחיפה, אבל הבוחרים משם כבר הבריזו לה, בעוד שגייסות מופז מהפריפריה היותר שמרנית נהרו להצביע במספרים מכריעים.

התמונות שעלו על המסך המחישו היטב את ההבדל בין שני המחנות. הכיפה היחידה שאיתרתי במטה לבני היתה שייכת לאיש ביטחון. אצל מופז אפשר היה לראות קהל אחר, בוחרי ליכוד מסורתיים עם אחוז לא מבוטל של כיפות וסגנון דיבור שזור באמירות אמן ואם ירצה השם. זה היה מקור כוחו של שאול מופז שהעניק לו את הניצחון בקדימה, אבל גם מרחיק ממנו את הסיכוי לזכות בתמיכת השמאל. גם אם ישבור כעת שמאלה במישור המדיני-ביטחוני, הוא לא יצליח לרצות את בוחרי השמאל מבחינה תרבותית. השמאל לא יודה בשורשים התרבותיים של התנגדותו למופז, ובמקום זה יעדיף לכנות אותו אישיות אפורה. כשם שבבחירות 1999 העדיפו בשמאל את אהוד ברק על פני איציק מרדכי, כך צפוי להיות גורלו של מופז בהתמודדות מול יאיר לפיד או שלי יחימוביץ'. מופז ייאלץ להידחק למתחם צר מעט שמאלה מהליכוד, שם אין מספיק חמצן אלקטורלי לסיעה דו-ספרתית, ובטח שלא לסיעה בגודלה הנוכחי של קדימה.

היות ומספר הח"כים של קדימה עומד להתכווץ בבחירות הקרובות, חלק מחברי הסיעה יחפשו לעצמם מקלט. אבל רק פליטים שמביאים נדוניה אלקטורלית יוכלו להתקבל אצל יאיר לפיד. ציפי לבני אולי תתקבל, אבל למה ללפיד להעמיס על רשימתו משקל עודף מהסוג של יואל חסון? 

את האליבי לפרישה מקדימה לבני כבר הכינה מספר ימים לפני הבחירות. באנחת מיאוס היא דיווחה שמתרחשים בקדימה דברים שמזכירים את מרכז הליכוד - אותו דחליל שטיפח שרון כדי להצדיק את הפרישה מהליכוד והקמת קדימה. השאלה המתבקשת היא כיצד הצליח מרכז הליכוד לשבט את עצמו בתוך קדימה דווקא כאשר לבני כיהנה כיו"ר המפלגה והיתה אמורה למנוע תופעות כאלו. אבל השאלה הזאת לא עלתה בתקשורת, כשם שלא שאלו את שמעון פרס על כיבוד כללי הדמוקרטיה כאשר ערק לקדימה לאחר שהובס בידי עמיר פרץ.

פלג קדימה בראשות מופז יחפש דרך להצטרף לקואליציה. אם נתניהו ירצה לשבור שמאלה, הוא יוכל לאיים על שותפיו מימין בצירוף קדימה לממשלה.

הערה אחרונה: בליל הבחירות דווח לנו כי 25% ממתפקדי קדימה מגיעים מהמגזר הערבי. מספר בהחלט מרשים, שאינו מגובה בשיעור הצבעה דומה לקדימה במגזר הערבי בבחירות הכלליות. פגשנו גם חלק מ-250 מתפקדי קיבוץ כפר עזה שהגיעו לתמוך במופז ובכך לסייע לח"כ שי חרמש. הקיבוצניקים הודו בפה מלא שבבחירות הכלליות לא יצביעו לקדימה אלא למפלגת העבודה. זה לא גרם למישהו באולפן להרים גבה. תמיהות כאלו עולות רק לגבי מספר מתפקדי הליכוד ביצהר או בהר ברכה.

בדרך לקואליציה? מופז חוגג את ניצחנו פלאש 90

אל תספידו את גרוניס

אינני מעניק אשראי רב לבית המשפט העליון, ועוד בטרם דחה בג"ץ את פשרת מגרון כתבתי שאין להרפות מהמאמצים לבצע תיקונים בשיטה לבחירת שופטים ולמינוי נשיא בית המשפט העליון. בכל זאת, מותר לבקש מתנועות כמו 'ארץ ישראל שלנו' לוותר על אמירות כמו "בית המשפט העליון - סרטן בלב האומה" (הציטוט מאתר ערוץ 7). זוהי אמירה ילדותית, מוגזמת וגם לא מועילה. החלטות בית המשפט העליון בשאלת מגרון ובנושאים נוספים צריכות להזכיר את הצורך בטיפול יסודי בבעיית הקרקעות ביו"ש באמצעות חקיקה. ההערכה שבית המשפט העליון צפוי להשתנות לטובה עדיין בתוקף, אבל דווקא גישת הריסון השיפוטי זקוקה לתשתית משלימה בספר החוקים.
התמונות שעלו על המסך המחישו היטב את ההבדל בין שני המחנות. הכיפה היחידה שאיתרתי במטה לבני היתה שייכת לאיש ביטחון. אצל מופז אפשר היה לראות קהל אחר, בוחרי ליכוד מסורתיים עם אחוז לא מבוטל של כיפות וסגנון דיבור שזור באמירות אמן ואם ירצה השם

הגישה השיפוטית השמרנית, אותה מייצג הנשיא החדש אשר גרוניס, בנויה על היצמדות למסורת החוקית והמשפטית הקיימת. על פי מסורת זו אין לבנות ביו"ש על קרקע פרטית, וקביעת הסטטוס של קרקע שנויה במחלוקת נעשית באמצעות נציגיה המוסמכים של המדינה.

