בשבע 488: מכה שלא כתובה בעיתון

אם תרצו לדעת מדוע הפסידה ציפי לבני בבחירות לראשות קדימה, דפדפו בעיתוני השבוע האחרון.

אבי סגל , י"ג בניסן תשע"ב

כל העיתונים, כולל הביטאון האוהד של מוזס, מנו את הסיבות לתבוסתה של ח"כ לבני אחת לאחת: היא לא עשתה די, לא אמרה די, לא הצליחה להקים ממשלה ולא הצטרפה לממשלה קיימת, לא חיבקה את חבריה ולא היוותה אלטרנטיבה ליריביה. אם לבני היתה מנצחת, כפי שניבאו סקרים לפני הבחירות, עיתוני סוף השבוע היו נראים אחרת. כלומר, היו דומים לעיתונים מלפני הבחירות. אבל אחרי הפסד, בפוליטיקה כמו בספורט, סעיפי האשמה נשפכים כמים. והצד המשותף לכולם: התנהלות פוליטית לא נכונה של יו"ר האופוזיציה היוצאת.

אם תרצו לדעת את הסיבות האמיתיות שבגללן היתה צריכה לבני להפסיד, תצטרכו לחפש אותן במקומות אחרים. בעוד התקשורת מתמקדת בטעויות הטקטיות, היא התעלמה כמעט לחלוטין מהריקבון העמוק בפוליטיקה הישראלית שלבני היתה שותפה לו, אם לא הובילה אותו. לבני היתה מראשי התרבות הפוליטית הקלוקלת של יועצים וסיסמאות, אינטרסים זרים והיעדר אמת פנימית. היא נותרה בממשלת אולמרט אחרי דו"ח וינוגרד, נהגה בחוסר ממלכתיות למען ניגוח הממשלה הנוכחית, שיתפה פעולה עם שחיתות, שתקה נוכח מצעד המורשעים ממפלגתה אל בתי הסוהר, מינתה עבריין מין מורשע ליו"ר מועצת קדימה, והפכה את קדימה לגרורה של מרצ. הממ, מעניין באמת למה אין ביקורת תקשורתית על העניין האחרון.

יחי מתנגד המלך החדש

וכשם שבתקשורת מנו את שגיאותיה של לבני, כך הם מונים היום את מעלותיו של הראיס החדש, שאול מופז. הו כן, זוהי התקווה החדשה של עיתונאי ישראל: בעל עבר צבאי מפואר, לא כולל חייל נטוש בקבר יוסף וקרבות מדממים בג'נין; אומר רק דברי טעם, גם אם הוכתבו על ידי היועצים לשעבר של קודמתו בתפקיד; תוכו כברו, בין אם הוא עוזב את הבית הפוליטי או לא; אדם שללא ספק ימגר את השחיתות בקדימה, כפי שהשתדל לעשות עד היום. בקיצור, האיש הנכון במקום הנכון, איש שללא ספק יהיה ראש ממשלה, יביא שלום עם החמאס ויסייע שוב בעקירת יהודים מאדמתם. בדיוק כפי שאנחנו בתקשורת אוהבים.

כמובן, נצטרך לשכוח לרגע שעד לא מכבר האיש רצה מאוד להצטרף לממשלת נתניהו. נקווה שלפחות הג'וק הזה יצא לו מהראש, אחרת עוד נצטרך להזכיר את העובדה המצערת שהוא מזרחי.

פוליטיקה קטנה

א. ציפי לבני הלכה להתפלל בכותל ערב הבחירות המקדימות בקדימה, וזה יפה. מי יודע, אם היא היתה גם מסכימה לשמור עבורנו על ירושלים המאוחדת ועל הר הבית, אולי זה אפילו היה מצליח.

ב. לעומתה, שאול מופז הלך לכותל אחרי הניצחון הגדול, ועוד לפני כן עלה לקבר הרצל. וזהו הציטוט שבחרו אנשיו לשחרר לתקשורת: "אין דבר סמלי יותר מלהניח זר על קברו של חוזה המדינה. התנועה הציונית קמה על בסיס של חזון ואמונה של אנשים שהעזו לחלום וידעו לממש את החלום. זו הרוח של עם ישראל ולאורה הולך לפעול שאול מופז". הקהל מתבקש לשבת. רק לדמיין את תגובת התקשורת אם המשפט הנ"ל היה נאמר על בנימין נתניהו, למשל בקולו של דן כנר.

ג. לאנשי המגזין האמריקני ניוזוויק, שלפני חודש בחרו בציפי לבני לרשימת 150 הנשים המשפיעות בעולם: אני לא יודע איך להגיד את זה בצורה שתבינו, אבל יצאתם חומוס.

