בשבע 488: טיפוס מוצלח

אחרי שלושים שנות קריירה מרשימה, אברהם פריד מחליט להתפרע בכיף. והתוצאה: אלבום מגוון, קצבי ומרגש

אמציה האיתן , י"ג בניסן תשע"ב

 כבר בכותרת נתקלתי בבעיה. שם האלבום החדש של אברהם פריד הוא keep climbing, שזה בעברית 'המשך לטפס', או 'ממשיך לטפס'. אבל המילים המודפסות בעברית על עטיפת האלבום הן בכלל "רצוננו לראות את מלכנו" - מילים מתוך שיר אחר באלבום. אולי זה נובע מהרצון להתחבר לקהל הישראלי, שיתקשה להבין את השיר 'ממשיך לטפס' בלי לשלוט בשפה האנגלית.

כשאני בא לכתוב על אלבום של אברהם פריד, ראשית עלי להשיל נעליי מעל רגליי, וזו לא הגזמה. פריד הוא עמוד תווך במוזיקה החסידית ותופעה פנומנלית, שאם נרצה למצוא לה מקבילה בזמר העברי למשל, יהיה זה לא פחות משלמה ארצי. שלושים שנה של יצירה חסידית מגוונת, הופעות ענק בכל מקום אפשרי וכמות עצומה של יצירות מופת שנכנסו לקלאסיקה, הם רזומה שקשה לעמוד בפניו. כשהאזנתי לאלבום החדש של פריד הרגשתי שהפעם הוא החליט להתפרע בכיף. האמת היא שאחרי שלושים שנה והמון אלבומים הוא בהחלט יכול להרשות לעצמו. וכשאברהם פריד מתפרע, אנחנו המאזינים פשוט חוגגים.

קחו למשל את תחום ההלחנה. פריד החליט שהוא נכנס לזה, והנה שני שירים באלבום הוא הלחין בעצמו ועוד שניים יחד עם יצחק וולדנר. רוצים לראות אותו כותב טקסטים? בבקשה - שיר הנושא נכתב כולו באנגלית על ידי אברהם פריד, שגם הלחין אותו. ואם כל זה לא מספיק, שימו לב לחידוש הבא: בשיר 'רצוננו' הקרדיט של אברהם פריד הוא על הקונספט. כן, יש כזה דבר. לא ברור לי מה זה אומר בדיוק, אבל אני מתאר לעצמי שלפריד התבשל איזה רעיון בראש, הוא פנה ליצחק וולדנר ומשה לאופר, ניסה להסביר להם את הרעיון והכיוון, ונתן להם לבשל את התוצאה. הקונספט, אם כן, כולו שלו.

על האלבום הזה באמת אפשר להגיד שהוא מיוחד, אבל לא באותה נימה שהבעל אומר לאשתו ביחס לכובע החדש, שהוא כלל לא היה מגדיר ככובע. האלבום הזה מיוחד במידת המקוריות שבו, במגוון הסגנונות ואפילו בטקסטים המולחנים. כישראלי וחובב השפה העברית הפריע לי שכמעט בכל שיר יש מילים שאינן בעברית, וזה כנראה המחיר של ההגשה האישית של פריד. מגוון האמנים המשתתפים מוסיף עניין וצבע. מנדי ג'רופי מכניס קצב ל'אמן יהא שמיה רבא' בשיר שיכול להיכנס לנוסח התפילות בחגים או בימים הנוראים. את השיר 'יהללו' וולדנר ופריד החליטו לבצע בסגנון הוואלסים השמחים, שהזכירו לי את יעקב תלמוד, הבעל-מנגן האגדי של חסידות גור.

לא פשוט להתחרות ב'וזכני לגדל', הלהיט של ברוך לוין, אבל יוסי גרין משיב מלחמה בשיר רגש קלאסי ועדין, כפי שרק אברהם פריד יודע להגיש. ויש גם מחווה לקצב המזרחי בשיר 'שערי מזרח' בלחן של אלימלך סוויסה. נו טוב, סתם צחקתי, אלימלך בלומשטיין.

ההפתעה הנעימה חיכתה לי ממש לקראת הסוף, ברצועה אחת עשרה. פריד שר את 'אלוקיי נשמה' בלחן העתיק של משה לאופר. אותו לחן שהושר ברוב קסם בפיו של דודו פישר לפני לפחות עשרים שנה. הביצוע המחודש לא גורע מהקסם שבשיר המקורי, אבל בהחלט מהווה חוויה מוזיקלית מרגשת, כשפריד לוקח את השיר לכיוון האישי שלו. הוא מלהטט בקולו, חורג מהחלוקה הקלאסית של השורות ומוכיח שוב שאברהם פריד יש רק אחד.

'המשך לטפס' גם מלחין. אברהם פריד

seret@etrog.tv