השופט גרוניס שונה מאהרון ברק. כאשר ברק נדרש להחלטת ועדת הבחירות לפסול רשימה ערבית הכופרת באופייה היהודי של מדינת ישראל, הוא לא נתן לחוק לבלבל אותו. הוא שלף פרשנות מידתית לפיה רשאים אנו לפסול רשימה כזאת רק במקרה שהיא מהווה סיכון מיידי. בעיני ברק, ככל שגברה חוצפתם של הח"כים הערבים והזדהותם הגלויה עם האויב, כך הסכנה הזאת רק הלכה והתרחקה.

השופט גרוניס לא יתחכם למחוקק. אם הכנסת תחוקק חוק שיסדיר רישום אדמה פרטית שנקנתה בידי יהודים ותפקיע את הסמכות לאישור הבעלות מידי המינהל האזרחי - בית המשפט של גרוניס יאשר תהליך כזה. אם יעבור בכנסת חוק ההסדרה, הקובע מנגנון פיצוי עבור אדמה פרטית שבנו עליה בתום לב, הוא יכובד בידי בית המשפט העליון. 

אבל הכנסת נמצאת בפגרה והשעון רץ. לאחר שבג"ץ דחה את פשרת מגרון, חובת הפיצוי כלפי התושבים חלה על הממשלה, ובמיוחד על אותם שרים שהתנגדו לחקיקה מתקנת. הוכח בעליל שחקיקה בתחום הקרקעות היא חיונית.

אם יוחלט על העברת תושבי מגרון ליישוב זמני במקום אחר, המיקום הזמני חייב להיות איכותי בכך שיהווה הישג למפעל ההתיישבות. פיצוי איכותי יוכל להתבצע לדוגמה באמצעות העתקת תושבי מגרון לשטחE  סמוך למעלה אדומים. השר בני בגין, המתנגד לחקיקה מתקנת, הזהיר מפני תגובה בינלאומית נזעמת אם ישראל תבנה על אדמה פרטית ערבית. אך גם בגין יודע היטב שמדינות העולם מתנגדות לכל הרחבה של מפעל ההתיישבות היהודית, בלי כל קשר למצב הבעלות על הקרקע. אבל נלך לשיטתו של בגין: שטחE  הוא אדמת מדינה לכל הדעות, אבל יישובו יהווה ניצחון להתיישבות ומכה לסנבלטים.

אין פריימריס למחצה

הריפיון האידיאולוגי שהתגלה בשאלת המאחזים, כמו גם הסכנה שהחוסן האידיאולוגי של הליכוד ידולל שוב על ידי פליטים מקדימה או שותפות קואליציונית עם שארית קדימה, מצדיקות שמירה על אלטרנטיבה אידיאולוגית מימין לליכוד. אבל אותה אלטרנטיבה לליכוד חייבת להיות אטרקטיבית ורחבה, ולא מפלגת שטיבעל קטנה המבטיחה שפלוני יהיה הבעל מוסף הנצחי ופלמוני יכהן כבעל תוקע עד עולם.

טוב לראות שח"כים מהאיחוד הלאומי ומהבית היהודי אורזים בצוותא מצרכי חג לנזקקים ומנהלים שיחות לאיחוד באווירה חיובית. מצד שני, טרם גובשה הסכמה לגבי השאלה הקריטית איך מרכיבים את הרשימה המשותפת לכנסת. בטרם תיפול הכרעה בנושא הזה, עדיין מדובר רק בסימני נפט שלא ניתן להפיק מהם כלום.

אני מצטרף לניתוחו של פרופ' אשר כהן בגיליון הקודם של 'בשבע' שהבחירות הבאות לכנסת מהוות סיכוי אחרון למפלגות הציונות הדתית, בטרם יהפוך הליכוד לבחירה הטבעית של מצביעי הציונות הדתית. צודק כהן שחייבים להעניק סיכוי לשיטת הפריימריס (כזכור, כהן ותנועת 'כולנו' נתנו את ידם לשיטת הוועדה המסדרת שהתפוצצה בבחירות הקודמות). הבית היהודי אימץ פורמלית את השיטה, אבל ח"כ זבולון אורלב מקפיד לדרוש שנציג הבית היהודי יעמוד בראש הרשימה המשותפת. באיחוד הלאומי לא נחלשה ההתנגדות לשיטה, וכפשרה עולה הצעה שהבית היהודי יבחר את מועמדיו בפריימריס בעוד חברי תקומה ימשיכו להיבחר בשיטה הישנה.

חברים, אין בחירות מוקדמות למחצה. או שמאמצים את השיטה, או שדוחים אותה לחלוטין. בחירות מוקדמות משמעותן שהבוחרים הם שמדרגים את מיקומם של המועמדים ברשימה (להוציא שיריונים לצעירים, נשים וכו'). רשימה מאוחדת-כביכול שחלק מאנשיה נבחרים בשיטה כזאת וחלקם בשיטה אחרת אינה משכנעת. הבוחר יראה בה פדרציה רופפת ולא גוף מלוכד ומאוחד. אם מפלגת הציונות הדתית המאוחדת איננה מסוגלת ליצור סדר ולקבוע דפוסים מקובלים בבית פנימה, איך תתיימר להנהיג מדינה או לזכות בנתח השפעה יותר משמעותי?

הפחד מפני בחירות מוקדמות תוך יצירת תרחישי אימה של שחיתות ומפקדי ארגזים מסגירה חוסר אמון כלפי ציבור הבוחרים הציוני-דתי. השדר לבוחרים הוא שלמרות שחונכתם במוסדות הציונות הדתית והפנמתם את ערכיה, אי אפשר לסמוך על בגרותכם ויושרכם אם תקבלו זכות להשפיע.

יחס גורר יחס, ומי שאינו מביע אמון בציבור בוחריו, שלא יופתע אם יחזירו לו הבוחרים באותו מטבע.