חופשת מחאה

הכותרות המשעשעות ביותר של התקופה האחרונה עוסקות בחזרה האפשרית של המחאה החברתית בקיץ. למה בקיץ ולא ברגע זה, אתם שואלים? הו, שאלה טובה. ובכן, עכשיו עדיין קצת קריר בלילות, אפילו בשדרות רוטשילד. וגם יש לימודים, ומבחנים, ובדיוק לחץ בעבודה. וחוזה השכירות לא יפוג לפני יולי-אוגוסט. וקצת קשה לגייס את ההמונים, שאמנם מאוד רוצים מחירים זולים ומשכורות גבוהות, אבל מעדיפים לעשות את זה בצמוד לכל פסטיבלי הבומבמלה האחרים. שיהיה רצף. מלבד זאת, דפני ליף וסתיו שפיר עסוקות במסע הופעות בחו"ל, יאיר לפיד עדיין לא מוכן, 'ידיעות אחרונות' עסוק בלטפח את מופז, וגם לשלמה ארצי יש מן הסתם התחייבויות קודמות. אז נתראה בקיץ?

עברית שפה זרה

תחרות האירוויזיון לשנה זו מתקרבת אלינו בצעדי גמד, והשנה תייצג את ישראל להקת איזבו החצי-אלמונית עם השיר בעל השם היהודי-מקראי 'Time'. למרבה ההפתעה והחידוש, הצליחה הוועדה של רשות השידור לבחור שיר קצבי ושמח, שנשמע לא רק סביר בהחלט אלא גם שייך למוזיקה של שלושים השנים האחרונות. ביום בהיר ובכוריאוגרפיה נאותה אפשר לראות את איזבו עוברת בהצלחה את חצי הגמר, עולה לגמר ומפסידה לאיזו פרובינציה אקס-סובייטית הגובלת ב-15 מדינות רוסיות כמותה.

כמו בכל שנה, בהתאם לתקנון הפסבדו-פטריוטי אך הפרקטיקלי-אידיוטי, גם הפעם ייאלצו נציגינו בתחרות לשיר לפחות את מחצית המילים בשפה העברית. כבר שנים אני משחית כאן מילים נגד אותו סעיף בתקנון, שעם כל הכבוד לשפת הקודש, אין בו שום תועלת או כבוד והוא בעיקר מוריד לישראל עשרות נקודות עוד לפני הנסיעה היקרה לתחרות.

ב-12 מתוך 13 תחרויות האירוויזיון האחרונות זכו שירים בשפה האנגלית בלבד. רק פעם אחת הצליח שיר בסרבית להגיע לפסגה, מתוך הזדהות חד-פעמית עם נפגעי המלחמות בבלקן. יתר המדינות הזוכות שרו באנגלית, כולל מדינות עם גאווה לאומית לא פחותה משלנו, כמו טורקיה, גרמניה וחמש מדינות ברית המועצות לשעבר. רק ישראל החליטה להמציא את הפטריוטיזם מחדש. לא משנה שהיא שלחה את 'פינג פונג' להניף את דגלי סוריה ואת 'דינג דונג' לחרב את הקריירה של דנה אינטרנשיונל, העיקר שיש בשירים כמה מילים בסיסיות שהומצאו על ידי בן-יהודה.

בפועל, הדרישה לשילוב עברית בשירי האירוויזיון גורמת דווקא לביזוי השפה. היוצרים אמנם משתפים פעולה עם התקנון, אבל עושים הכל כדי להסוות את שפת החי"ת והעי"ן מפני האוזן האירופית. המתוחכמת מכולם היתה להקת טיפקס, שהכניסה את העברית לקטע ראפ קצר ומהיר במהלך השיר, וכך שמרה על חוק מחצית המילים בעברית. מיכאל גריילסאמר, שהתחרה בקדם אירוויזיון בשנה שעברה, שר את מילות העברית במבטא צרפתי – מי יודע, אולי לא ישימו לב. זמרים אחרים, כמו שרית חדד, הסתפקו בהבלטת האנגלית בפזמון והצנעת העברית בבתים. ואילו איזבו השנה עושה את ההפך: דווקא הפזמון הוא בעברית, אבל הוא מושר בקול פלסט עד שקשה בכלל להבין את הנאמר. צירוף מקרים? איי דונט ת'ינק סו.

ישראל היא מדינה קטנה ומוקפת אויבים, והסיכויים שלה לזכות בתחרות זמר אירופית קטנים גם בלי המכשולים מבית. ישנן דרכים נוספות להיות ישראלי גאה מלבד הפיכת שירים לבליל משונה של שפות. להפסיק להיות מנותק ומאובן זה צעד ראשון.

הוצאו מהקשרם

הנה שלושה ציטוטים לא מאוד דמיוניים מתחום הכדורגל, שככל הנראה כבר לא ייאמרו בעתיד הנראה לעין:

א. "הניהול במכבי תל אביב גרוע, שילמדו מראשי מכבי פתח תקווה איך מנהלים קבוצה לתפארת".

ב. "הכדורגל היה הצלה בשבילי. אם לא הכדורגל בטח הייתי יוצא איזה עבריין אלים".

ג. "נכון שאתה שוער, אבל בכל זאת כדאי שאאמן אותך בנגיחות".

שיהיה חג שמח לכולם.